המשפיע של שצעדרין

חסידי שצעדרין נחשבו ליהודים פשוטים ועובדי אדמה, אך עם זאת הם היו יהודים חסידים ויראי שמים מרבים שעבדו את ה’ בכל נפשם ומאודם. אפילו הנפח המקומי נהג להתייגע במלאכתו תוך ששפתיו רוחשות דברי חסידות • מתוכם גדלו וצמחו במשך השנים רבנים, משפיעים ותלמידי חכמים חשובים •  שצעדרין - דמויות חסידיות • פרק שני

בפרק הקודם שפורסם בשבוע שעבר, סיפרנו על הקמתו של הכפר החב”די הראשון - שצעדרין. בפרק הנוכחי נתמקד בעיקר בדמויות שהתגוררו וחיו בשצעדרין.

רוב החסידים תושבי המקום היו חקלאים, עובדי אדמה המתייגעים קשות לפרנסתם. הללו נחשבו ליהודים פשוטים המשכימים קום לעבודתם בשדות ושבים בערב יגעים ותשושים. ועם זאת, חסידי שצעדרין נחשבו למקושרים בכל נימי נפשם לרבותינו נשיאינו. מנגד הם גם זכו לקירובים מיוחדים מצד רבותינו נשיאנו, כפי שציין זאת הרב ישראל ג’ייקובסון שלמד בישיבת “תומכי תמימים” בשצעדרין: “כאשר הגיע אחד מהחסידים משצעדרין לליובאוויטש, היה לו יתרון בקדימת הכניסה לרבי [הרש”ב], וקירוב מהרבי. וזה היה גם בימי שבתי בליובאוויטש”.

לקראת ‘תשרי’ רבים מחסידי שצעדרין היו נוסעים לליובאוויטש, ומביאים עמם לולבים והדסים פרי תנובת שדותיהם - מתנה לרבי. התוועדויות היו אצלם חלק מאורח חייהם, ושיעורי תורה בנגלה וחסידות היו לחם חוקם. הללו היו יראי שמים מרבים. הנה דוגמה של חסיד שגם בזמן עבודתו, עסק כל העת בלימוד חסידות.

ר’ איצ’ה נחום הנפח, חסיד תושב שצעדרין, עם היותו נפח, שפתותיו היו רוחשות חסידות כל העת, כפי שזוכר זאת הרב זלמן שמעון דבורקין מימי נערותו: “בהיותי נער צעיר הייתי נוהג ללכת לבית המלאכה של איצ’ה נחום, הייתי מביט בו שעות איך הוא עובד כנפח, מתקין לסוסים פרסות או מתקן חפצים, וכל אותו זמן אומר בשפתיו חסידות”.

סיפרו כי ר’ איצ’ה נחום היה תלמיד חכם מופלג ומבין בחסידות. בחורף היה נוהג לטבול בנהר הקפוא בתוך חור שבקעו בקרח עבור שאיבת מים. התמימים שלמדו בשצעדרין אמרו עליו שנשמתו היתה מאירה, אבל הוא עשה עצמו כאיש פשוט…

כאשר היגרו בניו לארצות הברית, שאלו את אדמו”ר הריי”צ האם אביהם יוכל להצטרף עמהם, השיב להם הרבי: “ומי ישאר שם?!”

המשפיע של שצעדרין

עם ייסודה של המושבה החסידית בשצעדרין, מונה החסיד הרב ירוחם פישל מיאנוביץ למשפיע של בני המקום, אולם בשנת תרי”ב מינה אדמו”ר ה”צמח צדק” את החסיד הרב ישראל משה למשפיע במקומו. לא מצאנו בכתובים סיבה להחלפה זו.

ר’ ישראל משה היה למדן גדול, בעל מידות טובות ומגדולי החסידים המקושרים לאדמו”ר ה”צמח צדק”. כל עסקו היה בתורה ובעבודה. נוסף על היותו למדן גדול ובעל מידות, הוא גם ניחן בחכמה ובפקחות, והיה אהוב על הבריות. כמשפיע נודע כמתון וקפדן על שמירת הזמנים. במיוחד הקפיד על זמני שיעורי התורה שנמסרו.

