סיפורו של הרב אריאל אנטבי , שליח הרבי מלך המשיח בשכונת סנטנה שבאזור הצפוני של ס.
סיפורו של הרב אריאל אנטבי, שליח הרבי מלך המשיח בשכונת סנטנה שבאזור הצפוני של ס. פאולו - ברזיל, הוא סיפורם של מאות מטיילים ישראלים שחלפו על פני הבית–חב״ד שלו וזכרה של קבלת–הפנים החמה לה זכו - לא התפוגג במהירות רבה כל כך.
סיפורו של הרב אריאל אנטבי, שליח הרבי מלך המשיח בשכונת סנטנה שבאזור הצפוני של ס. פאולו - ברזיל, הוא סיפורם של מאות מטיילים ישראלים שחלפו על פני הבית–חב״ד שלו וזכרה של קבלת–הפנים החמה לה זכו - לא התפוגג במהירות רבה כל כך.
מאת אברהם שמואל זלמנוב
משתפים את המטיילים בפעילות | הרב אנטבי במפגש מעורר עם מטייליםלא בכדי, כאשר נסע הרב אריאל עם משפחתו לביקור בארץ ישראל במשך חודש ימים, זרמו אליו אורחים רבים שהכירו אותו מבית חב״ד שלו. האורחים הפכו כעת למארחים, וסירבו להחמיץ את ההזדמנות להיפגש עם הרב אנטבי ורעייתו ולהשיב להם טובה. אחד מהם אף התעקש לבוא להיפרד מהרב ומבני משפחתו ביום חזרתם לברזיל, ויצא בעיצומו של יום עבודה לנתב״ג כדי להיפרד מהשליח החב״די.
אז מה מיוחד ברב הכריזמטי הזה? מה הגישה שלו לחיים? מה המסר שלו לחבריו השלוחים וכיצד הוא מצליח לזכות באהדה כה רבה?
במקום לחכות עם השאלות לדקות האחרונות של הראיון, כמקובל, בחרנו לשאול אותו כבר בהתחלה מה הגישה שלו לעבודת השליחות ובאלו מחשבות הוא מחזק את עצמו כדי להתקדם בדרך. התשובות הפשוטות שהוא סיפק לנו, כמו שלל הסיפורים המדהימים שקלחו מפיו, הותירו אותנו פעורי פה מול אימפריה שלמה שמתחוללת בשקט, אך בעוצמה, באחת הערים הגדולות בעולם!
זהו אפוא סיפורו של שליח הרבי למטיילי ס. פאולו ברזיל - הרב אריאל אנטבי שי׳.
ספר תורה הגיע במפתיע
הרב אריאל אנטבי שי׳ הוא ארגנטינאי במקור, שהגיע לברזיל בגיל צעיר והתחנך בתלמוד–תורה דובר האידיש של חסידי סאטמר בס. פאולו.
לאחר חתונתו עם רבקה תחי’ (סיפור מרגש בפני עצמו על נערה ברזילאית שהחליטה בגיל 17 לחזור בתשובה בכוחות עצמה), השתלבו בני הזוג במלאכת החינוך בעיר. הוא - כמחנך בחדר החב״די, ואשתו כמורה בבית–הספר לבנות.
לפני כאחת–עשרה שנים הוצע לבני–הזוג, לקיים פעילויות בקרב הקהילה היהודית המתגוררת בשכונת סנטנה.
סנטנה היא שכונה מרוחקת מעט ממרכז העיר, ועד לאותה שנה לא התקיימה בה פעילות יהודית קבועה. בני–הזוג אנטבי נענו לאתגר ונרתמו למשימה. מה שהתחיל כסדרת מפגשים אקראיים במקומות שונים בשכונה - כל פעם במקום אחר - הפך עד מהרה לבית חב״ד קבוע. לא חלפו ימים רבים, והשלוחים החדשים שכרו מקום עבור בית חב”ד, ובני הזוג אנטבי עברו להתגורר בו.
מלכתחילה נועד המקום לתת מענה לתושביה היהודים המקומיים של השכונה. אף אחד לא חשב על בית חב״ד למטייל הישראלי.
ככלל, ס. פאולו היא לא עיר תיירותית לצעירים. אין בה נופים מדהימים או חופי ים. התרמילאים שמגיעים בהמוניהם לאמריקה הדרומית, ובכללה לברזיל, נוהרים לערים הקטנות והציוריות יותר; פחות מעניינות אותן הערים המסחריות.
