מה המעלה של אדמו”ר האמצעי על פני אביו אדמו”ר הזקן, שדווקא הוא העז לומר בגלוי רעי
מה המעלה של אדמו”ר האמצעי על פני אביו אדמו”ר הזקן, שדווקא הוא העז לומר בגלוי רעיונות עמוקים בתורת החסידות, מה שרבינו הזקן לא העז? ומדוע י’ כסלו נקרא ‘יום הולדתו של חסיד’? * על כך ועוד בהתוועדות חסידותית לכבוד חג הגאולה, ההולדת וההילולא של אדמו”ר האמצעי
מה המעלה של אדמו”ר האמצעי על פני אביו אדמו”ר הזקן, שדווקא הוא העז לומר בגלוי רעיונות עמוקים בתורת החסידות, מה שרבינו הזקן לא העז? ומדוע י’ כסלו נקרא ‘יום הולדתו של חסיד’? * על כך ועוד בהתוועדות חסידותית לכבוד חג הגאולה, ההולדת וההילולא של אדמו”ר האמצעי
כך החסיד הממוצע בכשרונותיו הפך לסמל ולדוגמה
בקשר לאדמו”ר האמצעי, בעל יום ההולדת, ההילולא, והגאולה של ט’ ויו”ד כסלו, מספר הרבי הריי”צ (קונטרס לימוד החסידות ע’ 9):
“עם בוא כ”ק רבינו האמצעי לפלכי רוסיה הלבנה והתיישבותו בליובאוויטש, התקבץ מספר גדול של הרבה עשרות מנייני אברכים בעלי כשרונות מצויינים ומופלגי תורה בליובאוויטש, והיו שוקדים בלימוד תורת החסידות וחזרת המאמרים ששמעו מידי שבת בשבתו.
“חוק שם רבינו האמצעי, שיותר משני חדשים, וברשיון מיוחד שלשה חדשים, אין רשות לאף אברך להתעכב בליובאוויטש. ובשובו חזרה לביתו עליו להתעכב יום או יומיים בכל עיר שבדרך נסיעתו, ובכל מקום עליו לחזור דא”ח ברבים, אותם המאמרים ששמע בליובאוויטש.
“החסידים שבכל העיירות הכפרים והיישובים בפלכי רוסיה הלבנה התדברו ביניהם, שהן יחיד והן חבורה ההולכים לליובאוויטש, הנה בעברם דרך עיר כפר או יישוב בו יימצאו מעדת החסידים, מחוייבים חסידי המקום לתת להם אכילה שתיה ולינה בהליכתם ובשובם. כל זה גרם להתאחדות עדת החסידים ולהתפשטות תורת החסידות ביותר”.
ובהמשך מוסיף הריי”צ ומספר (ע’ 28 ואילך): “בימיו של רבינו האמצעי התרומם קרן האברכים הצעירים בידיעת החסידות, כי אחרי פרסום ההוראה שעל האברכים הסמוכים על שולחן אבותיהם או חותניהם, לקבוע שיעור בלימוד החסידות לא פחות משלוש שעות ליום - נתרבו בכל עיר ומושב הרבה אברכים יודעי דבר בתורת החסידות.
“כעבור כמה שנים נתרבו גם המשכילים בידיעת תורת החסידות, ורבים מהם נעשו ל’משפיעים’ ומלמדים בעיירות בכפרים וביישובים השונים. מה שפעל רושם חזק בעדת חסידי חב”ד, כי נתרבו הידיעה והעסק בתורת החסידות.
“בעיר לעפלי גר אחד מחסידי רבינו הזקן, חנווני מוכר מלח ורבי יקותיאל שמו. הוא הי’ אחד ה’עובדים’ הידועים. ואילו השגתו בידיעת התורה בכלל ובתורת החסידות בפרט, הייתה מצומצמת ביותר. פעם אחת עבר דרך העיר לעפלי אחד האברכים המשפיעים והתעכב שם כשבוע ימים. ובכל יום הי’ חוזר מאמר חסידות של הרבי האמצעי בעל פה. באותם מאמרים נתבארו ענינים עמוקים עיוניים ביותר… האברך היה בעל כשרון נפלא בהשכלה והשגה ובעל כושר דיבור מופלא, וכל מה שיצא מפיו הי’ מחוטב וברור, הרי שחזרתו המאמרים עשה רושם חזק על כל השומעים. ברם, החסיד רבי יקותיאל לא הבין את המאמרים. והדבר נגע לליבו מאד ודיכא את רוחו. והיה שפל בעיני עצמו מכך, ומייסר ומוכיח את עצמו בקריאת שמות של בוז.
“החסיד המשכיל הנודע רבי שמואל דוב נ”ע מבוריסוב סיפר את אשר שמע מהחסיד רבי יקותיאל בעצמו בענין זה: הגע בעצמך - אמר רבי יקותיאל לרבי שמואל דוב - הייתי אז כבן ארבעים, וכחמש עשרה שנה הייתי הולך אל רבינו הזקן, ובכל משך הזמן ההוא למדתי כפי כוחי. והנה חדשה נהייתה. בא אברך צעיר, אפרוח ממש, חוזר מאמרי הרבי בזמרה ובחיות, ואני שומע ואינני מבין. מרגיש אני שהענינים עמוקים מאד, ענינים נפלאים, אבל אני אינני יודע מאומה.