ר’ ישראל משה המשפיע היה עשיר במילים. כשהיה מדבר ועושה חשבון תכלית חיי האדם, היה מתאר בדברי ביקורת את מצבו המוסרי והרוחני של הלז, עד שהיה יוצא ממנו שבור ומדוכדך. גישה מיוחדת היתה לו לאנשים בעלי גישה עצמית ונוחה; מעולם הוא לא צעק ואף לא השמיע דברי מוסר קשים. הוא היה מתאים את תוכן דבריו לפי השומע, מקיף בדיבורו חסרון רוחני, מעורר רחמנות הגדולה של בעל החסרון באמצעות מילים וביטויים שכל מילה היתה נכנסת בעומק לב השומע; כל מילה הייתה מזיזה את נימי הנשמה העדינים ביותר, עד שדמעות היו זולגות מעיני השומע.

מי שאהב לשמוע מאד את שיעוריו של המשפיע, היה החסיד ר’ אברהם דוב ב”ר ירמיה שהזדמן לשצעדרין לעתים קרובות: “חיבבתי מאוד כשהמשפיע הר’ ישראל משה היה לומד חסידות. היו לו הסברים עשירים וכל השכלה או אמרת עבודה היה מסביר היטב בשפה ברורה, בהירה ונקיה. על פי רוב היה מלווה את הסברו וביאורו בסיפור, שלא זו בלבד שהבהיר את הענין שלמדו, אלא גם הביא את הענין לידי חקיקה במוחות ובלבבות השומעים. הנאה רוחנית בלתי רגילה היה לי כשהייתי שומע את המשפיע ר’ ישראל משה בשעת התוועדות, כשהיו עוצמים את העינים ושומעים את המשפיע מדבר, היו שוכחים היכן נמצאים והיה נדמה שרואים או נמצאים במקום אודותו הוא מספר. בעל כושר דיבור ציורי כזה היה המשפיע ר’ ישראל משה, דבר שהשאיר רושם עז”.

דמותו המיוחדת של רב הקהילה

מי שכיהן כרבה של שצעדרין, היה הרב יהודה לייב אסתרין, ששימש בתפקיד נכבד זה במשך שלושים ושלוש שנים. הוא הגיע לשצעדרין בהוראת אדמו”ר מהר”ש בערך בשנת תרל”ט. הרב אסתרין היה גאון בלימוד וגם מנהיג ועסקן ציבור, אהוב על קהילתו ושמו יצא למרחוק.

הרב יהודה לייב אסתרין נולד בשנת תר”ז, כיהן במשך שנתיים ברבנות טיחיניץ שבביילורוסיה, ומשנת תרל”ט כיהן ברבנות בשצעדרין. הרב אסתרין נהג לנסוע לליובאוויטש ל’תשרי’, בתחילה לאדמו”ר מהר”ש ולאחר מכן לבנו אדמו”ר הרש”ב. הוא אף זכה להשתתף בבריתו של אדמו”ר הריי”צ.

הוא פעל רבות למען יהודי שצעדרין. ביוזמתו נוסדו מוסדות חסד רבים, ובהם חברת הכנסת אורחים בשם “לינת הצדק” וקרן גמ”ח. כל מוסדות הצדקה בשצעדרין היו תמיד קרובים ללבו. הוא היה מסור בכל נפשו ליהודי העיירה.

מידי שנה בשנה, בהתקרב חג הפסח, דאג לקמחא דפסחא עבור העניים, ולמרות שעם השנים חלה ירידה במצב הגשמי, הוא דאג לכל עני למצות, בשר ויין לפסח.

הוא היה מומחה גדול בענייני ממונות, ובני העיירה שהעריכו את מומחיותו, פנו אליו כאשר פרצו ביניהם חילוקי דעות או סכסוכים. הוא ידע לפשר באופן הרצוי לשני הצדדים. לאחר פטירתו סיפרו, כי בימיו לא היו מחלוקות בשצעדרין, כי כאשר היה מבחין בהתחלתה של מחלוקת כלשהי, מיד היה דואג ליישר ההדורים. כשרונו זה קנה לו שם טוב גם מחוץ לעיירה, ופעמים רבות הוזמן לערים גדולות ורחוקות כדי לתווך בשלל נושאים פרטיים וציבוריים. בשנותיו האחרונות אף נשלח על ידי אדמו”ר הרש”ב אל העיר וויטבסק כדי לעסוק שם בפשרה בין השוחטים.

