שמונה חדשים התעכבה החוברת בעניני משיח וגאולה בחדרו הקדוש של הרבי, עד שבג’ שבט הו
שמונה חדשים התעכבה החוברת בעניני משיח וגאולה בחדרו הקדוש של הרבי, עד שבג’ שבט הוציא הרבי מענה ‘מהיר’ - להוסיף מהשיחות ‘דשנה זו’ • האם לימוד בעניני משיח ללא השיחות משנת תנש”א ותשנ”ב לא מועיל?
שמונה חדשים התעכבה החוברת בעניני משיח וגאולה בחדרו הקדוש של הרבי, עד שבג’ שבט הוציא הרבי מענה ‘מהיר’ - להוסיף מהשיחות ‘דשנה זו’ • האם לימוד בעניני משיח ללא השיחות משנת תנש”א ותשנ”ב לא מועיל?
מאת: הרב שניאור זלמן ליברוב, שליח כ”ק אד”ש מה”מ בפלטבוש
ימי ההכנה ליום הגדול יו”ד וי”א שבט, מעמידים כל אחד מאיתנו בזווית בחינה אישית: היכן אני עומד, מה עשיתי ומה אני עושה בכדי לממש את רצונו ודרישתו של הרבי מלך המשיח שליט”א ממני - להביא לימות המשיח בפועל ממש.
דרכים רבות ומגוונות ישנם. אך הדרך הישרה, הקלה והמהירה ביותר מבין כל דרכי התורה - מורה הרבי לפרסם בכל מקום ומקום: לימוד התורה בעניני מלך המשיח ובעניני הגאולה, כפי שנתבארו בריבוי מקומות, ובפרט בתורתו - מאמרים ולקוטי שיחות - של נשיא דורנו, מעין טעימה והתחלה מתורתו של משיח.
דווקא “דבר מלכות”
מילותיו של הרבי נפלו על אזני החסידים שעמדו עדיין תחת הרושם העז של ‘השיחה הידועה’ מיום כ”ח ניסן תנש”א. כל מה שנעשה עד עתה הי’ להבל ולריק, וכעת אני מטיל עליכם את האחריות: עשו אתם כל אשר ביכולתכם להביא את משיח צדקנו.
מבין כל העצות ש’טוכסו’ בתקופה זו, בחר הרבי ב”דרך ישרה” - לימוד עניני הגאולה, בפרט בתורתו של משיח.
המתח שהי’ עד כה, עם האנרגיות שהוא יצר - נותב מכאן ואילך להתעסקות מוחלטת בענין הזה. קבצים נדפסו, מפתחות וחידושי תורה, ועוד מכל האפשרי.
גם הממונים על הוצאת תורתו של משיח לאור לא טמנו ידם בצלחת, והחלו לפעול בשקידה בלתי נלאית בהדפסת תורתו של הרבי בענייני משיח וגאולה.
חברי ה’ועד להפצת שיחות’ - הממונים הרשמיים להדפסת ספרי הרבי, פתחו מיד בעריכת חוברת שנקראה בשם ‘לקוטי שיחות בעניני גאולה ומשיח’, ולאחר עבודה יסודית הפיקו חוברת נאה ומהודרת, בתוכה סודרו מספר שיחות של הרבי בענייני הגאולה.
במקביל, בארץ הקודש שקד ר’ טובי’ פלס - שהדפיס באותה תקופה את שיחותיו של הרבי בחוברת בשם “דבר מלכות” - על הפקת הוצאה מיוחדת של החוברת, שתכלול בתוכה רק שיחות בענייני משיח וגאולה. במהירות שיא הוא אסף ארבע שיחות שעברו תרגום מהיר, והדפיס אותם כחוברת השנים–עשר בסדרת ה”דבר מלכות”, עם כותרת המשנה - “חידושים וביאורים בהלכות מלכים לרמב”ם”.
בבוקרו של יום ט”ו אייר, באתערותא דלעילא מוחלטת, החליט הרבי לחלק לקהל החסידים חוברת לימוד בענייני גאולה ומשיח - אך במקום לבחור בחוברת הזמינה והמושקעת, שהופקה על ידי וועד להפצת שיחות, החליט הרבי לחלק דווקא את החוברת “דבר מלכות”, שדף השער שלה מכריז קבל עם ועולם שאלו הם ‘דבריו של מלך’, מלך המשיח.