זו הסיבה שבתחילת–דרכו שימש בית חב״ד בעיקר את הקהילה המקומית, אך כבר אז - סיפק לר׳ אריאל עבודה רבה.
״בחצי השנה הראשונה עוד הייתי מקבל מענקים קבועים משלוחים שרצו לעזור לי לבסס את המקום”, מספר הרב אריאל אנטבי על ההתמודדויות הראשונות שלו ב’ימי בראשית’, “אך מהר מאוד הכסף אזל ומצאתי את עצמי נאלץ לנהל את הבית חב”ד בכוחות עצמי, בנוסף לעבודתי כמחנך בחדר.
“אז גם זכיתי לברכה מדהימה ופלאית של הרבי, שעזרה לי להבין שאכן הבית–חב״ד בסנטנה מיועד להיות היעוד שלי בחיים”.
מה היה אז?
“היה זה באחד הימים הקשים, כאשר הרגשתי שהעבודה מתישה אותי לחלוטין. מצד אחד הייתי (ועודני) ״מלמד״ בחדר - דבר שדורש השקעה רבה ומאמצים מיוחדים, ומצד שני המתח התמידי להשיג תקציב לבית חב״ד, לסייע לאנשים, למסור שיעורים ולהפיץ יהדות - שחק אותי… התיישבתי אפוא לכתוב לרבי מכתב, וביקשתי סימן שיורה לי בבירור האם עלי להמשיך לתפעל את הבית–חב״ד, או ״להרים ידיים״ ולהתמסר לחלוטין רק לחינוך.
“מהר מאד קיבלתי סימן ברור משמים. פשוטו כמשמעו.
“כמה ימים לאחר שכתבתי לרבי, יצר איתי קשר אדם מוכר בס. פאולו - חכמוביץ׳ שמו - שמנהל מכון ׳קבלה׳ ולימודים רוחניים גבוהים להמון הברזילאי. מעולם לא היה לי קשר אישי עם האיש והתפלאתי מאוד לשמוע את קולו בטלפון. בלי הקדמות מיותרות הוא אמר ששמע על הבית–חב״ד החדש שהקמתי, ושברצונו להעניק לי ספר תורה.
״מה? איך? למה? - אני זוכר את עצמי מגמגם לו בטלפון. הוא עצמו לא ידע מה להשיב. רק אמר שלאחרונה יצר אתו קשר אחד ממקורביו העשירים והביע בפניו את רצונו לתרום ספר תורה לבית–כנסת אורטודוקסי יהודי בעיר, ומכיוון שבדיוק כמה ימים לפני כן הוא שמע שהקמתי בית–חב״ד חדש, עלה במוחו הרעיון, שאין מתאים יותר לתרום את ספר התורה מאשר למרכז היהודי החדש שהוקם בעיר. הוא קישר אותי עם התורם שלו ותוך כמה חודשים כבר היה לבית–הכנסת הצעיר שלנו ספר תורה משל עצמו, דבר שלשלוחים אחרים לוקח בדרך כלל שנים מספר, אם בכלל”…
״היו לנו עוד קשיים מאז״, מסכם הרב אנטבי בחיוך, ״אבל אני - את הסימן שלי קיבלתי…״
בכוחות עצמם, בכוחות המשלח
הרב והרבנית אנטבי המשיכו לנהל את מפעל חייהם בכוחות משותפים, כאשר - כאמור - הם אחראים לבדם על כל התקציב והניהול השוטף.
עלויות השכירות בס. פאולו גבוהות מאוד, זאת מלבד הצורך להעסיק עובדי נקיון, נהגים, טבחים. איך הם מממנים את כל אלה? התשובה פשוטה: הם לא.
״אנחנו עושים הכל לבד. אני ואשתי מכינים בעצמנו את האוכל לשבתות, הילדים עוזרים לנו לערוך את השולחנות ולסדר את בית–הכנסת וכשצריך לבצע משלוחים ממקום למקום אנו עושים זאת בעצמנו״, אומר ר׳ אריאל.
״זה לא קל. בפרט שלשנינו יש גם עבודות מחוץ לבית חב״ד (כמחנכים), והדבר דורש התמסרות רבה, אבל ב״ה - תמיד בשעות משבר אני כותב לרבי מה״מ באמצעות האגרות קודש, וכבר כמה פעמים קיבלתי תשובות מעודדות שתמיד הזריקו לי ולאשתי חיוניות ומרץ״.
