הגה”ח הרב שלמה מאיעסקי מנהל “מכון ליהדות - בנות אנ”ש” בשכונת קראון הייטס ומרצה ב

הגה”ח הרב שלמה מאיעסקי
מנהל “מכון ליהדות - בנות אנ”ש” בשכונת קראון הייטס ומרצה בענייני משיח וגאולה

את השאלה הזאת בדיוק שאל אותי יהודי שלא מליובאוויטש, שהזדמן לבית מלון בו נערכה “שבת שכולה משיח” בהרי ניו–יורק ושמע את ההרצאות הפנים–חב”דיות, שכמובן עסקו גם בעניין חייו הנצחיים של הרבי. הוא ניגש אלי, סיפר שיש לו קצת שייכות לליובאוויטש והוא לא מעוניין לקנטר ח”ו, מה שאומרים שהרבי הוא משיח הוא יכול להבין, אבל הוא לגמרי לא מבין למה אנחנו אומרים שהרבי חי.

אמרתי לו שלאחר הסתלקות הרבי הריי”צ - הרבי מלך המשיח עסק ב’קאָך’ באמונה שהרבי חי בגשמיות וכל עניין ההסתלקות אינו אלא ניסיון בלבד. הרבי הרבה אז לצטט שלוש גמרות: ‘משה רבינו לא מת’, ‘יעקב אבינו לא מת’ וכל הסיפור של רבי יהודה הנשיא שבא לביתו בכל שבת ועשה קידוש לבני משפחתו והוציא אותם ידי חובת קידוש. מכיוון שאנחנו חסידים של הרבי, עלינו לעסוק ב’קאָך’ במה שהרבי עצמו עסק בלהט. ‘אם כך - הוא שאל - מה הבעייה?’ אמרתי לו שהבעייה שאנשים לא יודעים את הגמרא. ‘לא לכך התכוונתי - תיקן אותי הלה והמשיך: שאלתי מה הבעייה בליובאוויטש?’…

 דיברתי איתו פחות מחמש דקות, אבל כיהודי מאמין הוא הבין שאם הדברים כתובים בגמרא והרבי עסק בכך בלהט - אין שום סיבה שבעולם שהחסידים לא יתנהגו גם הם כך.

יתירה מזו: משיחות הרבי משמע שכדי לפעול את ההתגלות צריך להאמין שהרבי חי, וכל העניין אינו אלא ניסיון, ועצם ההתייחסות לכל העניין כאל ניסיון בלבד - היא זאת שפועלת את גילוי המציאות האמיתית והתגלות הרבי. במילים אחרות כמה שיותר יאמינו שהרבי חי - זה יזרז עוד יותר את ההתגלות לעיני בשר. מכיוון שכאשר אנחנו מדברים על זירוז הגאולה, אנחנו מתכוונים להתגלות הרבי - הרי שהאמונה שהרבי חי קשורה גם לזירוז הגאולה.

מה בעצם ההבדל בין אלה שחיים ב’קאָך’ שהרבי חי וקיים, לבין אלה שאינם מתייחסים לנושא זה, הרי כל חסידי חב”ד מאמינים היום שהרבי ממשיך להנהיג אותנו ומשפיע ברכות, ויחד עם זאת ברור לכולם שאיננו רואים את הרבי בעינינו הגשמיות, לא מקבלים דולרים ולא שומעים שיחות?

קודם כל, כפי שאמרתי קודם, עצם העניין - כאשר הרבי עוסק בלהט בעניין מסויים, הרי כל חסיד צריך לעסוק גם הוא באותו עניין, באותו להט שהרבי עוסק בו, אפילו באם אינו מבין למאי הנפקא–מינה.

