כשם שאז, בימים ההם, הוחלט ש”המתעסקים בהגנת החסידות וחיזוק החסידים יסעו מעיר לעיר

כשם שאז, בימים ההם, הוחלט ש”המתעסקים בהגנת החסידות וחיזוק החסידים יסעו מעיר לעיר, מכפר לכפר וממושב למושב לגלות את תורת החסידות ולפרסם ברבים, לחזור התורות לפני ההמון ולהסביר להם” — כך גם עכשיו, בזמן שהרבי מה”מ מסר נפשו על עניין הגאולה, ראוי שנעבור ממקום למקום ונפרסם בריש גלי את בשורת הגאולה שהשמיע הרבי נביא הדור

ראש השנה לחסידות

“זה היום (י”ט כסלו) תחילת מעשיך, שלימות הכוונה האמיתית בבריאת האדם עלי ארץ, להמשיך גילוי אור פנימיות תורתנו הקדושה, אשר נמשך ביום הזה בבחינת המשכה כללית על כללות השנה. ועלינו להעיר לבבנו ביום הזה בבחינת חפץ ורצון פנימי ועצמי באמיתית נקודת לבבנו, שיאיר נפשנו באור פנימיות תורתו יתברך” (ממכתב כ”ק אדמו”ר הרש”ב נ”ע מיום ט”ז כסלו תרס”ב).

בקשר לחג החגים, חג הגאולה י”ט כסלו, ראש השנה לחסידות ומתן תורה של פנימיות התורה, נפתח הפעם במאורע שארע כמה שנים לפני, בשנת תקנ”ב — וכפי שמעיד הרבי שליט”א (שיחת ש”פ וישב תשל”א) “כשהיו רבותינו נשיאינו מספרים את הסיפור של י”ט כסלו, שהיה בשנת תקנ”ט, נהגו להתחיל מן הקטרוג של שנת תקנ”ב. גם המאסר של שנת תקנ”ט היה תוצאה של קטרוג קשה למעלה, כידוע, וכן הגאולה הייתה תוצאה של פסק הדין למעלה; אך קטרוג זה לא היה חמור וחריף כמו הקטרוג של תקנ”ב. שכן, בשנת תקנ”ט אכן נאשם אדמו”ר הזקן במרידה במלכות, חטא שעונשו היפך החיים — אבל הדבר לא יצא לפועל, ולא היו צריכים לשום דבר.

לעומת זאת, בקטרוג של שנת תקנ”ב, רצו להחליף את אדמו”ר הזקן, לא בעניין רוחני אלא בגוף, בהיפך החיים כפשוטו. ולא סתם מישהו, אלא כל הקרוב קרוב יותר, בתו הרבנית הצדקנית מרת דבורה לאה. זו כידוע החליפה את חייה תמורת חיי אביה בפני בית של שלושה מגדולי חסידים, וכך הוסר איום הקטרוג מעל אדמו”ר הזקן (הסיפור בשלימותו מופיע ב לקוטי דיבורים ח”א עמוד מא. ח”ד עמוד תרסו. ספר השיחות ת”ש עמוד 39, עמוד 55, תש”א עמוד 146).

הקטרוג השני בשנת תקנ”ט

כך בשנת תקנ”ב — ולאחר מכן בשנת תקנ”ט, מספר הרבי הריי”צ נ”ע (לקוטי–דיבורים ח”א עמוד 32. עמוד 164. ח”ג עמוד תט):

“הרבי מפרסם את תורת הבעש”ט בעולם, ועושה מרכזי חסידים, אלפי יהודים נהיים חסידים ועשרות ערים נמשכות לתורת החסידות, וההשגחה העליונה מושיבה את הרבי במאסר. מאסרו של הרבי היה כדי שיפתח את הצינור של מסירות נפש על עבודת ה’ על פי תורת החסידות.

