הוא עשה דרך ארוכה מנער צעיר בחוגי ה ’ מזרחי ’ עד שהגיע לחב ” ד . אש החסידות בערה
הוא עשה דרך ארוכה מנער צעיר בחוגי ה’מזרחי’ עד שהגיע לחב”ד. אש החסידות בערה בלבו שנים ארוכות, אך בכל פעם נמנע ממנו מלממש את שאיפתו וללמוד ב’תומכי תמימים’. במשך השנים עמד בקשר מכתבים עם הרבי, ולאחר חתונתו, הועיד לו הרבי שליחות במבוא חורון, ישוב קהילתי של פאג”י, לשם הוא מביא את בשורת הגאולה • קווים לדמ
הוא עשה דרך ארוכה מנער צעיר בחוגי ה’מזרחי’ עד שהגיע לחב”ד. אש החסידות בערה בלבו שנים ארוכות, אך בכל פעם נמנע ממנו מלממש את שאיפתו וללמוד ב’תומכי תמימים’. במשך השנים עמד בקשר מכתבים עם הרבי, ולאחר חתונתו, הועיד לו הרבי שליחות במבוא חורון, ישוב קהילתי של פאג”י, לשם הוא מביא את בשורת הגאולה • קווים לדמותו של הרב אלישע אבני ע”ה, שליח שניהל פעילות תורני תוססת במשך יותר משלושים שנה, ונפטר לאחר מחלה קשה ימים אחדים לפני חג הפסח • מוגש לרגל מלאות ‘שלושים’ לפטירתו
געגועים לא מוסברים
הרב אלישע אבני נולד באחד המקומות היותר מזוהים עם תנועת ה’מזרחי’ – כפר הרוא”ה. חינוכו מילדות היה על ברכי הציונות הדתית, ומורה דרכו היה הרב הראשי הראי”ה קוק. למרות זאת, כבר בגיל צעיר חש את החב”דיות בנשמתו. מאז ומתמיד חש משיכה לתורת החסידות, בגיל שתיים עשרה הכניס אותו אביו הרב ישעיהו אבני, למחנה קיץ שהתקיים בכפר חב”ד.
אחת החוויות החב”דיות החזקות שזכורות לו, הייתה מהתקופה בה שהתה משפחתו בשליחות הסוכנות היהודית בבריטניה. באותה תקופה טס אביו לניו-יורק ונכנס ל’יחידות’ אצל הרבי שארכה למעלה משעתיים. כל נסיעתו של אביו מאירופה לארה”ב הייתה בשביל להיפגש עם הרבי. אביו לא שיתף אותו בכל פרטי המפגש עם הרבי, שכן צעיר לימים היה, אך ברבות השנים שמע ממנו גילויי הערצה כלפי הרבי, מנהיגותו וצדקותו.
ההתקרבות הגדולה שלו לתורת החסידות הייתה כשנכנס ללמוד בישיבה בכפר הרואה בראשות הרב צבי נריה. זה אִפשר לחסידי חב”ד להגיע לישיבה ולארגן שיעורים בתורת החסידות בפני התלמידים. הרב נריה גם היה האיש שהכניס לישיבות התיכונית את ההתוועדויות בי”ט בכסלו. נפשו של אלישע הצעיר להטה לחב”ד. כשהבין מורהו כי הוא ‘נתפס’ לחסידות, ניסה להקשות עליו בהצהירו שזה לא יבוא על חשבון לימוד הגמרא וכי יהיה עליו להשלים את חומר הלימודים בזמנו הפנוי.
“היתה בי תשוקה גדולה ללמוד חסידות, הייתי מוכן להפסיד חלק ניכר מההפסקות שלי ולו בכדי שנשמע את המרצים החב”דיים שהטיבו ללמדנו ולהחדיר בנו את יסודות תורת החסידות”, סיפר לימים הרב אלישע אבני ע”ה בראיון מיוחד ל”בית משיח”. “הרגשתי שאלה דברים אמיתיים”. אלישע הצעיר הבין פתאום שחסידות אינה ווערטלאך, ודברים של רגש לבבי חסר עומק. הוא מצא עומק בתורה שהעמיד את התורה כולה באור בהיר ונהיר של עבודת ה’ אמיתית.
