“והדבר היחיד שחסר הוא — שיהודי יפקח את עיניו כדבעי, ויראה איך הכל כבר מוכן לגאולה”

גם כאשר לומדים הרבה חסידות, מתוועדים היטב ואפילו לומדים עניני גאולה ומשיח יש לזכור את העיקר, חסר רק שיראו כיצד הכל מוכן לגאולה, ומלך המשיח הוא נשיא דורנו.

חודש כסלו, המרובה במועדים חסידיים, מאפשר לנו להתעלות מעבר לנושאים ה”אקטואליים”, אשר למעשה חוזרים על עצמם בתדירות גבוהה, כגון משברים פוליטיים בארץ הקודש, לחצים וצביעות מצד אומות העולם, ולצערנו גם ההחמרה במצב הביטחון. כל אלו הם חשובים כשלעצמם, ובוודאי שפיקוח נפש הוא עניין חמור ביותר, אך כמדומה שגם כאן אין מה להוסיף. זעזוע על מעשי הרצח הנפשעים, זעקה על אזלת היד ועל מדיניות הכניעה של הממשלה, והעובדה שמוכיחה את עצמה שוב ושוב, כי הכסא מעל הכל, ובלתו אין שום שיקול אחר…

ולכן בשבוע של ט’ יו”ד וי”ד כסלו, אם נתבונן ונלמד ולו במעט בשיחותיו של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, נראה כי כל מה שרק ניתן להעלות על הדעת נמצא בתוכן, ולכן הגיליון שלנו, כמו כל פרסום, אירוע, התוועדות או כינוס נפתח בדבר מלכות, כל מה שבא אחר כך הוא מכחו של המלך.

אחד הביטויים שהפכו להיות שגורים על לשוננו, נאמר על–ידי הרבי בשיחת ש”פ ויצא, ט’ כסלו תשנ”ב: “והדבר היחיד שחסר הוא — שיהודי יפקח את עיניו כדבעי, ויראה איך הכל כבר מוכן לגאולה”, מילים שהפכו להיות אבן יסוד בהגדרת הנדרש מאתנו בתקופה זו. אולם הרבי אינו מסתפק בכך אלא ממשיך ומגלה לנו, מה ניתן וצריך לראות כאשר מסתכלים בעיניים פתוחות: “יש כבר את ה’שולחן ערוך’, יש כבר את הלויתן ושור–הבר ויין המשומר, ויהודים יושבים סביב “שולחן אביהם” יחד עם משיח צדקנו.

אם מישהו עדיין לא הבין למה הכוונה, ממשיך הרבי: “ובדורנו נשיא דורנו כ”ק מו”ח אדמו”ר; ולאחרי ארבעים שנה מאז הסתלקות כ”ק מו”ח אדמו”ר יש כבר גם ‘לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע’”. הרבי מדבר על ארבעים שנה מאז י’ שבט תש”י, כאשר נשיאות הדור נמשכת, ברור על ידי מי. כל מה שצריך הוא כפי שממשיך הרבי “כעת צריך להיות רק, שיפתחו את ה”לב לדעת”, ויפקחו את ה”עיניים לראות”, ויפתחו את  ה”אזניים לשמוע”“.

כאשר הלב העיניים והאוזניים פתוחים, הלב אינו אטום בדעות ובהרגשות הקודמות שלנו, העיניים לא נסתמות ולא מסתנוורות מה”מציאות” הגלותית, והאזניים מוכנות לשמוע גם דברים חדשים, הרי, כפי שמסכם הרבי “יבינו, יראו וירגישו בפשטות ממש בגשמיות העולם — את הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש”.

כאשר מתבוננים בהוראות לפועל משיחה זו, רואים שכמעט שום דבר לא השתנה. צריך ללמוד חסידות, במיוחד מתורתו של בעל הגאולה, יום ההולדת ויום ההילולא, ללמוד מאופן הנהגתו, לערוך התוועדויות ולקבל החלטות טובות בקשר לכך, ולהתכונן כדבעי לי”ט כסלו וחג החנוכה. אין כאן “חידושים מסעירים”, כן ישנה גם ההוראה המיוחדת אודות לימוד עניני גאולה ומשיח, אך גם את זה ניתן לקבל, מדוע צריך להרחיק לכת ולהתבטא בצורה כה “פראית” הכל כבר קיים, כולל מלך המשיח עצמו, הרי התוצאה היא לכאורה אותה תוצאה.

אלא שבעצם הכל שונה, ניתן ללמוד הרבה חסידות, את המאמרים העמוקים ביותר של אדמו”ר האמצעי, ולקראת י”ד כסלו, את כל דרושי החתונה של הרבי הריי”צ, וכמובן ובעיקר המאמרים של הרבי מה”מ. ניתן לקיים התוועדויות סוערות, מעניינות ומרתקות, ולהתחזק בדרכי החסידות ובהליכה באורחותיה. ניתן אפילו ללמוד עניני גאולה ומשיח בעיון, ואף לשלוט היטב במקורות. אולם בכל זאת העיקר עדיין חסר מן הספר.

כל זה טוב ויפה, אולם מה שבאמת חסר, זה ההכרה בכך שהכל כבר מוכן וקיים לגאולה. לדעת שהמצב של העולם איננו כפי שהוא נראה כרגע, חשוך וגלותי, אלא עולם שעומד מוכן לגאולה השלימה. עולם שבתוכו נמצא ופועל מלך המשיח, לא כדמות עלומה, אלא כנשיא הדור. ידיעה כזו מביאה אתה את הרצון וההחלטה הנחושה שכל מה שעושים, כולל אותם הדברים שעשינו עד עתה, יהיה חדור בנקודה היחידה, למלא את מה שבאמת חסר, לפקוח את העיניים ולראות את הגאולה ואת משיח צדקנו ולקבל את מלכותו בהכרזת:

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!