מהעיר ריסאני שבמחוז תפילאלת שבמרוקו ועד ניו יורק נמתח גשר של אהבה גדולה וקשר נשמ

מהעיר ריסאני שבמחוז תפילאלת שבמרוקו ועד ניו יורק נמתח גשר של אהבה גדולה וקשר נשמתי רב-אנפין; בין הרבי מלך המשיח, נשיא ישראל ומנהיגו, לבין רבי ישראל אבוחצירא, הבבא סאלי. אוקיינוסים של מים, מדינות ויבשות, שפות ותרבויות, לא הפרידו בין השניים, שקשר נשגב, שאינו נהיר לבני-אנוש, שרר ביניהם * החוקר החסידי ר’ שניאור זלמן ברגר, מחבר הספר “חב”ד במרוקו” מספר על קשרים מיוחדים ונפלאים אלה * מוגש לרגל יום ההילולא של הבבא סאלי, ד’ שבט

כל מי שעסק בהעברת מסרים בין הרבי מלך המשיח לבין רבי ישראל אבוחצירא, הבבא סאלי, יכול להעיד כי קשר מיוחד שרר בין השניים, כמו גשר אדיר–ממדים שנמתח בין מעונו של אחד מגדולי ישראל אשר במרוקו לבין נשיא הדור ומנהיגו. למרות שהשניים לא נפגשו פגישה פיזית מעולם, דומה כי ידעו היטב זה על זה בערוצים שחיברו ביניהם, גבוה מעל גבוה.

לא בכדי התבטא הרבי מה”מ בכלל על בית אבוחצירא התבטאות נדירה, המעידה יותר מכל על הקשר ביניהם, כי “אצל משפחת אבוחצירא המופתים מתגלגלים על ימין ועל שמאל”.

“נזר התורה והקדושה של יהדות צפון אפריקה”, “מצמיח ישועות” “מלומד בניסים”, אלו הם חלק מתאריו של הבבא סאלי.

רבי ישראל אבוחצירא נולד בראש השנה תר”נ בתפילאלת שבמרוקו, לאביו הגאון והמקובל רבי מסעוד אבוחצירה זצוק”ל.

מילדותו היה מרבה בתעניות וסיגופים, פרש מעניני העולם ולמד תורת הנגלה והקבלה בהתבודדות שמונה עשרה שעות ביממה באופן קבוע, כך נתעלה בגאונות ובצדקות כאחד הקדושים אשר בארץ. כבר בילדותו היה פועל ישועות בתפלתו ומלומד בניסים. בגיל צעיר התייתם מאביו ואז נעשה ראש הישיבה במחוז תפילאלת.

נדמה כי הקשר הגלוי הראשון, הידוע לנו, בין הבבא סאלי לבין הרבי, היה לאחר בואו של השליח הרב שלמה מטוסוב למרוקו, שם החל לפעול בקרב יהודי המדינה. זמן קצר לאחר בואו למרוקו, בחודש ניסן תשי”א, הגיע הרב מטוסוב אל הכפר ארפוד, שם כיהן ברבנות הבבא סאלי. בעת ביקורו במקום התברר כי במקום אכן ישנה קהילה יהודית מסורתית גדולה, אך אין בה מסגרת לימודים מתאימה עבור ילדי ונערי הכפר, והללו אינם יודעים ללמוד כלל. תוך שיתוף פעולה, הקימו השניים מוסדות תורה עבור ילדי המקום וכך החלו להרים קרנה של תורה בקרב יהודי הכפר. כארבעים ילדים ונערים החלו ללמוד בין כתלי התלמוד תורה שזה עתה נוסד. הרב מטוסוב חזר לבסיס מקום עבודתו בקזבלנקה, בעוד הבבא סאלי החל לדרבן את בני קהילתו לשלוח לשם את ילדיהם, ובתוך זמן קצר מספר התלמידים גדל באופן משמעותי, מארבעים למאה תלמידים. מדי פעם בפעם היה הרב מטוסוב חוזר לארפוד, ובכל פעם פגישתם של השניים הייתה לבבית ומרגשת.

הישיבה החדשה ראתה ברכה רבה, והתלמידים שלא ידעו ללמוד תורה, התקדמו בלימודם באופן מהיר, ורבים מהם אף החלו ללמוד משניות וגמרא.

הרבי משכנע את הצדיק להישאר

לא חלף זמן רב, וכמה חודשים לאחר מכן, בשלהי תשי”א, עלה הצדיק לבית אבוחצירא לארץ הקודש. מטרתו הייתה לעלות ולהתעלות בעבודת קדשו תוך התנתקות מהנהגה ציבורית, ובכלל מענייני העולם הזה. בשלב מסוים אף שקל להתרחק עוד יותר, עד לארצות הברית, ולשקוע בלימוד התורה ובעבודת ה’.