“בכל יום ויום - מספר רבי יקותיאל - כשאני שומע חזרת המאמרים מפי האברך, שומע ואינו מבין, נעשה בשרי חידודין חידודין. כל מאמר דיכאני כמכתש במדוכה וקראתי את עצמי בכל השמות של בוז, ואש הוצתה בקרבי לדעת את המאמרים, להבינם ולהשיגם. ביקשתי את האברך לחזור לפני עוד פעם ועוד פעם, וכן השתדל הוא להסביר לי, ואני ראשי עלי כבול עץ, ומוחי אטום מלקבל כל אשר יסביר לי האברך.
“שלושה שבועות עיכבתי את האברך בביתי. השארתי את החנות ביד בני ביתי ושמתי לילות כימים להתעמק בהבנת הענינים שלימד אותי האברך, ולדאבון לבי לא עשיתי פרי. האברך נסע ואני נשארתי כאניה בלב ים. עיניתי בצום נפשי, בכיתי בכי רב באמירת תהילים, וללא הועיל. והלכתי לליובאוויטש.
השינויים בליובאוויטש
“בבואי לליובאוויטש ראיתי לפני עולם חדש. כחמשה או ששה מנינים של אברכים שוקדים יום יום שעות ארוכות בלימוד החסידות, חוזרים על מאמרי החסידות ומסבירים אחד לשני.
“לליובאוויטש הגעתי ביום הרביעי. ובשבת לפני קבלת שבת אמר הרבי מאמר. וכן ביום השבת לפני תפילת מנחה אמר מאמר ביאור על המאמר שנאמר לפני קבלת שבת. את המאמר הבנתי ואף חזרתי מקצתו בעל פה, אבל את הביאור לא הבנתי. ומה נתפלאתי שהאברכים ידעו גם את הביאור. צער גדול הצטערתי על שלא הבנתי את הביאור, וכל הלילה בכיתי מעומק לבבי וצמתי כל היום.
“ביום השני נכנסתי ליחידות אל הרבי האמצעי. סיפרתי לו מכל העבר עלי בביתי, שעבר דרך עירי לעפלי אחד האברכים המשפיעים וחזר המאמרים ששמע בליובאוויטש. את המאמרים הרגילים הבנתי, ואילו המאמרים שנתבארו בהם ענינים עמוקים לא הבנתי. כן סיפרתי שאת המאמר שנאמר בשבת זו הבנתי, ואילו מאמר הביאור לא הבנתי.
“ענה לי על כך רבינו האמצעי: אין לך דבר העומד בפני הרצון. אף שרצון הינו גם כן רק כח בנפש ולא עצם הנפש, יש אבל בכוחו להטות את הנפש ולגלות גילויים עצמיים בפתיחת הכוחות העצמיים והתפתחות החושים. בפרט על הכוחות שלמטה מן הרצון, כגון שכל ומדות, פועל עליהם כח הרצון בגזירה ופקודה, בדרך של כח עליון. וכאשר רוצים באמת, גם החושים מתרחבים.
“בשמעי מהרבי שאין הדבר תלוי אלא ברצוני, החלטתי להישאר בליובאוויטש עד שאתחיל להבין. באמצעות תושבי ליעפלי הודעתי לביתי שאתעכב בליובאוויטש זמן מסויים ומשום כך עליהם לנהל את החנות בעצמם. כארבעה חודשים יגעתי ביגיעה עצומה, ביגיעת נפש וביגיעת בשר. ביגיעת בשר, להרגיל את עצמי לחשוב בענין אחד כמה שעות רצופות. וביגיעת נפש, לחזור על ענין אחד כמה עשרות פעמים.
“טובה גדולה עשה לי האברך אפרים מסמיליאן, שהיה חוזר איתי את המאמרים כמה פעמים עד שיכולתי להתעמק בהבנתם. בדרך כלל הייתי מתבודד במרתף שמתחת לבית הכנסת הגדול או על גבי התקרה שמתחת לגג בית הכנסת. באותו חודש תשרי הרגשתי את עצמי כבריה חדשה, ותהלה לא–ל רחצתי את הקדרה ונעשיתי כלי לקבלה, וחזרתי לביתי.
“מעניין מאד תוכן היחידות שהייתה לחסיד רבי יקותיאל אצל רבינו האמצעי לפני שובו לביתו, ממנה נראה מהלך רוחם של החסידים בימים ההם. כשנכנס ל’יחידות’ ושמע שהכל תלוי ברצון, לא זז ממקומו עד שתיקן במה שחסר לו מבלי התחשב כלל בכמה יגיעה ועבודה עלתה לו זאת”.