הרבי הורה איפוא למזכירו, הרב יהודה לייב גרונר, לדאוג להדפסת החוברת “דבר מלכות” באלפי עותקים, בדיוק באותו פורמט וצבע שנדפס בארץ הקודש, ואותם חילק לאנשים נשים וטף בחזרתו מהציון הק’.
ה’ועד’ ממשיך
חברי הועד להפצת שיחות ראו את ה’שטורעם’ הגדול שהרבי עושה מענייני גאולה ומשיח, כאשר הוא מחלק בעצמו את החוברת עם השיחות וכו’, ומיד פנו לערוך חוברת שנייה, בה ליקטו שיחות נוספות בענייני גאולה ומשיח.
העבודה על החוברת השנייה הסתיימה כבר בשלהי חודש אייר, וכאן נכונה לחברי הועד הפתעה - הם הכניסו לרבי את החוברת עם מקום ריק בפתח דבר, על מנת שהרבי יציין בעצמו את תאריך ההוצאה לאור, כפי שהונהג במשך כל השנים. כאשר ציון התאריך מהוה האישור הסופי להדפסה.
בפועל, התעכבה החוברת בחדרו של הרבי במשך זמן רב, כששום תגובה לא מתקבלת ממנו.
כאן יש תמיהה כפולה: ראשית, איך ייתכן שדווקא בתקופה הזו, כאשר הרבי מדבר כל כך חזק על עניני גאולה ומשיח, ומורה להדפיס כמה שיותר מהר וכמה שיותר עמודים, וכמה שיותר קבצים וחידושים, ומאיץ בכל מערכות ההוצאה לאור שיזדרזו וידפיסו וימהרו ויאיצו את קצב העבודה, פתאום כשמגיע קובץ שעוסק בעיקר העיקרים שהרבי מדבר עליו עם כל ה’קאָך’ והחיות, דווקא שם הרבי מתעכב ולא משחרר את הקובץ להדפסה!
הלא דבר הוא.
אבל אני רוצה להתעכב דווקא על התמיהה מצד החסידים: כיצד ייתכן שהחסידים לא הבינו מצד עצמם שהרבי רוצה שהם ‘יעבירו הילוך’. ברור שלאף אחד מאיתנו אין את היכולת להבין את הרבי, אבל לכאורה יש כאן הוראה פשוטה והכוונת דרך ברורה:
הרבי עצמו, באתערותא דלעילא מוחלטת, מורה להדפיס ומחלק דווקא את החוברת הקרויה בשם ‘דבר מלכות’, והחסידים לא קולטים, ומוציאים קובץ שלם נוסף שנשאר עם אותו שם כמו קודם לכן, כאילו שום דבר לא השתנה?!…
קרוב לשמונה חודשים חלפו, המאורע מן–הסתם הספיק כבר למוש מזיכרון חברי הועד, ולפתע נשלח עבורם פתק “מהיר” מידיו הקדושות של הרבי:
“באם לא הוצא לאור עדיין”, כתב הרבי, “להוסיף עוד מכל הנ”ל דשנה זו”. לאחר מכן ציין הרבי תאריכים אפשריים להדפסה.
כמובן, חברי הועד ערכו מיד לקט מהשיחות האחרונות שאמר הרבי, והוסיפו אותו לחוברת.
“השיחות דשנה זו”
ההוראה הנפוצה שלומדים ממעה הקדוש של הרבי, היא גודל חשיבות הלימוד דוקא בשיחות “דשנה זו” - תנש”א ותשנ”ב, כחלק מהלימוד בעניני משיח וגאולה.
אולם, טמונה בזה הוראה נפלאה הרבה יותר:
בסופו של דבר, נדפסו כבר חמשה כרכים שלמים של ‘לקוטי שיחות בעניני גאולה ומשיח’. ודאי, שדבר לא הי’ מעכב את הדפסתם של עוד כמה חוברות מסוג זה.
אם כן, גם אם ברצונו של הרבי להדפיס דוקא את ‘השיחות דשנה זו’, ושילמדו דוקא אותם - מדוע עליו לעכב את ההדפסה זמן רב כל–כך. למה כל עוד לא נאמרו ‘השיחות דשנה זו’ ואין אפשרות להדפיס אותם, מהוה הדבר מניעה להדפסת חוברת בענייני משיח וגאולה?
