אם לא מסוגלים לקיים, מדוע מבטיחים?!
מררתו הלכה וגאתה בקרבו, הוא הרגיש כי רימו אותו, והחל להצר את צעדיו של החסיד הנכבד הלזה. משנקפו עוד שבועות נוספים, הוסיף מעשה על מעשיו - והוא נטל כסא והתיישב בפתח בית מלונו של ר’ שמואל בצלאל, וקרא בפני כל עובר ושב שלא להכנס למקום שבעליו הוא רמאי ושקרן, כדבריו. הוא פתח במערכת תעמולה נגד ר’ שמואל בצלאל
מררתו הלכה וגאתה בקרבו, הוא הרגיש כי רימו אותו, והחל להצר את צעדיו של החסיד הנכבד הלזה. משנקפו עוד שבועות נוספים, הוסיף מעשה על מעשיו - והוא נטל כסא והתיישב בפתח בית מלונו של ר’ שמואל בצלאל, וקרא בפני כל עובר ושב שלא להכנס למקום שבעליו הוא רמאי ושקרן, כדבריו. הוא פתח במערכת תעמולה נגד ר’ שמואל בצלאל, בהרגישו כי הוא רימה אותו.
אחת הדמויות החסידות הבולטות בקרב חסידי חב”ד במלבורן שבאוסטרליה הרחוקה, היא דמותו של הרה”ח ר’ שמואל בצלאל אלטהויז ע”ה. הלה היה בן למשפחת אלטהויז הידועה מניקולייב, ולימים ההשגחה העליונה הביאה אותו לאוסטרליה, שם חי שנים ארוכות.
את פרנסתו שאב ר’ שמואל בצלאל מבית מלון קטן שבו היו מתארחים אורחים שהזדמנו למלבורן וביקשו מקום להניח בו את הראש בנוחות ובהרחבה.
לצד מלונו זה, הוא היה חסיד במלוא מובן המילה, ובכל עת שנפגש עם יהודי שהיה רחוק מתורה וממצוות, היה מקרבו בדברי נועם ומתיקות לשמירת תורה ומצוות.
אחד ממכריו היה יהודי שאינו שומר מצוות, כבן 60 שנה ויותר. הלה היה נשוי לאישה צעירה ממנו בכמה שנים. לצערם של בני הזוג, לא נפקדו משמים בזרעא של קיימא. פעמים רבות פנה אל ר’ שמואל בצלאל וטינה בפניו את רחשי לבו הדואבים.
באחת הפעמים בהם נפתח לבו, נענה לו ר’ שמואל ואמר:
“יודע אתה מה? אני מציע לך שתתחיל להניח תפילין ואז אני מבטיח לך שבשכר זאת הקב”ה יעזור לכם ותזכו להיפקד בילדים”.
הלה שמע לעצתו של ר’ שמואל בצלאל, ולמרות שמיעט, אם בכלל, להניח תפילין, הזדרז לקנות זוג תפילין מהודרות והחל להניחן באדיקות מדי יום ביומו, כשהוא מקווה שבשכר זאת הקב”ה יפקדהו בזרע של ישועה.
חלפו חודשים מספר, ושום דבר לא קרה. האכזבה החלה לחלחל אט אט אל תוך לבו, דווקא כעת לאחר שקיבל על עצמו ובלבו נעורה תקווה של אמונה עזה - כדרכו של היצר הרע, מצא זה האחרון בקעה להתגדר בה, ומילא את לבו של היהודי בטענות של קרירות.
מאז, בכל פעם שנפגש הלה עם ר’ שמואל בצלאל, אמר לו שאין שום דבר חדש ברקע, וזאת למרות שהבטיח לו כי אם יניח תפילין, ה’ יפקדהו.
נענה ר’ שמואל בצלאל פתאום ואמר לו:
“יודע אתה ידידי, אני חושב שאכן לא מספיק להניח תפילין, ועליך לקבל על עצמך מצווה מעשית חשובה נוספת”.
“כמו מה?” תהה הלה.
ר’ שמואל בצלאל ‘ירה מן המותן’ בלי לחשוב פעמיים: “כשרות!” פסק. “עליך להתחיל לאכול אך ורק אוכל כשר”.
