הושיט לי הרבי דולר

“החלפתי את בגדי הנזירה והגעתי לבית מספר 770 בשדרת איסטערן פארקווי. חיכיתי זמן רב, כשלפניי ומאחוריי עומדות בשורה ארוכה נשים רבות. כשסוף סוף הגיע תורי, הושיט לי הרבי דולר ותוך שבריר שנייה מצאתי את עצמי בדרך החוצה. אך אז, באופן בלתי צפוי לחלוטין, נקראתי על ידי הראביי בחזרה. הוא הושיט לי דולר נוסף, באומרו: “זה עבור אירלנד”. באותו רגע חטפתי שוק. ‘איך הוא יודע’?!…” • סיפור מופת מדהים על “הראביי שבית מדרשו הוא בית משיח”, שסופר על ידי אביו של מי ששמע את המעשה מכלי ראשון   

הציור באדיבות ‘מחניים’ “לפי המראה שלך אתה כנראה יהודי, האם השערתי נכונה”? הנזירה שאיישה את המשרד המהודר בו התרכזו עסקי נדל”ן, אותם ניהלה בשותפות עם נזירות נוספות מהכנסייה הנוצרית בפילדלפיה, הפנתה את השאלה האחרונה לצבי, צעיר מבית חב”די שהגיע למקום למטרת עסקים.

“אכן”, השיב לה צבי, תוך שהוא מיטיב מבלי משים את הכיפה שעל ראשו.

“ואת ראביי שניאורסאהן, אתה מכיר אולי”? הוסיפה לשאול.

“בודאי, הוריי מתגוררים בקראון–הייטס”, אישר צבי גם הפעם.

הנזירה הייתה מרוצה למשמע תשובתו: “אם ככה, בא תשמע סיפור על הראביי”…

צבי נעתר ברצון להצעה והיטה את אוזניו ברוב קשב כאשר הנזירה פתחה בסיפורה:

הדבר אירע לפני למעלה מעשרים שנה. במסגרת העסקים שאני מנהלת עם מספר שותפים, אני נוסעת מידי פעם לסניף שלנו באירלנד, על מנת להתרשם מקרוב כיצד הוא מתנהל. מי שמנהל את הסניף, משמש בכובעו הנוסף גם ככומר בכנסייה של אירלנד.

באחת הפעמים כאשר נסעתי להיפגש איתו ולקבל דיווח על מצב העסק, הוא ביקש במפתיע באמצע הפגישה שנעשה הפסקה למספר דקות. משום מה הסתקרנתי לדעת מהי הסיבה לבקשתו ומה הוא עושה בזמן הזה. עקבתי אחריו וראיתי שהוא נכנס לאחד החדרים, כאשר הדלת נותרה פתוחה מעט.

משהצצתי פנימה, נגלה לעיניי מראה מוזר. מולי ישב הכומר בכבודו ובעצמו, כאשר על ראשו וידו מונחות קוביות בצבע שחור שרצועות כהות משתלשלות מהן והוא עוטה בגד מוזר בצבע לבן הנוטה לצהוב.

בילדותי גדלתי ברובע ברונקס והכרתי יהודים, כאשר אף השתתפתי פעם במה שמכונה ‘חגיגת בר מצווה’. משבגרתי, גם עבדתי תקופה מסויימת כ”שבת גויה” ואני קצת מכירה את אורח החיים היהודי. ידעתי שאלו התפילין איתן נוהגים היהודים להתפלל, ומובן אם כן שפליאתי לא ידעה גבולות.

כאשר לאחר כרבע שעה יצא הכומר מחדרו וחזר למשרד, לא התאפקתי וסיפרתי לו שראיתי אותו. “תוכל להסביר לי מה פשר הדברים”?

הוא הבין היטב את השאלה, וענה: אני עומד לספר לך דבר שיפתיע אותך. לפני שבועות מספר חלמתי חלום, ובחלומי אני רואה רב יהודי בעל הדרת פנים שאומר לי: ‘אתה יהודי, ואתה צריך לחזור לחיק היהדות’…

כאשר החלום עלה בזיכרוני לאחר שהקצתי משנתי, לא ידעתי כיצד עליי להתייחס לכך.

דבריו ‘החלומיים’ של הרב נחתו עליי בהפתעה גמורה. לרגע התלבטתי, אך מיד דחיתי את דבר החלום ממני והלאה. ‘ממתי אני נוהג להתייחס לחלומות ברצינות’?!… כך אמרתי לעצמי ושכחתי מהעניין.

אך כאשר החלום חזר על עצמו מספר פעמים, החל הדבר להטריד את מנוחתי. אינני רגיל שחלומותיי חוזרים על עצמם, בפרט לא חלומות על רבנים יהודיים.