מי שהציע לו לראשונה לכתוב לרבי, היה הרב שלום דובער הלוי וולפא, שמסר שיעורי חסידות בישיבה. אלישע נענה להצעה ובפעם הראשונה בחייו כתב לרבי. בין השאר סיפר על העובדה שמצד אביו הוא מצאצאי כ”ק רבנו הזקן בעל התניא והשולחן ערוך, ושאל האם זה נכון שבכך יש לו קרבה משפחתית עם הרבי. הרבי החזיר את מכתבו כאשר מתחת המילים “שאר בשרו” מתח קו להדגשה. אלישע שהיה אז נער כבן שש-עשרה בלבד, הוצף בהתרגשות.
”’לעת עתה’ הבנו שזה עד שמשיח מגיע”
חייו של ר’ אלישע לא היו פשוטים. אביו ר’ ישעיהו נפטר לפתע פתאום ואף לא זכה להשתתף בבר מצווה של בנו אלישע. אימו חלתה מאוד. את המצב הרגשי המורכב ניצלו מוריו כדי להניאו מלעבור ללמוד בישיבה חב”דית. הם פנו לאמו שקיבלה את חוות דעתם, וביקשה ממנו להמשיך את לימודיו בכפר הרואה על מנת להוציא תעודת בגרות. במצוקתו שלח מכתב לרבי והציע את ספקותיו, כאשר מחד גיסא – לא רצה לפגוע באימו, ומאידך גיסא – נפשו חשקה בתורת החסידות. לאחר שבועיים ימים זכה לקבל את תשובתו של הרבי, מכתב ארוך ומנומק, שבסיכומו נכתב “ילמד במקום שמרובה מידת יראת שמים ולימוד החסידות”. עבור אלישע אבני התשובה הייתה פשוטה. איפה יש מקום העונה על פרמטרים שכאלה? רק בישיבה של חב”ד!
הלחצים כנגד הלכו וגברו, ואלישע נשאר בישיבתו עד סיום שנת הלימודים, ואז כתב שוב לרבי לגבי המשך דרכו. הרבי השיב לו להתייעץ עם רב מורה הוראה בישיבה בה הוא לומד. הרב שנשאל הציע לו להמשיך את לימודיו בישיבת ‘מרכז הרב’. גם שם, אש החסידות הוסיפה להתעצם ולהתגבר בתוכו. הרב אבני זכר מאותם ימים את הצימאון העצום שמילא אותו ללמוד ולהשיג עוד מפנימיות התורה.
שנתיים וחצי ימים למד ב’מרכז הרב’, כאשר בד בבד השתתף בקביעות בשיעורי חסידות שמסרו חסידי חב”ד בירושלים. מסתבר, שלמרות כל המאמצים של רבותיו להניא אותו מדרך זו, מאמציהם לא נשאו פרי ולבסוף הוא שב לשורשיו הנשמתיים בחב”ד.
ביו”ד שבט באחת השנים, אלישע יצא מהישיבה ונסע בטרמפים לכיוון כפר חב”ד. בחלוף כמה שעות הגיע לבני ברק ומשם מישהו לקח אותו לכפר חב”ד, היישר להתוועדות של המשפיע הרב משה נפרסטק. זה שבה מיד את לבו של העלם הצעיר שהגיע זה עתה מרחוק. את שנת הלילה שלאחר ההתוועדות הארוכה, עשה אלישע על אחד הספסלים בישיבה. מאז נקשרה נפשו בעבותות אהבה אל הרב נפרסטק, עד שלימים הפך למשפיעו האישי.
