נתן אברהם,
הכתב הקבוע והוותיק ר’ נתן אברהם, שבמקביל לעבודתו ב’בית משיח’ מתמחה בתחום החינוך, מארח את ידידו הרב אברהם צציק, איש חינוך בולט בעולם החרדי–חסידי, מפתח שיטת ‘מעגלים בגמרא’, לשיחה בארבע עיניים על האתגר החשוב ביותר // על ההדגשים בחינוך, על הדרך הנכונה לעזור לילד, על הסכנות בדור הטכנולוגיה ועל המטרות ש
הכתב הקבוע והוותיק ר’ נתן אברהם, שבמקביל לעבודתו ב’בית משיח’ מתמחה בתחום החינוך, מארח את ידידו הרב אברהם צציק, איש חינוך בולט בעולם החרדי–חסידי, מפתח שיטת ‘מעגלים בגמרא’, לשיחה בארבע עיניים על האתגר החשוב ביותר // על ההדגשים בחינוך, על הדרך הנכונה לעזור לילד, על הסכנות בדור הטכנולוגיה ועל המטרות שיש להציב // מחשבת החינוך
לעונג היה לי להזמין לי כאושפיז את הרב אברהם צציק, איש חינוך חסידי, אב לשמונה, מפתח שיטת ‘מעגלים בגמרא’, מרצה בעל שם בכל תחומי החינוך ומחנך בעיסוקו היומיומי.
הרב צציק עסק כל חייו בחינוך. עוד קודם התקרבותו לדרך ישראל סבא, כשעסק בהייטק, תחום התמחותו היה ניהול תכניות לימוד. כשהפך בהמשך לתלמידו של איש החינוך הוותיק הרב ישעיהו וובר, נכנס לתחום של הוראת כללי לימוד הגמרא ובאמצעות עבודתו זו נחשף לתחום רחב של הפרעות נוירולוגיות ורגשיות אצל תלמידים, מה שמהווה עבורם חסם להתקדמות מכל הבחינות.
“הבנתי שזיהוי קשיים לימודיים זה לא מספיק, וצריך למצוא ולתת לילד פתרונות מעשיים שיסייעו לו להיות בשל ללימוד”.
הרב צציק אמנם אינו נמנה על קהל חסידי חב”ד, אך גאה לציין בפנינו את ההערכה וההערצה הרבה שיש לו כלפי הרבי מלך המשיח וחסידות חב”ד ומגלה לנו שהוא צאצא של אחד מחסידי הרבי הרש”ב והרבי הריי”צ. “סבי מצד אבי היה ר’ מרדכי צציק. חסיד גדול בעל אמונה תמימה שפעל רבות מאחרי מסך הברזל. היו לו ששה בנים ובת אחת. ששת הילדים ירדו לימים מהדרך, בניהם אבי, ובת אחת נותרה שומרת תורה ומצוות. את הסיפורים על הסבא שמעתי מבנה שגדל בצלו של הסבא אותו העריץ”.
מכיוון שאחד מסמליה של הסוכה היא האחדות שהיא מייצרת, בחרתי אפוא להיכנס עם הרב צציק לסוכה אחת, לשיחת רעים שתעסוק בחינוך — אנכי, כותב השורות, שגדלתי על ברכי החינוך החב”די, יחד עם אורחי שהוא גם ידידי, הלא הוא הרב אברהם צציק, אותו הצגתי זה עתה.
להתאים לכל ילד את ה’שביל’ החינוכי שלו
דומה שלא היה בעם היהודי לדורותיו עוד דור עם אתגרים חינוכיים כה רבים כפי שאנו רואים בדור הזה על קהילותיו ופלגיו. הייתי רוצה לרדת לעומקם של דברים, לשים את האצבע על המצוקות האמיתיות והדרכים כיצד לפתור אותם.
הרב צציק: אכן, בדורנו ישנם אתגרים רבים. לדעתי אתגרים היו במשך כל הדורות שקדמו לנו, אך אולי אז התמודדו מולם בצורה טובה יותר. היו אז מחנכים בעלי נפש שראו בעבודתם החינוכית שליחות של ממש.
אתגר גדול מבחינתי הוא לדעת לזהות בזמן את המצוקה של הילד ולדעת לתת מענה נכון. כדי להגיע לזה אנחנו מוכרחים לשים את הילד במרכז ולא את הלמידה. אף ילד לא דומה לחברו, ואף אח לא דומה לאחיו. ‘כנגד ארבעה בנים דיברה תורה’, לכל אחד יש מערכת כישורים והבנה הבנויים אחרת. מה שקורה היום במקרים רבים הוא ששולחים את הילד לאבחון וטיפול רק כשכלו כל הקיצין, והתסכול של הילד הביא אותו כבר לעימות עם המסגרת או עם הוריו בבית.
