הגבלה אינה במקומה

כמה עשרות מאות ואלפי יהודים שואלים את הרבי יום יום ושעה שעה בכל תחומי החיים האישיים והציבוריים שלהם דרך האגרות קודש וכדומה, והרבי, “בהיותו רועה אמיתי של ישראל”, שומע ומקשיב ועונה ועוזר לכל אחד ואחת לפי עניינו ולפי מצבו - האם מי שיש לו הגבלות יכול לעשות דבר כזה באיזה אופן שיהיה?!

מספר המשפיע הרה”ח ר’ מענדל פוטרפס: כאשר נודע שהרבי הריי”צ נ”ע חלה, והדיבור קשה עליו מאד, התוועדו פעם החסידים, ובראשם הרה”ח המפורסם ר’ איצ’ה דער מתמיד ע”ה, וכמובן לא פסקו לומר “לחיים” ולברך ולאחל: “דער רבי זאל זיין געזונט” (שהרבי יהיה בריא). לפתע פתח ר’ איצ’ה ואמר, כשדמעות זולגות מעיניו: “מה זה היה לנו? העולם נהיה כל כך מגושם, שאין הוא יכול עוד לשמוע את הרבי מדבר”.

כלומר - הטעים והדגיש המשפיע ר’ מענדל פוטרפס - ר’ איצ’ה רצה להבהיר, שכאשר רואים אנו אצל הרבי דבר שנדמה בעינינו לחסרון, צריכים אנו לדעת, לחזור ולשנן זאת לעצמנו שוב ושוב ללא הרף: החסרון הוא לא ח”ו אצל הרבי. אצל הרבי לא שייך אצלו שום חסרון בשום אופן. הרבי מצד עצמו בריא, ומצדו יכול הוא לדבר מתי ואיך שהוא רוצה. החסרון אינו אלא בנו ובעולם.

וכמבואר במאמר ד”ה “תפלה למשה” תשכ”ט (ובתוספת ביאור בד”ה זאת חוקת תשכ”ט) שמשה רבינו - וכך גם משה רבינו שבכל דור, נשיא הדור - הינו “עשיר בעצם”. לא חסר לו מאומה והוא למעלה מכל חסרון והגבלה כלשהי. ואפילו מה שהוא מתפלל על אחרים שיתמלא החסרון שבהם, וזה נוגע לו עד מאד, גם אז אין זאת אומרת שחסר לו כלל. כי מצידו, בהיותו קשור ומאוחד בעצמות אין סוף, שהוא ה”עצם” של הכל, לא יכול להיות שום חסרון באף אחד, וכל מה שהוא מתפלל ומבקש, זהו רק שענין זה יהיה בגילוי ובהרגשה אצל מי שהוא מתפלל עליו.

עוד אומר שם הרבי, בהיות משה רבינו במאסר ובמצבים שנראים כחולי וכו’ - אין לגביו באמת שום עניין של חושך והעלם, והגאולה והרפואה אינה חידוש כלל לגביו.

מקשה הרבי ושואל - אם כן, מה כל הרעש שעושים בחגי הגאולה י”ט כסלו וי”ב תמוז וכו’? הרי אם הרבי הוא “בעל הבית” על כל הקורה עמו, ובכל רגע הוא יכול לצאת מן המאסר, וגם בהיותו שם הוא אינו מוגבל - מדוע אם כן הרעש הגדול בכך שיצא מן המאסר?!

עונה הרבי: נכון אמנם שלגביו אין שום העלם או צמצום, אבל כיוון שעיקר עניינו וכל עניינו של רבי הם החסידים והעם, והרי העם רואים מצב של חושך והעלם, לכן נחשב הדבר העלם גם לגביו, והגאולה נחשבת גאולה גם לגביו. אבל הוא מצד עצמו הינו “עשיר בעצם” ולא שייך בו שום ענין של העלם וצמצום.