אלישע אף השתתף בקביעות בשיעור חסידות שהתקיים בבית הנשיא בתקופתו של הנשיא שז”ר. מוסר השיעור היה הרב עדין אבן ישראל שלימד ‘דרך מצוותיך’ “הרגשתי שאני ‘עף‘…” סיפר ר’ אלישע בחיוך.
בתום לימודיו ב’מרכז הרב’ חיפש מקום בו יוכל ללמוד בשלווה ללא דאגות פרנסה, וכך הגיע בעודו רווק לישוב מבוא חורון שהיה מושב שיתופי, שם, ידע, יוכל ללמוד ללא טרדות ולקבוע עיתים לתורה בעוד מלאכתו תהיה ארעית.
מבוא חורון הינו ישוב השוכן על גבעה בצפון עמק איילון, ליד איילון המקראית. הישוב הוקם בשנת תש”ל כקיבוץ של תנועת ההתיישבות של ‘פועלי אגודת ישראל’. לאחר מלחמת יום הכיפורים עלו המתיישבים למקום הנוכחי והשתכנו בבתי קבע. כיום מתגוררות בישוב כמאתיים משפחות הנמנות ברובן על זרם הציוני דתי.
ר’ אלישע התקבל למסגרת השיתופית של היישוב עד לנשואיו. רעייתו, תבלח”א, חפצה אף היא בדרך החיים זו. למרות שכלפי חוץ עדיין היה כפי שיהודי ציוני דתי נראה, אך בפנימיות נפשו כבר היה חסיד חב”ד לכל דבר ועניין. הספריה שבביתו מלאה הייתה בספרי חסידות, מאמרים ושיחות.
בשנת תשל”ח החליטו ר’ אלישע ורעייתו לנסוע לצפת, כדי שר’ אלישע יוכל ללמוד בישיבת חב”ד בעיר למשך תקופת-מה. הם ניצלו את אחד מסעיפי התקנון של המושב השיתופי, שמותר לצאת מחוץ ליישוב על מנת ללמוד בישיבה גבוהה לפרק זמן של עד חצי שנה, וזאת במימון היישוב. “חצי שנה ינקתי מים טהורים מהישיבה, שהפכה אותי לחסיד גם במימד החיצוני”, סיפר ר’ אלישע ועיניו נצצו בהתרגשות.
מאז נפשו נקשרה בקהילה בצפת, כאשר למד חסידות וספג הנהגה חסידית ממשפיעי השכונה ורבניה. את שגרת יומו החל בשש וחצי בבוקר בשיעור מאמרי הרבי מהר”ש, ואחר התפילה המשיך את לימודיו בישיבה. את לבו ולב רעייתו שבו בעיקר האחווה, האהבה והרעות שבין איש לרעהו בקהילה של הימים ההם.
בתום חצי שנת לימודים בצפת, כתב ר’ אלישע שוב לרבי ושאל מה לעשות הלאה; האם להישאר במבוא חורון או לעבור להתגורר בקהילה בצפת. הוא שאל גם לגבי עיסוק ופרנסה.
תשובת הרבי הפתיעה אותו ואת רעייתו. “ימשיכו לעת עתה במקום שהם גרים”. כשר’ אלישע נזכר בתשובה ההיא, עיניו הצטעפו: “’לעת עתה’ הבנו שזה עד שמשיח מגיע, או עד שהרבי יורה לנו שליחות אחרת. מחד גיסא – היינו מעט מדוכדכים; אהבנו את הקהילה בצפת. מאידך גיסא – שמחתנו לא ידעה גבול. הרבי מבקש לייעד אותנו לשליחות במבוא חורון. הרבי הטיל עלינו משימה להפיץ את מעיינות החסידות ביישוב. לא היססתי אף לא רגע מיותר; במהירות הכי אפשרית ארזנו את מיטלטלינו, נפרדנו לשלום מידידנו ומכרינו, וחזרנו לישוב”.
