הדרך לקראת משיח תבוא רק מתוך אחדות. האם זה אומר שעלינו לוותר על הדעות שלנו ולהני

הדרך לקראת משיח תבוא רק מתוך אחדות. האם זה אומר שעלינו לוותר על הדעות שלנו ולהניחן בצד לצורך הויתור והאחדות? חלילה וחס! >> מה הנקודה המרכזית שעל כל חסיד, ובמיוחד שליח, ללכת עמו ביום יום? >>התוועדות מרתקת עם הגה”ח הרב יוסף יצחק וילשאנסקי, ראש ישיבת חסידי חב”ד ליובאוויטש, צפת - על הדרך הנכונה בה צריך לחיות ולפעול

האחדות תביא אותנו לקראת משיח

אהבת ישראל זה דבר חשוב שאותו רוצה הקב”ה ביותר. הקב”ה רוצה שאנחנו נאהב אחד את השני, ואהבת אחים הרי גורמת נחת רוח לאבא. והרי ידוע שאהבת ישראל זה מהדברים היסודיים שיגרמו לזירוז הגאולה. הרבי מה”מ אומר, שאהבת ישראל צריכה להיות מצד ההרגש של השרש שכולם אחד ביחד, כי ככה זה מצד משיח.

וכמו שהרבי מביא כמה פעמים את דברי הרבי ה”צמח צדק” שאהבת ישראל תחזיק את החסידים עד ביאת משיח. כלומר, שהאחווה תחזיק אותם עד שיוכלו להשלים את התפקיד שלהם ולמלא את המשימה שלהם. הצ”צ אומר בעצם, שאם יתלכדו ביחד כדי לעשות את מה שצריך - יגיעו למשיח. זהו דבר נפלא וגדול ביותר.

בשיחות אחרות הרבי מדגיש באופן מיוחד, שכשמתלכדים ביחד - ההצלחה מובטחת.

צריך אפוא להתעכב באופן מיוחד על הנקודה הזו של ה”ביחד” ובפרט בעניין המרכזי - משיח.

אחרי המחלוקת הגדולה בבחירות תשמ”ט, הרבי עורר כל הזמן שצריך להקים חזית דתית. איך עושים חזית אחת בין כמה מפלגות שכל אחת חושבת ופועלת אחרת? הסביר הרבי, על ידי שמחפשים את המאחד. כשיש נקודה מאחדת, או אז מתאחדים ביחד, ואז אפשר להגיע להצלחות.

זה בעצם הקו שהרבי הנחה אותנו: איך מגיעים להצלחה? על ידי שמתאחדים יחד לפעול. הבעיה היא, איך מתאחדים כאשר יש הבדלים בדעות ובגישות? והרי אין דעותיהם של אנשים שוות?

לפעמים יש כאלו שהם אפילו ‘איפכא מסתברא’ בדווקא. אבל למען האמת, גם באנשים אלה יש מעלה, שכן בזכות אנשים שהם ‘איפכא’ בטבעם, אפשר להגיע לליבון של הענין. כי יושבים ודנים ועושים סיעור מוחות, וכאשר יש מי שמביא את הדעה ההפוכה לגמרי, הרי שבכך מגיעים לאמת של הדברים.

אז גם עם אנשים שלא חושבים כמונו, אפשר להגיע איתם לאחדות, ויש לנו את ההבטחה שככה יוכלו לפעול כדבעי כל מה שצריך.

כאשר מדברים על משיח, זהו העניין העיקרי שהרבי רוצה מאתנו - שנחדיר לעצמנו לראש - משיח. משיח זה הנקודה התיכונה בכל מעשינו ועבודתנו; משיח זה העיקר של כל השליחות ועבודת ה’ שלנו בעולם. זה העיקר של העולם. בכל ענין שאנחנו פועלים בו, צריכה להיות הנקודה המרכזית.

כדי לממש נקודה זו, אנחנו צריכים אפוא ללכד את הכוחות ולהתאחד; שהפעולה תהיה מתוך שיתוף פעולה של האחד עם רעהו.

ויתור אינו פשרה

באמת שמדברים רבות על אחדות, ועל הצורך באהבה ובאחווה. אך כדי שזה יקרה, צריכים לחפש את המאחד.

אולם מה עושים במקרים שבהם אין לנו בהם תמימות דעים? ומה עם הדברים שבהם אנחנו לא בדיוק חושבים אותו דבר כמו הזולת? ומה עושים במצבים שיש לנו בהם חילוקי דעות מפורשים עד כדי שהאחד לא מסוגל לקבל בכלל את הכיוון של הדעה של השני?