אהבה ממיסה חומות
עד לפני חמש שנים בערך, היה בית חב״ד סנטנה מיועד רשמית ליהודי הקהילה. אולם אט אט, עם השנים, החלו הרב אריאל ומשפחתו לגלות שלבית חב״ד מגיעים תרמילאים ישראלים שחולפים באזור.
מתברר שסנטנה ממוקמת במקום אסטרטגי מבחינת היותה יעד מועדף על מטיילים החוצים את אמריקה הדרומית לאורך ולרוחב.
ס. פאולו היא לא עיר תיירותית, אלא שבכל זאת היא עיר בירה מרכזית, וכאשר מקיימים נסיעות ברחבי ברזיל כמעט מן הנמנע לא לעבור בס. פאולו, אם במטוסים ואם באוטובוסים. מסתבר שסנטנה שוכנת קרוב מאוד הן לשדה התעופה המרכזי של העיר והן לתחנת האוטובוסים המרכזית, שאליה זורמים תרמילאים מכל אמריקה הדרומית.
לרוב, התרמילאים הפוקדים את העיר מוכרחים להמתין בה כמה שעות או ימים עד להמשך מסעם, ומכיוון שסנטנה שוכנת על קו התפר שבין השדה לתחנה המרכזית - אך טבעי זה שהישראלים הרבים הנוחתים בס. פאולו יגיעו לנוח בבית חב״ד הקרוב.
מספר הישראלים שהופיעו בבית חב״ד בשנים הראשונות לקיומו, היה קטן יחסית, שכן בית חב״ד לא ייעד את עצמו כמיועד למטיילים, ואנשים בקושי שמעו עליו. עם הזמן הלך מספר המטיילים וגדל עד שלפני חמש שנים החליטו בני משפחת אנטבי להפוך את המקום רשמית לסניף של ״בית חב״ד למטייל״.
מאז התפרסם רשמית באמצעות הרשתות החברתיות דבר קיומו של בית חב״ד למטייל בס. פאולו שבברזיל, החלו פוקדים את המקום במשך כל ימות השבוע ישראלים צעירים רבים, מהם מגיעים לשעות בודדות ומהם אף נמצאים שם מספר ימים.
בבית חב״ד עצמו מספר חדרי אירוח, וכמו–כן לזוג השלוחים קשרים חמים עם כל מנהלי בתי המלון הסמוכים, כך שהם מפנים את המטיילים להתמקם במקומות סמוכים.
העיסוק סביב המטיילים הוא תמידי. בבית חב”ד מתקבלים כל הזמן שיחות טלפון, מסרונים ומיילים מאנשים המבקשים לדעת היכן ניתן לשהות, מה אפשר לעשות בכמה ימים של ביקור בעיר, היכן ניתן לרכוש אוכל כשר, כיצד להירשם לסעודות השבת, ועוד. זאת מלבד המטיילים שנמצאים פיזית במקום ודורשים תשומת–לב.
כיצד מטפל הרב אנטבי בכל אלו? תשובתו פשוטה: אהבת ישראל ללא תנאים. זה מה שנדרש. לדבריו, העובדה שהוא מקבל כל אחד בחמימות בלי לדרוש דבר בתמורה - פשוט ממיסה את ליבם של האנשים.
יש בפיו דוגמאות רבות לכך:
״בפסח האחרון״, אומר הרב אנטבי, ״הוצפנו במטיילים הרבה מעבר למה ששיערנו מראש. התכוננו לארח בסביבות שבעים–שמונים איש בליל הסדר, אך בפועל, ככל שהלך והתקרב החג נוכחנו לדעת שעומדים להגיע אלינו לא פחות ממאתיים אנשים. כמובן שנאלצנו במהירות לאלתר מקומות ולרכוש כמויות נוספות של אוכל, יין ומצות. אבל ב״ה התגברנו על הקשיים, ובערב החג הכל בא על מקומו בשלום.
