בעקבות בקשתו של האדמו”ר ממכנובקא–בעלזא, האזנתי לשיחת מוצאי שבת קודש ב’ אדר תשמ”ח
בעקבות בקשתו של האדמו”ר ממכנובקא–בעלזא, האזנתי לשיחת מוצאי שבת קודש ב’ אדר תשמ”ח, השיחה הידועה בשם “חשבונו של עולם” - ולפתע גיליתי קטע מיוחד שמשום מה נשמט מהשיחה המודפסת >> נראה ברור שהרבי מדבר על מצב של העלם הסתר, והרבי מלמדנו שהמציאות האמיתית היא שמלך המשיח חי וקיים כאן בעולם הזה!
בעקבות בקשתו של האדמו”ר ממכנובקא–בעלזא, האזנתי לשיחת מוצאי שבת קודש ב’ אדר תשמ”ח, השיחה הידועה בשם “חשבונו של עולם” - ולפתע גיליתי קטע מיוחד שמשום מה נשמט מהשיחה המודפסת >> נראה ברור שהרבי מדבר על מצב של העלם הסתר, והרבי מלמדנו שהמציאות האמיתית היא שמלך המשיח חי וקיים כאן בעולם הזה!
מאת: הרב אורי ליפש
לפני מספר שנים, בחודש אלול תש”ע, הזדמן לי להתפלל שחרית בבית המדרש של האדמו”ר ממכנובקא–בעלזא שליט”א, שהינו ידיד אמת של ליובאוויטש. לאחר התפילה הוא פנה אלי והתחלנו לשוחח אודות הרבי. בתוך הדברים הזכיר האדמו”ר את פעילותו של הרבי לחיזוק חצרות החסידים, וכיצד עורר הרבי שלא להשאיר חלל ריק בהנהגת החסידות ולמנות ממלאי–מקום שימשיכו להנהיג את החסידים. לאור זאת תמה: מדוע בחב”ד לא ממנים רבי?
השבתי לו, שמעבר לעובדה שחסידי חב”ד מאמינים שהרבי חי וקיים ואין מקום כלל למינוי ממלא–מקום - הרי הרבי עצמו התייחס למצב הזה של העלם והסתר, ולמרות שקבע את אופן ההנהגה בזמן של העלם והסתר, לא הזכיר דבר וחצי דבר על ממלא מקום. לכן, ברור לכל חסידי חב”ד שאין ממלא מקום לרבי!
האדמו”ר ממכנובקא–בעלזא היה מאוד מופתע מהדברים, והוא התעניין לדעת מתי היתה השיחה ומה בדיוק נאמר בה.
סיפרתי לו שהשיחה נאמרה במוצ”ש תרומה תשמ”ח, מיד לאחר ה’שבעה’ על הרבנית. ותוכן הדברים היה (כפי שהבנתי את השיחה אז), שכאשר שואלים “בואו ונחשוב חשבונו של עולם”, כלומר “מה הלאה?”, הרי שאלה זו עלתה כבר בזמנו של הרבי הצמח צדק, ואחר כך זכה לאריכות ימים ושנים טובות. ובנוגע לענייננו, מכיוון שזה נאמר והגיעה השאלה, הרי בתורה יש תשובה ברורה לכל עניין. והתשובה היא, שבכל מקום יעמידו שלושה חסידישע רבנים, וישאלו אותם כיצד להתנהג. ההדגשה הייתה, שצריכים לשאול את הרבנים שבכל מקום, אולם הרבי לא אמר שימנו רבי חדש. ואכן רואים שאצל כל עדת חסידי חב”ד, למרות חילוקי הדיעות בכמה וכמה נושאים - בזה כולם מאוחדים, ואף אחד לא מינה ממלא מקום.
הר נבו או הר סיני?
והמשכתי ואמרתי לו נקודה נוספת: דבר ברור הוא שאי אפשר לחיות בלי רבי בעולם הזה הגשמי. משה רבנו לפני הסתלקותו ביקש מהקב”ה (בפרשת פנחס): “יפקוד ה’ איש על העדה . . ולא תהיה עדת ה’ כצאן אשר אין להם רועה”. שהרי דבר ברור הוא, גם בפשוטו של מקרא, שמוכרח להיות נשיא הדור כאן בעולם הזה הגשמי. ואם כן מדוע דווקא הרבי לא מינה ממלא מקום? ועוד יותר, הבהיר לחסידים שגם בתקופה של העלם והסתר - אין מקום למנות ממלא מקום.
אלא שאפשר ללמוד בענין זה ממשה רבנו עצמו, והתנהגותו לפני עלייתו השמיימה: משה רבנו עלה לשני הרים - להר סיני ולהר נבו. טרם עלותו להר סיני, קרא משה רבנו לעם ישראל ואמר להם (סוף פרשת משפטים): “ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה עד אשר נשוב אליכם . . מי בעל דברים יגש אליהם”. ואילו טרם עלייתו של משה רבינו להר נבו הוא אמר משפט אחר - “יפקוד ה’ איש על העדה”.
ומה ההבדל? בעת עלייתו של משה רבינו להר סיני, בוודאי עוד לא סיים את תפקידו בעולם. היה לו עדיין תפקיד עיקרי לחזור ולהביא לעם ישראל את התורה. ולכן לא מינה ממלא מקום, שהרי העליה שלו להר זה רק לתקופה קצרה שבסיומה הוא עתיד לחזור ולהמשיך להנהיג את עם ישראל. והרי פשוט ש”צדיק יסוד עולם” יש רק אחד בכל דור. לעומת זאת, כשסיים משה רבינו את תפקידו בעולם הזה והגיע הזמן לרבי שאחריו, והרי אין שום אפשרות שלא יהיה צדיק יסוד עולם בעולם הזה הגשמי - או אז מינה משה רבינו את יהושע להיות נשיא הדור.
