אורו של משיח כ”ק אדמו”ר הזקן: בל”ג בעומר יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי האירה

אורו של משיח

כ”ק אדמו”ר הזקן: בל”ג בעומר יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי האירה אז הארת אורו של משיח.

(סידור עם דא”ח, שער ל”ג בעומר)

התגלות סודות התורה

כ”ק אדמו”ר האמצעי: בשבועות הייתה התגלות התורה הנגלית בעשרת הדיברות, ואילו בל”ג בעומר שהוא מגיע תחילה בחודש אייר, הייתה התגלות רזין דאורייתא (סודות התורה) - על דרך סתרי הזוהר.

(תורת חיים שמות ח”א פרשת בשלח, להבין ענין ל”ג בעומר)

“מאה” בגימטריא “מודים”

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: מבואר בזוהר שב”מאה ברכות” הוא בחינת כתר. והנה, מאה עולה בגימטריא “מודים”, דהיינו שרומז על בחינת הודאה. כלומר, שאף על פי שלפי דעת שוכני מטה, היש הוא למטה והאין הוא למעלה, בכל זאת אנחנו מודים, שהאמת היא כמו דעת עליון, שלמעלה הוא היש האמיתי, ולמטה הוא האין. וקשור הדבר להוד שהוד, שזו הספירה שמאירה ומכוונים לתיקונה בל”ג בעומר, שהוד - הוא מלשון הודאה וביטול.

(אור התורה, דברים כרך א’, עמ’ לב)

היום בו פסקו הדינים

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: עיקר המידות, הן חמשת הספירות חסד, גבורה, תפארת, נצח והוד. זאת בעוד שהמידות יסוד ומלכות, עניינם העיקרי הוא השפעת האור האלוקי לעולם שמתחת לעולם שבו הן מאירות. על כן, באשר יום הל”ג בעומר, הוא היום שבו מאירה ומתוקנת מידת הוד שהוד, נמצא שהמשכת המוחין במידות הושלמה כבר ביום זה, ולכן פסקו הדינים, ומשום כך, בל”ג בעומר, פסקו תלמידי רבי עקיבא למות.

(תורת שמואל תרכ”ז, עמ’ רס”ב)

הוד - בחינת הודאה

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: הוד הוא בחינת הודאה בדרגה הנעלית שאינה מובנת ומושגת במוח שוכני מטה. אולם שתי בחינות יש בה: אחת שהאדם מבין בשכלו שהעניין הוא בעצם נעלה משכלו ולכן מתבטל לכך. ובחינה שניה ונעלית יותר: האדם בטל מכוח הודאה שאין בה שום השגה כלל, אלא באמונה טהורה עמוקה ובלתי מוגבלת.

(המשך תער”ב, חלק שלישי, עמ’ א’שסה)

יום השפעה בכל מיני שפע

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: ל”ג בעומר, הן השבוע והן היום, הוא המספר של ספירת התפארת, כאשר “סופרים” מלמטה למעלה, שמתחילים ממלכות שבמלכות ומסיימים בחסד שבחסד. זאת אומרת שהסתלקות, שאצל צדיקים היא תכלית העליה של מה שירידת וגילוי נשמתם פעלה בעולם הזה, ובפרט נשמה כללית כמו נשמת הרשב”י. יום זה של העליה, זהו יום השפעה בכל מיני שפע ברכה רוחני וגשמי.

(ספר השיחות תש”א, עמ’ 116)

ל”ג בעומר ואדמו”ר האמצעי

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: אצל אדמו”ר האמצעי היה ל”ג בעומר מהימים טובים המצויינים. היו יוצאים אז לשדה, והיו רואים ריבוי מופתים בנוגע לעניינים גשמיים, ובפרט בנוגע לילדים. בל”ג בעומר הייתה אצל אדמו”ר האמצעי הנהגה אחרת ומיוחדת: הוא היה אז במצב של התגלות, אפילו בענייני מופתים בעניינים גשמיים ואפילו בשדה. כתב בנו של אדמו”ר האמצעי בהקדמה לתורת חיים, שבשעת הסתלקותו “החל לדרוש דברים עתיקים ונפלאים… עד שהגיע לפסוק כי עמך מקור חיים… לא סיים בוצינא קדישא למימר חיים עד דאשתככו מלוי” וכו’, כשם שמובא באדרא רבה אודות אופן הסתלקותו של רשב”י. ויש לומר, שהדבר מסביר את פשר השייכות בין רשב”י ול”ג בעומר, לאדמו”ר האמצעי.

(תורת מנחם, חלק שני שנת תשי”א, שיחת ל”ג בעומר עמ’ 95)