הוא לא תכנן להגיע השנה לרבי לחודש החגים, אלא ששני חלומות זהים שינו את החלטתו * ש

הוא לא תכנן להגיע השנה לרבי לחודש החגים, אלא ששני חלומות זהים שינו את החלטתו * שני אירועים משלימים שקרו לו בטיסה הלוך ובטיסה חזור, סגרו מעגל בצורה מדהימה של השגחה פרטית מופלאה  

הרב שניאור ביטון לא חשב מלכתחילה לטוס לחצרות קודשנו בחודש החגים השתא. עבודתו החינוכית האחראית כמחנך בתלמוד תורה חב”ד בטבריה, והעובדה שבבית ישנו ילד קט שזה עתה החל לצעוד את צעדיו הראשונים, גרמו לו להחליט שבחגים השנה ישהה במחיצת משפחתו ובקרב חברי קהילת הצעירים בצפת אליה הוא משתייך. אולם חלום מופלא ששב על עצמו פעם אחר פעם, שינה אצלו את ההחלטה וגרם לו לארוז כמה מטלטלים ולעלות על טיסה.

“אני מרגיש שיד נעלמת סובבה הכול כדי שאהיה במקום הנכון ובזמן הנכון על מנת לסייע ליהודי במצוקה”, הוא מספר. “אם ישנן השגחות פרטיות שסופן אינו נהיר למי שחווה אותם, אזי בורא עולם עשה עמי חסד והתוודעתי אל הסיפור בו נטלתי חלק מתחילתו ועד סופו. מעולם לא חוויתי סיפור כל–כך מפעים, והוא מסוג המאורעות שקוראים עליהם בספרי סיפורים, בעיתונים או נחשפים אליהם לעיתים בהתוועדויות חסידיות”. 

חלום חלמתי…

שבועות ספורים לפני החגים, כבר החלה תכונה רוחשת של חסידים שטסים לרבי. בקהילה שלנו היו כמה אברכים שטסו לרבי. היו שטסו כבר לחלק הראשון של החגים, והיו, רובם, שטסו לחלק השני, לחג הסוכות ולשמחת תורה. אני החלטתי לאור הנסיבות, שהשנה אוותר בארץ הקודש.

שבת לפני ראש השנה, התעוררתי באמצע הלילה לאחר שחלמתי חלום מופלא. בחלומי ראיתי את כל ההמולה של שמחת תורה ב–770, על כל המשתמע, ובתוכה אני מבחין בדמותו של הרבי עומד על הבימה, ומסביב אווירה שמחה ביותר, וחסידים רוקדים. פתאום הרבי פונה לעברי ומסמן לי באצבעו להתקרב אליו.

בשלב הזה התעוררתי.

סיפרתי על–כך לרעייתי, אך לא עשיתי מזה עניין. חשבתי לתומי שמפני כל הדיבורים סביבי על הנסיעה ל–770, חלמתי את החלום הזה.

למחרת אחר הצהרים חטפתי תנומה קלה, והנה אותו החלום שב על עצמו בדיוק נמרץ, על כל פרטיו. הרבי ומסביבו חסידים רבים מפזזים ומכרכרים, והנה הרבי פונה אלי עם אצבעו ומזמין אותי אליו. כשהתעוררתי, אמרתי לרעייתי “זהו, השנה אני טס לבית חיינו”. לחלום חלום זהה וכה ברור בפעם השנייה, אין זה דבר של מה בכך.

במוצאי שבת בדקתי את הדרכון ואת הויזה, ושניהם היו בתוקף.

זכרתי שאחד מאחיי הגדולים סיפר לי שהוא מתלבט האם לטוס. התקשרתי אליו וסיפרתי לו על החלום, והוא מיד אמר, “אני טס איתך”. ביחד תכננו שנטוס מיד לאחר ראש השנה למיאמי, שם נסייע לאח נוסף שלנו, הרב לוי ביטון שפועל גדולות ונצורות עם הקהילה המרוקאית בעיר, ומיד לאחר מכן נמשיך בטיסה לניו–יורק כדי לשהות בימי חג הסוכות ושמחת תורה ב–770. הכרטיס הכי נגיש שמצאנו, היה בחברת טורקיש איירלינס. ואכן, עצרנו לחניית ביניים באיסטנבול ומשם המשכנו למיאמי.

דבר המלך מגיע לכל העמים

בטיסת ההמשך, ישב בסמוך אלינו אדם נוסף שלא דיבר איתנו מילה וגם אנחנו לא פנינו אליו. בשלב מסוים הוצאתי את החוברת השבועית “דבר מלכות” והתחלתי ללמוד את שיעורי הרמב”ם והחת”ת היומי. כשסיימתי והתכוונתי להשיב את החוברת לתיק, פנה אלי האיש שישב בסמוך אלי ושאל אותי לפשר החוברת. הוא דיבר באנגלית במבטא רוסי כבד, ואחי ששהה בעבר בשליחות במוסקבה ומדבר את השפה, דיבר עמו ברוסית. הוא הזדהה כיהודי והפתיע אותנו כשסיפר שהוא גר מול בית הכנסת “מארינה רושצה” שם ביקר מספר פעמים וראה חוברות דומות בצבעים שונים.

הסברנו לנו על החוברת הזו ומה היא מכילה, ומכאן התפתחה בינינו שיחה ערה. הוא אף סיפר שיש לו חיבה גדולה למסורת ישראל סבא, וביום הכיפורים שעבר, שהה בבית הכנסת “מארינה רושצה”. הוא סיפר על שני ילדים שיש לו, בן ובת, על הבן שלומד רפואה באוניברסיטה ועל הבת שאף היא סטודנטית, אך היא מצערת אותו מאוד. לדבריו זה כבר כמה שנים שהיא מצויה בקשר עם נוכרי, והיא מדברת על רצונה להינשא לו ולהקים עמו משפחה - הדבר חורה לו אך הוא מתקשה להניאה מהצעד הזה.