הלה לא נבהל. ברצותו לזכות בזרע של קיימא, היה מוכן להרחיק לכת מבחינתו, והוא שאל במה כרוך הדבר. כאן ר’ שמואל בצלאל הסביר לו באריכות על משמעות האוכל הכשר, סוגי ההכשרים השונים. כמו כן הוסיף וציין בפניו כי כחלק מהכשרת המטבח, עליו לזרוק את כל הכלים שברשותו ולקנות מערכות חדשות.
הלה היה אדם אמיד, בביתו היו סטים יוקרתיים של כלי חרסינה. לא היה פשוט מבחינתו לעשות צעד שכזה - ובכל זאת הוא שכנע את אשתו להצטרף אליו ולקבל על עצמם אכילת מאכלים כשרים בלבד. קשה היה לשכנע את הרעיה לזרוק את הכלים היוקרתיים, אך לבסוף התרצתה ונענתה. צוות של בית חב”ד המקומי הגיע באחד הערבים להכשיר את מטבחם כדת וכדין.
שוב חלפו להם עוד חודשים מספר, וגם הפעם - אין קול ואין קשב. בשורות חדשות לא נראו באופק. סבלנותו של היהודי הלז החלה לפקוע, ובכל פעם שהיה פוגש את ר’ שמואל בצלאל ברחוב, היה מציק לו “נו ר’ שמואל בצלאל, הבטחת ואני קיימתי, אבל לא קורה כלום”. ר’ שמואל בצלאל היה פוטר אותו ב”יהיה בסדר”, אך הלה לא שוכנע.
מררתו הלכה וגאתה בקרבו, הוא הרגיש כי רימו אותו, והחל להצר את צעדיו של החסיד הנכבד הלזה. משנקפו עוד שבועות נוספים, הוסיף מעשה על מעשיו - והוא נטל כסא והתיישב בפתח בית מלונו של ר’ שמואל בצלאל, וקרא בפני כל עובר ושב שלא להכנס למקום שבעליו הוא רמאי ושקרן, כדבריו. הוא פתח במערכת תעמולה נגד ר’ שמואל בצלאל, בהרגישו כי הוא רימה אותו.
מובן מאליו שכמות האורחים הלכה ופחתה. אורחים שהזדמנו לעיר ושמעו על “נוכלותו” של בעל המקום, חששו והדירו את רגליהם מן המקום. הפסדיו הכספיים של ר’ שמואל בצלאל הפכו להיות ממשיים ומעיקים.
ר’ שמואל בצלאל לא ידע מה לעשות, ולבסוף פנה לרבי וביקש את עצתו וברכתו. באריכות גולל בפני הרבי את הסיפור כולו, וביקש את עזרתו של הרבי - גם כדי לעזור ליהודי הלז, שהקב”ה יפקדהו בישועה וברחמים בפרט בזכות העובדה שקיבל על עצמו לאכול מזון כשר ולהניח תפילין מדי יום ביומו. כמו כן הוסיף את הקושי שלו, בדמות הירידה במספר הלקוחות.
כעבור שבועות ספורים קיבל מכתב מהרבי. היה זה ‘מכתב כללי’ שנכתב ושוגר “אל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם”, ברוח של ימי הפורים הממשמשים ובאים. לקראת סוף המכתב כתב לו הרבי כבדרך אגב (תוכן): אם לא מסוגלים לקיים, מדוע מבטיחים?!
אך בהמשך המכתב, ממש בסופו, הוסיף הרבי נ.ב. ‘על אף האמור למעלה, מכיוון ששנה זו היא שנה מעוברת, יתן ה’ וימלא ה’ ימי הריונה כשורה ובנקל, ותלד זרעא חיה וקיימא בנקל’ - כנוסח הברכה המפורסמת שהרבי היה משגר.
ואכן, למועד הזה כעת חיה, ובשעה טובה ומוצלחת נולד לבני הזוג בן בריא ויפה תואר. האב היה כה מאושר ומרוצה, שמיום הלידה ועד יום הברית, במשך שבעה ימים, ערך סעודות משתה ושמחה לכל אנ”ש במלבורן, כמו היה זה שבע ברכות לחתן ולכלה.
הילד גדל והחל ללמוד בתלמוד תורה החב”די במלבורן.
האב עצמו התעורר ליהדות ביתר שאת ושכר לעצמו מלמד, והתחיל ללמוד לשון הקודש, עד שיכול היה להבין באופן עצמאי חומש עם פירוש רש”י. לימים היה אחד האנשים המעורים ביותר בחיי הקהילה החב”דית במלבורן.
(שמעתי מפי חמי הרה”ח ר’ זושא גרוס שי’)