הבבא סאלי שכבר הכיר במנהיגותו של הרבי, למרות שהיה בשנה הראשונה לנשיאותו, כתב לו על כך וביקש את עצתו. הרבי סירב לתכניתו זו, ובמכתב מיום ט’ בניסן תשי”ב, כולו רווי תשבחות (“הרה”ג הרה”ח בנן של קדושי עליון, ענף עץ אבות מנהל עדתו במישרים בר אורין ובר אבהן שלשלת היוחסין כו’ וכו’”), השיבו כי בגין השפעתו הברוכה על היהודים הספרדים, עליו לפעול עמם ולא להתנתק מהם.

הרבי פותח את מכתבו: “אבוא בזה בהצעת חוו”ד בשאלתו שאלת חכם חצי תשובה וחכם ומנהיג בישראל עוד יותר מזה ותוכן שאלת כהדר”ג אשר כיון שרצונו לישב על התורה והעבודה לכן העתיק אהלו לאה”ק ת”ו, ויש סברא אשר אולי יסע לארצות הברית”.

בהמשך מרחיב הרבי ומבאר את שיטתו, שלמעשה הייתה עדיין חדשה ולא–ידועה, אשר אסור לאדם לברוח משליחותו ומאחריותו בעולם הזה:

“וכיון שזיכה השם יתברך את כהדר”ג להיות איש כללי ומנהיג בישראל אשר מאות ואלפים נשמעים לקולו, הנה בטוח הדבר שניתנו לו גם כן הכחות להביא את זה בפועל בחיי היום יומי של כל המושפעים ונשמעים לקולו בהמחשבה דיבור ומעשה שלהם .. מובן מכל הנ”ל אשר בהיות כהדר”ג שליט”א בסמיכות למקומות בהם נמצאים מאחינו הספרדים שליט”א הצמאים לדבר ה’ ומשתוקקים לקבל הוראות בעבודת השי”ת וקבלת עול מלכות שמים ועול תורה ומצוה, הנה זהו תפקידו חובתו וזכותו לעשות בזה מדי יום ביומו ..”

כאן נכנס הרבי באגרת קדשו להסברים עמוקים בקבלה על ייעודו של אדם ותפקידו של יהודי בעולם, ולקראת סיום הרבי מסכם: “המורם מכל הנ”ל, אשר לפי דעתי, כיון שנמצא כהדר”ג שליט”א באה”ק ת”ו בה נמצאים עתה עשיריות אלפים של אחינו הספרדים שליט”א ומצד ריבוי הנסיונות העלמות והסתרים זקוקים הם להוראות תכופות בדרכם הקשה בגשמיות וברוחניות, הנה זכות עצום וגדול נפל בחלקו של כהדר”ג שליט”א אשר הוא ישתמש בהכשרונות והסגולות אשר חננו השי”ת ובהאוצרות מלכים אשר נמסרו לו מאבותיו הקדושים דור אחר דור לצאת במלחמה נגד היצר קליפות וס”א בראש צבאות אנשי קהלות הקדש המושפעים ונשמעים לרצונו ללחום מלחמת ד’ ולפרסם אלקותו ית’ בכל סביבתם אשר אין עוד מלבדו כפשוטו ממש”.

הרבי שיער שאולי המכתב הזה יתקבל באופן מסוים, והוא שלח העתק ממנו אל יו”ר אגודת חסידי חב”ד בארץ הקודש, הרב אליעזר קרסיק, וביקשו להיפגש עמו ולהסביר לו את עמדתו.

ואכן, הרב קרסיק יחד עם העסקן החב”די ר’ פינחס אלטהויז נסעו אל מעונו של הבבא סאלי שטען בפניהם כי הוא ביקש עצה לנסיעה לארצות הברית, ואילו הרבי מדבר איתו על החובה להישאר בארץ ישראל…

את אשר היה בתוך הפגישה, ניתן ללמוד ממכתבו המפורט של הרב קרסיק לרבי כמה ימים לאחר מכן (י”ג אייר תשי”ב):

“אתמול נסעתי במיוחד עם ר’ פנחס אלטהויז לירושלים, לבקר את הרב אבוחצירא… הוא קיבל אותנו בסבר פנים יפות מאוד, והודה לנו מאוד על הביקור. ובעצם הביקור שלנו היה פיוס גדול אף שלא נתפייס עדיין לגמרי. בטענתו שעל מה ששאל מכ”ק שליט”א לא קיבל תשובה… הסברתי לו בארוכה עניין ההשגחה הפרטית על כל דבר, ואיך הצדיקים רואים העתיד ותפקידם להדריך וללמד דעת את העם גם על מה שלא שואלים ועוד.

