מבנה גדול ומרשים בן שתי קומות מתנשא מול גן הברון, העמוס בעצי פרי מטופחים, זהו המ

מבנה גדול ומרשים בן שתי קומות מתנשא מול גן הברון, העמוס בעצי פרי מטופחים, זהו המבנה החדש של בית כנסת חב”ד במושבה ‘מזכרת בתיה’ שנחנך בשבוע שעבר * בביקור שערך בו השבוע “בית משיח”, הוא שמע מהשליח הרב אריה גרינברג על הניסים שליוו אותו במהלך הבניה, על הפעילות במושבה הוותיקה שנבנתה על ידי הברון רוטשילד ועל העשייה הברוכה שנעשית ביישוב השקט במשך כח שנים.

מאת י’ ועקנין

הרב אריה גרינברג (במרכז) בטקס חנוכת הביתתודו שלא ממש שמעתם לאחרונה, אם בכלל, על מזכרת בתיה. מושבה קטנה שלא נמצאת בכותרות. אבל האירוע המרגש הבא קרה בשבוע שעבר.

המושבה לבשה חג לרגל חנוכת בנין בית הכנסת הגדול והמפואר. אירוע מרשים ומרגש שחגג בהשתתפות שלוחי הרבי מה”מ למושבה בראשות השליח הרב אריה גרינברג, הרב הראשי לארץ ישראל הרב דוד לאו, רב המושבה הרב אפרים זלמנוביץ’, חבר בי”ד רבני חב”ד ורב קהילת חב”ד ברחובות הרב מנחם מענדל גלוכובסקי, ראש המועצה מר מאיר דהן ויו”ר המועצה דתית הרב נח צדוק.

הטקס המרשים החל בגזירת הסרט על ידי השליח הרב אריה גרינברג לצד רב היישוב הרב זלמנוביץ’ וראש המועצה מר מאיר דהן. לאחר מכן נקבעה המזוזה בפתח “היכל התפילה” המפואר, שנתרם ע”י הרב יוסף יצחק שניאורסון. במעמד מרגש חנכו בני משפחת נעים את היכל ארון–הקודש המפואר. לאחר טקס הפתיחה התיישבו האורחים הרבים לסעודה מפוארת סביב שולחנות ערוכים לקול צלילי ניגוני חב”ד.

במרכז הערב קם השליח הרב אריה גרינברג והודה בהתרגשות רבה לכל התורמים והמסייעים. מבחינתו, העיקר היה בדבריו - שהחגיגה היא לא שלו ולא של מתפללי בית הכנסת הקבועים, אלא שמחתם של כל 13,000 תושבי מזכרת בתיה, כאשר כל תושב צריך לראות בו כביתו.

זו הייתה פסגה נוספת בפעילות של השלוחים במושבה, פעילות שבתקופה זו מלאו לה כח שנים.

פנימיות בעטיפה נוצצת

את הרב אריה גרינברג, שליח הרבי מה”מ למושבה מזכרת בתיה, אנחנו פוגשים, איך לא, בפתחו של בית הכנסת החדש.

אי אפשר להישאר אדישים מול העיצוב המיוחד של המקום שתוכנן לפרטי פרטים. בית הכנסת משדר יוקרה לצד תחושה ביתית, בדיוק כפי שצריך במקדש מעט, בית ה’. “התושבים במושבה משקיעים רבות בטיפוח חיצוניות יפה, זה נושא שחשוב להם. תפקידנו הוא להגיש את המסרים הפנימיים בעטיפה יפה ואסתטית” יציין אחר כך הרב גרינברג.

מזכרת בתיה היא מועצה מקומית הסמוכה לרחובות. היא מהמושבות שהוקמו על ידי הברון רוטשילד לפני כמאה ושלושים שנה ונקראה על שם אמו בתיה. מייסדי המושבה היו אנשים שומרי מצוות שדרשו להתיישב במקום כקבוצה מגובשת שמנתה אחד–עשר איש, על מנת שתמיד יהיה להם מניין, גם אם חלילה אחד מהם יחלה.

