רצה לעשות מה ” גבורות ” עיקר כ ” ק אדמו ” ר הזקן : האריז”ל אומר שלעתיד יהיו הלוי

רצה לעשות מה”גבורות” עיקר

כ”ק אדמו”ר הזקן: האריז”ל אומר שלעתיד יהיו הלויים כהנים. ומה שרצה קרח הלוי להיות כהן משום שחשב, שאפשר כבר עתה לפעול, שהלויים יהיו כהנים. ושורש העניין הוא: הכהן הוא בחינת חסד, והלוי הוא בחינת גבורה. ופירש האריז”ל שלעתיד לבוא יאמרו ליצחק – אבינו אתה, משום שאז לאחר שלימות הבירור – יהיו הגבורות – עיקר, ויצחק הוא מבחינת הגבורה. זהו שרצה קרח לעשות כבר אז מהגבורות עיקר. אלא שבזמן הזה קודם הבירור, באם הגבורות יהיו עיקר תהיה מכך יניקה לחיצונים, מה שאין כן לעתיד לבוא, לאחר הבירור, לא יהיה רע בעולם, וממילא לא תהיה מכך שום יניקה, ולכן אז ה”גבורות” יהיו עיקר.

(לקוטי תורה קרח, נד, ג)

“הדוק רשעים תחתיו”

כ”ק אדמו”ר האמצעי: המקטרגים על התורה ששרשה במרום, יאבדו ממילא, וכמו שמצינו בעדת קרח שקטרגו על משה, שרש התורה, שנאבדו מתוך הקהל וירדו חיים שאולה, ונתקיים בהם הפסוק: “הדוק רשעים תחתיו” (של משה), כפי שהם בקיומם, בלי בירור ותיקון, שמאחר שהאירה הארה מבחינת כתר תורה שבמרום, נאבדו , נתפרדו, ונתבטלו.

(פירוש המילות פז, א)

קרח מלשון “קרחה”

כ”ק אדמו”ר ה”צמח צדק”: קרח נתקנא באהרן הכהן, משום שאהרן הוא “שושבינא דמטרוניתא” (שושבין המלכה), שתפקידו להאיר לנשמות ישראל ולהמשיך להם אהבה רבה לקב”ה, ועל ידי זה מתקיים “ורבים השיב מעוון” כי אור דוחה את החושך. והמשכה זו נפעלת ע”י “זקן אהרן”, שהרי הזקן – פועל המשכת “י”ג מידות הרחמים” – בגילוי למטה. אך הלויים נצטוו לגלח שערם, מה שנרמז גם בשם קרח, מלשון קרח. שכן, הלויים הם בבחינת גבורות, והשערות מורות על המשכה באופן של צמצום עצום, כדי להוריד את השפע למטה, והנה, כשישנו צמצום בהשפעת מידות הרחמים והחסד – כפי שזה באהרן, הדבר מביא שפע לעולם, ברם, צמצום כה עצום של מידת הגבורה, יכול להוריד דין לעולם, ותהיה מכך “יניקה לחיצונים”. משום כך, נתקנא קרח, שאינו יכול להשפיע באופן זה!

(אור התורה, במדבר כרך ב, עמ’ תקעה)

למה נקראה המחלוקת על שם קרח בלבד?

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: צריך ביאור, מדוע במחלוקת שהיא לשם שמיים, הזכיר התנא בפרקי אבות את שני “הצדדים” – הלל ושמאי, ואילו במחלוקת שאינה לשם שמים, הזכיר את קרח בלבד? אלא שיש על כך תירוץ פשוט: כוונת משה לשם שמים הייתה, ורק קרח הוא זה שהלך שלא לשם שמים, ולכן נקראת המחלוקת שלו על שמו בלבד…

(תורת שמואל תרל”ב ח”ב עמ’ שעג)

קורח ועולם התוהו

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: בעולם התיקון, העיקר הוא בחינת החסד, ועל ידי ספירת החסד נעשית ההתכללות שבעולם התיקון. לעומת זאת, ספירת הגבורה ענינה – בחינת התחלקות. זהו שתרגם אונקלוס על “ויקח קרח” – “ואתפלג (והתחלק) קרח” שרצה בהתחלקות ופירוד כמו בעולם התוהו, ומשום כך רצה בהתגברות ספירת הגבורה, שהיא הגורמת התחלקות.