“שהינו אצלו בטח יותר משעה ונפרדנו בידידות… הוא כנראה תופס מקום מכובד מאוד אצל הספרדים, וכפי שהוא מספר רוצים לתת לו משרות גדולות אבל הוא לא רוצה ליהנות מהם ורוצה לשבת בבדידות כפי שהוא מתבטא”.

על דו”ח זה השיב הרבי (כ’ אייר תשי”ב): “תשואות חן על טרחתו בהביקור אצל הרב אביחצירא. ומה שכתב שלא עניתי על שאלתו איני מבין, כי חוות דעתי ברורה בזה למדי במכתבי, אלא שכנראה אינו שבע רצון שחוות דעתי אינה מתאימה לרצונו הוא”.

כשנה לאחר מכן, ביקר הרב בנימין גורודצקי בארץ הקודש. הרב גורודצקי שמתוקף היותו בא–כוח של הרבי באפריקה וסייע רבות להפצת היהדות במרוקו, כבר הכיר היטב את הבבא סאלי, ועל פי הוראת הרבי בא לבקרו. בהזדמנות זו אמר הבבא סאלי כי הוא אינו מהרהר אחר דברי הרבי, ואכן החליט להישאר בארץ הקודש ולהמשיך בפעילות למען הכלל.

כך עולה אף ממכתב מיוחד ששיגר לו הרבי בי”ג בניסן תשי”ג (וגם פה שלל עיטורי עוז: “גברא רבא הרה”ג והרה”ח וו”ח אי”א איש חי רב פעלים בר אוריין ובר אבהן ומרא דעובדין טבין בנש”ק וכו’ כבוד הדרת גאונו מוהר”ר ישראל שליט”א”), בו כותב הרבי בין השאר ”..בעיקר שמחתי לשמוע מפי הרב גורודצקי שי’ כי [אין] לכבוד תורתו כל תרעומות עלי ואפילו לא טינא בלב שאין כוונתי אלא לטובה. ולדעתי צריך כל אחד ומחויב בזכותא דא להקדיש כוחותיו לטובת הכלל ולא לישב בדד, וכמובא באגרת הידועה של ר’ שרירא גאון, אשר כשבא רב לבבל והגיע למקום תורה לא קבע שם מושבו אלא אדרבה הלך למקום שאין בו תורה והקדיש כוחותיו לגדור גדר בבקעה אשר מצא”.

עוד שנתיים ימים נשאר הבבא סאלי בארץ הקודש, ובשנת תשי”ד שב למרוקו, שם המשיך להנהיג את קהילתו.

התקופה בה נעדר ממרוקו, המחישה לו עד כמה התפתחו בינתיים מוסדות החינוך החב”דיים “אהלי יוסף יצחק” שהוקמו בכל עיר וכפר ברחבי המדינה. בהתרגשותו הרבה, שיגר אל הרבי מכתב תודה נלהב.

ידידות חמה עם שלוחי המלך

בתקופה בה נעדר הבבא סאלי ממרוקו, תפס בינתיים בנו הקדוש, ה”בבא מאיר” את מקומו ברבנות בארפוד. אך גם כאשר האב הדגול שב למרוקו, נשארו שניהם להתגורר בה.

מדי פעם בפעם, היה שליח הרבי, הרב שלמה מטוסוב, מגיע לארפוד כדי לעמוד מקרוב אחר התפתחות המוסדות. בביקוריו אלה, היה מתארח בביתם של שני הצדיקים, האב ובנו. בהזדמנויות אלו היו השלושה יושבים בלילות ומשוחחים בדברי תורה וחסידות.

הרב מטוסוב כמעט ולא היה מספר על עצמו, אך ברבות הימים סיפר לבניו מעט מאותן שיחות רוויות דברי התורה שהתגלגלו באותם לילות בבית משפחת אבוחצירא. בין הדברים הוזכרו גם דברי הבבא סאלי על חילוקים בקבלה שבין מנהגי הספרדים ומנהגי האשכנזים, אודות ספר התניא קדישא ועוד.