“מאז המקום התפתח, וכשהגענו לכאן לפני כח שנים, התגוררו במושבה כשבע מאות משפחות. מדור המייסדים נותר צאצא אחד, אחיעזר ארקין שמו, יהודי שאכפת לו מעניני היהדות במושבה. הוא אף זה שדאג שבן דודי ר’ חיים בלניצקי יגיע לכאן לצורך פעילות, ובעקבותיו הגענו אנחנו”.

מה הייתה ההתחלה?

“ההתחלה הייתה בשיעורי תורה, ביקורי בית ופעילות עונתית. כשהחלטנו להשתקע כאן, כתבנו על כך לרבי וקיבלנו את הסכמתו וברכתו. היה זה  בל”ג בעומר תשל”ט”.  

כח שנים של עשייה

מאז עברו כח שנים של פעילות ועבודה רבה באחת המושבות המבוססות והמבוקשות בארץ. פעילות בית חב”ד אותה מנהלים זוג השלוחים הרב אריה ורעייתו הרבנית שרה גרינברג חולשת על תחומים רבים ונוגעת מקרוב בתושבי המקום. 

יחד עימם נמצאים גם השליחים הרב יחזקאל טאניס ורעייתו טלי, האחראית יחד עם בתה על פעילות ענפה המתקיימת לנשים במסגרת מדרשיית “מרכז פנינים”.

בשנים האחרונות התרחבה גדלה המושבה וגדלה באלפי משפחות, ביניהן גם משפחות צעירות. לצוות השלוחים הצטרפו זוג שלוחים חדש, הרב יוסף גליצנשטיין ורעייתו, הפועלים בשכונה החדשה של מזכרת בתיה. הגידול המבורך מביא עמו משפחות חדשות שנכנסות לבתים החדשים - וזו סיבה טובה לערוך אירועי ‘חנוכת בית’, מה שמכניס את השלוחים לתוך ביתם ולבם של תושבים רבים. לצד זאת, השלוחים שותפים פעילים גם בשמחות הפרטיות של התושבים כמו בריתות מילה, זבד הבת, חתונות ועוד. בבית חב”ד פועל מכון בר מצווה לנערים. “כשאתה פועל עם אנשים בעת השמחה שלהם ונמצא לצדם, זה פותח אפשרות גדולה להיכנס ללבבות”.

כמו כן הוקמו מעונות  אותם מנהל כיום ר’ אורי פרנקל, יליד המקום, שהתקרב ליהדות ולרבי דרך הרב גרינברג בבחינת “טופח על מנת להטפיח”, הוא נעשה חסיד ושליח בעצמו.

הפעילות של השלוחים במושבה היא לא רק בקרב המשפחות, אלא גם דרך הילדים סביב מעגל השנה. הפעילות לרוב מתקיימת בשטח המוזיאון במושבה, מקום אטרקטיבי ומזמין שתורם לאווירה המיוחדת. “כעת, לאחר הקמת בית הכנסת, קיבלנו הזמנות מבתי הספר לביקורי התלמידים במקום לקראת החגים, פעילות מבורכת שמתקיימת ברבים מבתי חב”ד. בית הכנסת שלנו הוא אפוא גם מקום מרכזי לפעילות”, אומר הרב גרינברג.

ראשיתך מצער

ההתחלה של הפעילות לא הייתה קלה. היה צריך להתחיל הכול מאפס. בקרב התושבים לא שררה אהבה יתרה, בלשון המעטה, לעניני יהדות. הסיפור הבא מהתקופה הראשונה לפעילותם של בני הזוג גרינברג במושבה, ימחיש זאת:

“בתקופה הראשונה, אשתי מסרה שיעור לנשים. באחד השיעורים טענה באוזניה אחת המשתתפות שמול ביתה יש בניין שעובדים בו בשבת. אשתי ענתה לה שאפשר להשפיע עליהם באהבה ובקירוב, אולם אותה אישה כנראה היתה נמרצת ביותר, ומבלי להתייעץ, נקטה בפעולה על דעת עצמה.

