“ביקרת כבר אצל משפחת איצקוביץ?”, התעניין אצלי הרבי בהזדמנות הבאה שנפגשנו, “כן” א

“ביקרת כבר אצל משפחת איצקוביץ?”, התעניין אצלי הרבי בהזדמנות הבאה שנפגשנו, “כן” אמרתי, “ואיך התרשמת? היית רוצה כזה בית?” * “כאשר אתה תבנה ארמון למעלה בשמיים, ייתן לך הריבונו של עולם, מתנת חינם כאן למטה”, אמר הרבי תוך שהוא נוקט באצבעו כלפי מטה * בריאיון מיוחד ובלעדי ל’בית משיח’ מגולל לראשונה הרב נחום שטילרמן את מסכת הידידות הקרובה עם הרבי שנמשכה למעלה מחמש-עשרה שנים רצופות וחושף את הסיפור השמימי עם הברכה שזכה לקבל מהרבי לפני למעלה משישים שנה וסגירת המעגל לפני שלושה חודשים בהיכל בית המדרש של האדמו”ר מבוסטון בשכונת הר-נוף בירושלים

צילום: זוהר רווסאווירה רגועה ונינוחה כובשת אותך עם כניסתך לבית משפחת שטילרמן בפנטהאוז שבקומה החמישית ברחוב רוז’ין - בפאתי שכונת “הר נוף” בירושלים: היחס חם והנעים של המארחים, הנוף מדהים הנשקף מבעד למרפסת הירוקה, הסלון המעוצב להפליא וחלל הבית המאובזר בריהוט עשיר ומהודר המזכיר בית אמריקאי טיפוסי בשכונת “בורו פארק”, כל אלו מוסיפים נופך מיוחד לסיפור שלפנינו… אך בל נקדים את המאוחר.

חיוכו המלבב ועיניו הרכות של הרב נחום שטילרמן, יהודי בעל–חזות ליטאית–אמריקאית בעשור השביעי לחייו, מעידים על מסכת חיים ארוכה ומרתקת. אך בעת שמגולל את מערכת היחסים הידידותית הקרובה לה זכה עם הרבי מלך המשיח במרוצת השנים, מבטו מעמיק ולחלוחית של געגוע שוטפת את כולו.

“שלריבונו של עולם יהיה נחת ממך, שלהורים שלך יהיה נחת ממך, ושלך יהיה נחת מעצמך!”, איחל לו הרבי במהלך היחידות שהתקיימה בסמיכות לבר–מצוה שלו שנערכה לפני 63 שנים, וזאת הברכה שמלווה אותו עד עצם היום הזה, “בעיני, זו הברכה הגדולה ביותר שיכול אדם לקבל בחייו”.

ילד הפוסטר של מחנה העקורים

עוד טרם בואם לארצות הברית והכרותו עם הרבי, חסידי חב”ד ליוו אותו בתחנות מרכזיות במסע חייו שהחל לפני קרוב לשבעים ושש שנים בעיירה ‘אריול’ באוקראינה. הוא נולד לאביו הרב ישראל ע”ה רכטר [שם המשפחה המקורי לפני ששונה בעקבות מלחמת העולם השנייה] שכיהן בתפקיד בכיר בממשל המקומי ולפרנסתו השתכר מניהול בית חרושת לייצור מברשות שיניים. את יהדותו הסווה היטב, אך ניצל את מעמדו וסייע רבות בהנפקת דרכונים מזויפים לחסידי חב”ד שנתפסו או נחקרו בידי השלטונות, כדי שיוכלו להימלט תחת זהות בדויה.

בצל שלטון האימים של הק.ג.ב, גדלו וחיו בני משפחת רכטר–שטילרמן כשומרי תורה ומצוות על אף הסכנה הקיומית שהייתה כרוכה בדבר. כך באחד הימים נעצר ונכלא אבי המשפחה ב’עוון’ הנחת תפילין, מצבו רק הסתבך יותר בעת שהללו פתחו את בתי התפילין וגילו את ‘כתבי הסתרים’… לאנשי הבולשת הרוסית זו הייתה הוכחה חותכת לכך שמדובר במרגל המצפין את סודותיו ב’קופסאות הדת’. למרבה מזלו וקשריו הענפים, כמה מידידיו שיחדו בשלמונים את מי שהיה זקוק לכך והוא שוחרר לנפשו.

בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, בהיות נחום ילד רך בשנים, ארזו בני המשפחה את פקלאותיהם והחלו במסכת נדודים ארוכה ומייגעת, במהלכה הגיעו לסמרקנד הרחוקה, שם פגשו יהודים רבים שנמלטו מאימת המלחמה וביניהם דמויות מוכרות של חסידי חב”ד.

לאחר המלחמה הצליחו בחסדי שמיים להימלט על נפשם ממסך הברזל הרוסי ונדדו ברחבי אירופה עד בואם למחנה פליטים בבהאי שבצרפת, שם נקלט בעדשת המצלמה כשהוא לומד תורה, ולימים גילה כי תמונת הפוסטר שלו שימשה את מסע ההתרמה של ‘ועד ההצלה’ למען היהודים במחנה העקורים, תחת הכותרת הזועקת “הצילו את הילדים האלה!”.

נשלח לעזור למכולת של “המתחרה”

בהיותו בן עשר, בשנת תשי”א, לאחר מסע נדודים ארוך ומטלטל צלחה דרכם של משפחת שטילרמן ועגנו מול חופי ארצות הברית וקבעו את משכנם לאורך ימים ושנים טובות בשכונת “קראון הייטס” המעטירה.

עם הגעתו החליט ר’ ישראל כי יש צורך לפתוח מכולת “שומר שבת” בשכונת קראון הייטס, דבר שטרם היה בנמצא. ואכן לא חלפו מספר ימים ור’ ישראל שכר חנות על רחוב אולבני בין שדרת איסטרן פארקווי ורחוב יוניון, והמכולת ה”שומר שבת” הראשונה בשכונה - דרכה תכנן להתפרנס ולכלכל את בני משפחתו בתום שנות הדוחק - פתחה את שעריה; אך דא עקא, עם הזמן גילה כי העסק לא רווחי למדי ולעיתים אף נוחל הפסדים גדולים… כך מצא עצמו מתמסר ועמל קשות לפרנסתו מחמש בבוקר ועד לאחר חצות הלילה.

חלפו שלוש שנים, העסק צבר קהל לקוחות והחל לייצב את עצמו כלכלית, ויום אחד מופיע בפתח המכולת יהודי בעל חזות חב”דית המציג את עצמו בשם ר’ יעקב ליפסקר שזה עתה בא מניו–ג’רסי ועבר להתגורר בשכונת קראון הייטס ולו משפחה מרובת ילדים כ”י. כעבור מספר רגעים מברכת ה”שלום עליכם” ור’ ישראל מבין כי האדם העומד מולו, בא אליו על מנת להתעניין בנוגע לפתיחת מכולת נוספת של “שומר שבת” בשכונה…

חושש לפרנסתו ומסופק בהצלחת בר–שיחו, כמובן ניסה להניא אותו מרעיון פתיחת החנות תוך שהוא מוכיח לו ב’מספרים’ כי אין זה עסק שווה, במיוחד לאור העובדה שחוקי המדינה אסרו על פתיחת עסקים בימי ראשון, מה שהותיר את חנות המכולת “שומר שבת” סגורה במשך יומיים כל שבוע.

משהבחין ר’ ישראל כי החב”דניק רציני, לא משתכנע מהטיעונים הרציונליים ונותר איתן בדעתו לפתוח את המכולת, העלה מיוזמתו הצעת פשרה: “אתה הרי חסיד חב”ד, בוא ונשאל את הרבי וכל אשר יאמר נעשה”. ר’ יעקב כמובן אהב את הרעיון וניאות בשמחה.

הלכו שניהם לבית חיינו ונכנסו ליחידות. ר’ ישראל שטילרמן פתח בדבריו על הקושי לקיים את בית העסק בשנים האחרונות ופרש בפני הרבי את חששותיו הכנות כי אין מקום לפתיחתה של מכולת “שומר שבת” נוספת וכי “סביר להניח ששנינו נפסיד ממהלך שכזה”, טען. הרבי האזין ברוב קשב לדבריו וכשסיים חייך ואמר בטון רגוע: “אל תדאג, לשניכם תהיה פרנסה”.

