עשר עטרות, כך אומרים חז”ל, נטל אותו היום, ראש חודש ניסן שיחול השבת. ביניהן - היו

עשר עטרות, כך אומרים חז”ל, נטל אותו היום, ראש חודש ניסן שיחול השבת. ביניהן - היותו ראשון למעשה בראשית, ראשון לנשיאים, ראשון לברך את ישראל, לעבודת המשכן והמקדש ולהשראת השכינה. עשר עטרות שנטל ראש החודש, הן למעשה עטרות של החודש כולו, שהרי הראש כולל את כל ימי החודש, והעטרה שעל הראש, היא עטרת החודש כולו.

זכינו בדורנו לכך, כי ראש חודש ניסן, הוא ראש החודש שבאחד עשר בו, זכינו לגילוי המיוחד, לעטרה האחת עשרה, אשר כוללת ומחייה את כל המעלות של היום, החודש והעולם. זכינו שהוא יהיה הראשון לנשיאים - לנשיא הדור, כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, אשר מברך את ישראל, וכמובן - פועל את השלימות של השראת השכינה בעולם כולו, את הגאולה ועבודת בית המקדש השלישי.

חודש ניסן החודש שבו נגאלו, ובו עתידים להיגאל, מתחיל ב”ראש השנה למלכים”, ומיד אחריו היום השני בו, יום  ההילולא של אדמו”ר הרש”ב, שאותו מציין הרבי, כיום שבו מתחילה הנשיאות, הלא היא נשיאותו של הנשיא השישי, כ”ק אדמו”ר הריי”צ, ובו הוא מבאר את המעלה, ההכרח והפעולה של הכרזת “יחי המלך”. אשר מהווה יסוד לכל עניני קבלת המלכות של מלך המשיח.

נכנסים לחודש של גאולה, שבו הישועות מקיפות, מתכוננים לציין את הגאולה הראשונה והעיקרית, המהווה פתח ומקור לכל הגאולות, עד לגאולה לה אנו מתכוננים בכל רגע. מתכוננים ליום הבהיר, עשתי עשר יום, יום הולדתו של הרבי, ולידת עם ישראל.

לקראת י”א בניסן, עלינו להודות להלל ולשבח, כי זכינו בזכות העצומה, להיות שייכים אל הרבי, אשר מגלה לנו את מהותה של התקופה בה אנו חיים. המתנה הנפלאה ביותר שנוכל להביא לו היא קיום כל הוראותיו הק’ והכנה ראויה להתגלותו תיכף ומיד ממש.

היו תקופות בדורנו, כך מספרים ותיקי החסידים, בהן ציון יום הולדתו של הרבי, הייתה בגדר חידוש, שהרי הנהגה כזו, בגילוי ובפרסום שכאלו, לא הייתה מוכרת מהדורות הקודמים של רבותינו נשיאינו,  היו זמנים בהם סברו כי “אין לך אלא חידושו” - דהיינו ציון יום ההולדת ע”י הרבי, ההתוועדויות שלו, ההוראות המיוחדות ושאר ענייני היום, אך לא תמיד מצאו את הדרך לחגוג את היום המאושר הזה, בשאר מדינות המלך.

אולם, מאז שזכינו להוראות, לשיחות, מאמרי החסידות ולביאורי הרבי אודות ייחודו של דורנו, אודות היותנו בדור הגאולה, הדור שבנשיאות מלך המשיח, הרי ההכנות לי”א בניסן, הן למעשה ההכנה האמתית גם לחג הפסח. שהרי גואל ראשון הוא גואל אחרון, והשליחות שהחלה בגאולת מצרים, נמשכת עד היום, וכעת מגיעה לשיא ולשלימות, על–ידי משה שבדורנו, הוא גואל האחרון.

הדרך לציין ולהודות על הזכות העצומה של דורנו, חייבת להיות התעוררות והתחזקות בשליחות היחידה - בהשלמת העבודה של השראת השכינה, קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש. במיוחד בשנה כזו שנת “הקהל” - הרי שלא נעשה זאת איש איש במקומו, תחת גפנו ותאנתו, ואפילו לא רק בבתי הכנסת המקומיים ‘שלנו’, אלא במעמד מרכזי - בו כולנו, אנשים נשים וטף נתאחד ונחזק אצלנו את הידיעה ואת הפעולה - כי אנו בדורו של משיח.

את המטרה הזו נשיג, על–ידי ההתכנסות של כולנו, כל מי ששמו של הרבי נקרא עליו - כחסיד, מקורב, שליח, אוהד, וכל כינוי אחר- בכינוס המרכזי שיתקיים ביום ראשון, ט’ בניסן - בהיכל ‘יד אליהו’ בתל אביב. לא נשמור זאת לעצמנו, שהרי נצטווינו לפעול על כל מי שניתן באופן של “הקהל”, נצטווינו לדאוג שכולם יהיו מוכנים לקבלת פני משיח, ולכן נדאג לפעול במלא הכח, המרץ והיכולת, לכך שכולם בלי יוצא מן הכלל, יטלו חלק בכינוס, יטלו חלק בקבלת פני משיח, ובהכרזת

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!