ישנם הורים, הנמצאים אולי בצדו השני של המטבע, שכן מודעים ומבינים שיש לילד קשיים, אך נוקטים בפעולות שבמקרה הטוב לא מזיקות. ילד המתקשה בלימוד גמרא, למשל, מצמידים לו אברך כולל שלא מוכשר ולא מקצועי להבין את הקושי של הילד, וממילא לא רק שהוא לא מסייע לו, אלא עושה עוד מה שהמורה עושה בכיתה. הורים מוציאים מכיסם הון רב ורק לאחר שנים ארוכות מבינים שהילד נמצא באותו מצב.
ישנו עניין נוסף שאני מדבר עליו רבות בהרצאות. סיבה מרכזית לקשיים רגשיים והתנהגותיים אצל ילדים היא שלא תמיד צורת הלימוד והתנהגות מולם מותאמת לאופיים. אני מחלק באופן כללי את הילדים לשני סוגים מרכזיים — ילדים שתפיסתם היא לוגית, כלומר, התפיסה השכלית היא הדומיננטית; ויש ילדים שהצד הרגשי אצלם דומיננטי, היצירה והדמיון אצלם בולט יותר, והם יתחברו יותר לדרמה, ציור ויצירה.
שווה בנפשך שילד שמחובר לרגש נמצא במקום בו מדכאים רגש ושמים בראש סדר העדיפות רק שכל? או להיפך, ילד עם שכל שנמצא במקום שכל ההתנהלות היא רק רגשית? מה קורה לילד כזה? הוא מדכא את הכוחות הטבעיים שלו ועסוק בלרצות את סביבתו, וכך לעולם הוא לא יצליח באמת. הוא משתמש בכוחות שלא טבעיים לו. הוא אף פעם לא יהיה מאושר. טוב היו עושים המורים אם היו משלבים בשיעור גם לוגיקה, אך נותנים מקום גם לרגש — ולא רק בתלמודי התורה, אלא גם בישיבות כמו גם בתוך הבתים פנימה.
אני יותר ממסכים עם מה שאתה אומר. בעבודתי אני רואה זאת בחוש. אולי צריך לחדד את הדברים בכך שהאידיאל שנמצא בחוגים מסוימים, להציב בפני התלמידים יעד לא ריאלי שכולם מוכרחים לגדול גדולים בתורה הוא אסון. מפני שמציאותית, רק מעטים יוכלו להגיע לזה, מה גם שלא בטוח שזו השליחות שהקב”ה ייעד עבורם, וברגע שהם יכשלו, הם עלולים להישבר.
הרב צציק: אני מדבר על זה הרבה עם הורים ומורים ויש שמבקרים אותי. ישנו חשש שאם הורה או מורה יכניס אלמנטים נוספים על שיטת הלימוד הקלאסית זה יפגע באידיאל שהלימוד הוא כללות הכול. אני עונה להם, שניתן להכניס הכול ולכרוך זאת עם למידה. למשל, לבקש מתלמידים לעשות הצגה על סיפור מהגמרא או המשנה או לבאר הלכות בשולחן ערוך.
אם עושים יצירה, היא יכולה להיות בניית סוכה כאשר לומדים משנה מסכת סוכה, או דגם של בית המקדש כאשר לומדים הלכות ‘בית הבחירה’. אותו הדבר גם בבית, לתת מקום לילדים לבטא את עצמם בכל מיני דרכים ולא להתקבע על דרך אחת.
אני רוצה לחזור לאתגרים ולהוסיף משהו. לדעתי האתגר הכי גדול הוא לתת זמן איכות לילדים. היום הורים עובדים מזריחת החמה ועד שקיעת השמש. גם כאלו שאינם עובדים, אין להם פניות נפשית, ומוכרחים פעם או פעמיים בשבוע לקבוע זמן קבוע להיות עם כל ילד וילד, בנפרד, ללמוד איתו, לשחק איתו ולהקשיב לו.
אני פוגש הרבה הורים שלא באמת מכירים את ילדיהם, וזו ליבת הבעיה. הרבי הרש”ב קובע שכל הורה חייב לחשוב על חינוך ילדיו לפחות חצי שעה ביום. כשמשקיעים זמן מחשבה וזמן איכות עם הילד, ההורה מוצא את עצמו מעורב ועוקב ולא נדהם בסוף שנה שלא עדכנו אותו שהילד חלש בגמרא או מזלזל בשיעורי בית.