יום אחד אני רואה שלט על הבית שלנו “לכו מכאן! חיזרו לבני ברק!” אני מסתכל מהחלון ורואה קבוצת צעירים מתגודדים בסמוך. יצאתי אליהם ושאלתי אותם “מה זה?” כשהם השיבו “זה לא אנחנו”, הבנתי מיד שהם קשורים לענין… בסופו של דבר הבנתי מהם שאנחנו, כביכול, שלחנו מכתבים לכל תושבי הבנין הסמוך ובו דרישה נחרצת שיפסיקו לעבוד בשבתות, ואבוי יהיה להם אם ימשיכו! על המכתב היה חתום “פלוני ממזכרת בתיה”. לא קשה היה להדביק עלינו, השכנים הדתיים החדשים מהחלון ממול, את המכתב הזה.

כשהבנתי את חומרת הענין, ניגשתי לבניין הסמוך, עברתי דירה אחר דירה ושוחחתי עם השכנים. חלק מהשכנים הבינו ונרגעו, ואף הסכימו עם הענין שלא לעבוד בשבת - מלבד דירה אחת שאיש לא היה בה באותה שעה. שמתי לב שאפילו מזוזה על הפתח לא היתה. אחד השכנים המליץ לי שאגש לדבר איתם, בציינו כי בעל הדירה סוחב כל שנה לפני פסח, שק של לחם עבור כל תקופת הפסח…

“בטרם יצאתי מהבניין, נכנסה אחת השכנות, וניגשתי גם אליה והתנצלתי בקשר למכתב שלא אני שלחתי… ‘אני לא יודעת על איזה מכתב אתה מדבר’ אמרה, ‘אבל אם כבר אנחנו מדברים, אני צריכה מזוזה לבית’… התברר שמדובר בדיירת מאותה דירה. קבענו שעה והגעתי עם מזוזות. כשהגעתי, ראיתי את בעלה יושב שם, ובפנים זעופות שאל לרצוני. השבתי שבאתי על פי בקשת אשתו שרצתה להתקין מזוזות. ‘בטח תרצה על זה גם כסף!’ שאג לעברי. ‘כן. עניתי בנחת. המזוזות עולות כסף’. ‘וכמה כסף אתה רוצה? הדתיים האלה רק כסף הם רוצים!’ הוא סירב להירגע. בסופו של דבר שילם לא רק על המזוזה הראשית, אלא קבע מזוזות בכל פתחי הבית. כשבנם הגיע למצוות, אמו ביקשה שאכין אותו לכך, ולאחר מכן גם את הבן השני… לאט לאט המשפחה כולה התקרבה יותר ליהדות.

ועשו לי משכן במזכרת בתיה

כאמור, בשבוע שעבר התקיימה חגיגה רבת–רושם לכבוד חנוכת בית כנסת חב”ד החדש במושבה. לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין שהקמת בניין גדול על ידי שליח, אין זה דבר של מה בכך, ועל אחת כמה כשמדובר במושבה קטנה ולא בעיר גדולה. מדובר במשאבים גדולים, גלגולי כספים, תכניות מרובות והמון טרחה.

אבל הרב אריה גרינברג לא נבהל, וקפץ למים העמוקים. מהר מאד הוא למד לשחות.

“זה היה בשנת המאה להולדתו של הרבי מלך המשיח”, הוא מספר, “במהלך כינוס השלוחים הארצי הועלתה הצעה לתת מתנה לרבי בדמות - 100 מוסדות חדשים. הרב יחזקאל טאניס פנה אלי והציע שנקים בית כנסת חב”ד. כתבנו לרבי והנחנו את המכתב באגרות קודש באמרנו לעצמנו שאם ייצא מכתב שקשור לבית כנסת, זה יהווה עבורנו אישור שצריך לעשות זאת. כשפתחנו את המכתב נדהמנו! הרבי כותב שם שגבאי הוא ראשי תיבות “אנא בכח גדולת ימינך”. וממשיך שם: “לעשות את בית הכנסת שיהיה א חסידישע שול ולהאיר ולהחם את כל הסביבה”. מכתב זה צירפנו לתשורה שחולקה בחנוכת הבית”.

קל להבין כי זה ‘נחת’ עלינו במפתיע, ומדובר בסיפור לא פשוט מבחינות רבות, בעיקר תקציביות. אולם לאורך כל הדרך, ראינו כיצד ברכותיו הק’ של הרבי מלוות אותנו.