בשנים הבאות היה הבבא סאלי חולק את זמנו בין ארפוד לבין צרפת, שם היה נוסע גם עבור טיפולים רפואיים בעיניו. לעתים היה נוסע בשביל להתבודד עם קונו. באופן קבוע, את חודשי אלול ותשרי היה עושה בצרפת, כחלק מההתבודדות שלו בעבודת הבורא. בביקוריו אלה בצרפת, היה שוהה רבות בישיבת “תומכי תמימים” בבראנואה, שם היה מתענג בצוותא עם תלמידי הישיבה, זרע ברך ה’. הנהלת הישיבה מצדה הקצתה לצדיק שני חדרים, שבהם היה מתגורר בפשטות, ושוקע בלימוד התורה ומתפלל.

בכל לילה, מחצות עד אור הבוקר, היה עוסק בלימוד “לקוטי תורה” לרבינו הזקן.

הרב החסיד הרב ישועה חדד ע”ה, שכיהן כרב במילאנו, סיפר כי בחודש אלול של שנת תשט”ז זכה להיות ה”חברותא” של הבבא סאלי ללימוד לקוטי תורה. וכך סיפר בנו, הרב יוסף חדד, בשם אביו:

“הבבא סאלי הגיע ממרוקו לצרפת, והוצע לו להתפלל בבתי כנסת שונים, אך בעצמו בחר להתפלל בישיבת תומכי תמימים בברינואה, בה למד חסידות עם המשפיע הרב נמנוב. בשלב מסוים ביקש שאחד מתלמידי הישיבה ילמד עמו ליקוטי תורה בין ארבע לשש בבוקר, והרב נמנוב מיד הציע לו: ‘כבוד הרב ילמד עם התלמיד ישועה חדד, הוא הרי ממרוקו’. וכך אבא, שהיה בחור בן שבע עשרה, זכה להיות מידי לילה במחיצת הבבא סאלי, ולהקריא מאמרי חסידות מתוך ‘ליקוטי תורה’. אבא סיפר לנו לימים, כי מפעם לפעם הבבא סאלי היה קורא בהתפעלות: ‘רבי זלמן [דהיינו אדמו”ר הזקן] איך הגעת כזה גבוה? רבי זלמן איך הגעת לדברים כאלו?’

הרב שלום איידלמן הכיר את הבבא סאלי בתקופה בה למד בישיבה בברינואה: “כשהייתי קודם בר מצווה בישיבה בברינואה, הוא פעם בא ונשאר שם חודש ימים. הוא ביקש ספר של קבלה, הבאתי לו את הספר והוא לא ישן כל הלילה, ישב על כיסא נמוך, כמעט על הארץ, וקרא בו. בבוקר החזיר לי ונתן לי תודה. הוא למד כל הלילה”.

בשנים ההן הבבא סאלי נטל חלק באירועים חב”דיים. למשל בשנת תשט”ז בעת שהותו בארפוד, נטל חלק בהתוועדות י”ב־י”ג תמוז שאורגנה על ידי המיועד להיות חתן נכדתו - הרב מכלוף קריספין, ובהתוועדות זו לאחר שנאם מענינא דיומא, סיפר גם על התוועדות י”ב תמוז שנה קודם לכן בפריז, בה נטל חלק.

בערב יום הכיפורים ביקש שיביאו לו שוחט לשחוט את הכפרה שלו. הרב ישועה חדד הביא לפניו את הרה”ת ר’ יואל איידלמן ז”ל. לאחר השחיטה שאל הרב חדד את הבבא סאלי, איך היה השוחט? וענה לו: “גם משה רבינו יכול לאכול משחיטתו”… אחר כך הוסיף הבבא סאלי וסיפר אודות אותו שוחט שהיה מרטיב את הסכין בדמעותיו בקריאת שמע שעל המטה, וכך מחליק ובודק את הסכין…

* * *

בין כך ובין כך, מוסדות החינוך התורניים של חב”ד בארפוד, הלכו וגדלו, ובשנת הלימודים תשט”ו, למדו במוסדות יותר משלוש מאות תלמידים. מלבד זאת נדחו עוד תלמידים רבים מפאת חוסר מקום. בין התלמידים היו צאצאי משפחת אבוחצירא, אשר לימים נודעו בעצמם בגדולתם, ובהם ה”בבא אלעזר” שהיה אז בן 8 שנים. אחותו סוליקה, לימים רעיית הרב מכלוף קריספין רבה של קרית ביאליק, ועוד.

הבבא סאלי ומבצעי הרבי

בשנת תשכ”ד שוב החליט הבבא סאלי לעזוב את מרוקו לצמיתות ולעלות להתגורר בארץ הקודש. שנה לאחר מכן, תשכ”ה, הצטרף אליו גם בנו הבבא מאיר. בשנים הבאות, שני הצדיקים עמדו בקשר עם הרבי ועם חסידי חב”ד בארץ ישראל, תמכו בפומבי במבצעים של הרבי, ועודדו רישום למוסדות חב”ד.