כך היה בדורות קודמים, בצדיקי הדורות ההם, שהיה מצב שהגיעה שעתו של צדיק אחר, משום שצריך להתקדם שלב נוסף לקראת הגאולה, ולכן נסתיימה עבודתו של צדיק זה, “וזרח השמש ובא השמש”. אבל בדורנו זה, הדור האחרון לגלות שהוא הוא הדור הראשון לגאולה, כפי שהובטחנו באופן של נבואה, שהנה זה משיח בא, ואין דור נוסף ח”ו, אלא אנו עוברים לגאולה האמיתית והשלימה בלי הפסק בינתיים - הרי ברור שכל מה שנדמה לנו אצלו כחולי וכמכאוב, אינו אלא כדברי הנביא (ישעי’ פרק נ”ג) אודות המלך המשיח “את חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם, ואנחנו חשבנוהו מנוגע מוכה אלוקים ומעונה”, או כפי שאמר ר’ איצ’ה דער מתמיד: “העולם נהיה כל כך מגושם, שהוא אינו יכול עוד לשמוע את הרבי מדבר”. וגם כאשר נדמה לנו, כהמשך הפסוק, “ואמרנו כי נגזר מארץ חיים” - הרי הפסוק ממשיך ומסיים “יראה זרע, יאריך ימים, וחפץ ה’ בידו יצלח”.

עם כמה אנשים הרבי נמצא כל רגע?

לאחרונה התפרסם כמה פעמים (בין השאר גם בקלטות הוידאו של “לראות את מלכנו”) צילום מכתב יד קדשו של הרבי שליט”א, מתשובתו לאשה שהתלוננה על פחדים וכו’: “תסתכל בתמונתו של כ”ק מו”ח אדמו”ר בעת שמרגישה חלישות רצונה, ותזכור אשר גם הוא, בהיותו רועה אמיתי של ישראל, מסתכל בה בשעה זו. ויועיל להנ”ל”.

שוו בנפשכם: כמה תמונות של הרבי מופצות ונמצאות בכל רחבי תבל? כמה יהודים, ולהבדיל לא יהודים, מביטים בהם? ובפרט לאחרונה, כאשר ב”ה תמונות רבות נמצאות גם בראש חוצות, ובהרבה הזדמנויות רואים ושומעים גם וידיאו מהרבי בכל מושבות אנ”ש וכו’. והרבי אומר במפורש, לא פחות ולא יותר, שבשעה שמסתכלים בתמונתו, הוא מביט במי שמסתכל, חושב עליו ועוזר לו.

כמה עשרות מאות ואלפי יהודים שואלים את הרבי יום יום ושעה שעה בכל תחומי החיים האישיים והציבוריים שלהם דרך האגרות קודש וכדומה, והרבי, “בהיותו רועה אמיתי של ישראל”, שומע ומקשיב ועונה ועוזר לכל אחד ואחת לפי עניינו ולפי מצבו - האם מי שיש לו הגבלות יכול לעשות דבר כזה באיזה אופן שיהיה?!

זהו אחד הדברים הפשוטים והברורים אצל כל חסיד, כפי שראינו ושמענו זאת במיוחד שוב ושוב ללא הרף אצל הרבי שליט”א. רבי הוא למעלה מכל הגבלות העולם, וכל מה שקורה עמו הוא אך ורק ברצונו ובהסכמתו. לגבי רבי אין שום העלם ושום צמצום. וכל ה”צמצומים” וההגבלות שנדמה לעינינו כאילו ישנם אצלו, אינם אלא “הגבלה רצונית” ו”הגבלה עצמית”.

הגבלה אינה במקומה

אחרי שהודיע הרבי מה”מ וקבע עובדה שכבר נגמרה עבודת הבירורים, גם של הכפתורים האחרונים, וכבר הביא את העולם כולו לשלימותו. הוא מצד עצמו יודע הכל ויכול הכל, בהיותו בטל לגמרי וקשור ומאוחד לגמרי ברצונו של הקב”ה, אשר מי יאמר לו מה תעשה. ומה שלפעמים נראה לנו כאילו הוא מוגבל, אין זאת אלא שהוא מעמיד עצמו במצב זה. אבל גם כאשר הוא מעמיד עצמו במצב זה, אין זאת אלא “הגבלה רצונית” ו”הגבלה עצמית”; הוא קבע והחליט שרצונו דווקא להיות כרגע סגור בחדר ולא לצאת ולהתגלות. אבל הוא בכל תוקפו הבלתי מוגבל נמצא בתוך אותו מצב שקבע להיות בו. דווקא משום שאינו מוגבל ואינו מוכרח לא בגבול ולא בבלי גבול, יכול הוא להיות היכן שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה בכל תוקפו העצמותי הבלתי מוגבל לחלוטין.