(המשך תער”ב ח”א ע’ תקלא)

בגנות המחלוקת

כ”ק אדמו”ר הריי”צ: הרבי הריי”צ כותב באחד ממכתביו הקדושים: “ואם אחרת ח”ו יבחרו להם מקצת אנ”ש שי’, יהי’ מי שיהי’, ובסיבת דבר מה שיהי’, אם רק לריב ומחלוקת, אהבת עצמו, שקר קנאה ותחרות, יהי’ איזה שתהי’, בחומר או ברוח, אשר שניהם כאחד לתועבה יחשב לנו, גלוי לעין כל הנני מודיע, כי ידי מסולקות מזה, ודעת אותם ודעתם לא אחפוץ. אחת הוא לי, אם מאוהבינו או משונאינו, הפורש, ח”ו, מכוונת הוד כ”ק אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה”ה נ”ע זי”ע, נבדל ממנו. הנני מבקש כי את פני לא ישאו, יראו לי את המגרעות, וידרשו תיקונים, ובל”נ אעבדה בזעת אפי, ובכל אשר לי אשתדלה עד מקום שידי מגעת, וכן גם אני לא אשא פני איש כי כולנו כאחד מסורים ונתונים רק לפקודת קל רם ונשא הבא ע”י עבדיו הקדושים”.

(אגרות קודש כרך יד אגרת ה’קכז)

נמצאים ב’שאול’ וחושבים ש’חיים’

כ”ק אדמו”ר מה”מ שליט”א: עונשו של קרח היה “וירדו חיים שאולה”, וכתוב, שהחידוש בזה היה הצירוף ד”שאול” עם “חיים”. נמצאים ב”שאול תחתית”, שקועים ברע, וחושבים שחיים; טוענים ש”כולם קדושים”, מכיוון שיש לו נשמה, ולכן בכל מקום שנמצא הרי הוא עם הקב”ה (“ובתוכם ה’”). טענתו של קרח ש”כולם קדושים” היא אמת. בכל מצב שהוא יש בו נשמה ויש בו תורה. אבל אף על פי כן הרי הוא שקוע ב”שאול” – שכן, מה היא פעולת התורה, בשעה שהתורה נמצאת במקום אחד, והוא נמצא במקום אחר?!

והעצה לזה היא “מתנות כהונה” – לתת את זמנו הטוב ביותר, ואת כוחותיו הטובים ביותר, לתורה ותפילה . . וע”י הענין ד”מתנות כהונה” – ישנו הענין דברכת כהנים . . בכל המצטרך לו בגשמיות וברוחניות.   (שיחת ש”פ קרח, התשי”ד)

פתגם השבוע בענייני גאולה ומשיח

מה יאמר העולם ומה יאמרו האומות על כך שיהודי עושה את עבודתו ב”יפוצו מעינותיך חוצה”, ובמיוחד – בקירוב הגאולה האמיתית והשלימה, הרי אין הם מבינים מה פירוש הדבר?! אמנם זוהי עבודה גדולה ונעלית – אבל צריכים לכאורה להתחשב – טוען הוא – עם העולם!

והמענה על זה הוא: העולם כבר מוכן! כאשר יהודי יעשה את עבודתו כדבעי – באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, וביחד עם זה כפי שזה מלובש בכלים של לבושי הטבע – יראה איך שהעולם, טבע העולם ואומות העולם, מסייעים לו בעבודתו.

(משיחות ש”פ קורח ה’תנש”א)