כ”ק אדמו”ר הזקן:

המשכת אלוקות למטה

כ”ק אדמו”ר הזקן: עניין ההליכה “מארצך” מורה על הליכה ממצב של קיום כל המצוות בעולם האצילות ולא למטה, למצב של המשכת אלוקות מעולם האצילות למטה, מתחיל במצוות מילה עליה מדובר בפרשה.

(מאמרי אדמו”ר הזקן תקס”ט, ד”ה והתהלכתי בתוככם, עמ’ קנד)

גילוי אור הפנימיות והעצמות

כ”ק אדמו”ר האמצעי: ציווי זה “לך לך מארצך וגו’”, נאמר לאברהם בהיותו בן שבעים וחמש בעוד שברית המילה שלו הייתה בהיותו בן תשעים ותשע, דהיינו עשרים וארבע שנים קודם לברית המילה, נצטווה ללכת מארצו. טעם הדבר: לפי שציווי זה עניינו לפעול בו התעוררות להתחלת עניין זה של יציאה מהעלם החכמה העליונה, ולפעול גילוי אלוקות בארץ ישראל שלמטה. שם הוא המקום שיבוא יבוא גילוי אור הפנימיות והעצמות, על ידי עבודתו של אברהם במיוחד בברית המילה.

(תורת חיים, בראשית ח”א, פרשת לך לך, פ, ד)

ואגדלה שמך

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: כתוצאה מעבודתו של אברהם בהליכתו מחרן לארץ ישראל, זכה ל”ואגדלה שמך”. כיצד? אלא שבתחילה היה נקרא בשם אברם, ואחר כך נקרא אברהם בתוספת אות ה’ משם הוי’ שהגדילה אכן את שמו, ועל ידי כן נתגלה בתכלית המעלה.

(אור התורה, במדבר כרך ב’, פרשת שלח, עמ’ תע)

מהיפך ארץ ישראל

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: כדי להגיע לכל העניינים הנשגבים שמתקיימים בהגעת אברהם אבינו לארץ ישראל, הוצרכה להיות תחילה היציאה מארצך, ארץ שהיא “היפך ארץ ישראל”, יציאה מארץ הטומאה אל ארץ הקדושה.

(תורת שמואל תרכ”ז, ד”ה לך לך, עמ’ יד)

שבירת החומריות הגסה

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: כך הוא סדר העליה בקודש: תחילה צא ושבור את החומריות הגסה המוטבעת באדם, זהו “מארצך”. ממולדתך - אלו המידות של האדם, מידות נפשו הבהמית שיש לרתום אותם לקדושה ולהופכן. “ומבית אביך” - זוהי היציאה מהשפעת מוחין דלעומת זה, ידיעות והשקפות זרות לקדושה.

(המשך תער”ב חלק שני, ש”פ לך לך עתר”ו, א’קצו)

תחילת הקירוב לה’

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: תחילת הקירוב לה’, בדרך לגילוי עצם ושורש הנשמה, צריך להיות תחילה: יציאה מארצך, דהיינו לצאת מהארציות והגשמיות. “וממולדתך” - זו עזיבת הרגילות, מה שהרגילתו נפשו הבהמית להיות נמשך אחרי מעשי בני אדם בהנאת והנהגת העולם. “ומבית אביך” - זו התעלות מעל השכל הטבעי, אשר כל השכלותיו הם בענייינים גופניים וגשמיים. או אז יגיע האדם אל הארץ, מלשון רצון, שהוא הרצון האמיתי.

(סה”מ תרצ”ב עמ’ רנג)

ארצך, מולדתך ובית אביך שבקדושה…

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: כאשר הולכים בשליחותו של הקב”ה באפן ד”לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך”, גם כאשר בשביל זה צריכים לעזוב את ארצך ומולדתך ובית אביך דקדושה, כחומר: ארצך - אלו הרצונות של הקדושה, “מולדתך” - הרגילות שבאה מצד הטבע של הנפש האלוקית, ו”בית אביך” - זהו הקב”ה, אבינו שבשמים, לאמור: צריך לעזוב את כל העניינים הנעלים הללו, כדי ללכת ולקרב יהודי, שיש להתחיל את השיחה עימו בדברים ארציים יחסית לדובר, וכל זאת כדי שלאחר מכן יוכל להניח איתו תפילין. דווקא על ידי עבודת ה’ באופן זה, זוכים “ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך”.

(תורת מנחם, כרך י”ב חלק שלישי, עמ’ 100)