וכך, אם קודם לכן עדיין קיננה בליבי האמונה שאין צורך להתייחס לחלומות ברצינות, בפרט אם הם מאיימים להפוך את עולמך, הרי כשהרב הפך כמעט לאורח של קבע בחלומותיי כבר לא יכולתי להתייחס לעובדה הזו בשוויון נפש.

הבנתי שהעסק רציני ואין לי את הפריבילגיה להתנהג כאילו לא אירע דבר. היה ברור לי שעליי לבדוק את שורשיי. פניתי לכמרים הזקנים, ולאחר חקירה ודרישה מייגעים התברר לי כי אמנם, כפי שכבר הי’ ידוע לי, הגעתי בגיל ארבע וחצי לבית היתומים הנוצרי, אך נוסף לכך עוד פרט קריטי: הוריי היו יהודים והם מסרו אותי לאותו מוסד במהלך השואה. דבריו של הרב שנאמרו אליי בחלום התבררו כנכונים - - -

אט אט עיכלתי את הגילוי המסעיר וזמן מה לאחר מכן השגתי טלית תפילין ולמדתי להתפלל כמו יהודי. אני יודע שהדברים מכניסים אותך להלם, אבל אלו העובדות ואני חושב לחזור ליהדות, כאשר אלו הם צעדיי הראשונים לקראת צאתי מהכנסייה ופרישתי מתפקידי”!

“הכומר סיים את סיפורו המדהים והותיר אותי פעורת פה”, המשיכה הנזירה הנוצרית בסיפורה לצבי שהקשיב בנשימה עצורה, “ובזכות חוש הסקרנות המפותח שניחנתי בו, כפי שבוודאי כבר הספקת להבין, שאלתי אותו מיד: “אתה יודע מיהו הראביי שהגיע אליך בחלום, האם הוא חי והיכן הוא מתגורר”?

הכומר–היהודי ענה לי: “לא תאמיני. יום אחד ראיתי בטלוויזייה שידור מחג החנוכה, אותו חוגג העם היהודי, כאשר על המרקע נראתה הדלקת חנוכייה במרכזו של ‘הרבי מליובאוויטש’ שמתגורר בברוקלין, בשכונת קראון–הייטס. פתאום הבחנתי בדבר מדהים שהכניס אותי להלם. המצלמה התמקדה בדמותו של הראביי וזיהיתי מיד שהוא זה שהגיע אליי בחלום”!…

רשמתי לעצמי את הפרטים - המשיכה הנזירה לספר לצבי - וחזרתי לפילדלפיה. יום אחד, כאשר הי’ בתוכניתי להגיע לברוקלין, הרמתי טלפון למשרדו של הראביי בבקשה לקבוע לי איתו פגישה. נעניתי שכיום אין אפשרות לקבוע פגישה פרטית, ואם אני מעוניינת אוכל להגיע בכל יום ראשון, כאשר הוא מחלק דולרים לכל הבאים אליו. החלטתי להגיע לחלוקה. לבשתי בגדים רגילים במקום גלימת הנזירה והגעתי לבית מספר 770 בשדרת איסטערן פארקווי, שם, כך נאמר לי, שוכן מרכזו של הראביי.

חיכיתי זמן רב, כשלפניי עומדות בשורה ארוכה נשים רבות ומאחוריי שורה ארוכה עוד יותר. כשסוף סוף הגיע תורי, הושיט לי הראביי דולר ותוך שבריר שנייה מצאתי את עצמי בדרך החוצה. אך אז, באופן בלתי צפוי לחלוטין, נקראתי על ידו בחזרה. הוא הושיט לי דולר נוסף, באומרו: “זה עבור אירלנד”.

באותו רגע חטפתי שוק. ‘איך הוא יודע’?!

הבנתי שהדולר הנוסף מיועד לכומר–היהודי מאירלנד ובהזדמנות הראשונה העברתי לו את הדולר ששלח לו בהקיץ הראביי שבא אליו בחלום. אני מאמינה שהדולר חיזק אותו מאוד בדרכו החדשה–ישנה.

הנזירה סיימה את סיפורה, כשהיא מוסיפה: “כמו שאמרתי לך, ביררתי קצת על הראביי. בטח אתה יודע שהבית שלו, שבו קיבלתי ממנו את הדולרים, הוא בית משיח”…

[את הסיפור המיוחד שמעתי ממספר מקורות, ולאחר מכן פניתי להרב משה שי’ בוגומילסקי, שבנו שמע את המעשה מכלי ראשון,  והוא ניאות לחזור באוזניי בפרטות על עיקרי הסיפור - ח.ב.].