הוא דיבר בכאב רב, ואנחנו סיפרנו לו שאנחנו בדרך לרבי מליובאוויטש, והבטחנו שנעתיר אודותיה ואודות כל משפחתו בתפילה ובקשת ברכה. הוא שמח מאוד ונתן לנו את שמה של בתו ושם רעייתו, אנה בת ויקטוריה.

כפי שתכננו, ביום כיפורים היינו אצל אחינו, שם סייענו לו והתפעמנו מעבודתו הרבה בהפצת המעיינות וקירובם של בני ישראל. מיד לאחר יום כיפור, עלינו על טיסה לניו–יורק כדי להתבשם מאווירת החגים ב’בית רבינו שבבבל’ עם אלפי האורחים שבאו לראות ולהיראות. האווירה הייתה קסומה; מדי לילה הצטרפנו לריקודים שנמשכו עד אור הבוקר ולאחר מכן הצטרפנו למניין של הרבי ב–770.

מובן וברור שלא שכחנו את הבטחתנו לאותו יהודי מר נפש, והזכרנו אותו ואת בתו אצל הרבי לברכה.

ביום רביעי שלאחר שמחת תורה, עלינו על טיסה של “טורקיש איירלינס” משדה התעופה ‘קנדי’ לאיסטנבול. מטבע הדברים היו בטיסה זו עוד חסידי חב”ד רבים שהגיעו לחצרות קודשנו לחודש החגים, והאווירה הייתה מרוממת. בסמוך לנו ישבה אישה בשנות האמצע של חייה. במהלך הטיסה לא התקיימה בינינו שום שיחה. כשעה לקראת הנחיתה בטורקיה, הוצאתי את חוברת ה’דבר מלכות’ והחלתי ללמוד את השיעורים ולעשות השלמות.

בזווית עיניי הבחנתי באותה אישה מביטה על החוברת ולא מסירה את עיניה ממני. כשצוות הטיסה הודיע שאנחנו לקראת נחיתה, החזרתי את החוברת לתיק. ברגע הזה פנתה אלי באנגלית עילגת, הזדהתה כבת לעם היהודי, ושאלה מה יש בחוברת הזו? שוב התברר כי אמנם דיברה באנגלית אך מוצאה ברוסיה, וגם הפעם אחי התנדב להסביר לה בשפתה על החוברת ומה היא מכילה. לא יכולנו שלא להתפעם מהעובדה שגם בטיסה הלוך נשאלנו על ידי יהודי מרוסיה על החוברת הזו; אך שום דבר לא הכין אותנו לתדהמה שעומדת לאחז בנו בעוד כמה רגעים.

כשאחי סיים להסביר לה על הנמצא בחוברת, הוא שיתף אותה בעובדה שגם בטיסה הלוך היה יהודי מרוסיה שהתעניין לגבי מהותה של החוברת.

“לאן טסתם?” שאלה

“למיאמי”.

“מתי זה היה?”

נקבנו בתאריך והוספנו שהוא סיפר לנו שהוא מתגורר מול בית הכנסת ‘מארינה רושצה’ במוסקבה. כששמעה את זה, חוורו פניה. היא בקושי הצליחה לפצות את פיה מהלם. היא ממש החליפה צבעים.

בהמשך סיפרנו לה את מה שסיפר לנו שיש להם בת שמבקשת להינשא לגוי.

“היא כבר לא תינשא לגוי”, הפתיעה אותנו.

“מה כוונתך?”

“אתם פגשתם את בעלי שטס למיאמי לפגישה משפחתית”. כאן היא הוסיפה וסיפרה לנו שמריבה קשה התפתחה בין בתה לבין אותו ארוסה הגוי, והם החליטו לנתק קשר לעולמים.

עכשיו תורנו היה להתפעל מיד ההשגחה העליונה. סיפרנו לה שהתפללנו על בתה, וחשבון מהיר העלה שהמריבה הקשה אירעה בדיוק באותו היום שהגענו לבית חיינו והתפללנו על בתה.

“פעם ראשונה בחיי שאני חווה השגחה פרטית כה מופלאה”, מספר ר’ שניאור ביטון. “ומי יודע אם לעניין הזה התבקשתי על ידי הרבי להגיע ולשהות עמו ב–770?” מה’ מצעדי גבר כוננו. אמנם חוויתי בחיי כמה אירועים שאני מכנה אותם ‘השגחות פרטיות’, כל יהודי חווה כאלה, אך סיפור כל–כך מפעים לב, עבורי זו הפעם הראשונה”.

פעולה נמשכת

“אנחנו היינו נרגשים מאוד מהמעגל שנסגר בסיפור הזה, וגם האישה הייתה נרעשת ונסערת ולא נרגעה מעוצמת הנס.

“ניצלנו את ההזדמנות כדי “להכות בברזל בעודו חם”. אחי הסביר לה שבכדי שסיטואציה כזו לא תשוב על עצמה ובתם לא תכיר חלילה גוי אחר, עליהם להוות דוגמה ולחזק את הקשר שלהם עם דרך התורה ומצוותיה”, חותם ר’ שניאור את סיפורו ובעיניו מבצבצות דמעות התרגשות. “האישה הזו, ויקטוריה, הבטיחה לנו שהיא רואה במקרה הזה סימן מובהק משמים שעליה לחזק את הזהות היהודית בביתה ובמשפחתה, ומעתה היא תהפוך להיות אורחת קבע בפעילויות של חב”ד במוסקבה”.