“הרבי, שאותו בחרו מלמעלה לפרסם את תורת הבעש”ט בדרכי חב”ד, לו נתנו את הכח מלמעלה לפתוח אצל בני ישראל כוחות הנפש, חכמה בינה ודעת, ולעשותם כלים לאלקות, היה צריך לעבור בעצמו את כל דרכי העבודה. ובכדי לפתוח את שערי חב”ד שיאירו את הלב בעבודה בפועל, צריכים מסירות נפש בפועל, כמבואר בחסידות ענין זה באריכות, מסירות נפש — מסירת הרצון, הכח של מסירות נפש על עבודה — פתח הרבי את הצינור לכך”.

“י”ט כסלו תקצ”ב אמר כ”ק אדמו”ר הצמח–צדק: אברהם אבינו ידע אשר צריך להוליד בן שמזרעו יהיה עם הנבחר, וגם ידע כחו של נמרוד, שהוא גבור ציד להמריד נגד ה’, ויכול להיות שנמרוד בסיוע השטן וסיעתו ינצח אותו — את אברהם אבינו — וימיתו, ובכל זאת מסר את נפשו בסכנה ממש. ואין זה מפני שהיה ענין של בטחון בה’, כי אם מסירות נפש, מה שהפקיר וסיכן את נפשו בפועל לפרסם את אלקותו יתברך בעולם, מבלי חשבו מחשבות כלל מה יהיה אחרי כן.

“כך גם הסבא — רבנו הזקן — ידע כחו של השטן המקטרג על שיטתו ודרכו של מורנו הבעש”ט והרב המגיד נ”ע, כי מאז שהתחיל לדבר ברבים המאמרים של ספר התניא — תקמ”ב — נתחזקה ההתנגדות באופן מבהיל, וכשאמרו ברבים בפעם השניה — תק”ן — התחזק הקטרוג יותר, וארך שלש שנים בהתגברות גדולה, עד אשר אמי החליפה אותו ונסתלקה בשלושה בתשרי תקנ”ב, והפקיר וסיכן נפשו הקדושה לסדר את ספר התניא, תורה שבכתב של תורת החסידות החבדי”ת. וכה עמד בסכנת נפשו עד שנת תקנ”ט, שנוסף גם סכנת גופו הקדוש, וסבל יסורי מות נ”ג ימים כנגד נ”ג הפרקים שבספר התניא, ובעבודתו הקדושה זכה כי תניא, שהוא אותיות “איתן”, יעורר את האיתן שבנשמה בכל מי שלומד את ספרו הקדוש, ויפעול בו התחזקות בעבודת השם יתברך”.

המהות הפנימית של המאסר

על כך מבאר הרבי מלך המשיח (ספר השיחות תשנ”ב ח”ב עמוד 485): “כשם שמתן תורה (דנגלה דתורה) בא דווקא לאחרי וע”י גלות מצרים, כך מתן תורה דפנימיות התורה (בי”ט כסלו) בא דווקא לאחרי וע”י ההעלם והסתר דמאסר אדמו”ר הזקן (שהיה מפני הקטרוג למעלה על תורת החסידות) כי “בכל זמן כשמתגלה אור חדש יותר בתורה, ובפרט בחינה גבוהה כזו, היה צריך להיות מקודם ההסתר וההעלם דישיבתו במשמר כו’”.

“ומהטעמים לזה: כדי לחדש בתורה צריך להיות הוספה וחידוש בהאדם (הלומד ומחדש בתורה). כל זמן שהוא נמצא במצבו ודרגתו שרגיל כבר בה, הרי גם פעולתו בלימוד התורה מדודה לפי כחותיו הרגילים. דוקא ע”י המאסר –נתגלו הכוחות פנימיים ועצמיים של בעל המאסר (אדמו”ר הזקן), וע”י גאולתו נפעל בו חידוש (בדוגמת החידוש של עבד שנשתחרר להבדיל, חידוש משיעבוד לגאולה), ועל ידי זה — החידוש (“גאולה”) בתורת החסידות שנתגלתה על ידו, שהביא את תורת החסידות בהבנה והשגה דחב”ד אשר עי”ז גילה את העצם דפנימיות התורה.