מדוע לא אישר הרבי את הדפסת החוברת השני’ מיד בשעתה, והשיחות ‘דשנה זו’ יוכלו להיות מודפסים בחוברת השלישית, הרביעית או החמישית של ‘לקוטי שיחות בעניני גאולה ומשיח’?
למרות שאיננו יודעים “דעת עליון”, אבל בדומה למובא בקשר לפירושים בתניא, שאפשר לאומרם כאשר הם מוסיפים בעבודת ה’ - דומני שעלינו ללמוד הוראה נפלאה מהנהגתו של הרבי, עד היכן מגיעה חשיבותן של השיחות בשנת תשנ”ב:
בלי השיחות דשנה זו, בלי השיחות של שנת תשנ”ב בהם הרבי אומר שאנחנו נמצאים ב”ימות המשיח בפשטות”, בלי השיחות שהרבי אומר ש”ישנה כבר התגלות מציאותו של מלך המשיח” - כל העיסוק בלימוד עניני גאולה ומשיח הוא בבחינת “עיקר חסר מן הספר”, ועד כדי כך שאין טעם להדפיס חוברת בעניני גאולה ומשיח, אם היא אינה מכילה את העיקר - ‘השיחות דשנה זו’.
“אלץ איז געווען להבל ולריק”
לכאורה, ביטויים כאלו יכולים להישמע חריפים מידי - האמנם, כל הלימוד בעניני גאולה ומשיח אינו שווה מאומה?
אך את אותה תמיהה אפשר להפנות ביחס למילותיו של הרבי בשיחת כ”ח ניסן תנש”א: כל מה שנעשה עד עתה, הי’ להבל ולריק!
- האמנם, ארבעים שנות עשייה ופעילות, שיחות ומאמרים, יחידויות ומכתבים - הכל היה “להבל ולריק”?!
וההסבר לכך, לכאורה:
משל למה הדבר דומה? אדם שעמל על בנית בנין מפואר. במשך שנים הוא שוכר פועלים חרוצים השוקדים יומם ולילה על בנית הבנין, משקיע סכומים אדירים בחיזוק וביסוס היסודות, והנה, מגיע היום המיוחל בו הבנין כולו עומד על תילו, צבוע מכל צדדיו ומקושט בחלונות מפוארים - אך הוא נעול, אין ביכולתו להיכנס לבנין המפואר - כל העבודה והעמל שהושקעו בבני’, הם להבל ולריק!
קרוב לאלפיים שנה עמלים בני ישראל בכל מקומות פזוריהם על עשיית דירה לו יתברך בתחתונים, שנים של עבודה הביאו להשלמת עבודת הבירורים, כפתורים מצוחצחים שהוספה בצחצוחם רק מקלקלת; אך הגאולה בפועל - איננה! כל הגילויים הנעלים שנוצרו ממעשינו ועבודתינו ‘מונחים בקופסא’, ואין באפשרותנו להיכנס!
בסיטואציה כזאת - כל העבודה היא ‘להבל ולריק’! היא לא הועילה מאומה! ובמילים אחרות: כאשר עושים את הכל למען מטרה מסויימת, הכל נמדד ביחס לאותה מטרה: אם המטרה הושגה, כל המאמצים הגשימו את עצמם; אולם כל עוד המטרה לא הושגה - הכל ‘להבל ולריק’!
וכך ממש הוא בקשר ללימוד בעניני משיח וגאולה: כאשר הרבי עורר על לימוד בענייני גאולה ומשיח, הרבי הבהיר מהי המטרה: להחדיר במוח ובלב את הגאולה, להביא להכרה והרגשה ש’הנה זה בא’. ולכן, חסיד שילמד את כל המקורות ‘שנתבארו בריבוי מקומות’ על עניני הגאולה, אך ידלג על אמירותיו העכשוויות של הרבי על הימצאותה של הגאולה כעת - מפספס את המטרה, והלימוד שלו הוא ‘להבל ולריק’!
העיסוק בעניני גאולה ומשיח מקבל את משמעותו האמיתית דווקא כשלומדים אותו “הלכה למעשה”, דווקא כשמצרפים אליו את הלימוד בשיחות “דשנה זו” המחדירות את ההכרה הברורה בכך שמשיח חי ופועל, ואת הידיעה הוודאית שאנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך הגאולה וההתגלות - דווקא אז הלימוד “פועל גם ברגש הלב”, ומביא למעשה בפועל!
(דברים שנאמרו בשיעור ב-770)