הוא ניהל התכתבות הלכתית ענפה עם הגאון הנודע חכם חזקיהו מדיני, בעל ה”שדי חמד”, שבאותה תקופה כיהן כרב קהילה בחצי האי קרים, השניים כתבו זה לזה תארי ידידות מופלגים. בהתכתבות ליבנו השניים נושאים הלכתיים סבוכים, ובהם ביאורים ודיוקים בשולחן ערוך אדמו”ר הזקן. חלק מהדיונים מצוטטים בסדרת הספרים הידועה ה”שדי חמד”, והפסקים שנכתבו בשצעדרין מפורסמים בספרים אלו. 

ביום כ”א באדר תרע”ב הלך לעולמו והוא בן שישים וחמש. כל אנשי שצעדרין, מקטנם ועד גדולם, נהרו אחרי מיטתו. פטירתו גרמה לאבל גדול בשצעדרין, כפי שהדבר תואר בידיעה נרחבת על אודותו בעיתון ‘המודיע פולטבה’:

“שצעדרין פלך מינסק. כסות אבל ויגון לבשה עיירתנו, ביום א”ך באדר. בו נלקח ממנו עטרת ראשנו, צבי תפארתנו,  מורנו, אלופנו מנהל עדתנו… נהרי נחלי דמעות סיפרו תיאור ויתנו את האבדה הגדולה שאבדה לנו, בקול בכי שהתפרץ מאלף איש ובנחלי דמעות שנזלה כל עין הורד הרב אל קברו. כשהובל גופו הטהור אלי קבר געה ממש כל העם בבכיה, כל העיר שצעדרין בכתה מר על כי אבד ממנה כלי חמדתה”.

הותיר אחריו כתב יד בשם “אפיק יהודא” ומכיל שאלות ותשובות הלכתיות, ועל הספר קיבל הסכמות של הרב דוד פרידמן מקרלין, והרב משה שפירא מבאברויסק. לדאבון לב, כתב היד לא הודפס כספר.

דמויות מהעיירה

לאחר פטירת הרב אסתרין, מינה אדמו”ר הרש”ב את הרב רפאל כהן לרבה של שצעדרין.

הרב כהן נולד בעיירה גרמנוביץ שבלטביה, בשנת תרמ”ט בערך. הוא למד ב”תומכי תמימים” בליובאוויטש. את ביתו הקים עם מרת שרה פריידא בת הרב יואל דוידזון.

הרב אליעזר קרסיק הכירו אישית בעת שלמדו יחדיו ב”תומכי תמימים” בליובאוויטש, ובשנים הבאות הרב קרסיק החליפו בתפקיד רבה של שצעדרין. הרב קרסיק ברשימותיו מתאר את הרב רפאל כהן כגאון ופוסק גדול: “היה בקי בש”ס כפשוטו, בלי שום הגזמות. עומק שכלו ורוחב בינתו בלימוד הנגלה היה באופן מופלא. הוא היה מגדולי הפוסקים, כי היתה לו ידיעה ברורה בכל ארבעה טורים ושולחן ערוך, ובעת הצורך היה דברן נפלא, אך בכלל היה איש נחבא אל הכלים וברח מפני הכבוד והפירסום”.

הרב רפאל כהן כיהן כרב בעיירה אוסוויעט, ומשנת תער”ב כיהן כרבה של שצעדרין. בתפקיד זה כיהן כעשר שנים, ובשנת תרפ”ב נבחר לרבה של נעוועל. ובשנים הבאות כיהן כמגיד שיעור בישיבות תומכי תמימים ברוסיה, ולאחר יציאתו מרוסיה, כיהן כרב בריגא ובשואה נספו הוא רעייתו שרה, ארבעה מבניו ובנותיו וכמה מנכדיו. הי”ד.

דמות נוספת מיוחדת שהייתה בשצעדרין, הייתה דמותו של הרב חיים אלעזר גורליק, הידוע בכינויו: “לאזר דער מלמד” (לאזר המלמד). הוא היה אחד המלמדים המיוחדים בשצעדרין, זכה וצאצאיו הרבים מפוזרים כיום בקהילות חב”ד ורבים מהם שלוחים ברחבי תבל.

