הדיונים “מאחורי הקלעים” בין ראשי הג’וינט באירופה ובמרוקו בנוגע לפעילות חב”ד שהחל

הדיונים “מאחורי הקלעים” בין ראשי הג’וינט באירופה ובמרוקו בנוגע לפעילות חב”ד שהחלה ללא תיאום עם הג’וינט, ולאחר מכן הם התבקשו לתמוך בה…

הקדמה: ההסכם הרגיל בין ארגון הג’וינט ובין המוסדות הנתמכים על ידם הוא: המוסדות צריכים לגייס אחוז מסוים של כספים מהקהילה המקומית, וארגון הג’וינט ישלים את החסר. בתנאי שהם לא יגייסו תרומות בארה”ב באופן עצמאי, אלא יצטרפו לגיוס כספים במסגרת ה”מגבית היהודית המאוחדת”. הרב בנימין גורודצקי, בא–כחו של הרבי באירופה, ישראל וצפון אפריקה הסכים לתנאי זה, ולא גייס תרומות בארה”ב עבור הפעילויות החב”דיות באירופה ובצפון אפריקה.

כמסופר בשבוע שעבר, התכנית של השלוחים במרוקו הייתה: לבנות מוסדות ואז להציג אותם בפני הג’וינט כעובדה מוגמרת, ולבקש מהג’וינט לשלם חלק מההוצאות. בשנים הראשונות של השליחות במרוקו, פקידי הג’וינט במרוקו נאבקו נגד ההתרחבות והצמיחה המהירה של חב”ד ברחבי מרוקו, והתלוננו על כך תדיר בפני הנהלת הג’וינט המרכזית.

השבוע אנו מציגים התכתבות בין משרדי הג’וינט המתארים את היקף פעילות חב”ד במרוקו, תשעה חודשים לאחר בואו של השליח הראשון, והדיונים האם לתמוך בעבודת חב”ד במרוקו או לא - כפי שהם מופיעים בארכיון הג’וינט (שעבר דיגיטציה ועלה על האינטרנט הודות למענק מד”ר ג’ורג’ט בנט וד”ר ליאונרד פולונסקי).

•

ב–12 במרס 1951, מר ויליאם ביין (נציג הג’וינט במרוקו) שלח למר יהודה שפירא (מנהלת הג’וינט בפריז) דו”ח ראשוני על פעילות חב”ד במרוקו, ועל בקשתו של הרב גורודצקי שארגון הג’וינט יתמוך בפעילות חב”ד:

להלן דו”ח ראשוני מביקורו של הרב גורודצקי. אתה ודאי זוכר שכתבתי לך שלפני זמן מה ארגונו [של הרב גורודצקי] שלח את הרב [מיכאל] ליפסקר למרוקו, והוא הקים ישיבה במקנס עם 65 תלמידים, שכולם אוכלים במזנון שלהם ו–30 מתוכם לנים בפנימיה… יש להם עוד ישיבה במידלת עם 130 תלמידים…

הוא סיפר לי על שיחותיו עם מר שלום [יו”ר “אוצר התורה”] ועל כוונתו לשלוח לכאן 3 רבנים; אבל מר שלום מסרב לשלם את משכורותיהם של רבנים אלה, ולכן הם עצמם החליטו לפתח חינוך במרוקו, כפי רצונו של הרב שניאורסאהן ז”ל. לכן הוא הביא עימו 2 אנשים נוספים, 1 מהם - הרב [שלמה] מטוסוב. [הרב גורודצקי] אמר לנו שכוונתם היא לפתח פעילות בעיירות הקטנות, וישתדל ללמד מלמדים ושוחטים…

הוא בא אליי בכדי לדון בעניין זה, והתייחס לשיתוף הפעולה ההדוק והתמידי בינו לבין ארגון הג’וינט, וביקש שנקדיש סכום מסוים עבור עבודתם בעבר ובהווה…

אין ספק שכאן במרוקו ישנו צורך גדול למורים, ועם כל הכבוד לישרות הנעלית של ליובאוויטש, אני מסרב לבצע דבר שמאוחר יותר עשוי להתברר כבומרנג.

•

לאחר שלושה ימים, ב-15 במרס 1951, מר יהודה שפירא (ג’וינט - פריז) מגיב למר ויליאם ביין, ומתאר את דרך הפעולה של חב”ד: קודם בונים, ואז שואלים. וכן מביע את דעתו האישית על חב”ד:

מכתבך עם תיאור הדיונים עם הרב גורודצקי ובקשתו מהג’וינט לתכנית החינוך הדתי שלו, היא מעניינת ביותר.

