הכנר ר ’ אורן צור , מהמוזיקאים הבולטים בישראל , מספר על התקרבותו לחב ” ד ולאורה

הכנר ר’ אורן צור, מהמוזיקאים הבולטים בישראל, מספר על התקרבותו לחב”ד ולאורה של תורת החסידות • “התניא הפך לספר הדרכות יום-יומי שמלמד אותי כיצד ליישם את כל מה שאני לומד בחיים” • המוזיקאי שגילה את עצמו כשהתחיל ללמוד תניא

ר’ אורן צור מנגן על כינור בהופעה

תחילת הסיפור של אורן צור, לא יכול היה להסגיר מאום על התהליך המטלטל שהוא צפוי לחוות במהלך חייו. הוא נולד בבית טוב בקיבוץ גינוסר שליד טבריה. הבית היה בית קיבוצי יציב. שני הוריו עבדו כעובדים סוציאלים. למרות שאת חלק משנות ילדותו הוא עבר בעיר דימונה שבדרום – כשהוריו עזבו את הקיבוץ למספר שנים לטובת שליחות מקצועית – את רוב ילדותו הוא בילה בקיבוץ, הנמנה על חוגי “השומר הצעיר”.

אבל כבר בגיל מוקדם מאד נפשו חיפשה משהו מחוץ למסגרת, והוא נמשך לעולם המוזיקה. בגיל שש בלבד הוא החל ללמוד מוזיקה ולנגן על כינור. כילד, לימודי המוזיקה מילאו את כל זמנו ובגיל 13 הוא עזב את בית הספר בקיבוץ ועבר ללמוד בתיכון לאומנויות ‘תלמה ילין’ בגבעתיים, הנחשב לבית הספר המקצועי ביותר לנגינה. את רוב ימיו הוא בילה בנגינה על גיטרה קלאסית וכינור. גם כשהתגייס בגיל 18 המשיך לבלות את רוב זמנו על כלי הנגינה ביד. הוא הכיר מספר צעירים מוזיקאי ויחד הקימו להקה. החבורה הצעירה התיישבה במושבה ראש-פינה שבצפון, ויחד הם יצרו מוזיקה אתנית מקורית של “פריקים” שמחפשים משמעות.

לקראת סוף השירות הצבאי כבר הוציא אורן לאור את אלבומו המוזיקלי הראשון. אבל ההצלחה שהאירה פנים לא הביאה עימה סיפוק אישי ונפשי. אמנם הוא מעולם לא “חיפש את עצמו” אבל הוא החל מסע של נדידה אחר האושר. אורן שיגר קטעים משיריו לבית הספר הברקלי-קולג’ בבוסטון, הנחשב לאחד מבתי הספר הנבחרים בעולם למוזיקה וקיווה להתקבל ללימודים. לשמחתו הרבה, לא רק שהוא התקבל ללימודים אלא אף זכה להזמנה לקבלת מילגה שתספסד את לימודיו על חשבון בית הספר.

הוא ארז את פקלאותיו ושם פעמיו לבוסטון, כשהוא לא משאיר בארץ ישראל מאום. “בתקופה שקדמה לכך המוזיקה הייתה כל עולמי. אימי חלתה ואני ברחתי לעולם של המוזיקה, אבל מלבד זאת לא הייתי מחובר כאן לשום דבר”, הוא מספר כיום.

בבוסטון חיפש אורן אחר עבודה מזדמנת כדי שיוכל לכלכל את מחייתו. למרבה האירוניה הוא מצא עבודה במהירות אך בחנות יודאיקה – רפורמית… “חנות יודאיקה רפורמית זה חנות לכל מה שיכול להיות קשור – אפילו ממש בעקיפין – ליהדות. לכן הייתה בחנות מחלקה שלימה של מוזיקה יהודית וישראלית…”. אורן מונה לאחראי על מחלקת המוזיקה בחנות. בדיעבד הייתה זו הנגיעה הראשונה שלו בעולם של היהדות. “עצם העובדה שהחלתי לעבוד במקום שמוגדר כמרכז יהודי הייתה הנגיעה הראשונה בעולם היהודי – למרות שהמקום היה רחוק ממרכז יהודי אותנטי”. התחושה הזו גרמה לו לרכוש מזוזה ולקבוע בפתח הבית. עד היום הוא אינו יודע להסביר כיצד זה קרה. אבל הוא חש צורך להתחבר בדרך כלשהי.