שליחות במעלה ההר
לקראת י”א בניסן תשל”ח, נסע הרב אלישע אבני בפעם הראשונה בחייו ל-770, בכדי לשאוב מלוא חופניים כוחות. החוויה הזו העצימה את רגש ההתקשרות שלו לרבי ולחסידות פי כמה וכמה. החסידים בבית חיינו, ראיית פני המלך וברכת ‘שהחיינו’, כל אלה הרימו אותו כמה טפחים מעל פני הקרקע. “זה היה מסע שכל כולו חלום…”
לקראת סיומו של ביקור, עמוס בחוויות, זכה להיכנס ל’יחידות’ פרטית. הוא ביקש מהרבי ברכה ונתינת כוח להפצת המעיינות, והרבי דיבר עמו במשך מספר דקות. רגליו רעדו ושיניו נקשו מיראה. הרבי בירכו שיזכה להרבות הרבה אור בתורה גם בפן הנגלה שבתורה וגם בפן הפנימי של התורה.
לימים סיפר כי כשיצא מהיחידות, הרגיש “מרחף”. ועם זאת, הצטער על ששכח לבקש מהרבי ברכה “שיהיה לי כוח להתוועד”.
ר’ אלישע חזר לארץ הקודש בתחושה מרוממת. הפעולה הראשונה שעשה ביישוב, היה ייסוד שיעור בתניא, והבאת משפיעים חב”דיים להתוועד בתוככי הישוב. מי שסייע לו רבות באותם ימי בראשית, היה הרב טוביה בלוי שהגיע פעמים רבות להתוועד ולמסור שיעורים. מאוחר יותר היה בא הרב מאיר מארק, ששימש בשליחות ביישוב לא רחוק – מכבים רעות.
הרב אלישע אבני הגדיר את פעילותו החב”דית בישוב מבוא חורון בשנים האחרונות כ”ישיבה על כרי דשא מוריקים ונוחים”. לא כך היה לפני כמעט ארבעים שנה, כשהחל את פעילותו בשליחות של הרבי מלך המשיח. הגרעין החזק של התושבים המחזיק בתפיסה ציונית אדוקה, לא ראה עמו עין בעין את פעילותו, ולא פעם הצר את צעדיו וראה בו מטרד. העובדה שבעברו היה נמנה על החוג הנלהב של ממשיכי דרכו של הרב קוק, הקלה עליו את ההתמודדות, אך למרות זאת, מרצים חב”דיים היו עוברים סינון קפדני מצד רבני הישוב.
לא קלה הייתה ראשית דרכו, שכן אישים שונים ביישוב חששו מהחדרת רוח חב”דית בתוככי היישוב. לבסוף הוסכם שכל מרצה חב”די שיגיע ליישוב, יעבור קודם את אישורו של המרא דאתרא. “היו ימים שחשבתי שיהיה קל לי יותר לעשות שליחות בקיבוץ השומר הצעיר”, חשף את צפונות לבו. לא פעם נאלץ לפעול במחתרת. תושבי היישוב שומעי לקחו הנם אישים נכבדים מציבור ה’כיפות הסרוגות’, בעלי ידע תורני רחב, מחנכים ורמי”ם.
אולם, למרות הקשיים שנערמו בדרך, רבים התקרבו בזכותו לתורת החסידות במהלך השנים. הוא חש כי ברכות הרבי מלוות אותו בכל צעד ושעל. מה שגרם לו ‘להעביר הילוך’ בפעילות, היה ביקורו השני אצל הרבי בחג הסוכות תשמ”ב. זה היה תשרי עמוס גילויים. התוועדויות ותפילות שעוררו את נימי נשמתו.
כשהגיע בחזרה לישוב לאחר תשרי, נכנס לגני הילדים וחילק לגננות פיסות מה’לעקח’. כשאפשרו לו לדבר בפני הילדים, סיפר להם מאיפה העוגה, ולאחר מכן העניק לכל ילד כמה פירורים… מאז נפרצה דרך נוספת בעבודה עם ילדי היישוב, בעוד שקודם לכן, עיקר הפעילות הייתה עם המבוגרים.
