יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.

הוראת הרבי מה”מ  להיכנס בכ’ מרחשוון לישיבת ‘תומכי תמימים’ מפנה קריאה לכל אחד לחזור ולחיות מחדש את להט האמונה, התמימות וההתקשרות, כמו בתומכי תמימים

כ’ מרחשוון, יום הולדתו של אדמו”ר הרש”ב נ”ע, מייסד ישיבת תומכי תמימים ונשיאה, מצוין ע”י כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א בהוראה כי ביום זה כל מי שלמד אי פעם בישיבת ‘תומכי תמימים’, וההוספה כי כל מי שהיה אי פעם בקשר כלשהו עם ישיבת תומכי תמימים, או עם כל מוסד או שליח חב”די, ייכנס לישיבה או למוסד שבמקום מגוריו, ויקיים שם את שלשת הקוים, תורה תפילה וגמילות-חסדים.

ההוראות של הרבי, אינן באות רק כדי לעורר זכרונות וגעגועים, כאשר הרבי מורה להיכנס לישיבת תומכי תמימים, הרי הכוונה היא לא רק לציין בצורה זו את יום כ’ מרחשוון, כזיכרון לרבי הרש”ב, ההוראה היא להווה של כל אחד מאתנו. ההוראה היא שצריך להיכנס, לפחות ליום אחד, לישיבה, וממנה לקבל את הכוחות לעבודה במשך השנה כולה.

להיכנס לישיבה – לחיות, כיצד חיים עם הרבי, כיצד סדר היום מוכתב מדבר אחד ויחיד – הרבי. כאשר החיים נסובים סביב השיחות, ההתוועדויות, וכל זה כמובן בנוסף ללימוד התורה ועבודת התפילה כפי שנדרש מאתנו. כאשר שום דבר אחר אינו תופס מקום, ‘הנחות העלם’ הם בגדר מיאוס, והאמת היא זו שמאירה בפשטות ובהתלהבות האופיינית לגיל הנעורים, לתלמידי הישיבה.

להיכנס ל’תומכי תמימים’ זה לדעת ש’בעל הבית’, הוא כבר בדרגא נמוכה יותר, אמנם הכרחית, כי כך הוא הרצון העליון, אך עדיין רמה נמוכה יותר. ולכן יהיה הוא העסקן הגדול ביותר, או כל תפקיד חשוב רם ונשא – עדיין יש לו למה לשאוף, ועל מי להסתכל, השבח הגדול ביותר של כל מי שלמד בישיבה הוא – להיות ‘תמים’.

לכן אנו מוצאים כי אצל תלמידי תומכי תמימים, התואר ‘תמים’ נשאר אצלם לעולם ועד, גם הרבה אחרי שסיימו את שנות הלימוד בישיבה. העובדה שהישיבה בה למדו, אינה פרט בתולדות החיים של אדם, אלא מהות, תואר כבוד – כי ‘תמים’ זה משהו מיוחד, שנשאר אתך כל החיים

התמימים הם החיילים של הרבי, ולכן כל אחד מאתנו גאה להיות חלק מצבא זה. ביום כ’ מרחשוון חוזר כל חד מאתנו לבסיס, ומצטייד שם לקראת המשך התפקיד והמערכה – להביא אחרי דורות של מחרפים, ל”ברוך ה’ לעולם” – התגלות מלך המשיח והגאולה השלימה.

ולכן צריך לשמור על התמימים מכל משמר, לדאוג שח”ו לא יחסר אפילו קורטוב מההתלהבות, החיות של הקדושה, הביטול וההתמסרות לכל עניין שבקדושה. שלא תיפגם אפילו כציפורן, ההתקשרות האמיתית לרבי, הנכונות למלא אחר כל דבריו הק’ ולקבל אותם כמות שהם, ללא התחמקויות והתחכמויות.

אסור לנו לגרום חלילה, אפילו מתוך נימוקים שבקדושה לכאורה, לכך ש’תמימים’ יתחילו לחשוב ולהתנהג כמו ‘בעלי בתים’. שהנחות העולם יחדרו בעז המבצר של הישיבה, ושהדבר החשוב ביותר יהיה מה אומר העולם. ‘תומכי תמימים’ אינה יכולה להשלים עם מצב כזה. עלינו לפעול את ההיפך ממש, עלינו להיכנס לישיבה, ולא לגרור את הישיבה אלינו.

בכ’ מרחשוון ניכנס כולנו לתומכי תמימים, נדאג לשמור על צביונה המיוחד, ולקבל את הכוחות הנדרשים לנו. נשאב לתוכנו את אויר הישיבה, וניזהר לבל חלילה נחדיר אל הישיבה את האויר שמבחוץ. נזכור את תפקידנו כתמימים להיות נרות להאיר, להאיר את חושך הגלות, ולא חלילה להעם או להסתיר את אור הגאולה.

כולנו תמימים, כולנו חיילי בית דוד, אשר נלחמים את מלחמת המשיח, המלך מבית דוד, הלא הוא מלך המשיח, ופועלים  מתוך התמסרות מוחלטת והקרבה עצמית כדי לפעול את התגלותו לעיני כל בשר בהכרזת –  יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.