למשמע הדברים, קיבל ר’ ישראל את הכרעתו של הרבי בתמימות וללא עוררין. מיד נעתר לפתיחת מכולת שניה של “שומר שבת” בניהולו של ר’ יעקב ליפסקר במרחק קצרצר של רחוב אחד בלבד מהמיקום של החנות שלו, ברחוב קינגסטון פינת יוניון.

התבטלותו ואמונתו של ר’ ישראל - שלא נמנה על חסידי חב”ד - בברכתו של הרבי, יכולה לשמש כסמל ודוגמא לכולנו. הוא עשה כל שביכולתו - מתוך שמחה - על מנת לעזור לאבי משפחת ליפסקר לפתוח ולנהל את בית העסק ואף היה מוכן להירתם ולסייע לו בהלוואת סכום עתק (באותם הימים) על סך שלושת אלפים דולרים, כדי שיוכל לפתוח את שערי העסק החדש ולרכוש סחורות.

בנו של ר’ ישראל, ר’ נחום מיודענו, אשר עם פתיחת העסק שימש כמשלוחן מטעם חנות המכולת של אביו, נשלח פעמים רבות לסייע לבעל המכולת ה”מתחרה”, כשהוא נשלח על–ידי אביו עם מוצרים שחסרו על המדפים בחנותו של ר’ יעקב. ר’ ישראל דאג לקשר אותו לסוכני המכירות ודאג לעדכנו במחירים הזולים בשוק. במקרים שקניינים מסוימים סירבו למכור ממרכולתם לחנות החדשה, ר’ ישראל התערב והעמיד אותם בפני אולטימטום: “אם אתם מסרבים למכור לר’ יעקב, תפסידו גם אותי כלקוח שלכם”.

בעודו מגולל את הסיפור המופלא אודות אביו עם הרבי, מבקש מאיתנו ר’ נחום לוודות שהסיפור אכן יודפס על פרטיו. לשאלתי מדוע חשוב לו כל כך, השיב:

“במשך שנים רבות הסיפור כלל לא פורסם. לפני מספר שנים הגיע דבר הסיפור לסופר ר’ יוסף וייס ואישרנו לו לפרסם את הסיפור בספרו “VISIONS OF GREATNESS”, (בתרגום חפשי: “חזיונות גדולים”) תוך הבטחה שיודפס כפי שנאמר עם כל הפרטים. מה רבה הייתה אכזבתי כאשר גיליתי כי בחרו להשמיט את שמו של הרבי מהסיפור, ובמקום זאת כתבו אותו על “רב” אנונימי… לכן אני מבקש בהזדמנות זו לפרסם את הסיפור עם שמו הקדוש של הרבי כדי לעשות תיקון לפרסום המוטעה ההוא”.

איזה תפילה הכי אהובה על הרבי?

מגיל צעיר, נחום, עזר וסייע לעסק המשפחתי ובמסגרת תפקידו שימש כ’משלוחן’ הרשמי של המכולת. כך הפך לדמות מוכרת ברחובות קראון הייטס כשהוא רוכב על אופניים תלת–גלגליים עם ההזמנות המציצות לו מקופסת הנשיאה שהוצמדה לאופניו, בדרכו לעוד לקוח מרוצה…

רבים מהלקוחות הקבועים חיבבו את הנער עם העיניים התכולות, התעניינו בשלומו ונהגו להעניק לו ‘טיפ’ בדמות כוס שתיה ומיני מתיקה… עם הזמן מצא עצמו אורח קבוע בביתם של אדמו”רים ודמויות נכבדות תושבי השכונה, ביניהם גם בבית הרבנית חנה ע”ה אמו של הרבי מלך המשיח ולעיתים גם בבית המלכות עצמו של הרבי והרבנית כשעדיין התגוררו בדירה על שדרת ניו יורק פינת רחוב פרזידנט.

“הרבי והרבנית נמנו על הלקוחות הראשונים של המכולת ואף המשיכו לערוך הזמנות אצל אבי גם אחרי שנפתחו חנויות נוספות”, מציין ר’ נחום.

במהלך שיחתנו משתף אותנו ר’ נחום בהיכרות הקרובה והיחס האישי לו זכה מהרבי, במשך למעלה מחמש–עשרה שנים, משנת תשי”א ועד לשנת תשכ”ז. רהוט בדיבורו וצלול בדעתו, הוא מספר בערגה ומדייק בכל פרט כאשר הוא שוטח את זיכרונותיו מהרבי, הנושאים אותו שישים שנים לאחור.

