יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

ראש חודש אדר, אמנם רק אדר א’, אשר יש המחשיבים אותו כחודש ‘נספח’ כאשר עיקר השמחה היא דווקא בחודש אדר הסמוך לניסן, ובו חל פורים. אלא שאצל כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, אי אפשר לחכות לאדר שני. אדרבא מסביר הרבי, העובדה שהחודש נקרא אדר ראשון, מורה על כך שהוא ראש וראשון לכל ענינני חודש אדר, והעיקרי שבהם - משנכנס אדר מרבים בשמחה.

 בשנה מעוברת, אומר הרבי בשיחות חודש אדר א’ תשנ”ב, ישנם ששים ימים של חודש אדר - כפליים לתושיה, ששים ימים של חודש אדר אשר ‘בריא מזלו’, ולכן כל עניין בלתי רצוי בטל בששים. שיחות אלו חזרו ונשנו, ההדגשה כל העת על ‘בריא מזליה’, ביטוי שאמנם קיים על חודש אדר, אך דומה שמעולם לא הושמע כה רבות, כמו באותה שנה על–ידי הרבי. ההוספה על ביטול כל העניינים הבלתי רצויים, נתנה תחושה כי יש מה לבטל, כי יש סיבה להדגשה זאת.

אין אתנו יודע עד מה, אולם מאוחר יותר, לקראת סוף חודש אדר ראשון, רבים מאתנו חשו, כי ניתן להבין את הרמז. הייתה זו נתינת כח, למעמד ומצב שהחל בכ”ז אדר א’ תשנ”ב, כאשר בעיני בשר, זוהי ההתחלה לכל ההעלמות וההסתרים בהם אנו מצויים עד היום. את כל אלו, אומר הרבי ניתן לבטל בששים, בששים ימים של שמחה, ששים ימים של ידיעה שחודש אדר - בריא מזלו.

נתבונן מעט, מהו ביטול בששים? רבים מכירים או שמעו על המושג, אולם יודעי דת ודין יסבירו, כי הכוונה בביטול זה, הוא שמהדבר הלא רצוי, לא נותרת אפילו ‘נתינת טעם’. כלומר, אין כאן רק ביטול כמותי, מספרי, אלא שהדבר הבלתי רצוי בטל במציאות, אינו פועל כלל, הוא הופך להיות חלק מן הכלל, חלק מהמותר והראוי.

וזוהי למעשה העבודה שלנו כעת - זמן השיא של ימות המשיח. עצם ההכרזה של הרבי על תקופה כזו, צריכה להביא אותנו לרמה כזו של שמחה ובטחון, שכל עניין בלתי רצוי יתבטל, ויחלוף כאילו לא היה. ולא שזה כל כך קל, כולנו חיים בעולם הזה, בפרק הזמן הנוכחי, וכולנו חיים וחווים את הקשיים, את המניעות ואת העיכובים.

יבא אדם ‘רציונלי’ ויטען - אם כל כך קשה, אם יש כאלו העלמות והסתרים, אולי צריך לחפש דרך אחרת? לחזור לעבודה של פעם, אל התנועה היפה והסימפטית שהיינו (לפחות לפי הזכרון המשוכתב). מדוע עלינו ללכת שוב ושוב ‘עם הראש בקיר’? פשוט, אנו הולכים לפרוץ את קירות הגלות, אותם קירות, שכבר בדור הששי העיד נשיא הדור שהם בוערים.

אין לנו אלא דברי בן עמרם. השמחה היא גדולה ועצומה, ובעיקר - היא אמיתית ונכונה. כל העניינים הבלתי רצויים, אמנם נראים מפחידים, אך כאשר אנו ממשיכים בעבודה, מקיימים את השליחות האחרונה והיחידה, הרי שהם בטלים בששים, ואולי אף במאה או באלף.

כאשר מתבוננים קצת מסביב, רואים דבר נפלא. ככל שהאדם קשור יותר אל הרבי, כך הוא שמח יותר. שמחה אמיתית, שמחה פנימית הנכרת גם כלפי חוץ. שמחה כזו אשר מוסיפה חיות בכל עניין חיובי, ולכן כל מי שקשור לרבי, הוא מלא חיוניות, יוזם כל העת רעיונות חדשים, וחי את ימות המשיח.

זוהי אבן הבוחן שלנו, כל החסידים. ככל שאנו מאמינים ומפנימים יותר את תפקידנו, את השליחות המוטלת עלינו, ובעיקר את בשורת הגאולה - כך אנו שמחים יותר, שהרי רק בגלל הקשר עם נשיא הדור, הזכות לקיים את הוראותיו, רק בשל כך ראוי לנו להרבות בשמחה, עד בלי די, עד דלא ידע.

ועדיין, מחכים כי מזלו של החודש הקרוב יהיה המזל הבריא, שיכפר על כל העניינים הבלתי רצויים, אנו מחכים ומתכוננים לשמחה האמיתית של העולם כולו, בהתגלות הרבי מה”מ, ואז ישירו כולם, בלי הבדל השקפה או השתייכות, ניגון של שמחה:

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!