תלמוד תורה כ”ק אדמו”ר הזקן: במילים “מי מנה עפר יעקב”, נרמז עניין “תלמוד תורה כנג

תלמוד תורה

כ”ק אדמו”ר הזקן: במילים “מי מנה עפר יעקב”, נרמז עניין  “תלמוד תורה כנגד כולם”. זהו “מי מנה עפר יעקב”: כי הנה עפר אינו בגדר מספר כלל (“מי מנה”), לכן הוא מורה על “תלמוד תורה”, לפי שתלמוד תורה הינו רצונו יתברך ממש. וזהו שהתורה נקראת עפר שאינו בגדר מספר כלל, שכן העפר הוא גוש אחד.

(לקוטי תורה, פרשת בלק, סח, ב)

כל יהודי - חלק אלוקה

כ”ק אדמו”ר האמצעי: במילים “מי מנה עפר יעקב” נרמז, שאפילו נשמות הנמוכות יותר, שהן מעולם העשיה, כנרמז במילה “עפר”, יש בהן הארת אור אין סוף שלמעלה מבחינת מספר, כנרמז במילים “מי מנה”. שכן העובדה שכל יהודי הוא חלק אלוקה ממעל ממש, והוא חלק מהעצמיות, כוללת את כל נשמות ישראל, בכל בחינותיהן. שהרי כל יהודי, גם זה שנשמתו היא מ”עולם העשיה”, יש ביכולתו  למסור נפשו על קידוש ה’.

(מאמרי אדמו”ר האמצעי, הנחות - תקע”ז, ד”ה מי מנה עפר יעקב, עמ’ רו)

המלך פורץ

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: הדיוק בביטוי “עפר יעקב”, הוא: חז”ל אמרו על אברהם אבינו עליו השלום שנתברך ככוכבים, “ככוכבי השמים” וגו’. יצחק אבינו נתברך כחול אשר על שפת הים, כפי שאמר הקב”ה בעת העקדה, וכנרמז גם בכך שהמילה “ארבה” (את זרעך), שבתחילת פסוק זה היא בגימטריא “יצחק”. ויעקב אבינו עליו השלום, נתברך ב”עפר הארץ”, כפי שנאמר: “ושמתי את זרעך כעפר הארץ” וגו’. לפיכך נקראת נחלת יעקב “נחלה בלי מצרים”, כמו שכתוב בו: “ופרצת ימה וקדמה” וגו’, שהיא בחינה גבוהה כמו שכתב “עלה הפורץ לפניהם וה’ בראשם”, ותרגם יהונתן שהפורץ הוא המשיח, שכן “המלך פורץ לעשות לו דרך”.

(אור התורה, במדבר כרך ג, פרשת בלק, עמ’ תתקיח)

כעופר האילים

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: נאמר: “וייצר ה’ אלוקים את האדם עפר מן האדמה”, ואמרו חז”ל במדרש רבה: “עפר - לשון “עופר האילים”. פירוש הדבר הוא, שאדם הראשון נברא במצב של “כעופר האיילים”, דהיינו שנברא במצב של כבן עשרים שנה. ובחינת עפר בעבודת ה’ היא: בחינת “ונפשי כעפר לכל תהיה - פתח ליבי בתורתך, לאמור: שעל ידי הביטול, זוכה לפתיחת הלב בתורה. וזהו ש”אדם” הוא מלשון “אדמה לעליון”. וזהו הרמז במילים “מי מנה עפר יעקב”: מי מנה גודל מעלת המצוות, שכן על ידי המצוות מתקשר בבחינת אדם העליון - הקב”ה.

(תורת שמואל, תרכ”ז, עמ’ שנו)

יעקב עבדי

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: “עפר יעקב” הוא הבירור מתוך הפסולת, דהיינו כשישנה עפרוריות וחומריות, ויש להתגבר עליה, שזהו עניין “ומלתם את ערלת לבבכם”. וזהו שנאמר בבחינה זו “יעקב”, שכן השם “יעקב” מורה על עניין “יעקב עבדי”, בחינת עבדי, שהיא עבודה ויגיעה דווקא, להתייגע ולהתגבר.

(המשך תער”ב, חלק שני, ש”פ בלק ה’עת”ר, א’ס)

כוחה של קבלת עול

כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ: “בעינינו ראינו כי העושה בקבלת עול מגיע בעבודתו למעלה מעלה מאשר מגיעים על–ידי השגה, אשר האמת עד לעצמו, ונראה במוחש דבר נפלא במאד: הנה שנים לפנינו, שניהם מתאימים בכשרונותיהם, זה עוסק בידיעה והשגה (וגם עובד בתפלה וזיכוך המדות לפי ערכו) וזה עוסק בעשי’ה בפועל בקבלת עול לייסד “חדר”, תלמוד תורה, ישיבה, ועם זה הוא לומד גם לעצמו מעט, ועוסק גם כן בתפלה לפי ערכו, אמנם ממעט בזה מפני טרדתו בעשיית אלו לטובת הרבים. הנה רואים במוחש כי עלה יעלה בענייניו בעבודה, ביתרון על זה העוסק רק בשביל עצמו”.

(אגרות קדש, כרך יד, אגרת ה’קיד)

“כולנו כאחד”

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: בבחינת יעקב נאמר “מי מנה עפר יעקב”, שכן “יעקב” - הוא אותיות י’ עקב, שמעלת העקב, היא בעניין המסירות נפש. שאף שעניין המסירות נפש ישנו בכל הגוף, מכל מקום, ברגל בכלל ובעקב בפרט, הוא בתוקף יותר. וזהו עניין יעקב, שהיא העבודה של מסירות נפש וקבלת עול שלמעלה מטעם ודעת. ועל ידי זה נפעל “עפר יעקב”, שעפר הוא גוש אחד, שלמעלה מגרגירים אין מספר, ואילו העפר הוא גוש אחד, ורומז על האחדות, בדרגה של “כולנו כאחד”, באופן שאין בו התחלקות כלל, שדרגה זו אפשרית להגעה דווקא על ידי קבלת עול שלמעלה מטעם ודעת.

(ספר המאמרים במדבר חלק ב, מאמר ד”ה מי מנה עפר יעקב, ה’תשי”ב, עמ’ קטז) 

מהי העצה ‘לחיות’ גאולה ומשיח?

רואים שישנו קושי להחדיר ההכרה וההרגשה שעומדים על סף ימות המשיח ממש עד שיתחילו “לחיות” בעניני משיח וגאולה. והעצה לזה - ע”י לימוד התורה בעניני משיח וגאולה, כי, בכח התורה (חכמתו של הקב”ה שלמעלה מהעולם) לשנות טבע האדם, שגם כאשר מצד הרגש שלו נמצא עדיין ח”ו מחוץ לענין הגאולה (כיון שלא יצא עדין מהגלות הפנימי), הרי ע”י לימוד התורה בעניני הגאולה מתעלה למעמד ומצב של גאולה, ומתחיל לחיות בעניני הגאולה, מתוך ידיעה והכרה והרגשה ש”הנה זה בא”.

(ש”פ בלק, י”ז (טוב) בתמוז, ה’תנש”א).