פגישותיו התכופות “פנים בפנים” של ר’ נחום עם הרבי התקיימו ברוב המקרים בבית הרבנית חנה, אותה נהג הרבי לבקר כל יום באורח קבוע.

“פעם אחת הסתקרנתי לדעת איזו תפילה הכי אהובה על הרבי וגמרתי בליבי לבקש מהרבנית חנה, שתברר עבורי אצל הרבי את מבוקשי. בפעם הבאה שביקרתי בביתה של הרבנית חנה, הרבי גם כן הופיע, ולאחר שנתן לי להבין כי הוא מעודכן בדבר בקשתי, החל הרבי לומר לי מילה במילה: “מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך”.

“הרבי ממש עיצב את מהלך חיי”, קובע ר’ נחום. לדוגמא הוא מספר על התחבטות פנימית שהציקה לו בגיל השידוכים והחליט לשאול על כך את הרבי:

“בהגיעי לפרק “האיש מקדש” חששתי מאוד שעובדת היותי נוסע ברחובות השכונה על גבי אופני משלוחים - תזיק לי בשידוכים. ברור הדבר שלא יכולתי לשתף אף אחד במחשבה זו. הרגשתי בנוח להיוועץ ברבי שכמו ידיד טוב הקשיב לי, הרגיע אותי והורה לי להמשיך כתמול שלשום, “אין לך ממה לחשוש בכלל”, אמר הרבי ונחה דעתי.

הרבנית חנה הרעיפה עליו אהבה מיוחדת, ונחום כבר ידע כי בכל משלוח הוא יתבקש על ידה להיכנס ולהתיישב והיא תגיש לו כוס חלב וחתיכת עוגה והוא יוכל להמשיך בדרכו רק אחרי שיסיים לאכול ולשתות… כל ביקור הפך עבורו לחוויה, במיוחד אם הזדמן לו גם לפגוש את הרבי באותה הזדמנות…

“לפעמים מצב העניינים היה עבורי מאוד לא נעים. בגלל שהרבנית הייתה מושיבה אותי על כיסא ספציפי בסלון, עליו גם נהג הרבי לשבת, ואם הייתי יושב כשהרבי נכנס, הרבי לא היה מתיישב על כיסא אחר, אך גם לא איפשר לי לקום עבורו והמתין עד שאסיים את כוס החלב והעוגה”.

“הרבנית הייתה מתעניינת בשלומי”, מספר לנו ר’ נחום, “היא תמיד נהגה לשאול אותי “מה למדת היום בחסידות?”, אפילו שלא חונכתי כחסיד ולמעשה לא הייתי לומד חסידות… בכל זאת רציתי להשביע את רצונה ולכן השתדלתי מדי פעם לקרוא רעיונות ושביבים על מנת שאוכל לחזור עליהם בפניה”.

“שמעתי שאתה בונה בית”, אמר הרבי בחיוך

“המקרה הבא התרחש בהיותי בגיל 14–15, יום אחד הזדמן לי לקרוא בעלון “Talks and Tales” [המהדורה האנגלית של “שיחות לנוער”] סיפור שהיה נראה מעט תמוה בעיני, אודות הרבי הריי”צ ואביו הרבי הרש”ב והחלטתי בביקור הבא לספר אותו בפני הרבנית ולשאול אותה האם הסיפור נכון וכך עשיתי:

“הרבי הריי”צ מספר: כשהייתי ילד קטן תהיתי האם המלאכים מסוגלים לחשב מספרים. שאלתי על כך את אבי [הרבי הרש”ב], “זאת שאלה טובה!”, השיב לי, “אבל אני בטוח כי מלאך מיכאל סופר ומונה כל פרק תהילים שיהודי קורא, ואיתו הוא יוצר נברשת שמאירה הן למעלה והן למטה, עבורו ועבור הצאצאים שלו”. בעקבות המקרה הזה, אבי נהג לשאול אותי לעתים קרובות, “מה קורה עם הנברשת שלך?”.

