מנחם שניאורסאהן

כל ההוראות והענינים של חג הפסח צריכים לבוא לידי פועל באופן של “הקהל” - כל פרט שבפרט נשאר מציאות נפרדת, “אנשים” או “נשים” או “טף”, אבל יחד עם זה — כולם יחד מתקשרים ומתאחדים לקהל אחד >> מכתב כללי מכ”ק אדמו”ר שליט”א (תרגום מאידיש)

ב”ה, י”א ניסן, נשיא לבני אשר,

יום ג׳ שהוכפל בו כי טוב,

פ׳ ויהי ביום השמיני,

שנת ה׳תשמח, שנת הקהל,

ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה׳ עליהם יחיו

שלום וברכה!

בהמשך למכתב מיום עש”ק ראש־חודש ניסן שבו דובר על נקודות אחדות בקשר למשמעות של “יציאת מצרים”, ושאחת ההוראות הראשונות הנלמדות היא להשתחרר מכל “עבודה זרה”, מכל העבודות הזרות השונות, שהן זרות־עוינות ליהדות, הן החיצוניות (של הסביבה) והן הפנימיות — כפי שהדבר מודגש במיוחד על ידי הענין של קרבן־הפסח —

כדאי להוסיף את ההדגשה, שההתבוננות בכל הענינים האלה צריכה להיות באופן שהדבר יבוא לידי מעשה בפועל בחיי יום־יום, בהתאם ליסוד התורה: “המעשה הוא העיקר”, שאי אפשר לצאת ידי חובה בלימוד בלבד, ואפילו לימוד המביא להסקת פסק הדין הלכה למעשה, דבר שהוא הכרח גמור לכשעצמו כדי לדעת “את המעשה אשר יעשו” — צריך להיות וחייב להיות מעשה בפועל ממש,

וכדי שמעשה המצוות יהא כראוי, עליו להיעשות בשלימות בפרטי פרטים, כמוסבר בשולחן־ערוך בלשון צחה וברורה.

בהתאם לזה נתעכב כאן על פרטים מסויימים, הקשורים השנה במיוחד בקביעות־הזמן של היום הראשון של חג המצות, זמן חירותנו,

ובפרטי פרטות: קביעות הזמן של היום בשבוע, קביעות הזמן של היום בחודש, וקביעות הזמן של היום בשנה.

•     •     •

היום הראשון של חג הפסח חל השנה ביום השבת, שנקודתה המרכזית (של שבת) היא — “תשבות”, חירות ומנוחה מכל המלאכות של ימי החג, שיהא היום “שבת להוי’ אלוקיך”, על ידי התמסרות מוחלטת לעניני “הוי’ אלוקיך”, לעניני קדושה.

והרי זה הוא גם הענין של “יציאת מצרים”, כמוסבר לעיל, במובן של השתחררות מ”עבודה זרה”, כאשר מושג זה, עבודה זרה, כולל כל דבר שהוא זר ומנוכר לאלקות, לתורה ומצוות, והיא היפוכה של קדושה, ובפרטי פרטות, כפי הרמז בקרבן הפסח: “ראשו על כרעיו ועל קרבו”.

במיוחד כיון אשר השבת עצמה היא “זכר ליציאת מצרים”, ויותר מ”זכר” סתם כי אם בפרוטרוט: כשיהודי משתחרר מכל ההשפעות וההגבלות הגשמיות של חולין, ומתמסר ומשקיע עצמו אל תוך הקדושה, עוסק בענינים רוחניים הרי זו “יציאת מצרים”, יציאה מ”מיצרים” ומהגבלות.

•     •     •

קביעות הזמן, של היום הראשון של חג הפסח, בחודש — יום החמשה עשר לחודש האביב — מדגיש את הענין של “קיימא סיהרא באשלמותא” (כאשר הירח מגיע לשיא השלימות), והדבר נראה בגלוי בפרטי פרטות: בנוגע לבני־אדם, האנשים והנשים והטף, ובנוגע לדברים שהירח מאיר אותם ומבהיר באורו את הצבע, הגוון, הצורה שלהם וכיוצא בכך, עד לכל הפרטים.