“בשנים הראשונות, מנין חב”ד התקיים בבית חב”ד ששכן במרכז המסחרי, במקום קטן וצפוף. היו זמנים שהצטופפו ממש, ולעומת זאת, היו גם מקרים שבהם היה קשה להשיג שביעי למנין. לאחר מכן קיבלנו מקום זמני אחר, וממנו שוב חזרנו למרכז המסחרי. כך התגלגל בית הכנסת עד שנת תשס”ד, אז עלה לראשות המועצה מר מאיר דהן שאפשר לקיים את התפילות בבית ספר הסמוך כיום לבית חב”ד החדש. זה היה פתרון זמני, אבל לא קל, שכן בכל ערב שבת וחג היה צורך לארגן את המקום לתפילה ולשוב ולהחזירו לקדמותו בסיום השבת, כך במשך שתיים עשרה שנה.

“כאשר המניין גדל ל–60 מתפללים קבועים, הבנו שהגיע הזמן להקים סוף סוף מבנה לבית הכנסת”.

“תבנו כמו שצריך!”

“פנינו אפוא לראש המועצה על מנת שיקצה לנו שטח. הוא ישב אתנו בשמחה וחיפש במפה מקום מתאים, ואז הצביע על שטח מסויים שסומן כשטח ציבורי ואמר לנו בפסקנות: ‘כאן תקימו את בית הכנסת’. ביקשנו אישור לשים עליו מבנה יביל, מאחר ולא היו לנו אמצעים לבנייה מיידית. ראש המועצה עצר אותנו ואמר “אם כבר מדברים על בית כנסת, אז תבנו כמו שצריך!”

“מכאן ואילך, כל תהליך בניית בית הכנסת היה רצוף בשרשרת מופלאה של ניסים והשגחות פרטיות.

“ראש המועצה נתן את השטח ולקח על עצמו לטפל בכל עניני ההקצאה, וסידר זאת במהירות על הצד הטוב ביותר. לא רק זאת, אלא לקח על חשבון המועצה את תכנון הבניה, ומדובר בעלויות גבוהות.

“את בית הכנסת תכנן תושב מזכרת בתיה, והרגשנו במוחש כיצד הקב”ה דואג להכל מתחילה ועד סוף. גם הצורה והעיצוב המיוחד והמרשים של בית הכנסת היה ליווי שמיימי”.

כולם שותפים

במהלך השיחה, הרב גרינברג נבוך כשהוא מדבר על גיוס הכספים הרבים לשם הקמת בית הכנסת. “אינני גייסן כספים, הוא אומר בצניעות “אולם ראיתי בחוש איך הרבי דואג להכל.

“זה לא היה קל. היו אנשים שהבטיחו סכומים גדולים כתרומה, אך בפועל התקשו לתת את מה שהבטיחו. גייסנו את הסכומים הגדולים לאט לאט ובמנות קטנות. את התנופה הראשונה עשינו בזכות הלוואה גדולה מ”קרן מרומים” שהוקמה באותה תקופה, וסייעה לשלוחים בבניית מוסדות. מלבד זאת, התחלנו לאסוף פרוטה לפרוטה. בניסים גדולים קיבלנו תקציב משמעותי מהמשרד לשירותי דת, אך גם כעת, המועצה המקומית שוב באה לקראתנו כשהעבירה לנו סכום גדול על חשבון התקציב שלא הגיע אלינו עד היום…

“סיימנו להקים את השלד, ואז הכל נתקע. חשבתי עם עצמי, למה הכל נתקע. ואז נצנצה בי פתאום המחשבה שלא מספיק שיתפנו את בני הקהילה והתושבים במצווה של “ועשו לי משכן”, וכעת זו הזדמנות בלתי חוזרת. כאשר אדם שותף לבנייה של בית הכנסת, הוא מתחבר אליו באופן אישי, ולאחר מכן הוא מרגיש נוח וקרוב יותר לחיי היהדות והפעילות המתקיימים בין כתלי בית הכנסת, הרבה יותר מאשר כשהוא מגיע לתוצר המוכן.