“בעת שחזרתי על פרטי המעשה, ניכר היה שהרבנית חנה מכירה היטב את הסיפור והיא אכן השיבה לי שזהו סיפור אמיתי, אך הוסיפה הערה משלה ואמרה, “בשביל נברשת, קודם כל צריך שיהיה לך בית, שיהיה איפה להתקין את הנברשת… ובית בונים דרך קיום מצוות ולימוד תורה וחסידות”. טוב. שמעתי. מיהרתי לסיים את העוגה וכוס החלב ופניתי לדרכי.

“בפעם הבאה שהגעתי לבית הרבנית חנה, הרבי נכח במקום. לפתע פונה אליי הרבי בחיוך ואומר “שמעתי שאתה בונה בית”, ומיד שואל “איזה בית היית רוצה שיהיה לך?”, הייתי מופתע מעצם הידיעה שאני הקטן הייתי נשוא השיחה בין הרבי ואמו הרבנית, והייתי נבוך מעצם השאלה. לא ידעתי מה לענות.

“או–אז העלה הרבי הצעה שאסע למשפחת איצקוביץ המתגוררת בשכונת בורו פארק, איתם הייתה לנו היכרות קודמת, על מנת להתרשם מהבית שלהם ולקבל השראה איזה בית הייתי רוצה שיהיה לי”…

נחום עשה כהוראת הרבי ונסע לבורו פארק בדרכו לבית משפחת איצקוביץ. בבואו אל הכתובת המדוברת, נקש מספר נקישות על הדלת, אחד מבני הבית קיבל את פניו ושאל אותו למבוקשו. השיב לו נחום, “באתי לראות את הבית שלכם”. הלה הביט על הנער בתמיהה והגיב בגיחוך תוך שהוא מסביר כי הבית כלל אינו עומד למכירה או להשכרה.

“הרבי מליובאוויטש שלח אותי להתרשם מהבית שלכם!”, הסביר נחום את סיבת בואו. הסיטואציה נראתה להם מעט מוזרה אך הם נענו בשמחה, “אם הרבי שלח אותך, תכנס ונעשה לך סיור בכל רחבי הבית”.

המסר של הרבי שהפך לסיסמת חייו

“ביקרת כבר אצל משפחת איצקוביץ?”, התעניין אצלי הרבי בהזדמנות הבאה שנפגשנו, “כן” אמרתי, “ואיך התרשמת? היית רוצה כזה בית?”, “הבית יפה ורחב ידיים”, עניתי לרבי. “האם יש משהו מיוחד שאהבת בבית?”, שאל שוב הרבי, “מכל חדרי הבית דווקא הסלון הכי מצא חן בעיניי”, אמרתי כשאני מנמק, “ממש צמוד לסלון ישנה גינה ירוקה עם עצים מסוגים שונים, וכאשר נמצאים בסלון מבעד לחלונות הזכוכית נשקפת הגינה הירוקה מה שגורם לתחושה כאילו ישובים בחצר. אך במקום עצי–סרק שגדלים בגינת משפחת איצקוביץ, הייתי מעדיף שאצלי בבית יהיו אלו עצי פירות”.

“נראה היה כי הרבי שבע רצון מהתרשמותי וממשאלותיי, “זה דבר טוב לבקש”, אמר וציין בפניי מתוך הפסוק בפרשת ואתחנן, “בתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת. . כרמים וזיתים אשר לא נטעת”. לאחר מכן הוסיף הרבי את ברכתו ואמר, “כאשר אתה תבנה ארמון למעלה בשמיים, ייתן לך ריבונו של עולם, מתנת חינם כאן למטה”, תוך שנוקט באצבעו כלפי מטה.

המסר הזה של הרבי הפך לסיסמת חייו של ר’ נחום שטילרמן. רק אחרי ששומעים את הסיפור מפיו מבינים מהיכן שואב את ההשראה למשפט השגור על פיו לכל מי שמבקש לדעת במה הוא עוסק, “אני בונה ארמון למעלה”, עונה במבט רציני. כן, הוא בהחלט עסוק בבניית ארמון. עצם העובדה שהיה צריך שבועיים ימים על מנת לפנות זמן מסדר יומו המתוכנן לפרטי פרטים על מנת לקיים את הראיון הזה, רק מוכיחה את זה.