“[ויש לומר, שבאמת סדר הפוך הוא, כי תורה היא המקור לכל עניני הבריאה. ולכן צריך לומר שהסיבה לחידוש שנפעל ע”י המאסר והגאולה היא — הכוונה שלמעלה שהגיע הזמן להחידוש בתורה ע”י גילוי תורת חסידות חב”ד, וכתוצאה ומסובב מזה היה ענין המאסר והגאולה, שפעל חידוש בבעל המאסר והגאולה, שעי”ז הביא בפועל החידוש בתורה על ידו]”.

ומה הייתה תגובת החסידים? — מספר הרבי הריי”צ (לקוטי דיבורים שם):

“באותו לילה בו נאסר רבינו הזקן בליאזנא, התאספו קבוצת חסידים מאלה שהיו תלמידי חדר א’ ב’ וג’ לטכס עצה בדבר המאורע.

“האסיפה החליטה כי הם כולם, וכן עוד כמה אנשים אשר פרטו בשם, הנה כולם כאיש אחד יפנו את עצמם מכל עסקי ועניני ביתם הפרטיים, וימסרו ויתנו את עצמם, בגופם ובנפשם, ובכל אשר להם ברכוש, להצלת רבינו הזקן והצלת החסידות.

“האסיפה בחרה בועד מיוחד אשר ינהל את כל הנוגע להצלת רבנו הזקן, להגן על החסידות, ולחזק את רוח החסידות בכל אתרא ואתרא. וכל אנ”ש, מקטן ועד גדול, מחוייבים לקיים פקודות הועד בלי שום טענה ומענה. והממאן — ימחה שמו ח”ו מקהל עדת החסידים.

“המתעסקים בהגנת החסידות וחיזוק החסידים יסעו מעיר לעיר, מכפר לכפר וממושב למושב לגלות את תורת החסידות ולפרסם ברבים, לחזור התורות לפני ההמון ולהסביר להם, למען אשר כל קהל עדת ישראל ידעו שיטתו של רבנו הזקן, ויעשו עוד חסידים חדשים”.

הלקח לימינו מפרשת הגאולה

כך נהגו חסידים בתחילת הדרך, כאשר רבינו הזקן היה במאסר ומסר נפשו על תורת החסידות, וכך הביאו את הניצחון המופלא בי”ט כסלו, כאשר החל העניין של “יפוצו מעיינותיך חוצה”.

ונחנו מה — כאשר כ”ק אדמו”ר מלך המשיח מוסר נפשו להביא את סופו ושלימותו של אותו נצחון, “קאתי מר”, בגאולה האמיתית והשלימה לעיני בשר — שאף כי בלי שום ספק שהניצחון מובטח ובוא יבוא תיכף ומיד ממש, שהרי זו נבואה ברורה, ובהדגשה “שזהו בוודאות”, ששום דבר בעולם לא יכול לשנות זאת — אך יחד עם זאת נאמר לנו שוב ושוב כי כל עניין זה הוא עבורנו, כדי שאנו נעשה את כל שביכולתנו, ש”משיח” יהיה עניין אישי שלנו, הנוגע לעצם מציאותנו (לא רק “מפני הציווי”),

ונקדיש לכך את כל חיינו כדי להביא זאת בפועל ממש ובגלוי לעיני כל בשר!

כאשר “עלינו להאיר לבבנו ביום הזה בבחינת חפץ ורצון פנימי ועצמי באמיתת נקודת לבבנו” — נזכור ונזכיר שוב ושוב את מה שדורשים מאתנו, נלמד את השיחות ו”נחיה עם משיח” בעצמנו.

וכשם שאז, בימים ההם, הוחלט ש”המתעסקים בהגנת החסידות וחיזוק החסידים יסעו מעיר לעיר, מכפר לכפר וממושב למושב לגלות את תורת החסידות ולפרסם ברבים, לחזור התורות לפני ההמון ולהסביר להם, למען אשר כל קהל עדת ישראל ידעו שיטתו של רבנו הזקן, ויעשו עוד חסידים חדשים” — כך גם עכשיו, ראוי שנעבור ממקום למקום ונפרסם בריש גלי את בשורת הגאולה שהשמיע הרבי נביא הדור, כך שעוד לפני שנספיק לזוז נראה את מלכנו משיחנו עומד וגואלנו בגאולה האמיתית והשלימה לעיני כל בשר.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!