אבל יותר מכך - האמונה שהרבי חי וקיים משפיעה גם על המעשה בפועל. בשיחות הרבי משנת תש”י מדבר הרבי כמה פעמים על ההבדל בין אלו המאמינים שהרבי נמצא איתנו בגשמיות, לבין הסבורים שהייתה הסתלקות - ובשניים:

א) מי שמאמין שהרבי חי - הרבי משפיע לו את כל ההמשכות כמו רבי חי, שנמצא איתו בגשמיות ממש, ומי שאינו מאמין בכך וסבור שהייתה הסתלקות כפשוטה - הרבי משפיע לו את ההמשכות כפי שהרבי למעלה, והוא למטה…

ב) אצל המאמינים שהרבי חי אין שינויים בעבודת השליחות, מה שאין כן אצל מי שיש חלישות באמונה שהרבי חי יש גם חלישות בעבודת השליחות של הרבי, כי כשלא מאמינים שהרבי חי - מתחילים לעלות סברות ורעיונות וסיבות שלא לקיים את הוראות הרבי, בטענה שהרי יש שינוי בהרבי עצמו, ואם–כן יש מקום לומר שגם הוראותיו אינם רלוונטים היום, והרי הרבי איננו, ח”ו, לומר אם אכן צריך להמשיך, ושב ואל תעשה עדיף.

היום יכולים לראות במוחש: אלה שמאמינים, וחיים עם האמונה שהרבי חי וקיים - עבודת השליחות שלהם לא נשתנתה ולא נחלשת, ואדרבא מתחזקת מיום ליום.

שתי הנקודות הללו נוגעות לא רק לחסידי חב”ד, אלא לכל יהודי. כאשר יהודי שומע שהרבי אומר שצריך להתכונן לביאת המשיח, הרי אם הוא שומע שהרבי חי - גם ההוראה מתקבלת אצלו כהוראה עכשווית. וכאשר הוא מקיים את הוראות הרבי באמונה שהרבי חי וקיים, הרי כמים הפנים לפנים - הוא מקבל את ברכות ועצות הרבי באופנים נפלאים, וכידוע ומפורסם.

אתה לא יכול להתעלם מהעובדה שעניין זה הוא אחד הדברים הקשים ביותר להסברה. באים לבן אדם מן היישוב ואומרים לו שהמציאות האמיתית שונה לחלוטין ממה שהוא רואה בעיניו הגשמיות. קשה לקבל את זה!

אני מסכים לחלוטין עם אלה שטוענים שזה נושא קשה להסברה, אבל לגמרי לא מסכים עם אלה הטוענים שזהו נושא שאינו ניתן להסברה. הנושא הזה קשה להסברה מסיבה אחת: אנשים בטוחים שזה חידוש של ליובאוויטש משום שהם לא מודעים למקורות הרבים העוסקים בחיי הנצח של צדיקים, והוא ניתן להסברה בקלות: כאשר נציג בפניהם את הגמרות, המדרשים, הראשונים והאחרונים - הם יבינו שלא מדובר בחידוש של ליובאוויטש, אלא באמונה יהודית טהורה וזכה.

כל יהודי מאמין בנצחיות הנשמה. כולם מאמינים גם שצדיקים קרויים חיים גם אחרי מיתתם, ואדמו”ר הזקן מוסיף ומחדש שהצדיקים חיים בעולם הזה הגשמי. רבים יודעים גם שנאמר בגמרא “יעקב אבינו לא מת”, רק שחלקם חושבים בטעות שמדובר ב’אגדתא’ ונוטים לחשוב שאין הכוונה לפשוטם של דברים. בהרצאות, אני נתקל הרבה פעמים בטענה הזאת, אבל לא כל אחד יכול להחליט על קטע בגמרא שנחשב ל’אגדתא’, בגלל שבשכלו הדל אינו מבין. כיצד יודעים מה ‘אגדתא’ ומה לא? מסתכלים במפרשים שעל אתר. עיון קל במפרשים מעלה כי הגמרא מתכוונת בדיוק למה שהיא אומרת. רש”י אומר ש”לא מת - אלא חי הוא לעולם” ו”חנטו חנטיא - [כי] סבורים היו שמת”, ו”נדמה להם שמת, אבל חי היה”; והרבי בשיחותיו מאריך לבאר כיצד לשיטת רש”י הכוונה לחיים כפשוטו ממש, וכותב ש”היינו שלא מת גם בגוף” [ההדגשה במקור]. גם פירוש הרי”ף בעין יעקב כותב ש”נתבטלו כחות התנועה ויאסוף רגליו אל המטה ויגוע כאיש שנתעלף ומוטל כאבן שאין לו הופכין, והם לא ידעו כי כל עוד נפשו בו, ולכן חנטוהו וספדוהו ויקברו אותו”. גם האלשיך ושאר המפרשים כותבים שחלק מהנשמה נשארה בגוף, או שזה היה כמו התעלפות. מה שברור, שמיתה כפשוטה לא הייתה כאן. בשיחת כ”ף מנחם אב תשל”א שואל הרבי למאי נפקא מינה להלכה אם יעקב מת או לא, ומסביר שם, שמכיוון שהגמרא פסקה שיעקב אבינו לא מת, הרי גופו אינו מטמא!