הצעד הבא במסעו הפנימי היה הדלקת נרות בערב שבת בבית. לפני שהיה יוצא לבלות עם חברים בליל שבת, היה אורן מדליק נרות בבית ומקבל את השבת במעמד הצנוע שלו עם עצמו.

מה קרה לך פתאום? מה גורם לאדם “חילוני” לגמרי לקבוע מזוזה בפתח הבית ולהדליק נרות בערב שבת?

“זה פשוט משהו שבא מבפנים. אין לי דרך אחרת להסביר זאת. שנים אחר-כך כשהתחלתי ללמוד חסידות הבנתי שמדובר פשוט על “אתערותא דלעילא”. הייתה לי איזו התעוררות. כל העבודה בחנות עם התקליטים והמוזיקה היהודית השפיעה עלי. זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי סוג כזה של מוזיקה. אני זוכר ששמעתי תקליטים של להקה שהייתה עושה כלייזמר בסגנון יהודי, והרגשתי שיש שם משהו שמדבר אלי”.

אבל המסע האישי בבוסטון נקטע כשאביו חלה ונפטר. “התחלתי להכנס לתהיות. חשבתי על חיים ומוות. השאלות של משמעות החיים מעולם לא העסיקו אותי קודם לכן, אבל פתאום משהו בי התעורר לחשוב. בדיעבד אני חושב שקודם לכן לא חשבתי על הדברים כי הייתי מאד שקוע בעולם הזה”.

זאת למרות שעסקת במוזיקה שהיא מימד יותר רוחני?

“המוזיקה אצלי הייתה חלק מהעולם הזה. מעולם לא הרגשתי שאני רוחני ולא התעסקתי במוזיקה כסוג של חיפוש עצמי. זה פשוט לא עניין אותי עד אז. עד שלא היה קושי גדול – בעקבות הפטירה של אבי ז”ל – פשוט לא נברתי בנושאים האלו. למרות זאת גם אז תמיד הרגשתי שיש איזו השגחה עליונה. תמיד ידעתי שיש משהו גדול יותר מהעולם ומהמציאות הגשמית. אני יכול לומר שתמיד הרגשתי את הנוכחות האלוקית בחיים שלי, גם כשזה לא השתקף באורח החיים שלי”.

תהליך טבעי שזרמתי לתוכו

בדיוק בשלב הזה, צילצל אל אורן חבר מהארץ שניגן עימו בלהקה שהרכיבו כצעירים בצבא. הוא הציע לו לחזור לארץ ישראל ולהשתלב בהרכב מוזיקלי חדש שהוקם באותם ימים. ההצעה הגיעה לאורן בשלב המתאים ביותר. גם כך הוא חווה באותו זמן את פטירת אביו והחזרה לארץ ישראל נשמעה לו כדבר המתאים ביותר.

בדרכו לארץ ישראל עצר לתחנה קצרה בלונדון שם פגש בחורה צעירה, שלימים הפכה לאשתו. הם החליטו להינשא ושבו יחד לארץ ישראל, במטרה להתיישב בה שוב – והפעם בקביעות. הזוג הצעיר התיישב בפרדס-חנה והיה נראה כי מסלול החיים שב לשגרה הקבוע: עבודה כמוזיקאי, חיי חברה ושאר עיסוקים. התהיות נותרו מאחור והתמוססו מול מעגל החיים.