חתן הבבא סאלי - הרב ישר אדרעי, שליח הרבי בנתיבות, סיפר לימים על הערצתו של חמיו הקדוש לרבי: “פעם הביאו לבבא סאלי פרוסת עוגת דבש ‘לעקח’ שהרבי שלח אליו. הוא שמח על כך כמי שמוצא שלל רב. מיד קרא לי ולכל בני הבית וחילק בשמחה עצומה חתיכה קטנה לכל אחד ואחת, באומרו שזכות גדולה היא לנו וסגולה נפלאה לאכול מהעוגה שהרבי שלח”.

עוד סיפר חתנו, כי בשעה שישב הבבא סאלי ‘שבעה’ ל”ע אחרי הסתלקותו של בנו הצדיק רבי מאיר זצ”ל, קיבל מכתב תנחומים מהרבי. עם קבלת המכתב קם ממקומו בבכיה ואמר: “מי אני ומה אני שהאדמו”ר מליובאוויטש יחשוב עלי וישלח לי מכתב תנחומין?”

כשהוכרז על “מבצע תפילין”, יצא הבבא סאלי בקריאת הצטרפות למבצע יחד עם גדולי התורה הספרדיים בארץ ישראל. כמו כן יצא בקריאת קודש לעידוד מבצע נרות שבת קודש החל מבנות שהגיעו לחינוך. כשבאו לספר לו שאחד מרבני ישראל המפורסמים יצא נגד הקריאה הקדושה, ביטל זאת לגמרי והגיב כמשתומם: “מה לזבוב קצוץ כנפים אצל הנשר בשמים?”

הרב משה דייטש שליט”א מירושלים סיפר לימים: “לקראת ראש השנה תש”מ, נסעתי אל הרבי. לפני נסיעתי ביקרתי בנתיבות אצל הצדיק זיע”א. הוא ציוה עלי לבקש עבורו ברכה מהרבי מליובאוויטש והזכיר את הענין המיוחד שעבורו מבקש את הברכה. כשנכנסתי ליחידות, כתבתי את הבקשה הזו, והרבי הגיב: “רבי ישראל אבוחצירה?! ער איז דאך א בעל–שם’סקער איד!” אחר כך ברכו הרבי בברכות מאליפות עבור מה שביקש.

“במוצאי שמחת תורה, כאשר נגשתי לקבלת “כוס של ברכה” בין כל אלפי הרבנים החסידים ואנשי מעשה, שאל אותי הרבי: “מה שלום הרב אבוחצירא? הגיעה אלי שמועה שהצטנן קשה בערב יום הכיפורים”. אמרתי ששמעתי מהרבנית בטלפון שעכשיו מרגיש יותר טוב. הרבי ברך שתהיה לו רפואה קרובה ויאריך ימים על ממלכתו. בתוך כך מסר לי בקבוק קטן של ‘משקה’ לתת לו לרפואה. כשהגעתי לארה”ק, נסעתי מיד אל הבבא סאלי, ומסרתי לו את הבקבוק. הוא התמלא שמחה גדולה. וכדרכו בקודש, ציווה מיד להביא סעודת מצוה דגים ובשר ויין, ודיבר בסעודה בהתפעלות גדולה מהקדושה של הרבי”.

הרב ישר אדרעי מוסיף כי “היו פעמים שחזרתי בפני חמי שיחות ששמענו ב”שידורים” החיים מהרבי. היה אומר לי: ‘אתה רוצה להגיד לי מי זה האדמו”ר?’ (הרב אדרעי מוסיף שכך קרא הבבא סאלי לרבי - האדמו”ר) והמשיך הבבא סאלי לומר לי: ‘הכרתי אותו עוד ממרוקו. הייתי שולח לו מכתבים וספרים של הסבא רבי יעקב (שמקום מנוחתו במצרים) והאדמו”ר היה שולח לי ספרים ומכתבים’”.

תשוקה אדירה לגאולה

תשוקתו של הבבא סאלי לגאולה, לא ידעה גבולות. כל ימיו התכונן לגאולה באופן מיוחד, מתוך אמונה עמוקה ופשוטה כי משיח יבוא בזה היום. לא אחת אף התבטא שפעמי משיח נשמעים בפתחנו ויש להתכונן לגאולה. כל מעשיו ועבודת הקודש שלו עמדו בסימן הציפיה לביאת המשיח, והיו לו בגדים מיוחדים שזורים בחוטי זהב שהכין לקבלת פני משיח צדקנו. הברכה השגורה ביותר בפיו היתה - “שתזכה לראות את פני משיח צדקנו במהרה”.