לא פעם אומרים לנו שאת הענינים שבהם יש לנו חילוקי דעות, “צריך לשים בצד”. מה פירוש ‘לשים בצד’? האם בשביל המטרה הנעלית והנשגבה של אחדות, צריך לוותר על חלק מהדעות שלנו? האם כדי שיהיה שנוכל לשבת כעת בבית הכנסת ולהתוועד יחד, לשם דוגמה, את נושא משיח נשים בצד כי אין בזה קונצנזוס?

כל אחד מבין בפשיטות שזה עיוות של הדברים. אם נחזור לדוגמה של ‘חזית דתית’ פוליטית. האם המשמעות של הדברים היא, שכדי שכל המפלגות יהיו תחת קורת גג אחת, עליהן לשנות את הדעות שלהן? בוודאי שלא! חלילה לומר שהרבי רוצה שבשביל ה’ביחד’, צריך להוריד חלק מהדברים!

פעמים רבות הרבי דורש לצאת לרחוב ולקרב יהודים לתורה, אך ח”ו לא להגמיש את התורה אליהם או לוותר על אי אלו עניני תורה. אז מה הפשט? הרי כשאתה בא לשכנע יהודי לקיים מצווה, אתה לא אומר לו קיים כעת את כל המצוות, אלא מדבר איתו על מצווה אחת. אולם אין בכך משום אמירה שאת המצווה הזאת תקיים ואת המצווה השניה אל תקיים. להיפך, אתה אומר לו תקיים את המצווה הזו אף על פי שאינך מקיים את המצווה האחרת.

כשאומרים שצריך למצוא את הדברים שבהם אנחנו יכולים לחיות יחד, חלילה לחשוב שיש בכך מסר שצריך לשים בצד את הדברים החשובים שאנחנו מאמינים בהם. מאידך, אנחנו גם לא צריכים ללכת לשכנע את השני שיחשוב כמונו, אבל יחד עם זאת, אין זה אומר שאנחנו מסכימים לדעתם.

היו האחים שולזינגר שזכו להדפיס בבית הדפוס שלהם בארה”ב הרבה ספרים של קה”ת. שניהם הגיעו לארה”ב אחרי מלחמת העולם השניה, ובעצת הרבי הריי”צ, הם פתחו בית דפוס והייתה להם ברכה. הם היו דתיים–לאומיים, ציונים שרופים, אבל מאוד קרובים לרבי עוד בתקופה שלפני הנשיאות ואף לאחריה. אחד האחים נכנס פעם לרבי בסוף שנות היו”דים, ושאל את הרבי שאלות שונות בעניני ציונות. הוא רצה שהרבי יסכים, שהציונות היה בה לפחות ישועה לעם ישראל, אולם הרבי התבטא בצורה הכי חריפה נגד הציונות. כשיצא מחדרו הק’ של הרבי, אמר: קשה לי להאמין אבל הוא יותר קנאי מהרבי מסאטמר!

ועם הקנאות של הרבי נגד הציונות, הרבי דורש לקרב כל יהודי באשר הוא.

לדעת איך לומר

הבה נחזור לנושא משיח - אסור לסטות מן האמת. אסור לוותר ולשנות דעות. חס וחלילה. אך אם רוצים בכל זאת להיות באופן המאחד - איך בכל זאת אנחנו צריכים לגשת לדברים?

בראש ובראשונה צריך לזכור שיש דברים שקיבלנו עליהם הוראה מפורשת, ולכן עלינו לעשות זאת. יחד עם זאת, קיבלנו הוראה שנחפש את הדרכים איך לומר את הדברים באופן שזה יתקבל ויחדור. אמרו לנו הוראה מפורשת שצריך להודיע לכולם על משיח; קיבלנו הוראה מפורשת שצריך לפרסם לכולם שיש נביא. זה לא ישתנה כי התורה לא משתנית.

אולם כשאנחנו נכנסים לפעול, חשוב לזכור כמה נקודות יסוד שנותנות לנו את הכוח לפעול בכל תחום שאנחנו פועלים בו, כמנהלים, כפקידים, כמנוהלים, כמורים, כתלמידים, כמגידי שיעור - ובעצם בכל תחום.

כשהעובדות
מדברות בעד עצמן

התקשר אלי ביום שישי האחרון יהודי שהציג את עצמו בשמו. ‘נתנו לי את הטלפון שלך, אם אוכל לדבר אתך, כי אני צריך להרצות בכנס המנהלים, קוראים לי אריה פישביין, ורציתי לשאול אותך כמה שאלות’. כיוון שתפס אותי באמצע קניות לשבת, אז קבענו להתקשר מאוחר יותר. בהמשך התחלנו לדבר, והתברר לי שהוא אדם שאינו מוגדר כשומר תורה ומצוות, אבל יש לו בן חוזר בתשובה. הוא רצה לשמוע ממני על חב”ד, באמרו כי מה שאומר לו, זה חשוב לו מאד.