דווקא אירוע זניח שלא היה בעל משקל משמעותי בחייו של אורן, גרם לתפנית. באחד מהימים גילה אורן כי בלו”ז שלו מופיעות שתי הופעות על אותו תאריך. הבלבול הפך לבעיה משמעותית לאחר שאף אחד מהמקומות שהזמינו הופעה לא היה מוכן להתפשר ולבטל את ההופעה. שני המקומות החלו להפעיל לחץ כבד על אורן שיבטל את ההופעה השניה, כדי שלא יצטרכו לבטל את ההופעה.

הלחץ שהגיע בעקבות האירוע היה המשקולת האחרונה על גבו של אורן שאותתה לו כי עליו לעצור את מהלך החיים. המעמסה הנפשית והלחץ סביב ענייני ההופעות גם כך כבר נתן את אותותיו, אך המאבקים סביב ההופעה המדוברת גרמו לאורן להתמוטט פיזית וליפול למשכב. הוא לקה בדלקת ושכב בבית במנוחה מבלי יכולת לנגן באף הופעה…

בזמן ששכב בבית החליט לעצור קצת את שגרת החיים ואשתו ייעצה לו כי עליו להתחיל להשקיע בלימודי מודעות. הוא תר אחר מורה למודעות עצמית, כשכלל לא כיוון לכיוון של יהדות, אך למזלו מצא אדם חביב בשם איתמר פרלמן שלימד את שיטתה של הרבנית ימימה אביטל ע”ה. השיעורים שילבו גם לימודי חסידות, שנגעו בליבו של אורן. “ופתאום הנשמה התעוררה”, אומר אורן.

“התחלתי ללמוד בעיון את מה זה מודעות עצמית על-פי היהדות וכמובן שיעורי חסידות ושלושה חודשים אחרי התחלתי לחזור בתשובה. זה לא היה תהליך של “הארה” או של חוויה אחת ששינתה הכל, אלא פשוט תהליך טבעי שזרמתי לתוכו. הדברים נעשו בצורה ספונטנית. התחלתי להניח תפילין, לשמור שבת ולהקפיד על כשרות, הכל תוך זמן קצר מאד. עוד לא שיניתי את הופעתי החיצונית ולא נכנסתי לגמרי לעולם של תורה ומצוות, אבל היה ברור לי שזה הכיוון. הלימודים פשוט משכו את ליבי”.

סתם יום אחד אדם קם בבוקר ומתחיל להניח תפילין?

“הייתי במסע של חיפוש אחר תשובות לשאלות שהיו לי. יום אחד הלכתי לחנות ספרים וביקשתי ממנו ספר שישנה לי את החיים. הוא הביא לי ספר טיבטי ואמר לי שזה הספר הרוחני הכי טוב שיש לתורות המזרח להציע. קראתי בספר ושום דבר בספר לא משך אותי. לא הרגשתי שזה שייך אלי. חשבתי לעצמי ‘זה סיפורים יפים, אבל לא שלי’. ברגע שהתחלתי ללמוד חסידות הנשמה שלי התעוררה ואיתה האמונה. הרגשתי שזה שלי. כאילו משהו בתוכי אמר לי ‘פה מה שחיפשת אורן’. זה פשוט הרגיש לי התדר הנכון”.

“השינוי הגיע דווקא מכיוון בעיה שצצה בעקבות תהליך התשובה. פתאום החלו בעיות של פרנסה. עד אז הייתי עובד בכל סופי השבוע, כשעיקר ההופעות היו בליל שבת… פתאום ביטלתי את כל ההופעות ובעקבות כך הפסיקו להגיע אלי פניות להופיע בשבתות. הרגשתי שאני מפסיד את פרנסתי. פתאום לא הרווחתי כסף וגרוע מכך לא היה לי היכן לנגן”.