את מצוות “קידוש החודש” קיבלו בני ישראל עוד בהיותם במצרים, בראש־חודש ניסן בשנת ב׳ אלפים תמ”ח (לפני 3300 שנה), ויחד עם כך קבע הקב”ה כי “ישראל מונין ללבנה”, אצל יהודים נמנים החדשים לפי הירח:

ענין זה (של “ישראל מונין ללבנה”) משקף את תולדות עם ישראל, היסטוריה של שינויים, של גלות וגאולה, של ירידות ועליות,

ובאופן שמיד ותיכף לאחר העלם אור הלבנה — מגיע מולד הלבנה, “היוולדות” מחדש עם כוחות ואור מחודשים, ומובטחים לבני ישראל, שהם “עתידים להתחדש כמותה”, ועד ל”סיהרא באשלמותא”, הגאולה.

הגאולה מגלות מצרים היתה בחודש האביב — בתקופה שבה אפילו הטבע מתעורר לחיים לאחר “תרדמת” החורף ומתחדש בכוחות רעננים. מאז, במשך 3300 שנה, היו גלויות וגאולות, חלו ירידות ועליות, אבל זו הדרך לשלימות מושלמת עוד יותר, על ידי “ירידות־צורך־עליה”, עד שתבוא הגאולה השלימה בתכלית והנצחית, ו”בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל”, הגאולה הסופית והמוחלטת, שיא השלימות, עד שאין בכלל מקום לגלות ולירידה, “סיהרא באשלמותא” במלוא המידה.

•     •     •

וקביעות הזמן של חג הפסח בשנה היא — שהשנה היא “שנת הקהל”, שנת “תִשְמח” ו”תְשַמח”. דבר זה מדגיש עוד יותר, שכל ההוראות והענינים של חג הפסח צריכים לבוא לידי פועל באופן של “הקהל” (של כל פרטי הפרטים): “את העם, האנשים, והנשים והטף” ל”קהל גדול” (בלשון יחיד) אחד, שכולם חדורים בתחושה של “יחיד”, של התאחדות: כל פרט שבפרט נשאר מציאות נפרדת, “אנשים” או “נשים” או “טף”, אבל יחד עם זה — כולם יחד מתקשרים ומתאחדים לקהל אחד, גוי אחד, גוי שה׳ אחד הועיד אותו, באמצעות “תורה אחת” שלו, והוראותיה בפרטי פרטיות, להיות ל”ממלכת כהנים וגוי קדוש”.

כדי לבצע זאת מוכרח להיות “להבדיל בין הקודש ובין החול”, אצל כל אחד ואצל סביבתו על־ידי “להורות את בני ישראל את כל החוקים אשר דיבר ה׳ אליהם ביד משה”.

•     •     •

ויהי רצון שכל עניני הפסח, בכל הפרטים ופרטי הפרטים, יבואו לידי מעשה בפועל ממש, באופן של שמחה כפולה, “תִשְמח” ו”תְשַמח”, השמחה של עצמו ולשמח את כל האנשים והנשים והטף שמסביב.

וכל זה — כפי שהתורה מבטיחה — מחיש עוד יותר את הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו ובנין בית המקדש במקומו, ותחזינה עינינו — כולנו אנשים נשים וטף — “כהנים בעבודתם ולויים בשירם ובזמרם”,

ובלשון התהלים, שהיא הוראה ובפרטי פרטים, בעבודת כל אחד מישראל: “לבני קורח” (שחידוש וההוראה שלהם היא עבודת התשובה וש”אין לך דבר העומד בפני התשובה”, כמסופר על ידי חז”ל) “מזמור” (— ויש לזמר ולשבח לה’ “בכלי” — כלומר בכל השייך לאדם) “שיר” (— כך גם בפה, כלומר בגופו ובעצמו, ובאופן שמרגישים כי —) “יסודתו” (— כל זה חדור כי הוא מיוסד ומבוסס) “בהררי” (— בדרגות העליונות ביותר של —) “קודש”.

בכבוד ובברכה לחג הפסח כשר ושמח

מנחם שניאורסאהן

 

י־א ניסן: ראה לקוטי לוי”צ אגרות ע’ שכג־שכה.