יכולת הגילוי וההשפעה
של אדמו”ר האמצעי
לפי הסיפור האמור, נוכל אולי להבין מדוע נקרא יו”ד כסלו “יום ההולדת של חסיד”, בעוד שיום הבהיר י”ט כסלו הוא יום הברית של חסיד (ספר המנהגים):
מפורסם בתורת רבותינו נשיאינו בנוגע למאסר וגאולת רבינו הזקן, שכל המאסר לא היה אלא השתקפות של המאבק למעלה אם תינתן הרשות והיכולת להפיץ ולפרסם את תורת החסידות חוצה, מאחר שמדובר כאן על סודות ורזין עליונים שלא ניתנה רשות לגלותם. בגאולתו ניתנה הרשות והיכולת להפצת מעיינות החסידות חוצה; לא רק באופן של “טיפה” ונקודה, כמו אצל הבעש”ט והרב המגיד, אלא באופן של הבנה והשגה בחכמה בינה ודעת.
מזה מובן גם בקשר ליו”ד כסלו, שלא מדובר כאן רק במאסר וגאולה בפשטות, אלא במאבק למעלה על גילוי אור חדש בתורת החסידות. אור כה נעלה ונשגב שלא התגלה ולא ניתנה הרשות לגלותו גם אחרי י”ט כסלו. ואפילו לא אחרי המאסר השני של רבינו הזקן והגאולה בג’ ובה’ דחנוכה. ודווקא ביו”ד כסלו ניתנה הרשות והיכולת לגלותו ולהפיצו. וענין זה הוא כל כך חשוב ונחוץ, עד שהוא נוגע לעצם מציאותו של חסיד, יום ההולדת של חסיד.
הרה”ק מהרי”ל מינוביטש, אחיו של רבינו הזקן, כותב באחד ממכתביו (ספר התולדות אדמו”ר האמצעי עמוד 91): “ואפילו דברים שהם כבשונו של עולם, שלא רצה רבינו הקדוש נ”ע לגלותם לפני כל, ובנו הרב מוה”ר דב שי’ דרשם שלא ברצונו. ואמר על זה מה אעשה, דור דור ודורשיו אמרו, ואפשר שהגיע הדור לדורו של בני, ובדורותיו לא הייתי דורש”.
יש יתרון כשחופרים
שלושת אבות החסידות, הם כנגד אברהם יצחק ויעקב. אדמו”ר האמצעי הוא כנגד יצחק אשר לו יש שייכות מיוחדת לגאולה העתידה, שבה יאמרו ליצחק דווקא “כי אתה אבינו”. מדוע דווקא יצחק זכה לכך? ההסבר הוא, מפני שעבודתו העיקרית של יצחק הייתה למצוא ולגלות את המים החיים החבויים במעמקי האדמה. הוא לא משך מים ממקום אחר, אלא חפר בעומק עד שמצא בתוך ה”מטה” עצמו את האלקות. אבל לשם כך, היה צריך תחילה את עבודתו של אברהם, גילוי מלמעלה, ורק לאחר מכן יכולה לבוא עבודתו של יצחק.
ולכן קשור דווקא יצחק במיוחד לגאולה העתידה, משום שעיקר עניינה של הגאולה השלימה הוא לא (רק) להביא לעולם גילוי אור מלמעלה, אלא לחפור ולמצוא את האלקות שבתחתון עצמו. עד שהחושך עצמו יאיר.
וכיוון שתורת החסידות הוא הטעימה וההתחלה של גילוי משיח בעולם, הרי גם גילוי החסידות הוא באופן כזה. תחילה הגילוי מלמעלה על ידי רבינו הזקן, באופן של “חכמה”, נקודה בלבד, “מלמעלה למטה”. ולאחר מכן, הגילוי “מלמטה למעלה”, על ידי אדמו”ר האמצעי, ה”בינה”.
זו הסיבה שדווקא אצל אדמו”ר האמצעי מוצאים אנו את העובדה שיום לידתו ויום הסתלקותו הם באותו יום (כמבואר בדבר מלכות ויצא תשנ”ב) - כי דווקא אצלו מודגשת יותר העובדה שה”מטה” עצמו שייך לאלקות, והעניינים אינם יכולים להישאר רק למעלה ברוחניות, אלא הם חייבים להיות דווקא למטה בגשמיות.
זו גם הסיבה שדווקא יו”ד כסלו הוא “יום ההולדת של חסיד”. שכן גם מה שנתחדש ביום ההולדת, היא העובדה שהנולד נעשה מציאות עצמאית שאינה תלויה באמו, בניגוד למצבו לפני הלידה, כאשר “עובר ירך אמו” ו”לאו נפש הוא”. למרות שקודם לידתו היה לו בשפע הן בגשמיות והן ברוחניות, אבל זה לא היה שלו אלא מתנה מאמו, מלמעלה. עיקר החידוש שנעשה בלידה, היא העבודה “מלמטה למעלה”. שזהו החידוש של אדמו”ר האמצעי.
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.