“בין השאר התגייסה לענין הגב’ כרמית פליישר שהודות למאמציה, יחד עם אנשים נוספים, עוד ועוד אנשים מתושבי המושבה, נרתמו לענין. כך התקדמנו צעד צעד.

“בישורת האחרונה ערכנו יום התרמה לבית הכנסת בו השתתפו למעלה משש מאות תורמים, רובם תושבי מזכרת בתיה. הרגשתי שזו ההוכחה הגדולה ביותר עבורנו שבית חב”ד נכנס לליבם של התושבים, השמחים ומודים על הפעילות. זהו הישג גדול!” אומר הרב גרינברג בסיפוק. “זה גם המקום להודות לכל התורמים בממונם, במלאכתם ובעצותיהם”.

“מן השמיים דאגו לנו גם לנוף מיוחד” מטעים הרב גרינברג “מול בית הכנסת שוכן ‘גן הברון’. זהו גן עצי פרי המטופח על ידי המועצה וניתן להשקיף עליו מבית הכנסת.

סוף כל סוף, לאחר ארבע שנים, הסתיימה בניית בית הכנסת והוא עומד על תילו בצורה מפוארת יותר ממה שתוכנן מלכתחילה, כשהוא משתרע על שטח של כ–600 מטרים ומתנשא לגובה שתי קומות. רחבת הכניסה מזמינה את המבקר המצוי היישר אל ההיכל הגדול של בית הכנסת.  

לא פלא אפוא, שיום חנוכת בית הכנסת הפך ליום חג במושבה, והדיו יצאו אף מחוצה לה.

במעמד המרשים שתוכנן בקפידה, כמו כל אירוע במושבה הקטנה והמטופחת, נכחו תושבים רבים וכן אישי ציבור שכיבדו את המעמד. כשהרב גרינברג עמד במרכז וברגע המרגש גזר את הסרט האדום, רק הוא ידע עד כמה לא פשוטה ומובנת מאליה הפעולה הקטנה הזאת…

העיניים של הרבי זה משהו מיוחד!

בפיו של הרב גרינברג גם סיפורים מעניינים הקשורים לבניית בית הכנסת.

“ליד מבנה בית הכנסת, גר תושב שהתנגד להקמת בית הכנסת בסמוך לביתו. אותו שכן לא הסתפק בכך, ואף איים איומים שונים. כשראה שהענין מתקדם ומוחלט, מכר את ביתו ועבר לגור בקיבוץ משמר דוד הסמוך.

“יום אחד פגשתי אותו אצל משפחת אבלים בקיבוץ, וארגנתי להם מניין בבוקר. שאלתי לשלומו והזמנתי אותו להתפלל אתנו. ‘אני אתפלל אתכם רק כשאתם תלכו לצבא!’ התריס. לא נבהלתי ועניתי לו ‘נו, מישהו בכל אופן צריך להתחיל. אז בוא’. לאחר מכן הוא יצא לחצר וישב לשוחח עם חבר. כשהסתיימה התפילה, התיישבתי לידם והשיחה החלה להתגלגל בנושא ההליכה לצבא. החבר שלו סיפר שכשהוא שירת בצבא, היו עמו לא מעט חרדים. ואז השכן העוין הפתיע אותי בספרו ‘גם לי היה מפקד שהיה דתי, ולא סתם דתי, אלא חב”דניק! בכל פעם שהיה נוסע לרבי, הוא חוזר ומספר בהתרגשות על העיניים של הרבי. הוא היה מצליח להדביק בהתרגשות שלו גם אותנו. אתה יודע מה זה העיניים של הרבי?! הנה - המשיך השכן וסיפר - אני עכשיו מספר לך את זה ויש לי צמרמורת!’… 

פעילות בתנופה

במקביל לבניית קירותיו של בית הכנסת, המשיכו השלוחים לדאוג להגדיל ולחזק את הפעילות ואת מנייני התפילה. מדי יום מתקיימים בבית הכנסת שני מנינים קבועים לתפילת שחרית, כמו כן מתקיימים מניינים למנחה וערבית.