בשלב מסוים הוא שאל אותי: ‘תגיד לי, אני יודע שאתם אומרים שהוא חי וקיים, אבל הרי היה ג’ תמוז… אז איך כוחו קיים? איך כוחו כל כך קיים, שכל החסידים פועלים מכוחו וכולם מרגישים את זה?’ עניתי לו: אמרת את השאלה עם התשובה בצידה - כי הוא חי וקיים… הנה אתה רואה בפועל שכוחו קיים, וזה כי הוא חי וקיים.

‘טוב, הבנתי’, אמר לי, והוסיף לשאול: ‘אז איך מפרשים את ג’ תמוז?’

אמרתי לו שאני לא יודע, אבל לא תמיד צריך לפרש עובדות כשיש עובדות שמדברות בעד עצמן.

שמעתי שבהרצאה שנשא בכנס המנהלים, הוא הזכיר את זה בתוך דבריו. כי כשאתה אומר את הדברים בצורה הברורה, הוא מבין זאת בצורה ברורה.

אנחנו פועלים בכוחו של הרבי, ומהבחינה הזו רואים את הרבי חי וקיים.

שמעתי סיפור על אחד השלוחים מלונדון שהמתין לאשתו שנסעה לשדה התעופה לקבל את פני בתם. לאחר זמן–מה, שעל פי חשבונו הן היו צריכות לחזור, הוא שמע צלצול בדלת הבית. הוא היה למעלה בקומה השניה, ומכיוון שהיה בטוח שזה הן, הוא לחץ על הזמזם והדלת נפתחה למטה. הוא חיכה לשמוע “שלום שלום”, אך לא שמע דבר. לאחר דקה שתיים בהן לא שמע קול, קפץ מיד למטה כדי לראות למי הוא פתח את הדלת. ליד הדלת הפתוחה עמדה נערה כשהיא מתייפחת בבכי. הוא ניגש אליה והחל לדובב אותה, והיא סיפרה לו את הסיפור הבא:

אביה נפטר והיא גדלה עם אמה לבדן. לפני שנים אחדות, כשהיתה בת 16, אמה נפטרה והיא נותרה בודדה וגלמודה באין לה גואל. לא היה אף אחד שהייתה יכולה לפנות אליו.

מישהו שגר באיזור, שם לב לבעייתה, והוא מאוד התמסר אליה. הוא סייע לה בכל עניין שהייתה צריכה בלי לבקש שום תמורה, אלא מתוך אנושיות ואכפתיות. הוא היה בשבילה עוגן אמיתי.

חלפו כמה שנים, ובשלב מסוים, כיוון שהיה לבדו, הציע לה להינשא. ‘אני חושב שאנחנו יכולים להיות זוג טוב’, אמר לה. היא לא חשבה על כך מראש, אבל לאחר שהציע לה, עשתה חושבים ועמדה להסכים.

בלילה שלפני הסכמתה, חלמה שאמה מגיעה אליה בחלום ואומרת לה: “את יודעת בתי שהצעד שאת רוצה לעשות הוא מושלל לגמרי, אנחנו יהודים והוא איננו יהודי, ויהודי אינו יכול להתחתן עם מי שאינו יהודי”.

הנערה בחלומה ענתה לאמה: “מה את אומרת אמא? אבל הוא אדם טוב!”

אך האמא לא מרפה ואומרת לה: “אבל אנחנו לא יכולים להתחתן עם מישהו שאינו יהודי”.

ואז הנערה נזעקה: “אבל את אף פעם לא אמרת לי את זה! ואני כבר עמדתי להגיד לו את ה’כן’, הוא מבין את זה ממני ש’כן’.

והאמא: זה לא שייך…

אבל הוא כל כך טוב אלי.

זה לא שייך…

בשלב זה התעוררה הבת. החלום קצת העיק עליה, אבל היא לא התכוונה לשנות את החלטתה - מה לה וליהדות? מעולם לא ידעה על כך.

לילה אחרי שוב הגיעה אליה אמה בחלום ושוב אמרה לה: תדעי לך שזה לא מתאים, ואת צריכה לבטל את הענין. זה לא קורה!. ושוב הבת לא ויתרה ולא הסכימה. היא התעוררה כשהיא נאחזת בעמדתה, אלא שהנושא העיק עליה.

לילה אחרי הגיעה אליה שוב האם ואמרה לה: “את זוכרת את אותו יום שבו נלקחתי ממך? תדעי לך שבאותו רגע שאת מתחתנת איתו - את עושה לי עוד פעם פטירה, כאילו אני מתה שוב”.

הפעם זה כבר היה חמור מאד לגביה. “אבל אמא, הוא הרי כל כך טוב אלי, הוא דאג וידאג לי, והוא יהיה בעל טוב”. כאן האם הראתה לה תמונה, ואמרה לה - “הוא ידאג לך”.