אחד המאפיינים הגדולים של הפעילות החב”דית במבוא חורון, היא הקביעות והרציפות, הן בפעילות עם המבוגרים והן בפעילות עם הילדים. הרב אבני בהחלט התגאה בקביעות הזאת. ילדיו גדלו כבר מגיל אפס ברוח השליחות.
עד פרוץ מחלתו, התמקדה פעילותו בישוב בעיקר בשיעורי תניא וחסידות בפני גברים ונשים, בהתוועדויות ביומא דפגרא לצד מרצים ומתוועדים חב”דיים. פעילות ענפה התקיימה גם עם הילדים והנוער במסגרת ארגון צבאות ה’ הפועל במקום שנים ארוכות, מאז הרים הרבי על נס את הפעילות עם הטף.
מי ששותפה מלאה לפעילות, היא תבלח”א, רעייתו הגב’ רותי אבני, השליחה במקום המפיצה חסידות ומעודדת נשים רבות מתושבות היישוב שבאות לכתוב לרבי באמצעות ה’אגרות קודש’ ואף רואות ניסים ונפלאות. היא עצמה חוותה ניסים ונפלאות באמצעות האגרות.
להעביר את המסרים נכונה
על אף הרגישות הרבה בהחדרת מסרי הגאולה ביישוב שאופיו דתי לאומי, הרב אבני לא היסס לעסוק גם בנושא “השליחות היחידה והאחרונה”, פירסום בשורת הגאולה.
בתהלוכות שמתקיימות בל”ג בעומר מדי שנה – וזו אחת האטרקציות הגדולות של ילדי הישוב במעגלי השנה – מפריחים לשמים בלוני משיח ומבקשים מהקב”ה לשלוח את הגאולה. “הפטנט הוא נורא פשוט”, סיפר הרב אבני, “ציבור המבוגרים ביישוב הם ‘אגוז קשה לפיצוח’, אז אנחנו עובדים עם הילדים והם משפיעים על הוריהם. זו הסיבה שחלק ניכר מפעילותינו היא עם הטף. ילד קולט אמת. אי אפשר לרמות אותו. כך בל”ג בעומר למשל, מתקיימת תהלוכה רבת משתתפים בה נוטלים חלק גם מבוגרים רבים”.
“בכלל, במסרים של משיח, הרבה תלוי איך אומרים את הדברים. אני זוכר שבאחת התהלוכות אצלנו הגיע ר’ זושא פרטיזן כדי לעודד. לא אשכח את הלהט שלו, את האמת שהקרין. איש לא יכול היה לעמוד מולו. כשאנשים רואים שאנחנו מאמינים בזה – הדברים מתקבלים”.
זרעו בחיי השליחות
ביום י’ בניסן, לאחר ייסורי מחלה רבים, הלך לעולמו הרב אלישע אבני ע”ה והוא בן 58 שנים. הלווייתו התקיימה באותו יום במקום שליחותו. למעלה מאלף איש, השתתפו בהלוויה רווית היגון וכאב גדול.
זכה הרב אלישע ז”ל עם תבדלח”א רעייתו רותי שתחי’ שכל בנותיהם נישאו לתמימים חסידי חב”ד ויצאו לשליחות. בתו אבישג ובעלה הרב מאיר כהן שליחים בצורן. בתו צביה ובעלה הרב ליפשיץ שליחים באופקים, בתו דבורה לאה ובעלה הרב פיש שליחים בבית יצחק, ועוד. בוודאי בני משפחתו ימשיכו בפעילות הענפה והקדושה במושב ובאזור כולו.