זמן קצר לאחר מכן קיבל אורן הצעה מלהקת חתונות חסידיות להצטרף אליהם ככנר. “הצטרפתי ללהקה וקיבלתי כמות של תקליטי מוזיקה יהודית לשמיעה, כדי להתחיל להכיר את החומרים. באחד התקליטים שמעתי את הניגון החב”די “צמאה לך נפשי” – השמח, ובאותו רגע הרגשתי שמצאתי את הייעוד שלי. פשוט הרגשתי שמצאתי את מה שחיפשתי. עמדתי במשך שעה עם הכינור וניגנתי את הניגון ופשוט התמסרתי אליו. באותם רגעים חוויתי תחושה עילאית והבנתי שהנפש שלי מצאה מרגוע”.

הפתגם ב’היום יום’ 
שהצית את האש החב”דית

איך משם הגעת לחב”ד?

“התחלתי להתקרב וללמוד עוד ועוד, אבל הרגשתי אבוד בעולם של התורה. לא הצליח להתחבר לאף זרם ברור וחיפשתי כיוון. רציתי גם ללמוד קבלה והרגשתי שאין לי דרך ברורה לעשות זאת. במשך תקופה ארוכה הסתובבתי בכל מיני ‘כוללים’ והכרתי כל מיני פנים בדרך התורה והמצוות – שכולם דברים אלוקים חיים – אבל עדיין הרגשתי שאין לי דרך משלי. למשל לא ידעתי כיצד לנהוג בענייני הלכה, כשיש ריבוי מנהגים ושיטות. גיליתי גם כל מיני סתירות וגישות בחיים שלי, שלא ידעתי כיצד ליישב ביניהן. בחב”ד מצאתי דרך ברורה. גיליתי השקפה מסודרת על החיים ועל העולם ומצאתי תשובות לכל הקונפליקטים בחיים. החסידות פתחה בפני דרך ברורה בכל תחומי החיים והרגשתי שיש לי דרך סלולה לצעוד בה”.

“יום אחד ישבתי בחזרתי עם המוזיקאי החב”די נאור כרמי ופתאום הוא מקריא לי מספר “היום יום” שהרבי הריי”צ מביא בשם הבעל-שם-טוב שגשמיות של יהודי היא הרוחניות שלך. זה הצית אותי מבפנים. חשתי שהאימרה הזו מתמצתת את כל השיטה של החסידות ושל תורת הקבלה בצורה הפשוטה והבהירה ביותר. באותו רגע החלטתי שאני רוצה ללכת בדרך החסידות והתחלתי לקבל על עצמי לימוד שיעורי חת”ת”.

“כשרציתי ללמוד תניא מצאתי את שיעורי הרב כלב בתקליטורים והתחלתי לצפות בהם. אחרי שנתיים הוא התקשר אלי יום אחד, בלי שהיתה פעם בינינו אף פעם היכרות. הוא הציג את עצמו ואמר ששמע את הניגונים שלי ורוצה ללמוד איתי תניא. כבר בטלפון הוא חיזק אותי מאד. סיפרתי לו על תהליך התשובה וההתקרבות שלי והרגשתי שיש בינינו חיבור. זה היה תחילתו של קשר שהפך ברבות הימים לחברותא קבועה, ולשיתוף פעולה בערבי ניגונים ברחבי הארץ”.

הקשר עם הרב כלב, איפשר לאורן העמקה בתורת החסידות והכרות מקרוב עם ספר התניא. “הרב כלב לא רק לימד אותי חסידות אלא לימד אותי איך הופכים את התובנות האלו למסר חי בחיי היום-יום. הוא לימד אותי איך מיישמים את מה שלומדים וזה הכי חשוב. בעקבות הלימוד הבנתי שההכוונה האמיתית להנהגה היא התורה. בחב”ד הכרתי את הדרך של הארת פנים אמיתית והרגשתי שזה מתאים לי. ספר התניא הציג לי ספר הכוונה ברור לחיים שיש בו את הכל. מצאתי התייחסות לכל פרט בחיים וזה השפיע עלי רבות. הלימוד של התניא נגע בי במקומות שהרגשתי חסר. אני חושב שכבר כשהתחלתי ללמוד את התניא היומי בלימוד החת”ת הרגשתי את השינוי”.