ומי שיש לו ספק בזה, אומר הרבי (שיחת כ’ מנ”א תש”י), פירושו של דבר שיש לו ספק ב”אנכי ולא יהי’ לך”!

לכן חשוב להדגיש במפורש שוב ושוב: יש לנו כעת רבי בהווה. רבי שאין לו שום הגבלות כלל, יחד עם היותו בגוף גשמי דווקא - מפני שזוהי תכלית הכוונה, דירה בתחתונים דווקא. רבי שמסתכל על כל אחד בכל רגע, ונמצא עם כל אחד בכל רגע. רבי בפועל ממש, שעלינו לעשות הכל כדי שיהודים (וגם לא יהודים, כל אנשי הדור) מכל הסוגים יתקשרו אליו, יצייתו להוראותיו, יתייעצו עמו וישמעו לעצותיו, ויאמינו בנבואותיו העכשוויות ממש, עד הנבואה העיקרית שהנה זה משיח בא.

ובאשר לפירסום, לא נותר לנו אלא לחזור על מה שאומר הרבי שליט”א (ש”פ ויגש תשמ”ז), כאשר ניתן בה’ טבת פסק הדין במשפט הספרים - שעיקרו היה מבוסס על העובדה שהרבי מתכוין בדיוק למה שהוא אומר, וכן הוא באמת לאמיתו - והרבי הכריז אז בפעם הראשונה על התחלת תקופה חדשה: “יש להכריז ולפרסם שבימינו אלה נמצאים אנו בזמן (ומקום) מיוחד, אשר לא נותר בו אלא ענין אחד ויחיד - וחייב אדם לומר בלשון רבו, בלשון כ”ק מו”ח אדמו”ר: עמדו הכן כולכם לבנין בית המקדש העתיד בביאת דוד מלכא משיחא”.

ובהמשך לזה (בלתי מוגה): “לכאורה, יכול מישהו לבוא ולטעון: דיבורים אלו הם “ווילדע רייד”, אשר בכל הזמנים והדורות שלפנינו לא נאמרו, ומה מדברים לפתע דיבורים כאלו, כיצד יגיב העולם לשמע דיבורים כאלו?!

“ובכן, לכל לראש צריכים לדעת שאין מה להתפעל מהעולם, מה יאמרו וכו’. מכיוון שכן הוא האמת על פי תורת אמת, יש להכריז על כך באופן גלוי. ויתירה מזה - המצב כיום הוא שגם העולם מוכן לקבל זאת, צריכים רק לבוא ולומר באופן גלוי.

“ועל דרך זה כאשר נשמעת טענה בעולם ש”ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא” - אזי צריכים לומר בפירוש את המציאות האמיתית על פי תורה, ואין מה לחשוש כיצד תהי’ התגובה כו’, מכיוון שהעולם מוכן לקבל את הדברים.

“וכמו כן כאשר עושים אסיפות כדי לדרוש ולחקור בנוגע לאופן ההנהגה של העם היהודי - אין מה להתפעל כו’. ואדרבה, צריכים לומר להם בפשטות שיעיינו ב”בייבל” (דבר המקודש גם אצלם) בדבריו של ישעי’ הנביא אודות עניינו של עם ישראל - “עם זו יצרתי לי (למען) תהלתי יספרו”!

“וכאמור, העולם נמצא במצב כזה שהוא מוכן לקבל דברים אלו. צריכים רק לאומרם בדברים היוצאים מן הלב, שאז פועלים הדברים פעולתם, ובאופן שהפעולה היא בדרכי נועם ובדרכי שלום, מבלי שיהי’ צורך לבטל איזו התנגדות (ועל אחת כמה וכמה שאין צורך במלחמה) - כפי שראו במוחש כל אלו שעסקו בזה”.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!