“בערב החג, בשיא ההכנות והלחץ, הגיע לבית חב״ד מטייל שנחת בו ביום ואיך שאומרים, קצת״כרכר״ סביבנו… התאפקתי מאוד שלא להראות לו סימני לחץ, וקיבלתי אותו בלבביות ובחמימות כמו את כולם. הוא שהה בבית חב״ד, שתה קפה, השתמש באינטרנט ולבסוף, כשביקש לצאת, הזמנתי אותו לליל הסדר. הוא סירב בנימוס ואמר שבדעתו ללכת לפסטיבל מקומי ולא נראה לו שהוא עומד להגיע… האמת היא שרציתי להחמיץ לו פנים. כל כך טרחנו סביבו ונתנו לו להרגיש בבית, והוא מצדו לא הראה אפילו את הרגישות המינימלית וסרב להגיע בחינם לליל הסדר … בפועל לא אמרתי לו כלום. חייכתי לעברו, נתתי לו הגדה של פסח, ואמרתי לו שמכיוון שבכל זאת פסח היום - שיקח את ההגדה ויקרא בה בשעת פנאי. ‘בכל זאת אנחנו יהודים ומותר לנו לזכור את ההיסטוריה שלנו’, אמרתי לו. הוא חייך בחזרה והלך.
לקראת סיום ליל הסדר, לאחר ״שולחן עורך״ - אם אני לא טועה זה היה בדיוק בזמן שעמדנו לפתוח את הדלת לאליהו הנביא - הגיע הבחור הישראלי הזה, נרגש כולו, וסיפר לי את מה שארע.
הוא הלך לפסטיבל כפי שתכנן, אלא שלפתע הרגיש מעין ריקנות שכזו. אי שייכות. כולם השתוללו ורקדו, והוא, כל מה שהצליח לעבור לו בראש זה ‘מה אני עושה פה, ולמה אני לא חוגג כמו כל היהודים את החג הנפלא שלנו’… באמצע כל ההמולה והרעש הוא התיישב על מדרגות סמוכות, פתח את ההגדה שנתתי לו והחל לקרוא בקול ״עבדים היינו״ וכו׳… אט אט התקבצו סביבו עוד ועוד ישראלים שבאו גם הם לפסטיבל, עד שבשלב מסויים פשוט ישבו שם כעשרים יהודים שבידלו את עצמם מההמון החוגג, ובאו להתחבר למה שיש להגדה לומר…
“כאמור, הוא בעצמו בא לספר לי על כך בהתרגשות עוד באותו הלילה…
“לדעתי כל זה קרה בגלל שלא לחצתי עליו; בגלל שקיבלתי אותו ללא תנאים והראיתי לו שלמרות הכל אנחנו אוהבים אותו וביתנו תמיד יהיה עבורו פתוח. לו הייתי נותן מקום לרגש האישי שלי ומחמיץ פנים, ייתכן שלא הייתי זוכר להעניק לו הגדה (או שהייתי חושב שזה לא יעניין אותו ח״ו), וכל סיפור התגלותה של הנשמה היהודית הגדולה הזאת, לא היה קורה. ברם הרבי מה״מ מלמד אותנו לאהוב ללא תנאי, לשלוח גלים של חום לכל אחד מבלי להתחשב במה שנראה לנו… כך אני משתדל לעשות תמיד, וב״ה התוצאות גם נראות!
אין יאוש
“יש עוד סיפור שממחיש את הכוח של אהבת ישראל ללא תנאים. גם הוא התרחש אצלי באחד משלושת הרגלים, אלא שלא היה זה בפסח כי אם בסוכות.
“היה אצלנו אדם מבוגר ממירון ששהה בבית חב״ד במשך כל חג הסוכות, אלא שהוא סירב לעשות מעשים שהוא ״לא מתחבר אליהם״ - כלשונו, ולא רצה בשום אופן לקיים מצוות נטילת ד׳ המינים. במשך כל הימים הפצרתי בו, אך נתתי לו להרגיש בנוח. הוא ידע היטב שביתנו יהיה פתוח לקראתו לחלוטין גם אם לא יאות לקיים את המצווה, אלא שמידי פעם הייתי אומר לו בחיוך ״נו, בוא כבר. אל תהיה כזה עקשן… מה כבר אכפת לך לנענע דקה וחצי כמה עלים… בין כה לדעתך אין לזה כל משמעות״. באחת הפעמים הוא נאות. בהתרגשות גדולה הוצאנו את המצלמה וצילמנו את היהודי העקשן שהסכים לבסוף לקיים את המצווה, ועשינו מזה ״טקס״ שלם. הסברתי לו את משמעות המצווה, חגגנו ביחד ועשינו לו הרגשה כל–כך טובה לגבי כל העניין, עד שלבסוף הוא עצמו נסחף והתרגש.