הטכנולוגיה, הו הטכנולוגיה
הרב צציק: ברצוני לדבר על הטכנולוגיה והמדיה שהיא לטעמי הרעה החולה של הדור הזה. אין ילד או בחור שלא נופל בזה, אפילו הגויים כבר מבינים איזה הרס חינוכי הדבר מסב להם. איך אתה כמחנך ובכלל בחב”ד מתמודדים עם הנושא הזה?
רבני חב”ד יצאו באופן ברור כנגד המכשירים הסלולאריים עם האינטרנט, כמו גם נגד אחזקת האינטרנט בבתים. בישיבות אסור להכניס מכשירים כאלה, אבל באמת ישנה עוד עבודה רבה לעשות בנושא. אין ספק שתלמידים היום נחשפים לדברים שבעבר תלמידים בגילם לא נחשפו.
בעבר היו שתקפו את חב”ד על שיש המפיצים שיעורי חסידות באמצעות הרדיו והרבי ענה שהרדיו הוא כלי ותלוי איך משתמשים בו. הגישה של חב”ד בנוגע לאינטרנט היא שהכלי עצמו הוא לא טמא ולא טהור, מכיוון שניתן להפיץ דרכו יהדות, אך למרבה הצער הוא צריך להיות מודר, שכן ההרס שאפשר להפיק ממנו, הוא עצום. אין ספק שמוכרחים להגביל ולסנן יותר ויותר. נדמה שישנה התעוררות מאוד גדולה בנושא אך ברור לכולם שהיא רחוקה מלהיות מספקת.
הרב צציק: הייתה תקופה בעבר שהייתי משתמש הרבה במצגות באמצעות המחשב להסביר לילדים את מהלכי הגמרא.
יצאו דברים מרשימים והתלמידים ממש נהנו, אבל בשלב מסוים היה ברור לי שיחד עם לימוד הגמרא, אני חושף אותם לעושר האפשרויות שמציעה המדיה וחששתי שאני לא מחבר אותם ללימוד אלא למחשב ופעלוליו, ולכן הפסקתי ועברתי להמחשות בדרך המסורתית. בסופו של יום אני חושב שלא רק האינטרנט הוא מוקצה מחמת מיאוס, אלא בכלל, כל מה שקשור למחשב.
אין ספק שצריך שיהיה איזון. שיטת חינוך שתשתמש רק בוויזואליים חזותיים יכולה לגרום שהגירויים יגנבו את ההצגה, ורמת יכולת הלימוד תדחק לצד.
החוט המשולש:
אבא, אמא, ילד
הייתי רוצה לדבר על משמעת וגבולות, זהו גם דבר שנפרץ בדור הזה. בעבר היה דיסטנס ברור בין הורה לילד, בטח במדינות המזרח אך לא רק; כיום נראה שבבתים רבים מי שקובע את סדר היום, הם הילדים ולא ההורים.
הרב צציק: בתור מי שמלמד ילדים אני יכול להגיד לך שקל מאוד לזהות את הילדים הללו לפי ההתנהגות שלהם, וזו אכן בעיה רצינית. הורים מוכרחים להפעיל מערכת ברורה של חוקים שתהיה קודם כל ברורה להם עצמם. יש הורים שפונים לילד שלהם בערך כך: “אבא לא מרשה לעשות כך, נכון?” ומחכים לאישור הילד…
לתפיסתי, אבא לא שואל, אבא קובע. לאחר שאבא ואימא מחליטים, צריך לבחור בתבונה על אלו נושאים שמים דגש ועל מה מוכנים לוותר, מפני שאי–אפשר לאסור הכול.
תורת החסידות מסבירה היטב מה תפקידו של האבא בבית, מה תפקידה של האימא ומה תפקידו של הילד. החוט המשולש לא במהרה ינתק אם הוא עובד בדרך שבה צריך להיות. כאשר אחד מתוך השלושה לא פועל כראוי, הדבר משפיע לרעה על הילד. ילד שחש שהוריו הם משענת קנה רצוץ, הוא יגדל חסר בטחון. למרות שנראה פעמים רבות שהוא מנהל את הוריו מתוך עודף בטחון. התנהגותו למעשה זועקת: הציבו לי גבולות, תנו לי בטחון.