ר’ חיים אלעזר היה מגזע חסידי חב”ד עוד מתקופת רבנו הזקן. הוא נולד בעיירה פאריטש–ביילורוסיה בג’ סיון תרל”ב להוריו ר’ מרדכי ומרת שרה פייגא רזניק. שם משפחתו שינה מרזניק לגורליק, כאשר הגיע זמנו להתגייס לצבא הצאר. בהגיעו לפרקו, נשא לאישה את מרת חיה דובה בת הרה”ח ר’ מרדכי מנשה ומרת פייגא דבורה. לאחר נישואיהם השתקע הזוג הצעיר בשצעדרין, בה כיהן כמלמד. עד מהרה קנה לעצמו שם טוב. רבים מבוגריו חבשו את ספסלי ישיבת “תומכי תמימים” אשר בליובאוויטש. 

בימי שבתו בשצעדרין, זכה יחד עם רעייתו לחבוק ששה בנים ובנות: מרדכי–מנשה, אריה–לייב, נח, לאה, חיענא וציפא. אולם למרבה הצער, חמישה מהם נפטרו תוך זמן קצר, ונותרה רק בת אחת: ציפא (רעיית הרב חיים זלמן קוזלינר). אין מילים לתאר את הצער והכאב של ההורים הצעירים. בני המשפחה היו בטוחים כי הטרגדיה הנוראה באה כתוצאה מעין הרע.

כשמרת חיה דובה ציפתה לילד הבא, קיננה בה דאגה עמוקה, שהביאה את ר’ חיים אלעזר לנסוע לליובאוויטש אל כ”ק אדמו”ר הרש”ב. ב’יחידות’ סיפר על פטירת הילדים וביקש ברכה שהתינוק שיוולד בקרוב יהיה זרעא של קיימא. אדמו”ר הרש”ב הורה על כמה הנהגות מיוחדות, וביניהם לעבור להתגורר בעיר אחרת; וכן, שאם רעייתו תלד בן, יקראו לו על שם אדמו”ר ה”צמח צדק”, ואם רעייתו תלד בת, יקראו לה על שם הרבנית של ה”צמח צדק”.

ר’ חיים אלעזר נהג כפי הוראות הרבי. למרות שהתבסס מאד בשצעדרין, עזב אותה ועבר עם רעייתו ובתו ציפא להתגורר בעיירה רוגצ’וב. ההריון הסתיים בשלום, ולבני הזוג נולדה בת ונקרא שמה בישראל מוסיא (קצנלבויגן), על שם הרבנית של ה”צמח צדק”. לאחר כשנה נולד להם בן ונקרא שמו בישראל מנחם מענדל (גורליק), ונקרא אף הוא על שם אדמו”ר ה”צמח צדק”. בשנים הבאות נולדה בת נוספת: מאריישא (וילנקין).

בפרק הבא - ישיבת “תומכי תמימים” בשצעדרין.

מקורות: אגרות קודש, שיחות אדמו”ר הריי”צ, שדי חמד, זכרון הרז”ש (תש”ע), תולדות חב”ד ברוסיה הצארית, ליובאוויטש וחייליה, תולדות חב”ד בפולין, זכרון לבני ישראל, עבד אברהם אנכי, סוערות בדממה מעשי אבות סימן לבנים, המודיע–פולטבה, כפר חב”ד ובית משיח.

“עירכם על דגל רבותינו”

שצעדרין הייתה בעלת צביון חסידי יוקד, אולם היו גורמים אשר באו מחוץ לשצעדרין וביקשו לקעקע את האווירה, כשהם יוזמים הקמת בית ספר מודרני. יוזמה זו נתקלה בתגובה חריפה של אדמו”ר הרש”ב, ששיגר אגרת אל תושבי העיירה ובה התריע כי כוונת יוזמי בית הספר היא “להעביר על דת”. הוא הוסיף שכך הם פעלו בהרבה עיירות, ומלבד שהללו מאבדים את נפשות הילדים, הרי הם פועלים לרעה על כל יושבי העיר ההולכים מדחי לדחי. באגרתו מזכיר הרבי הרש”ב כי שצעדרין קשורה במיוחד לרבותינו נשיאינו:

“ארצכם ועירכם הנמנות על דף דגל כ”ק אבותינו רבותינו הק’ זצוקללה”ה, אל תמסרו בידי הסטרא אחרא ר”ל, ואדרבא עליהם החובה חובת מצוה וחובת תורה להשתדל ללכת בדרכם הק’ ולמלאות רצונם האמיתי ובזה זכותם יעמוד לכם להצילכם בכל עניניכם” [אג”ק הרש”ב ח”ב אגרת שב].