“סוף הסיפור הוא, שכשהגענו לפני כמה חודשים, כל המשפחה, לביקור קצר בארץ הקודש, היהודי הזה התעקש יותר מכל האורחים והמכרים שקיבלו את פנינו, להחזיר לנו טובה. הוא נתן לנו לשהות בצימר שלו למשך כמה ימים בחינם, ואף הביא לנו תמרים מיוחדים שהוא מגדל… דווקא הוא זכר אותנו לטובה יותר מכולם. אני משער שהאהבת ישראל ללא תנאים שהרבי לימד אותנו לחבק בה את כל אחד, היא זו שהמיסה את חומות הלב שלו, והחדירה לשם קרני אור יהודיים״…
להסביר את מוחשיות הגאולה
“הנושא הגאולה ומלך המשיח הוא נושא שנידון בהרחבה, כמובן, בבית חב״ד למטייל המרכזי של ברזיל.
“פעמים רבות המטיילים עצמם, המכירים את חב״ד בעולם ובארץ ישראל, מעוררים את השאלה ״מה יש לחב״ד עם המשיח? למה הוא כל כך חשוב לעם שלנו? מתי הוא עומד להגיע?״
“אנו, כמובן, מסבירים להם את הענין בשיטתיות לפי השיטה של הרבי ושל תורת החסידות… לאנשים אין מושג שמשיח הוא דבר מרכזי ביהדות, הם חושבים שזה סתם פרט שולי ולכן לא מצליחים להבין מדוע חב”ד הפכו את הנושא למרכזי וחשוב כל כך… אך כאשר מראים להם שזהו אחד העיקרים ברמב״ם, ושזוהי בעצם המטרה של כל העולם שלכך נברא מלכתחילה - שיהיה עולם מתוקן ושלם, מלא באהבה ואחווה כשהנוכחות של הבורא מורגשת - הם מופתעים ממש. והרבה יותר מוכנים להכיל את הרעיון.
“כאשר מראים להם גם, במוחש, איך הרבי קידם וממשיך לקדם את העולם לקראת מצב הרמוני שכזה, כשהוא מטיף לאהבת ישראל אמיתית ללא גבולות, להוספה במצוות ובמעשים טובים ולהכרה במציאות הבורא - הרבה חבר׳ה ממש מתפעלים מהרעיון, ומבינים שמדובר בתהליך מוחשי ממשי שמתרחש עכשיו בעולמנו.
“לא פעם אמרו לי מטיילים בהיפרדם מאיתנו ש״אם כבר משיח - אז אין ספק שהרבי וחסידיו הם אלו שיביאו אותו. פשוט, רק הם עוסקים בזה….״”.
אור קטן שמאיר את העולם כולו
פעילותו של הרב אנטבי נעשית בשקט וללא ״צלצולים״. המוני מטיילים חולפים על פני בית חב”ד שלו מידי יום ביומו, וחלקם הגדול זוכה להניח תפלין, לברך על מנה כשרה, לשמור שבת או להשתתף בתפילה בבית–הכנסת. החיוך ששמור אצלו לכל אחד, כבר הוכיח את עצמו בגדול. לא ייפלא שעשרות רבות של מטיילים הגיעו במיוחד לראות אותו בביקורו האחרון בארץ ישראל.
אנו שומעים בתקשורת על בתי חב״ד גדולים בתאילנד, בהודו ובמזרח הרחוק שעושים גדולות ונצורות, אך מסתבר שקיימים עוד עשרות בתי חב״ד ״קטנים״, שכולם יחד משנים את פני הגלובוס. אולי לא קראתם עליהם בתקשורת, אולי לא ראיתם תמונות שלהם בעיתונים, אבל הם שם - נלחמים על קיומם יום ויום, ומוסיפים אין ספור מצוות ומעשים טובים לעולמנו.
לשמוע סיפורים על אחד מהם - צריך להדהים אותנו ולהזריק חיוניות אדירה לקרבנו כל פעם מחדש. שכן רבנו חי, והפעולות הגדולות שלו משנות פני תבל, ושלוחיו משפיעים אור בכל כדור הארץ.