חתנו הבכור הרב מאיר כהן, נפרד ממנו במילים נרגשות: “אתה חסיד, כל חייך התנהגת כחסיד, הסתלקת כחסיד בערב י”א בניסן יום ההולדת של הרבי שכה היית קשור איליו ומסור לבצע את כל הוראותיו”, והמשיך החתן: “ידועה אמרתו של מורנו הבעל שם טוב, בשם רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, כי מי שישיר את ניגונו המיוחד, יעורר רחמים עליו…”
כאן החל לנגן את הניגון כאשר אנ”ש והתמימים מצטרפים איליו כמו גם רבים מחובשי הכיפות הסרוגות, תושבי המקום, שהצטרפו. אף עין לא נותרה יבשה במעמד קדוש ומרטיט זה.
*
“השבת זכיתי לטעום טעם גן עדן”
מילות פרדה מאת ידיד המשפחה, הרב יוסף הרטמן:
את ר’ אלישע אבני הכרתי כבר בילדותו לפני כיובל שנים, כאשר היה חניך אצלי בקייטנת “גן ישראל”, ואני הייתי מרכז הקייטנה בכפר חב”ד.
אלישע היה אישיות מיוחדת, אוהב ומכבד כל אדם, מאיר פנים לכל אחד. כל ימיו חיפש להתעלות בקדושה ובטהרה, בלימוד הנגלה והחסידות.
מחנך מסור היה בישיבה התיכונית בבית שמש. למרות מחלותיו התגבר והמשיך, מתוך אופטימיות ותקווה. היה מאמין בה’ בתמימות ומקבל ייסורים באהבה.
הוא סבל רבות, אך תמיד התגבר והמשיך בכל הפעילות להפצת יהדות וחסידות במרץ רב ובמסירות. למרות היותו “חריג” בנוף האנושי (לפני שנים אחדות החל לחבוש מגבעת, סירטוק וגרטל), היה אהוב ומוערך על ידי החברים במושב וכן בקרב צוות הרמי”ם בישיבה.
לפני כשנתיים התארח בשבת אצל חתנו הרב יוסף ישראל סלומון ובתו בתיה שגרו תקופה מסוימת בנחלת הר-חב”ד. לפני כשנתיים נולד להם בן מנחם מענדל בעש”ק י”א בניסן תש”ע. באותה שבת, השכם בבוקר, פגשתיו יושב בבית הכנסת ולומד חסידות ולאחר מכן התייצב לשיעור בחסידות של הרב מענדל וועכטר. גם בשעות אחר הצהריים הגיע לשיעורים בהלכה, בחסידות ובפרקי אבות. במוצאי אותה שבת אמר לי בהתרגשות: “השבת זכיתי לטעום טעם גן עדן”. הוא סיפר לי בשמחה ובגאווה כי אושר על ידי הנהלת צא”ח לשליח רשמי ב”מבוא חורון”.
לפני כשבועיים נולד לבנו וחתנו בן שני – לוי יצחק. אלישע ז”ל כבר היה בהרדמה ולא זכה להשתתף בברית של נכדו שי’. אך לאחר הברית ובזכות אליהו הנביא והרך הנימול, התעורר לפתע, זכה לראות את כל בני ביתו היקרים והמסורים ולהיפרד מהם בלחיצת יד.
הרב אלישע ז”ל, נטמן בבית העלמין של המושב, שכה אהב. רבים מאד הזילו דמעה לשמע מילות הפרידה הכואבות שנאמרו בקול שנוק ובכאב רב, על ידי הרבנים והחברים. בין המספידים היה גם רב היישוב הרה”ג הרב יונה דוברת שליט”א.
יהי רצון שימליץ טוב על בני ביתו רעייתו מרת רות שתחי’, חתניו ובנותיו ובנו היחיד ישעיהו שי’ (שנולד בזכות ברכת הרבי) ועל כל אנ”ש והתמימים. שיקויים תיכף ומיד הפסוק: “הקיצו ורננו שוכני עפר” והוא בתוכם בביאת משיח צדקנו מיד ממש.