ומעתה, נתבונן: כאשר הרבי אומר שבכל מקום צריכים להיות שלשה חסידישע רבנים שהם יורו באותו מקום מה לעשות - האם משמעות הדבר היא ש”יפקוד ה’ איש על העדה”, או שמא זוהי משמעות דומה לדברי משה כשעולה להר סיני ולמשך זמן מסויים עם ישראל למטה לא יראו אותו, אולם הוא עתיד לחזור אחרי תקופה קצרה, שאז משה רבינו אומר “ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה”?
ועל כל פנים, ברור שהרבי לא סיים את תפקידו, ולפיכך לא מינה ממלא מקום!
האדמו”ר ממכנובקא–בעלזא ממש התפעל מהדברים וביקש ממני שאכניס לו את השיחה של הרבי. ניגשתי בשמחה למשימה, אלא שמשום מה “עמד לי בראש” שהשיחה כפי שהיא מודפסת בהוספות לספר התוועדויות תשמ”ח היא לא בדיוק מה שהרבי אמר. החלטתי לשבת לתמלל במדוייק את השיחה מההקלטה. ולתדהמתי גיליתי הפתעה עצומה!…
חי וקיים בגשמיות!
בשיחה שם, ממש לפני שהרבי מדבר על “בואו ונחשוב חשבונו של עולם”, מופיע הקטע המופלא הבא (להלן ציטוט מדוייק מההקלטה של השיחה, בתרגום ללה”ק):
“דוד מלך ישראל חי וקיים” . . שאין זה הכל, אלא העיקר הוא מה ש”דוד מלכא משיחא”, וכאמור גם לעיל, שנוסף על כך שזהו לשון של בקשה, לשון של תפלה, לשון של הבטחה - זהו גם לשון של סיפור דברים. שמצד למעלה ומצד למטה הם כבר ישנם, כי כבר גם “צחצחו הכפתורים”, ואינו חסר אלא גילוי, שיראו זאת גם בעיני בשר, כפי שה”עיני בשר” נמצאים בינתיים, וצריך עוד לגלות, את מה שלא נותן שהם יראו את המציאות האמיתית של העניינים כפי שהם ניצבים ביש הגשמי כאן למטה.
[בלשון הרבי באידיש: “דוד מלך ישראל חי וקיים, וואס דאס איז נאך ניט אלץ, נאר דער עיקר איז גאר וואס דוד מלכא משיחא. וכאמור אויך לעיל, נוסף אז דאס איז א לשון של בקשה, און לשון של תפלה, און לשון של הבטחה - איז דאס אויך א לשון פון א סיפור דברים. וואס מצד למעלה ומצד למטה זיינען זיי שוין דא, ווארום מ’האט שוין אויך צוגעפוצט די קנעפלאך, און ס’איז אינו חסר אלא גילוי, אז מ’זאל דאס אויך דערזעהן אין עיני בשר - ווי עיני בשר שטייען דערוויילע, און מ’דארף נאך מגלה זיין דאס וואס דערלאזט ניט אז זיי זאלן זעהן די מציאות האמיתית, פון די עניינים ווי זיי שטייען אין יש הגשמי דא למטה”].
יש כאן מילים מדהימות ומפורשות של הרבי, שהענין של “דוד מלך ישראל חי וקים” הולך בעיקר על מלך המשיח, והעניין הזה חדר כבר למציאות גם בעולם הזה למטה, ואינו חסר אלא הגילוי שיראו זאת בעיניים גשמיות!
כאשר אנו קוראים את הדברים כיום, לאחר שאנחנו נמצאים בתוך המצב של העלם והסתר, שהחל אחרי ג’ תמוז - נראה ברור שהרבי מדבר כאן על המצב שלו בעצמו אחרי ג’ תמוז - שיש הסתר, ובעיניים גשמיות לא רואים את הרבי, והרבי מלמדנו שהמציאות האמיתית היא שמלך המשיח חי וקיים כאן בעולם הזה!
כך גם מפורש במאמרי אדה”ז נביאים עמוד סא ואילך, שהביטוי “דוד מלך ישראל חי וקיים” לא מכוון כלפי דוד המלך, שהרי הוא נפטר בגיל 70 שנה, ומבאר את הפסוק “חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים עולם ועד” - דוד המלך קיבל מאדם הראשון 70 שנה בהשאלה, ובסופם היה מוכרח להשיבם. אבל משיח יקבל את חייו במתנה ומתנה אינה חוזרת לפיכך אצלו יהיה נתת לו אורך ימים עולם ועד, ועליו אומרים “דוד מלך ישראל חי וקיים” (ולהעיר מלקו”ש חלק ב הוספות ליו”ד שבט סעיפים לו–מג (ובפרט בסוף) ועוד. שמהם מוכח שבהכרח הענין של חי וקיים אצל מלך המשיח זהו גם סיפור דברים של המציאות האמיתית - כפי שהיא בעולם).
אין לי ספק שכל מי שישמע את דברי הרבי האמורים בהקלטה, יקבל את אותה תחושה שהייתה מנת חלקי לאחר שמיעת השיחה, שאין כאן שיחה של “חשבונו של עולם” במובן השלילי, אלא שיחה בה קובע הרבי ומוריד לתוך מציאות העולם, את פסק דין התורה שהוא “חי וקיים”.
והעיקר שנזכה כבר עכשיו להתגלות של “דוד מלך ישראל חי וקיים” לעיני בשר ממש!
הכותב הוא מחנך ורב בית כנסת חב”ד בקרית הרצוג, בני ברק