לנגוע במקומות 
הכי גבוהים של הנפש

כיום עוסק אורן בעיקר בביצוע של ניגונים חסידיים עתיקים של כלל החצרות וכמובן של ניגוני חב”ד האותנטיים. “הניגונים החב”דיים מבטאים את המקום הגבוה ביותר שאפשר להגיע אליו באמצעות נגינה. אלו ניגונים שנוגעים במקומות הכי גבוהים של הנפש ופשוט מזככים אותך מבפנים. הם מנענעים אותך מהשורש ומשמחים באמת”.

אתה חש שזו השליחות שלך?

“בהחלט. השליחות שלי היא לשמח. פשוט להביא לאנשים שמחה פנימית אמיתית. כשמנגנים ניגונים אנשים מרגישים פשוט דביקות אלוקית ומתחברים למימדים שמעבר. כתוב בחסידות שניגון שורשו בספירת הבינה”.

מה מיוחד דווקא בניגוני חב”ד?

“בניגוני חב”ד אתה מרגיש את הדיוק. צריכים ללמוד איך לנגן, איך ללמוד אותם, יש מקום לסדר החיצוני ולדינמיקה של הניגון. הכל מדוייק. צריך לגשת ביראת כבוד לניגון, להרגיש שזה קולמוס הנפש. אם אתה ניגש כך לניגון ומתחבר אליו באמת זה יותר חזק מכל חיבור אחר. כי בניגון יש חיבור אמיתי עם כיסופיים אמיתיים. אני למדתי רבות מהמוזיקאי ר’ נדב בכר, שלימד אותי המון על העולם של הניגון החסידי”.

“מאז שהתחלתי לעבוד עם ניגונים, אני לא מסוגל לשמוע שום מוזיקה אחרת. כל מוזיקה אחרת נשמעת פתאום חומרנית – לעומת הניגונים הרוחניים. ניגון זה לא מוזיקה. אין בעולם המוזיקה סוג כזה של נגינה. מרגישים שזה מעולם אחר. זה הסוד הפשוט מדוע ניגון הוא כל-כך מרומם”.

כחלק מהשליחות המוזיקלית הקימו אורן ונדב בכר את לקהת “א גרויסע מציאה” ששמה לה למטרה להביא לקהל הרחב תכנים חסידיים באמצעות המוזיקה. הם הלחינו מגינות על טקסטים שכתבו מתחילת התשובה והצליחו להביא תכנים עמוקים מאד לקהל הרחב – כולל רעיונות עמוקים מהחסידות על “אור אין סוף” ו”עצמות ומהות”.

בימים אלו עובד אורן על אלבום חדש, שנועד לספר את הסיפור האישי שלו. “אני מרגיש שזו השליחות שלי, אז החלטתי לתרגם את סיפורי התשובה האישיים שלי לאלבום מוזיקלי. זאת העבודת ה’ שלי. החסידות מלמדת שלכל אחד יש את החלק שלו ואני מרגיש שזה החלק שלי. ה’ נתן לי שליחות ואני מקווה שאצליח לנצל אותה כראוי. יום אחד ביקרתי בישיבה ברמת אביב, וניגש אלי בחור שסיפר לי שבמהלך תהליך התשובה שלו היה במשבר קשה וממש רצה לברוח מהכל, אבל אז שמע את הדיסק שלנו והתחזק וכיום הוא תמים חב”די. זה נותן כח”.

לסיום?

“כל הנגינה שלנו היא חזרות לקראת הנגינה בבית המקדש השלישי. אני מרגיש שעולם המוזיקה הוא הכידון – הכלי שלנו לעבודת השליחות. הענין של גאולה זה המלכת אור ה’ בעולם וזה נעשה על-ידי המוזיקה, כשמצליחים להגיע למקומות רחוקים מאד, שסתם כך קשה לחדור אליהם”.