העיד חתנו הרב ישר שי’, כי פעם ביקר בביתו של הבבא סאלי אחד הרבנים ועיין באלבום תמונות של הרבי, בשלב מסוים שאל אותו רב את הצדיק מה דעתו על כך שחסידי חב”ד אומרים שהרבי הוא מלך המשיח? הבבא סאלי ענה לו עם חיוך והבעה של התפעלות והערצה: “אישתהיל קילשי!” (ביטוי בערבית שפירושו: נאה לו הכל, מגיע לו הכל).

הוסיף והעיד הרב יוסף דייטש ז”ל, ראש ישיבת “אנשי מעמד” בירושלים: “יום אחד השתתפתי בסעודה אצל הצדיק זצ”ל, בעת הסעודה חזרתי על דבר תורה מאת הרבי מליובאוויטש. כאשר שמע הצדיק את שמו של הרבי הרים את ידו ואמר: “ולו יקהת עמים” (פסוק זה מדבר על מלך המשיח)“.

כשפרסם בשנת תשמ”א מכתב ברכה לכל אלו שהשתתפו בקניית אותיות בספר התורה המיוחד של ילדי ישראל, כפי תקנת הרבי, פתח במילים הבאות: “כולנו מחכים ומצפים לגאולה השלימה שתבוא מיד עם משיח צדקנו, ולשם כך עלינו להתלכד וללכד את כל עם ישראל”, וכאן הרחיב על גודל החשיבות של קניית האותיות בספר התורה של ילדי ישראל, כשהוא מסיים את מכתבו באמונה עזה “ובודאי נזכה כולנו מיד לביאת המלך המשיח, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו הקדושה. עבד ה’ המצפה לגאולה קרובה. ישראל אבוחצירה”.

ר’ משה אדרעי שי’ (אחיו של חתנו הרב ישר שליט”א) מספר: “זכיתי להיות בין המקורבים ביותר אצל הצדיק הבבא סאלי זצוק”ל, ולא אחת ביקרתי אצלו אפילו פעמיים ביום. פעם אחת, לאחר ששמעתי שידור מהתוועדות של הרבי (במושב ברוש הסמוך לנתיבות), נכנסתי כדרכי לביתו של הצדיק והתיישבתי על המיטה מולו. אותה שעה נמנם קצת. חיכיתי בשקט עד שיתעורר. כאשר ראה אותי שאלני: ‘מה אתה עושה פה?’ עניתי: ‘באתי לומר תיקון חצות עם הצדיק’. בת צחוק השתפכה על פניו הקדושים ומזג לי כוס לאמירת ‘לחיים’. כדרכי סיפרתי לו נקודות מהדברים ששמענו עכשיו בשידור חי מהרבי.

“אחר כך שאלתי אותו: ‘מתי יבוא כבר הרבי שליט”א מליובאוויטש לארץ הקודש?” כאשר שמע את שאלתי, הרצינו פניו הקדושות ואמר בהתרגשות: “הטעם שמשה רבינו לא נכנס לארץ ישראל, הוא משום שמשה היה פני חמה והארץ נמשלה ללבנה, ואם היה נכנס היתה הארץ מתביישת מפניו. לכן רק יהושע שהוא פני לבנה נכנס לארץ ישראל. ולעתיד לבוא, שאז אור הלבנה יהיה כאור החמה, והארץ תתעלה לדרגת פני חמה, אז יכנס משה רבנו לארץ ישראל. ודי למבין”.

“תקופה קצרה לפני הסתלקותו - מספר משמשו - ישבתי לסעוד עמו סעודת ‘מלווה מלכה’ והבחנתי על פניו שהוא שרוי בשמחה גדולה ועצומה, ורוחו מרוממת עליו, למרות שסבל במשך כל אותה שבת מיחושים עזים ובגין כך אף לא אכל. לשאלתי לפשר שמחתו, ענה לי כי רואה הוא שבקרוב מאוד יבא משיח צדקנו ויגאלנו”…

ועוד מעשה שאירע זמן מה טרם פטירתו, כאשר בוקר אחד סיפר הבבא סאלי לבני ביתו בהתרגשות גדולה על חלום שחלם באותו לילה. בחלומו נפגש עם המשיח שכיבדו בביקור בביתו. לאחר שצעדו מעט אל מחוץ לבית, ביקשו המשיח לעלות למעלה עמו… הבבא סאלי שלא ידע כיצד עולים למעלה, מסר את ידו למשיח שהגביהו גובה רב כמו מאתים קומות מעל הקרקע, שם התיישבו ושוחחו כשלוש שעות.