כך גם בנוגע למשה רבינו. נאמר עליו ‘משה רבינו לא מת’, אבל תמיד אפשר לטעון שהכוונה לחיים רוחניים. לכן צריכים לעיין במפרשים, ולראות, לדוגמא, את הרמב”ם שבהקדמה לפירוש המשניות כותב שבז’ אדר אירע המאורע אשר לעינינו נראה כאילו משה רבינו מת: “והיה המקרה ההוא אשר קרהו, מוות בעינינו, בשביל שחסרנו ופקדנו אותו, וחיים לו לכבוד המעלה שעלה אליה”. ברור מדבריו שלא הייתה כאן מיתה גשמית, אלא רק לעינינו הבשריות.

בנוגע לרבי יהודה הנשיא, הגמרא לא מסתפקת בהגדרה “רבי לא מת” - אלא מביאה סיפור שלם על כך שלאחר הסתלקותו היה מגיע בכל ליל שבת לערוך קידוש לבני ביתו. זה מובא בגליון הש”ס. בספר חסידים מוכיח מכאן שהיה חי ממש בגשמיות, שכן ‘במתים חופשי’ ומי שאינו מחוייב במצוות אינו יכול להוציא את הרבים ידי חובתן. אגב, סיפור זה מובא רבות בשיחותיו של הרבי, שכן זוהי הוכחה הלכתית ברורה שרבי היה חי בגשמיות גם לאחר ההסתלקות.

מקורות פחות נפוצים הם סיפורי הגמרא אודות ר’ אחאי ששוחח עם רב נחמן מקברו, ואודות ר’ אלעזר שעשרים ושתים שנה לאחר הסתלקותו שכן בעליית ביתו וניהל משם דיני תורה וכו’.

כאשר אנשים שומעים את כל מקורות הגמרא, הראשונים והאחרונים, ובנוסף רואים את שיחותיו של הרבי בהן הוא מקביל בין כל הצדיקים הללו לרבי הריי”צ - הם בהחלט מבינים שגם אצל הרבי מלך המשיח יכול להיות חיים נצחיים גם לאחר המאורע והניסיון של ג’ תמוז תשנ”ד.

וכאשר מוסיפים לכך את השיחה של שבת פרשת בא תשנ”ב, בה מבהיר הרבי שדור התשיעי שונה מדור השמיני בכך שאצל נשיא דור התשיעי לא יהיה עניין ההסתלקות כלל וכלל - בהחלט אפשר להבין שמדובר בניסיון לעיני בשר שלנו בלבד!

המקסימום שאדם יכול לומר לאחר שתראה לו את הגמרות - שהוא לא מבין את הגמרא… סיפר לי אחד מידידיי שנסע פעם במטוס וישב לידו חסיד פולין. הלה שאל אותו אם הוא ליובאוויטשער, וכאשר השיב בחיוב שאל אם הוא מאמין שהרבי חי? כאשר השיב גם לכך בחיוב, שאל הלה בתמיהה רבתי: כיצד אתה יכול להאמין בדברים שהם היפך השכל וההיגיון הבריא. החב”דניק אמר לו שהגמרא אומרת ‘יעקב אבינו לא מת’, והלה הגיב: אתה יודע מה, גם את זה אני באמת לא מבין… ומה אתה אומר על מה שנאמר ‘משה רבינו לא מת’? שאל החב”דניק, והלה השיב שגם את זה הוא לא מבין. ו’דוד מלך ישראל חי וקיים’? - גם את זה הוא לא מבין. ‘אם כך’, סיכם החב”דניק, ‘תעשה רשימה מכל הגמרות והמדרשים שאתה לא מבין, ותוסיף את ליובאוויטש לרשימה. אנחנו בחברה טובה’…