ביובל האחרון ניהל ר’ נחום קמפיינים לגיוס סכומי עתק עבור ישיבות ומוסדות תורה וחסד על סך מאות מיליוני דולרים(!). בהגיעו לגיל שבעים החליט לעזוב הכל ולהתמסר אך ורק ללימוד התורה. לשם כך פיתח לעצמו - בהכוונתו של ראש ישיבת מיר הרב נתן צבי פינקל ע”ה - תכנית מפורטת ללימוד כל התורה כולה! תנ”ך, תלמוד בבלי, שולחן ערוך ועוד… התכנית מתפרסת על פני עשרים ושלוש וחצי שנים ועל מנת לעמוד בהספקים עליו לעמוד בקצב של עשר שעות לימוד ביום!

הוא אשר אמרנו, עסוק ב”לבנות ארמון למעלה”.

“הישועה הגיעה מהר מכפי שיכולתי לשער”

עברו חלפו השנים, ר’ נחום ורעייתו החליטו לעזוב את ארה”ב ולעלות ארצה על מנת להתגורר בסמיכות לילדים והנכדים. במשך תקופה התגוררו בדירה צמודה לדירת בתם, אך כעבור זמן–מה בעל הנכס נאלץ לפנותם על מנת למכור את הדירה.

כסף לרכוש דירה לא היה ברשותם ולשם כך ביקשו לשכור דירה בשכונת הר–נוף בירושלים לטווח–ארוך בלבד. תוך כדי חיפושים אחר דירה מתאימה, התמזל מזלם ויהודי אמיד הציע להם לשכור את דירתו לתקופה בלתי מוגבלת “אין לכם מה לדאוג, אני לא עומד למכור את הדירה בעתיד הנראה לעין”, ולאושרם לא היה גבול.

כעבור תקופה ממש לא ארוכה ולפתע הם מקבלים הודעה מבעל הדירה שברצונו למכור את הנכס ולשם כך עליהם לחפש דירה אחרת להשכרה, “אבל אם אתם מעוניינים - אתם הראשונים שניתנת לכם האפשרות לרכוש את הבית”. האכזבה וההתמודדות עם חיפוש אחר דירה ארעית נוספת, העמידה את בני הזוג חסרי אונים וכמעט גמרו בליבם לחזור לארצות הברית.

“לא היה ברשותי סכום משתווה לדמי המקדמה שהתבקשתי לשלם עבור הדירה”, משתף אותנו ר’ נחום במצבו הפיננסי, “משכנתא גם לא נותנים לאדם בגילי, אז מה האפשרויות העומדות לפניי?”.

“אך הישועה הגיעה מהר מכפי שיכולתי לשער”, ר’ נחום לא מפרט יתר על המידה וייתכן שהוא עצמו לא יודע דיו, אבל בהפתעה מוחלטת העמידו לו בני משפחה ומכרים את הסכום שאפשר לו לרכוש את הדירה ולהישאר להתגורר בארץ הקודש. זאת ועוד: בעל הנכס שמכר להם את הדירה, החליט להותיר להם את הבית המרווח על תכולתו, המאובזר ומרוהט בסטנדרטים גבוהים מאוד…

“אני ואשתי לעולם לא חלמנו לגור בכזה פנטהאוז מרשים ויוקרתי, זה ממש לא סגנון החיים שלנו”, מצטנע ר’ נחום, “רק ההשגחה העליונה יכלה להוביל אותנו להתגורר בכזה בית”.

“יעמוד הרב נחום בן הרב ישראל, שישי”

היה זה לפני שלושה חודשים. יום שישי ט”ו מנחם אב. ערב שבת פרשת ואתחנן אחר חצות היום. השבת מתקרבת והחנויות האחרונות לקראת סגירה. ר’ נחום יוצא מביקור במרפאת “מאוחדת” ברחוב שאולזון, ורעייתו מצלצלת ומבקשת ממנו לרכוש אי–אלו מוצרים בחנות הסמוכה למרפאה, סופר “זול ובגדול”. אדם המזהה אותו כדובר אנגלית ניגש אליו ומפציר בו לקחת לידיו את העלון “Living Jewish” בהוצאת בית חב”ד קרדו בירושלים, “נשארו לי עלונים בודדים, אני רוצה ללכת הביתה”.