לפני זמן מה גיליתי שהרב גורודצקי החל לעשות עבודה במקנס. גיליתי אז ששיטת–הפעולה שלו היא להתחיל פעילות ובמועד מאוחר יותר להגיש לג’וינט בקשה לתמיכה. לכן אמרתי לו, שהפעם, מבחינתנו (הג’וינט) אנו מילאנו את אחריותנו בתחום החינוך הדתי במרוקו על ידי התמיכה במוסדות “אוצר התורה”. ציינתי בפניו שאנחנו מכירים את המגבלות של תכנית אוצר התורה, ושבהחלט יתכן שחברי הקבוצה שלו יכולים לשמש כמורים במערכת “אוצר התורה”, אבל לזה הוא יצטרך לעבוד על יחסיו עם אוצר התורה. אמרתי לו שאנחנו לא נחשוב על מענקים לחינוך דתי במסגרת קבוצה אחרת שאינה “אוצר התורה”…

המכתב שלך מראה, שעל–אף הנכתב לעיל, הרב גורודצקי המשיך לפתח תכנית עצמאית לחלוטין מ”אוצר התורה” ועכשיו הוא בא אלינו עם בקשה, למרות שהזהרנו אותו מראש…

אחרי כל האמור לעיל, יש צורך לציין, ששירותו של הרב גורודצקי טוב יותר מזה שנעשה על ידי “אוצר התורה” עד עכשיו. ולכן, עמדתי היא: לא להתנגד לעבודתו של הרב גורודצקי. ולדעתי, הסדר של הג’וינט איתו, הוא טוב בהרבה מאשר עם אוצר התורה…

•

ב-16 במרץ 1951, מר ויליאם ביין (ג’וינט - מרוקו) כתב מכתב נוסף למר יהודה שפירא (ג’וינט - פריז), המתאר פגישה נוספת עם הרב גורודצקי בעניין, ומתאר את “הבעיה” שיש לחב”ד יותר מדי השפעה על הג’וינט…

הסברתי להרב גורודצקי, שלמרות ההערכה הגבוהה שלנו למסירות ולישרות של ארגונו, המדובר כאן הוא על בעיה של מדיניות, דהיינו, האם על הג’וינט לסבסד כל פעילות חדשה הנעשית בנפרד מהארגונים המקומיים הקיימים…

עוד אמרתי לו, כי מובן שיש הרבה מקום לשיפור בתחום החינוך במרוקו, ובוודאי ניתן להקים לפחות מספר בתי ספר, ישיבות, ובפרט פנימיות באם ישנם האמצעים לכך.

אתה כמובן מבין עד כמה קשה מצבי, שהרי זה סוד גלוי שהליובאוויטשערס טוענים שיש להם “השפעה” מסויימת על המחלקה הדתית של הג’וינט…

דעתנו כאן היא, שהם מתכננים לפתוח רשת של מוסדות בקהילות שונות שאינן מקבלות סיוע בתחום זה מאוצר התורה או מאתנו; ואז, אם אנחנו מוכנים לשתף אתם פעולה בהמשך - אזי הם יגישו את החשבון לג’וינט, ואם [לא] - אזי הם לא ישתתפו במגבית היהודית המאוחדת, ויתחילו קמפיין גיוס כספים עבור המוסדות הקיימים שהג’וינט עזר (או לא עזר) להקים במרוקו …

•

כמה ימים לאחר מכן, ב–21 במרץ 1951, מר ויליאם ביין (ג’וינט - מרוקו) כתב מכתב נוסף למר יהודה שפירא (ג’וינט - פריז), המתאר את פגישה נוספת עם הרב גורודצקי בעניין, ומתאר את הערכתו לפעילות חב”ד:

היום הייתה לי שוב שיחה עם הרב גורודצקי. הוא בא לדבר איתי על “תכל’ס” …

לאחר שיחה ארוכה אתו (אתה כמובן יודע    שאני מכיר את הליובאוויטשערס בערך 20 שנים, וברוסיה, כמו גם בפולין הייתי בקשר הדוק עם אותם) הוא ביקש שהג’וינט ישתתף בהוצאות שלהם במרוקו…

אמרתי לרב גורודצקי, שהן לג’וינט והן לי אישית יש הערכה אמיתית ליכולת ולישרות שלהם, אבל לדעתי התפקיד שלהם אמור להיות לקחת חלק פעיל בהוראה, ובשום פנים לא צריכים ליצור מוסדות חדשים ובמיוחד לא פנימיות שהן יקרות… וכן אמרתי לו, שהשירות הטוב ביותר שהם יכולים לתת הוא, לדאוג להגיע להסכם עם “אוצר התורה” ואז מוריהם [של חב”ד] ישחקו תפקיד חשוב בתכנית החינוכית של התלמוד–תורה החדש…

אני ממהר לשלוח לך את המכתב הזה, כי הרב גורודצקי יבוא לבקר אותך בימים הקרובים.

•

בשלב זה של השליחות, ארגון הג’וינט עוד לא היה מוכן לתמוך בבתי הספר של חב”ד במרוקו, אך חב”ד המשיכה בכל זאת בהרחבת המוסדות, בגיוס כספים בעצמם, ובעבודה למציאת פתרון.

בשבוע הבא נספר על המשך המגעים, וכיצד בסופו של דבר נפתרה הבעייה של התקציב למוסדות חב”ד.