“בסמוך פעל בית כנסת אשכנזי ותיק. לאורך השנים, היינו חלק מרכזי במניינים שהתקיימו שם בתפילות מנחה וערבית. כשסיימנו את הבניה, למעשה לא יכולנו לעזוב את המקום כי בכך היינו גורמים לסגירתו. בהשגחה פרטית, בית הכנסת ההוא נסגר מטעמי בטיחות, ואז המניינים עברו אלינו…”

ההתוועדויות בבית הכנסת מושכות אליהן תושבים רבים, שבאים לומר ‘לחיים’, להתוועד ולהתחמם יחד. בשבת הקרובה, שבת ח”י אלול, תיערך ‘שבת קהילתית’ בה יחנכו את בית הכנסת באופן ‘פנימי’ יותר, כשהמתפללים ישתתפו בתוכנית חסידית מושקעת שהוכנה עבורם.

קל להגיע לבית הכנסת ולהרגיש בו בבית, ולא רק בגלל נוסח חב”ד, אלא גם בגלל הכרזת ‘יחי’ הנאמרת אחרי כל תפילה. “אנחנו מכינים את המקום לקראת משיח”, אומר הרב גרינברג, “כפי הוראת הרבי בכינוס השלוחים האחרון בהשתתפותו לעת–עתה. “יש כאן שיעורים מגוונים בעניני גאולה ומשיח והסברים על זהותו של משיח כפי שמשתקף גם בשיחה האחרונה לפרשת שופטים. אי אפשר שלא לחיות משיח, וצריך לעשות הכול כדי להעביר את המסר באופן המתקבל. אסור להימנע מלפרסם משיח דווקא תחת אותו נימוק ‘אופן המתקבל’…”

לא הרחק מבית הכנסת שוכן המקווה הפעיל ופתוח מידי בוקר. גם מאחוריו מסתתר סיפור בפני עצמו.

“היה זה לפני כעשר שנים, כאשר עזרנו בהקמת מקווה חדש לנשים, הוא המקווה היחיד במזכרת בתיה ובשיטת אדמו”ר הרש”ב” אומר הרב גרינברג בחיוך. “את המקווה לגברים שלא היה ממש פעיל, רצו באותה תקופה להסב למשרדים.  עמדנו על הרגליים האחוריות, ודרשנו שזה ישמש כמקווה פעיל לגברים, הצענו שניקח על עצמנו את האחריות להפעיל את המקווה. הם לא הסכימו לזה, אך לצורך ההפעלה, דרשו מינימום 20 טובלים מדי בוקר. הבאנו להם חתימות של עשרים אנשים, חלקם לא ראו מקווה מעולם… אך המוסדות עדיין לא הסתפקו בכך, וביקשו שנחתים מנויים יומיים. עשינו התרמה והחתמנו מנויים למקווה… לבסוף קיבלנו לידינו את מפתחות המקווה, ועכשיו ליד בית הכנסת פועל גם מקווה לרווחת המתפללים ופתוח יום יום. מרגישים ממש כמו בריכוזי אנ”ש…

אם במושבה קטנה, הצליח השליח לבנות בניין כה מפואר ומיוחד, בוודאי זה אפשרי גם בערים גדולות יותר. האם יש לך מסר לאחיך השלוחים שגם הם חולמים על הקמת בניין לפעילות ולתפילה?

לרב גרינברג בהחלט יש מסר לאחיו השלוחים, והוא אומר “לא להתחשב בקשיים. תמיד הם צצים, אבל אנחנו צריך לפעול ולעשות והקב”ה כבר ידאג לשאר. הרבי עושה אותנו עשירים. אם פעם לא ישנתי טוב בלילה בגלל חובות של כמה אלפי שקלים, היום אני צריך לגלגל מאות אלפים ואני ישן טוב ב”ה”, הוא צוחק. “צריך להיות סמוכים ובטוחים שהרבי דואג לנו, וממילא גם מה שמסתדר אין זה מכוחנו”.

“בעשר השנים האחרונות אני מרגיש שאני בעיקר קוצר את הפירות של ההשקעה העצומה אותה זרענו וחרשנו קודם לכן”.

והפירות?