יש הורים שאני מדבר איתם ואומרים לי, אבל הילד לא יסכים, או שהוא יעשה בלגן. קשה לשמוע את הדיבורים הללו. הורה חייב להגיד לילד ‘לא’ ולא רק ‘כן’. ילד צריך לסור למרות הוריו.
יחד עם זאת צריך לומר, שאם היינו כהורים ומחנכים מפנים די זמן להיות עם הילד, להקשיב לו, הרי שרבות מההתנגדויות וההתרסות היו נעלמות. ילד מתריס פעמים רבות מפני שלא קיבל יחס בדרך הטובה והוא מחפש אותה בדרך השלילית, ואנחנו מבלי משים משחקים לידיו במקום לשלוט במצב.
אני מאוד בעד לכבד את הילד, אבי תמיד נוהג לומר ‘תכבד את השני הוא יכבד אותך, תחייך אליו הוא יחייך אליך, תעשה ניסוי ותראה שזה עובד, כך גם עם ילדינו, הם זכאים גם שנעריך ונכבד אותם ואז תראו שהם גם יכבדו אתכם.
הצדעה לחינוך החב”די
הרב צציק: אני רוצה להצדיע לחינוך החב”די על האינטראקציה שקיימת במוסדות החינוך אצלכם בין חלשים למצוינים, ובין חסידים מבית לכאלה שגדלו בחוגים אחרים. אם מדברים על אחדות בחב”ד, אני חושב שבראש ובראשונה זה מתחיל שם. קל להבחין בה.
בכיתה בה אני מלמד ישנם שנים עשר תלמידים, רק שניים מהם מבתים חב”דיים. בחב”ד האידיאל הוא שאנחנו לא מוותרים על אף ילד, גם אם הוא לא ‘מוצלח’ לימודית או קוגניטיבית, אין יהודי סוג ב’. אני עצמי התחנכתי בכפר חב”ד ובכיתה אצלנו היו מטבע הדברים רק כאלה שבאו מבתים חב”דיים, אך רעייתי התחנכה כאן בצפת וסיפרה לי שמרבית בנות כיתתה באו מבתים לא חב”דיים, ולא רק שהן לא נפגעו מכך, הן חשו שליחות להשפיע עליהן את הרוח החב”דית. כל יהודי הוא עולם ומלואו, אנו לא מביטים על הלבוש החיצוני שלו.
הרב צציק: אתה מזכיר חב”ד, ואספר לך אפיזודה שתאהב. יש לי במחשב תמונות של בעלי חיים ונופים. כשתלמידים משקיעים באופן מיוחד בלימוד, אני מראה להם תמונות.
היה ילד חב”די שהראיתי לו את התמונות של החיות, היו שם נמרים ופילים, הוא ראה תמונה אחת וזעק: איכס, טמא. רק אז, בעקבות המקרה הזה, התוודעתי לראשונה לדעתו של הרבי סביב כל הנושא של תמונות חיות. מה שמעיד על כך שהרבי החדיר בנפשות הרכות את המיאוס מטומאה ומדומיו.
משיח שייך לא רק לחב”ד
לא סוד שנדבך מרכזי בחינוך החב”די הוא שכל דבר ועניין חדור בנקודה של גאולה ומשיח. רואים בחוש שילד שחי ומצפה לביאת משיח כל פעולה שלו נעשית בחיות מיוחדת, איך כל הנושא של משיח נראה בזרמים אחרים?
אני רוצה לגלות לך סוד גלוי: משיח לא שייך רק לחב”ד. לאחרונה חילקתי דף של משוב לילדים לא חב”דיים שלימדתי, ואחת השאלות היו מה הם מצפים שיקרה בשנה הבאה? כולם ענו שמשיח יבוא! אני מאמין גדול שצריכים לחנך ילדים לכך, שגם בשעה שאנו מצליחים, ההצלחה עדיין לא שלימה כל עוד אנו בגלות.
ישנו סיפור עממי על בעל בכפר בערבות רוסיה שביקש מרעייתו להתפלל שיבוא משיח? כששאלה מדוע? ענה לה שגונבה שמועה לאוזנו שהקוזקים בדרך לעיר. אם משיח יבוא, הסביר, נעלה לירושלים וכך נינצל מהם. ענתה לו רעייתו, כדאי אולי להתפלל שה’ ייקח את הקוזקים לירושלים ואז יהיה לנו שקט ושלווה. זו תפיסה גלותית. הסתר אסתיר. אין כל ספק שחינוך לצפייה אמיתית למשיח מסייעת בחינוך.