לבני הבית ששאלו בסקרנות על מה נסובה השיחה, ענה: “לא אוכל לגלות לכם גם לא מלה אחת, אך זאת דעו לכם כי הגאולה קרובה”…

במשך חודשים ארוכים נתון היה הבבא סאלי תחת השפעת החלום כשהוא חוזר ומספרו פעם אחר פעם למקורביו שומעי לקחו והוא שרוי בשמחה עצומה.

רבים מאלה ששמעו את הבבא סאלי כה נחוש ובטוח בהתגלותה הקרובה של הגאולה שאלוהו בתמיהה “וכי לא חושש מר מחבלי משיח?” על כך השיב: “חסד עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל שחילק את ייסורי עקבתא דמשיחא למשך זמן ממושך כדי שיוכלו עם ישראל לעמוד בכך”.

•    •    •

ברבות השנים, שמו הקדוש התפרסם בכל רחבי ארץ הקודש ובעולם כולו, ואלפים היו פוקדים את ביתו ומבקשים את ברכתו הקדושה. היה פועל ישועות בתפלותיו בבני חיי ומזוני, וראו אצלו ניסים מופלאים שלמעלה מדרך הטבע לגמרי. את עבודתו הקדושה בלימוד התורה ובעבודת ה’ במסירות נפש, המשיך בהתמדה מופלאה גם בתקופה האחרונה לחייו, כאשר היה חולה וחלש ומדוכא ביסורים.

ביום ד’ בשבט תשד”מ השיב את נשמתו לבוראה. לאחר הסתלקותו הגיע מכתבו של הרבי לבני המשפחה: “משפחת אבוחצירה שליט”א. מאד נצטערתי להשמועה, מפטירת הרב הצדיק הרה”ח הוו”ח אי”א נו”נ רברבן ובר רברבן, מוכתר במעלות ומדות תרומיות, מפורסם בתורתו ויראתו, יראת ה’ אוצרו, ישב על מדין ומצודתו היתה פרוסה וכו’, מוהר”ר ישראל ע”ה. המקום ינחם אותם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים. ומכאן ולהבא אך טוב וחסד ימצא אותם תמיד כל הימים”.

קפידתו של צדיק

הרב מכלוף קריספין עצמו, שנשא לאישה את נכדתו של הבבא סאלי, התקרב לחסידות חב”ד, כיהן כמנהל ישיבת חב”ד בארפוד, וזכה לקירבה יתרה מצד ה”בבא סאלי”. לימים סיפר את הסיפור המצמרר הבא:

“בשנת תש”מ זכיתי להכנס ליחידות אל כ”ק אדמו”ר מלך המשיח. הרבי ביקש ממני שאספר לו איזה דבר מהבבא סאלי. וסיפרתי לו את הדברים דלהלן:

“כאשר הגיע הצדיק לגור בארה”ק בשנת תשכ”ד, היתה תחילה ישיבתו בעיר יבנה אצל חתנו הצדיק רבי אברהם אבוחצירה זצ”ל. בעיר זו היה כולל אברכים, וראש הכולל היה גאון גדול ובעל יחוס חשוב. ראש הכולל ביקש שאסדר לו פגישה עם הבבא סאלי. נכנסתי אל הצדיק ואמרתי לו שראש הכולל רוצה להכנס אליו. הוא נכנס והצדיק התייחס אליו בכבוד גדול וציווה להגיש מיני ‘מזונות’ ו’משקה’ לאמירת ‘לחיים’.

“אינני יודע איך הגיעו הדברים לנושא הבעל שם טוב והגר”א, אבל בין דיבור לדיבור אמר ראש הכולל אל הצדיק בסגנון של ביטול: ‘אין מה להשוות את הבעל שם טוב לעומת גדלותו של הגאון מוילנא בנגלה’. הבבא סאלי שמע והתרגז מאד, ואמר לו: ‘מי אתה שתכניס עצמך בנושא כזה להכריע בין הגדולים הללו?! אני יודע מיהו הבעל שם טוב! ועכשיו קום ותצא מכאן, אינני רוצה לראות אותך על ידי’.