והבת שואלת: “איפה הוא? מה אני צריכה לעשות?”

“תלכי הביתה”.

עם המילים הללו היא התעוררה. היא לא הבינה מה פירוש המילים “ללכת הביתה”, היא הרי בבית, ישנה במיטתה. ואז היא נזכרה, שכשהיתה קטנה יותר, היא גרה במקום אחר, והיא חשבה שאולי אמה התכוונה שהיא תלך לבית שבו היא נולדה. היא הגיעה לבית בו גדלה בילדותה, והנה זה הבית של השליח… היא דפקה בדלת, הדלת נפתחה בפניה לרווחה, ואת מי היא רואה מול העיניים? היא רואה תמונה גדולה על כל הקיר - דמות דיוקנו של הרבי, התמונה שאמה הראתה לה בחלום באמרה “הוא ידאג לך”.

כמובן, ש”הוא” כבר דאג לה…

מהו שליח? של–חי!

זהו סיפור מדהים, אבל אנחנו לא צריכים כאלה חלומות כדי לדעת שהרבי הוא זה שדואג לכל העניינים. אנחנו חסידי חב”ד מתחילים את היום שלנו כשאנחנו יודעים שיש מי שדואג לנו.

פעם כתב אחד השלוחים לרבי שהוא עובד כל הזמן עם ניסים, והוא לא יכול ולא מסוגל ככה, כל יום צריך ניסים מחדש… והרבי ענה לו, “וכי הוא זה שעושה את הניסים?”

אנחנו החסידים הולכים בשליחותו של הרבי, ובשבילנו הרבי חי. זה בעצם המסר שלנו והמסר שאנחנו צריכים להפנים לעצמנו - הרבי חי ולא משנה איפה אנחנו נמצאים. מתחילים את הבוקר - עם הרבי. כפי שהרבי אמר לשליח ‘אתה צריך כל בוקר, או לפני ברכות השחר או אחרי ברכת השחר לצייר לעצמך את הדמות של הרבי ולדעת - אני שלו’. אני של הרבי. עם זה יוצאים לדרך. וזה מה שנותן את כל הכוח.

כולנו שלוחים של הרבי וכולנו פועלים כשלוחים. זה לא שאנחנו בתוך השליחות, אלא אנחנו שלוחים בשליחות של משלח. יש לנו משלח! אנחנו לא סתם “חב”דניקים נחמדים” שפועלים; איננו סתם “אנשי חב”ד”; אנחנו לא אנשים שפועלים מטעם “תנועת חב”ד הישראלית המרכזית” או “מטעם חב”ד הארצית העולמית”, כל זה נכון, אבל איך אנחנו פועלים? כי אנחנו שלוחים של הרבי ואנחנו פועלים מטעמו של הרבי, והרבי אצלנו בראש כל עניין. הרבי אצלנו תמיד חי וקיים! זה הכח שלנו, ואת זה אנחנו צריכים לצייר לעצמנו לאורך כל הדרך.

מה פירוש המילה “שליח”? של–חי! יש כאלה שאוהבים להתפלפל במקרה הלכתי בו המשלח איננו, חלילה, האם השליחות קיימת… אבל מהו שליח אמיתי? זהו של–חי. אז יש כאלה שהם פעילים. הם אנשים נחמדים שנשלחו על ידי התנועה. אבל אנחנו שליחים של הרבי מלך המשיח - חי. זו נקודה שנוגעת לנו שעלינו להפנים אצלנו, ועם זה אנחנו יוצאים לדרך.

הצדיק הוא ‘חי’

הרבי מה”מ דיבר על כך ששליח בגימטריא “משיח” בתוספת עשר כוחות הנפש. במילים אחרות, הרבי אומר, לא אכפת לי שתגידו, שכיון שהמשלח הוא משיח, ושלוחו של אדם כמותו, ולכן שליח הוא משיח.

שליח הוא שייך למשיח חי, ועם זה אנחנו הולכים. זה מה שמוביל אותנו ונותן לנו את הכוח. זה כל המהות והמציאות שלנו.

ידועה האמרה המפורסמת של ה”צמח צדק” כאשר בא אליו הרבי הרש”ב והראה לו מטבע של מחצית, ואמר לנכדו: מה זה מחצית? - שהצדיק במרכז וסביבו צריכים להתלכד. האותיות שקרובות ל–צ’, זה אותיות - חי. ומי שר”ל יותר מרוחק, הוא לא יונק את החיות והריהו מת - היפך החיים. (מה זה מתנגד? מת–נגד). הצדיק הוא חי, ומי שיונק ממנו את הכוחות, זו ההוכחה שהוא חי.

(מתוך התוועדות ב’כנס המהנהלים’, קיץ תשע”ז)