נשיא לבד אשר: שו”ע אדה”ז או־ח הל׳ פסח סתכ”ט סט”ו. וראה שם ס”ט. וראה לקוטי לוי”צ שם. ושם ע’ תיט. וראה מכתב י”א ניסן ה׳תשד”מ הערה ד”ה י”א ניסן: מכתב י”א ניסן ה׳תשמ”ה הערה ד”ה אשר (הגש”פ עם לקוטי טעמים, מנהגים וביאורים — קה”ת תשמ”ו ואילך — ע׳ תשנג. שם ע׳ תשסז).

יום ג׳ שהוכפל בו כי טוב: פרש”י בראשית א, ז (מב”ר פ”ד, ו). ובאוה”ת (בראשית לג, א ואילך. משפטים ע׳ א׳קנז. ועוד) ובמכתב כ”ק אדמו”ר (מהורש”ב) נ”ע (נדפס בסה”מ ה׳תש”ט ע׳ 19 (השני) ואילך. אגרות- קודש שלו ע׳ קלה ואילך) מקשר זה עם טוב לשמים וטוב לבריות (קידושין מ, א).

פ׳ ויהי ביום השמיני: ראה הערות למכתב י”א ניסן ה’תשמ”ה בתחלתו (הגש”פ עם לקוטי טעמים, מנהגים וביאורים — קה”ת תשמ”ו ואילך — ע׳ תשסז).

שנת הקהל: ראה מכתב וא”ו תשרי שנה זו הערה ד”ה זה.

המעשה, הוא העיקר: אבות פ”א מי”ז. תקו”ז תנ”ב (פז, סע”א). ת”ס (צג, ב). ת”ע (קלג, ב. קלד, א).

חג המצות: כן נקרא בתושב”כ (משפטים כג, טו. תשא לד, יח. אמור כג, ו. ראה טז, טז). וראה הערה במכתב ר”ח ניסן ה׳תשל”ו בתחלתו (הגש”פ הנ”ל ע׳ תרסח). וראה לקו”ש חי”ז ע׳ 71 ואילך (הגש”פ הנ”ל ס”ע תקז ואילך).

הפסח . . השבת: עוד נקודות משותפות בין פסח לשבת נוסף על שבקרא נקרא פסח — שבת (אמור כג,

טו. וראה מנחות סה, ב. תו”כ עה”פ) — ראה מכתב י”א ניסן ה׳תש”מ: עש”ק ר”ח ניסן ה’תשמ”ה (הגש”פ הנ”ל ע׳ תשו ואילך. שס ע׳ תשסב ואילך).

שנקודתה המרכזית (של שבת) היא — “תשבות”: ראה רמב”ם הל׳ שבת בתחלתן (ורפכ”א). צפע”נ (להרגצובי) שם. וראה לקו”ש חכ”א ע׳ 71 ואילך (הגש”פ הנ”ל ע׳ תיח ואילך). וראה גם מכתב עש”ק ר”ח ניסן ה׳תשמ”ה (הג”פ הנ”ל ע׳ תשסב ואילך). וש”נ.
תשבות: משפטים כג, יב.

שבת להוי׳ אלוקיך: יתרו כ, י. ואתחנן ה, יד.

ראשו . . קרבו: בא יב, ט. פסחים עד, רע”א במשנה. רמב”ם הל’ ק”פ פ”ח ה”י. — ראה מכתב דער”ח ניסן.

זכר ליציאת מצרים: ואתחנן שם, טו. — וראה מו”נ ח”ב פל”א (הובא ברמב”ן ואתחנן שם, יב). חינוך מצוה לב. וראה שער הכולל (להרא”ד לאוואוט) פי”ז סכ”ט.

יציאת מצרים . . מ”מיצרים” ומהגבלות: ראה תניא פמ”ז. וראה מכתב עש”ק ר”ח ניסן ה’תשמ”ה (הגש”פ הנ”ל ע׳ תשסג). וש”נ.