ממהר לחזור הביתה החליט ר’ נחום לרפרף מעט בעלון שבידיו. בעודו סוקר את המדורים השונים החלו צעדיו להפוך לאיטיים יותר. הסיפור המופיע בשורות בצד שמאל של העמודים הפנימיים מוכרים לו מהיכן שהוא… לפתע נזכר. הלוא זהו הסיפור שקרא ב”שיחות לנוער” באנגלית לפני שישים שנה, אודות הרבי הריי”צ ואביו הרבי הרש”ב… וכל פרטי המאורעות שהתרחשו עם הרבי בעקבות הסיפור. התרגשותו לא ידעה גבול ובבואו לביתו חש צורך עז לשתף את רעייתו תחי’.

את השבת הקדושה קיבל בטהרה ובהתרוממות הרוח. ההשגחה העליונה שפגשה בו בצהרי שישי הותירה בו חותם רגשי עמוק ועוצמתי. למחרת, כמו בכל שבת בבוקר, הלך ר’ נחום להתפלל בהיכל בית המדרש של האדמו”ר מבוסטון הסמוך לביתו ברחוב רוז’ין. תפילת שחרית התנהלה כשורה ולאחר מכן החלו בקריאת התורה פרשת ואתחנן.

קהל המתפללים בבית הכנסת בוסטון יודעים, כי מי שמעוניין בעלייה לתורה מכל סיבה שהיא, עליו להקדים לבקש עלייה מהגבאי, משום שבדרך כלל כולן תפוסות בחיובים ובבעלי שמחה. זו הסיבה שר’ נחום הופתע לשמוע את הגבאי מכריז “יעמוד הרב נחום בן הרב ישראל, שישי” - ללא סיבה נראית לעין.

הנה הוא מתקרב לבימה, עולה לתורה ובסיום הברכות, למשמע הקהל עונה “אמן” פתח הבעל קורא בקריאה. “לא יודע איך להסביר את זה, אך לפתע פתאום, שומע אני את קולו של הרבי קורא את שני הפסוקים הללו:

“והיה כי יביאך ה’ אלוקיך אל הארץ אשר נשבע לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת לך ערים גדולות וטובות אשר לא בנית: ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת וברת חצובים אשר לא חצבת כרמים וזיתים אשר לא נטעת ואכלת ושבעת”.

“ארכובותיי נקשו זה לזה וחשתי את נשימתי נעתקת. הצטמררתי והתרגשתי כלא מאמין. עומד אני מול הספר תורה בבית הכנסת בירושלים בשבת פרשת ואתחנן תשע”ו, והנה אני חוזר שוב אל אותם רגעים בהם שמעתי את הרבי מצטט לי מתוך שני הפסוקים הללו, לפני למעלה משישים שנה!”, פלא פלאים.

“בקושי הצלחתי לבטא את הברכה בסיום הקריאה”, המתפללים לא הבינו מדוע נראה ר’ נחום המום כל כך ופניו חיוורות כסיד. חיש מהר הושיבו אותו על כיסא, הגישו לו כוס מים להירגע וכעבור זמן–מה הלך לביתו, מבלי שישתף אף אחד במאורע שארע לו במהלך העלייה לתורה.

•    •    •

יושבים אנו בסלון דירתו המהודרת של ר’ נחום, מתבוננים בבית המעוצב להפליא ומלא בכל טוב - אשר כפי שהעיד בפנינו הוא לא קנה ולא מילא, ובעודנו בהתפעלות בל תתואר מכל אשר שמענו ממנו זה עתה, מזמין הוא אותנו לצאת אל המרפסת הנשקפת מבעד לחלונות הזכוכית בסלון - מה שבהחלט מקנה תחושה כאילו ישובים בחצר, ומראה לנו את העצים עליהם גדלים פירות נפלאים וטעימים, זיתים, לימונים ואף רימונים שהרבו את זכויותיהם בליל ראש השנה האחרון, וכל הטוב הזה הגיע לו מן המוכן ביחד עם הפנטהאוז שקיבל במתנת חינם…

“תבנה ארמון למעלה בשמיים”, אמר הרבי לילד בין 14 לפני למעלה משישים שנה, “ייתן לך ריבונו של עולם, מתנת חינם כאן למטה”.

“נבואה? רוח הקודש?”, לר’ נחום פתרונים. “ברוך השם שיש רבי”, אומר מי שעדיין לא מגדיר את עצמו חסיד מן המניין, “כדי שנזכור שיש ריבונו של עולם”…