מתנת חינם

מתנת חינם

כ”ק אדמו”ר הזקן: אמרו חז”ל ש”ואתחנן” הוא מלשון מתנת חינם. והנה המגיד ממעזריטש פירש את הפסוק “זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם” (במדבר י”א, ה) וכפירוש רש”י חינם מן המצוות באופן זה: שאז נמשך השפע האלוקי ממקום גבוה שלמעלה ממה שאתערותא דלתתא הנפעלת באמצעות מעשה המצוות, מגעת לשם. וכך יובן מה שכתוב אחד אומר “חנון ורחום הוי’” וכתוב שני אומר “הוי’ חנון ורחום”. שהכתוב שבו מוזכר “חנון ורחום” לפני שם הוי’ מורה על רחמים כה נעלים שהם נובעים מלמעלה משם הוי’. לאמור: רחמי ה’ המתעוררים כאן בתפילת משה הם מתעוררים מדרגה שלמעלה משם ה’, ושלמעלה מיכולת שאר הנבראים לעורר!

(לקוטי תורה דברים ג, ג)

לשון חינם  ולשון חן

כ”ק אדמו”ר האמצעי: בקשת משה הייתה לפעול אצל הקב”ה שיאיר אורו יתברך לא מדרגה התלויה במעשה התחתונים, אלא מהארת אור העצמי שאינו תלוי במעשה התחתונים אלא משפיע לישראל מבחינת “כי חפץ חסד הוא” גם אם אינם ראויים לכך. וזהו שורש ענין חינם וחן אחד הוא. שכן גם בנשיאת חן מתעוררת התייחסות על שכלית שאיננה נובעת מהיות נושא החן ראוי. וחפץ משה שתתעורר אצל הקב”ה בחינה מדרגה זו, שאז לא היה נחרב המקדש ולא היו גולים מארצם.

(שערי תשובה קב, א)

טעם שההתפילה אינה בין מצוות עשה מהתורה

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: מה שהתפילה איננה ממצוות עשה דאורייתא הוא משום שההגדרה “מצוה” עונה על עניין המשכת אור אלוקי מדרגה התלויה במעשה התחתונים. אולם תפילה, כעניין ואתחנן אל ה’, ממשיכה מדרגה גבוהה עוד יותר: מדרגה שלמעלה מיכולת מעשה התחתונים לעורר!

(אור התורה במדבר כרך ג, הוספות עמ’ 75)

בעת ההיא לאמור

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: ואתחנן - מלשון מתנת חינם. אל ה’ - שיומשך האור שאינו תלוי במעשה התחתונים, לשם הוי’. בעת ההיא - לבחינת שורש ומקור הזמן. לאמור - בכח אמירת ולימוד התורה. אתה החילות - אתה הראתה בתחילת הדרך, שהתחלת להמשיך אור אלוקי שלמעלה מסדר ההשתלשלות על ידי הוצאתם ממצרים באתערותא דלעילא בלבד. ומבקש משה שעל ידי לימוד התורה ימשיך כך גם בארץ ישראל ולכן שלא יגלו ישראל מעל אדמתם שהרי לא יהיה הדבר תלוי בעבודת המטה.

(תורת שמואל תרל”ג ח”ב עמ’ תכו)

ואראה את הארץ הטובה

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב נ”ע: נאמר: ואראה את הארץ הטובה ונאמר אתה החילות להראות את עבדך. הדגשת עניין הראיה ישנו כאן. ותכנו הוא: כי עניין הראיה מורה על הביטול. שכן ראיה מציינת כידוע ראיה מקרוב. וכשעומד אדם באופן קרוב אל המלך, אזי לא עניין השתוקקות וצמאון ישנו כאן כי אם ביטול מוחלט למלך. בכך מביא משה סיבה לה’ מדוע יהיו עם ישראל כלים לקבלת האור הגדול שלמעלה מיכולת הנבראים לעורר: הביטול שיפעל בהם משה יעשה אותם כלי לכך!

(סה”מ תער”ב חלק ראשון עמ’ שנד)

משה שבדור

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: נמסר מהרבי הרש”ב שקיבל מהרבי מהר”ש שקיבל מהרבי הצמח צדק שקיבל מדמו”ר הזקן שקיבל מהרב המגיד אשר קיבל מהבעש”ט מה שקיבל ממורו בעל החיה - יחידה - אחיה השילוני:

“אתפשטותא דמשה בכל דרא. כל איש פרטי, איש או אישה, הוא דור. כשבאים בזמן של חיי משפחה על פי תורה, מתברכים מהמשה שבדורם, שבאמת כל מהותו ועצמותו הוא אור עצמי, אבל האור עצמי שלו הוא מאור המאיר מהתפשטותא דמשה בכל אחד ואחת בשלש האהבות: אהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל”.

(ספה”מ תש”י עמ’ 160)

הייתכן שתפילת משה לא נענתה?

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: לכאורה בלתי מובן כלל: הרי לא ייתכן שתפילת צדיק ובמיוחד צדיק כמשה רבינו, לא תענה? אלא שתפילת משה לא היתה עבור עצמו. אם מבקש היה משה להיכנס לארץ ללא דור המדבר, היה נענה. אלא שרבי אמיתי ורועה ישראל אמיתי אינו משאיר את תלמידיו כך. ומשלא הסכים ה’ להכניסם עימו מיד לארץ ישראל נשאר עימם במדבר. ותפילתו להיכנס עם מתי מדבר לארץ הקודש התקבלה, אלא שלאחר זמן, מה שיקרה בגאולה האמיתית והשלימה מיד ממש!

(דבר מלכות לפרשת דברים תנש”א)

פתגם שבועי בענייני גאולה ומשיח

כיון שנמצאים על סף הגאולה האמיתית והשלימה שבה יהיו כל הענינים באופן של בלי גבול - צריכה להיות ה”טעימה” (בערב שבת, ש”טוב לטעום מכל תבשיל ותבשיל”) מהבלי גבול דהגאולה, ע”י ההוספה בעניני התורה ומצוות באופן שלמעלה ממדידה והגבלה.

ובפרטיות יותר - הוספה בלימוד התורה (“מוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה”), הן נגלה דתורה והן פנימיות התורה . . והדגשה מיוחדת על ההוספה בלימוד התורה בעניני הגאולה - הן בנגלה דתורה, ובפרט בספרו של הרמב”ם שכולל גם ההלכות ששייכות לזמן הגאולה, כמו הלכות בית הבחירה (שלמדום זה-עתה בימי בין המצרים), וכן הלכות מלכים ומלחמותיהם ומלך המשיח, והן בפנימיות התורה, שנוסף לכך שכללות הלימוד דפנימיות התורה מקרב את הגאולה, “בהאי חיבורא דילך (תורתו של רשב”י) . . יפקון בי’ מן גלותא ברחמי”, יש עילוי מיוחד בלימוד החלקים דפנימיות התורה שמבארים עניני הגאולה.

(משיחת ש”פ ואתחנן תנש”א)