“הם לא בערך בכלל. ברוך ה’ היום יש בית כנסת עם קהילה של מתפללים, אנשים שמתקרבים מאוד ונחשפים לתורה ולמצוות, תושבים שאוהדים ומעריכים את הפעילות בבית חב”ד ושותפים לה. אולם איננו מסתפקים בכך, ויחד עם כל זה, אנחנו ממשיכים גם לזרוע פעולות נוספות”.

הרב גרינברג גם מנצל את ההזדמנות להזמין ברוחב לב כל מי שרוצה להצטרף למשפחת השלוחים במזכרת בתיה. מקום שקט ויפהפה.

“הצורך היום גדל מאוד. גם אם אני רוצה, אינני יכול להגיע לכל האנשים בצורה אישית ופנימית. נקבל בשמחה כל אחד שירצה להצטרף לשליחות כאן במזכרת בתיה. האנשים כאן מיוחדים, ואחרי שחודרים את העטיפה החיצונית, מגלים עולם ומלואו”.

חיזיון בהקיץ

מספר הרב גרינברג:

בשנת תשנ”ו ערכנו התוועדות מיוחדת לרגל י’ שבט. מכרנו כרטיסים מראש וההיענות היתה יפה. אל הערב הגיע גם אחד מתושבי המקום שהיה מרותק. בין השאר השתתף בהתוועדות הרב הרצל בורוכוב שסיפר סיפורים אישיים מהרבי. בסוף הערב ניגש אלי אותו תושב וביקש לשתף את הקהל בסיפור אישי, והסיפור שבפיו היה לא פחות ממדהים.

“זה קרה לפני ארבע שנים, מספר ימים לפני חג הפסח, זמן קצר אחרי שהרבי קיבל אירוע רפואי’, כך החל האיש את סיפורו. ‘אני רגיל לקום כל בוקר בשעה שבע ולהתארגן לעבודתי. באותו בוקר התעוררתי לפתע בשעה חמש לפנות בוקר, ואני לא מצליח לשוב ולהירדם. משראיתי כך, ישבתי והתחלתי לעשן. פתאום אני מרים את העיניים ורואה מולי, לא פחות ולא יותר, את הרבי נכנס אלי לחדר! הייתי ערני ממש. הייתי המום. אך לא היה לי הרבה זמן לחשוב, כי הרבי פנה אליי ושאל: ‘האם לכולם יש את צרכי החג?’ החוויתי בידי בתנועה האומרת ‘איני יודע’. וכי מנין לי לדעת?! וכאן הרבי ממשיך ואומר לי: צריך לדאוג שלכולם יהיה את צרכי החג! אמר ויצא מן החדר ופשוט ונעלם.

“אשתי התעוררה ולא הבינה מה עבר עלי. ישבתי על המיטה כולי רועד וסיפרתי לה מה שחוויתי לפני זמן קצר. איכשהו התעשתי וחשבתי לעצמי איך אבצע את רצונו של הרבי.

“נזכרתי בכך שיש לנו בבניין שכן סגור ומופנם, וידעתי שהוא נמצא בקשיים כלכליים. חיכיתי לשעה סבירה ודפקתי אצלם בדלת. האישה פתחה ושאלתי אותה אם בעלה בבית. כשענתה שלא, שאלתי אותה ‘האם יש להם את צרכי החג’.

“בתגובה פרצה מיד בבכי, וסיפרה שאתמול בלילה עצרו את בעלה עקב חובות שונים, ואין חג ולא צרכי חג… מיד הוצאתי מכיסי חמש מאות שקלים שהיו ברשותי, ומסרתי לה. בתחילה סירבה לקחת, אך אמרתי לה ששלחו אותי אליה וזה לא ממני.

“בערב חג פגשתי את בעלה, והוא הכניס אותי אליהם הביתה בהתרגשות, הראה לי את השולחן הערוך מכל טוב והודה לי בעיניים דומעות. אמרתי לו שוב שאני שמח בשבילו, אבל זה לא אני, רק שלחו אותי…”

אותו תושב סיים את סיפורו בפני קהל התושבים, ואמר: “ארבע שנים אני נוצר את הסיפור בליבי מחשש מה יגידו עלי… אבל כעת, בהתוועדות, לאחר ששמעתי סידרה של מופתים שמימיים, החלטתי לשתף את כולם בסיפור המדהים”.