הפסח . . לחודש האביב: משפטים כג, טו. תשא לד, יח. ראה טז, א. וראה סנהדרין יג, א־ב. ר”ה כא, א. רמב”ם הל’ קידוש החודש פ”ד ה”א. וראה אוה”ת משפטים ע׳ א׳קפ ואילך. ד”ה כי תבואו גו׳ ושבתה וד”ה קדש ישראל לה׳ תר”ל (סה”מ תר”ל ע׳ קלג ואילך. שס ע׳ רח ואילך). — ראה לקמן הערה ד”ה הגאולה מגלות.

קיימא סיהרא באשלמותא: ראה זהר ח”ב פה, א. רטו, א. שמו”ר פט”ו, כו.

את מצוות “קידוש החודש” . . במצרים: בא יב, א ואילך. וראה הערות למכתב ר”ח ניסן ה׳תשד”מ בתחילתו (הגש”פ הנ”ל ס”ע תשמז ואילך).

קידוש החודש: ראה ל”ת להאריז”ל פ׳ בא בטעהמ”צ (ד”ה מצות קידוש חודש).

(לפני 3300 שנה): ל”ג פעמים מאה שנה — ראה שיחת יום ה׳ פ׳ תצוה, ז’ אדר שנה זו ס”ב ואילך. וש”נ. — מעלת מספר ל”ג ראה גם לקוטי לוי”צ אגרות ע׳ שכג־ד.

ישראל מונין ללבנה: סוכה כט, א. וראה גם ב”ר פ”ו, ג. וראה ד”ה ויאמר לו יהונתן מחר חודש תקס”ז (סה”מ תקס”ז ע׳ מח ואילך. ועם הגהות — באוה”ת בראשית ד, סע”ב ואילך). ד”ה זה במאמרי אדהאמ”צ במדבר ח”א ע’ קכ ואילך: בסה”מ תרס”ג ע׳ ע ואילך. ובכ”מ.

נמנים החדשים לפי הירח: רמב”ם ריש הל׳ קידוש החודש. וראה לקו”ש חכ”ו שיחה א לפ’ בא (ע׳ 63 ואילך).

משקף את תולדות עם ישראל: ראה גם לקו”ש חי”ט ע׳ 448.

עתידים להתחדש כמותה: ברכת קידוש לבנה, מסנהדרין מב, א.

ל”סיהרא באשלמותא”, הגאולה: ובזה גופא יהיו כמה דרגות ע”ד החילוק עתה בר”ח, יום ב׳ בחודש וכו’. ודוגמתו גם עתה: ט”ו ברוב החדשים, בניסן ותשרי, במנ”א.

הגאולה מגלות מצרים . . בחודש האביב: ראה מכילתא (הובא בפרש”י) עה”פ בא יג, ד. וראה מכתב י”א ניסן ה׳תשכ”ה וי”א ניסן ה׳תשל”א (הגש”פ הנ”ל ע’ תרה ואילך. שם ע׳ תרלא ואילך).

ירידות־צורך־עלי׳: ראה גם כתר שם טוב (הוצאת קה”ת) סרפ”א (לו, ד). ועוד. לקו”א להה”מ (הוצאת קה־ת) ס”י (ו, ג). ועוד.

הגאולה . . והנצחית: גאולה שאין אחרי׳ גלות (תוד”ה ה”ג ונאמר — פסחים קטז, ב, ממכילתא עה־פ בשלח טו, א).

בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל: ר”ה יא, א. וראה גם שמו”ר פט”ו, יא.

הקהל . . והטף: וילך לא, יב.

ל”קהל גדול” . . אחד: ראה לקו”ש ח”ט ע׳ 300. שם ע׳ 305. שם ע׳ 615 ואילך.

כל פרט שבפרט . . ומתאחדים לקהל אחד: להעיר שעד”ז הוא בקרבן פסח שהוא “קרבן יחיד (דוקא אבל) דומה לקרבן ציבור” — פיה”מ להרמב”ם בהקדמתו לסדר קדשים. וראה בארוכה מכתב עש”ק שבת הגדול ה׳תשל”ט: מוצש”ק מברכים חודש ניסן ה׳תשמ”ב (הגש”פ הנ”ל ע׳ תרצו ואילך. שם ע’ תשכג). וש”נ.