“הייתי עמם בחדר במשך כל השיחה, וכשהצדיק התרגז, יצא ראש הכולל מחדרו, ואני יצאתי אחריו מרוב בושה, שגרמתי לכל זה על ידי שסידרתי לו את הפגישה. כשיצאנו, אמרתי לו ‘איך נכנסת ללוע הארי ודיברת בצורה כזו?’ אני התביישתי לחזור לחדרו של הבבא סאלי, פתאום בא הבבא סאלי שחיפש אותי וביקש שאכנס אליו. כשבאתי לחדרו, אמר לי: ‘מה עשית לי? הבאת אלי איש שמדבר כנגד הבעל–שם–טוב?’ הוסיף: ‘אתה תראה - אם מחר ישאר הכולל הזה ביבנה - אני אינני בבא סאלי’. יצאתי וסיפרתי את זה לרבי אברהם זצ”ל, עיניו זלגו דמעות מרוב צער, ואמר: ‘מה נעשה בלי הכולל?’ ועניתי לו: ‘הבבא סאלי יודע מה הוא עושה’.

“הצדיק כמובן לא דיבר על זה עם אף אחד, וגם אני לא סיפרתי לאיש על המקרה. אבל עובדה היא, שלמחרת בבוקר קרא ראש המועצה של יבנה לראש הכולל, ואמר לו: ‘קבלתי הודעה שמפסיקים ממשרד הפנים את התקציב עבור האברכים’. באותו היום הכולל כבר לא היה שם!

“לאחר זמן מה, קרא הצדיק לחתנו רבי אברהם, ואמר לו שיארוז את חפציו, כי הוא עוזב את העיר הזו, ואחר כך עבר לגור באשקלון.

“את כל הסיפור הזה סיפרתי לרבי כאשר הייתי ב’יחידות’. הרבי הקשיב קשב רב, ואחר כך פרס את שתי ידיו הקדושות ואמר לי בהתרגשות: ‘כך היה? יש לך סיפורים כאלו ואתה שומר אותם לעצמך?!’

והמה מעידים עליו…

צרור עדויות המספרות על היחס המיוחד שרחש הבבא סאלי לרבי מה”מ, כפי שסופרו להגה”ח הרב שלום דובער הלוי וולפא שי’, וכפי שסיפרם בספרו “שמן ששון מחבריך”.

הרה”ח רבי יוסף מעטוף שי’ מקרית מלאכי:

“פעם השתתפתי במסיבת רבנים שהתקיימה בביתו של הבבא סאלי. באותה הזדמנות סיפר כל רב סיפור מאחד הצדיקים. והנה ברגע שסיפרו על הרבי שליט”א והזכיר את שמו, קם מיד הבבא סאלי על רגליו ועמד לכבוד הרבי (למרות חולשתו ומצבו הבריאותי)“.

הרה”ח רבי חביב ביטון שי’ מכפר חב”ד:

“בשנת תשמ”א נסעתי עם אשתי אל הרבי כדי לבקש ברכה לזרעא חיא וקיימא. לפני הנסיעה הלכנו להקביל את פני הבבא סאלי ולבקש ברכתו. כאשר שמע שאנו נוסעים אל הרבי, ביקש ממני שאמסור בשמו דרישת שלום, אח”כ קרא בהתלהבות (בשפה הערבית): “הוא הגדול מכולנו!”

הגה”צ רבי יורם אברג’יל זצ”ל מנתיבות, סיפר:

“כאשר היו מזכירים את שמו של האדמו”ר מליובאוויטש בפני הבבא סאלי, היה אומר: הוא ישראל שלם, הוא שלימות הכל, ואנו הלואי ונזכה ללמוד ממנו לפחות מעלה אחת”.

הגה”ח רבי יעקב וינטרוב שליט”א, ראש כולל “בית ישראל” (על שם הצדיק) בנתיבות:

“לפני נסיעתי אל הרבי בשנת תשמ”א, נכנסתי אל ה”בבא סאלי” זצ”ל לקבל את ברכת הדרך. כאשך שמע שאני בדרכי אל הרבי, קם מלוא קומתו, תפס את ידי בשתי ידיו הקדושות ואמר: “מיד כשתגיע, תמסור לרבי פרישת שלום ממני, ותאמר לו שאני מתפלל עליו ג’ פעמים בכל יום”.

כשהגעתי מסרתי זאת למזכיר של הרבי, ותוך זמן קצר קיבלתי תשובה שהרבי מחזיר לו פרישת שלום.

כשחזרתי לארץ הקודש מסרתי זאת לצדיק בנתיבות, ופניו קרנו משמחה ועונג. בהזדמנות אחרת, כאשר ישבנו בסעודת מלוה מלכה, קירב אותי הצדיק אליו ולחש באזני: משיח קרוב, קרוב, קרוב, קרוב מאוד”.

(לצורך הכנת הכתבה נעזר הכותב בספרים “שמן ששון מחבריך”, “חב”ד במרוקו”, ועוד)