גוי אחד: שמואל־ב ז, כג. דברי הימים־א יז, כא. וראה אגה”ק ס־ט (קיד, א).

הוראות בפרטי פרטיות: שבכל המצות, וגם בכל דרכך (שצ”ל דעהו) וכל מעשיך (שצ”ל לשם שמים).

ממלכת כהנים וגוי קדוש: יתרו יט, ו. ובאגדת בראשית פע־ט [פ]: שכולם נקראו כהנים בסיני שנאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים . . כל אחד ואחד מהן כאילו כהן גדול כו׳. ובבעה”ט עה”פ: אלו זכו ישראל היו כולם כהנים גדולים, ולע”ל תחזור להם שנא׳ (ישעי׳ סא, ו) ואתם כהני ה׳ תקראו.

להבדיל .. להורות .. ביד משה: פרשתנו (שמיני) יו”ד, י־יא. — סיום וחותם דשיעור יום זה.

להבדיל .. החול: שהוראת התורה היא גם נתינת כח והבטחה. וי”ל הרמז בהלכה (רמב”ם הל׳ אישות פרק טו”ב בתחלתו — שיעור היום לפי החלוקה דג”פ ליום): אין דין קדימה במטלטלין — כשיהודי עושה מכל עניניו וגם מעצמו מטלטליו מעוה”ז החומרי לעוה”ז ש”נשמת” העולם גוברת בו ומנהיגתו, בטלה טענת אקדמי טעניתי׳ (זח”ב קע, א).

מחיש עוד יוחר את הגאולה: זריזות בהיציאה מן הגלות, והגאולה עצמה באופן ד”בשובה ונחת תושעון” (ישעי׳ ל, טו) — “כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון” (שם נב, יב) — מכילתא עה”פ בא יב, יא. שמו”ר פ”ט, ו. יל”ש עה”פ בא שם (רמז קצט). יל”ש ישעי׳ עה”פ כי לא בחפזון תצאו (רמז תעו). וראה ד”ה וככה באוה”ת בא כרך א ע׳ שה. כרך ח ס”ע ב׳תתקמא ואילך. המשך וככה תרל”ז בסופו.

בנין ביח המקדש במקומו: ראה רמב”ם הל׳ מלכים ספי”א.

כהנים . . ובזמרם: ע”פ תפלת מוסף דיו”ט.

ובלשון התהלים: התחלת מזמור פז דתהלים. — להעיר מהמנהג לומר בכל יום הקאפיטל תהלים המתאים לשנות חייו — מכתב כ”ק מו־ח אדמו”ר בקובץ מכתבים שבסו”ס תהלים אהל יוסף יצחק ע’ 214. אגרות־קודש שלו ח”א ע׳ לא. ח”י ע׳ נג. וראה גם מאמרי אדה”ז הקצרים ע׳ שמא.

לבני קורח . . עבודת התשובה . . כמסופר על ידי חז־ל: ראה סנהדרין קי, סע”א. תנחומא קרח יא. זח”ג נו, ב.

אין לך דבר: כי מקום נתבצר להם בגיהנם (סנהדרין ותנחומא שבהערה הקודמת) למטה גם מפתחו של גיהנם (ראה עירובין יט, א).

אין לן דבר העומד בפני התשובה: ירושלמי פאה פ”א ה”א (ד, ב). רמב”ם הל׳ תשובה ספ”ג. זח”ב קו, א. מדרש הנעלם בז”ח ס”פ בראשית (יט, ד). ועוד.

מזמור . . בכלי . . שיר . . בפה: לקו”ת ברכה ד”ה מזמור שיר חנוכת הבית (הא׳ — צח, ג): ד”ה זה בסידור (עם דא”ח) שער החנוכה רעז ג-ד (וראה אוה”ת וישב כרך ה תתקו, א). וראה לקוטי לוי”צ לזח”ג ע’ רפב ואילך.

קודש: מלה בגרמי׳ (זהר ח”ג צד, ב. נתבאר בסידור (עם דא”ח) סדר סעודת שבת ר, ג ואילך).