הרבי בהתבטאות נדירה, אודות הרה”ח ר’ שמואל אייזיק פופאק ע”ה: המחשבה שלי פעלה עליו

הרבי בהתבטאות נדירה, אודות הרה”ח ר’ שמואל אייזיק פופאק ע”ה: המחשבה שלי פעלה עליו, אף שמסתמא לא ידע שהנני חושב אודותיו • בשבוע שעבר הלך לעולמו אחד מזקני החסידים בשכונת קראון הייטס, הרה”ח ר’ שמואל אייזיק פופאק ע”ה, והוא בן 93 שנה • חייו המרתקים, שהחלו בעיר בארי שבמדינת וורמונט בארצות הברית, נשזרו בקשר אמיץ עם ההיסטוריה החב”דית בארצות הברית: בביקורו הראשון של הרבי הריי”צ בשנת תר”צ זכה להכנס ל’יחידות’, ובשנת ת”ש כאשר הרבי הריי”צ הגיע להתיישב בארצות הברית, הזמין אותו הרבי להצטרף לישיבת תומכי תמימים, וכך היה מהבחורים המייסדים של הישיבה • בשנת תש”ב הודיע לו הרבי הריי”צ כי הוא מגוייס לניהול בניין 770, וכעבור זמן קצר נפטר בנס מגיוס לצבא האמריקאי • לאחר הסתלקות הרבי הריי”צ ותחילת נשיאותו של הרבי מלך המשיח, התקשר לרבי וזכה לתמוך בענייני הרבי ומוסדות חב”ד בשכונת המלך ומחוצה לה

בית משפחת פופאק ברחוב פרזידנט שבקראון הייטס המה מבקרים בשבוע האחרון. חסידים ואנשי מעשה, יהודים ואף שאינם-יהודים להבדיל, הגיעו לבית המשפחה לניחום האבלים היושבים שבעה אחר אביהם, הרה”ח ר’ שמואל אייזיק פופאק ע”ה, שהלך לעולמו בליל שבת קודש פרשת במדבר, ערב חג השבועות.

ר’ שמואל אייזיק זכה להותיר אחריו בנים ובנות חסידיים ההולכים בדרכי אבותיו. בניו – הרה”ח ר’ ישראל מאיר, שליח הרבי בדנוור; הנגיד החסידי ר’ יוסף יצחק, ובנותיו – מרת חנה, אשת הרה”ח ר’ אפרים פיקרסקי מקראון הייטס; הרבנית מרת טויבי, אשת הגה”ח ר’ ישראל יוסף הענדל ממגדל העמק; מרת חיה רבקה אשת הרה”ח ר’ דוד פלדמן מקראון הייטס, והשליחה מרת זיסי, אשת הרה”ח ר’ יצחק רסקין, שליח הרבי בוורמונט.

גלריה חסידית זו, בה התברך ר’ שמואל אייזיק, באה לו בזכות ההווי החסידי המיוחד בו ניהל את ביתו, בהשראת אביו שהיה מתלמידי תומכי תמימים בליובאוויטש, הרה”ח ר’ אברהם פופאק. הוא עצמו זכה להיות מראשוני התלמידים של ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש בארצות הברית, ואחר-כך תמך בענייני הרבי ומוסדותיו.

גלות בתוך גלות

ר’ שמואל אייזיק נולד בשנת תרע”ט לאביו הרה”ח ר’ אברהם פופאק בעיר בארי, במדינת וורמונט שבארצות הברית. אביו, ר’ אברהם, שזכה ללמוד חמש שנים בישיבת “תומכי תמימים” בעיירה ליובאוויטש, בצל רבותינו נשיאנו, היה חדור כל-כולו בחסידישקייט, ולמרות שהתגוררו הרחק מריכוז יהודי, הצליח להחדיר בילדיו חינוך חסידי אוטנטי.

בהיותו בליובאוויטש למד ר’ אברהם את אומנות הזביחה, ולאחר חתונתו היה לשד”ר המגייס כסף עבור ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש. החיים ברוסיה היו קשים מאוד, ובשנת תרע”ד עזב את רוסיה ונסע לארץ ישראל דרך טורקיה. לפרנסתו עבד כשוחט באנייה שהפליגה בקו חיפה-אלכסנדריה. הייתה זו עבודה קשה, שכן רוב זמנו נאלץ לבלות באונייה, וכעבור שנה החליט להגר לאלכסנדריה שבמצרים, ולאחר 14 חודשים המשיך בנדודיו עד לארצות הברית, שם התגורר דודו, מר וולפסון.

כאשר שמע מר וולפסון כי אחיינו יודע את מקצוע השחיטה, סידר עבורו משרה בבית המטבחיים. אלא שכבר ביומו הראשון נאלץ ר’ אברהם לעזוב את עבודתו: אחד מהעופות הרבים ששחט נטרף, וכאשר בעל-הבית ראה את העוף הזרוק בצד, שאל אותו בכעס מדוע זרק את העוף. כאשר הגיב ר’ אברהם שהעוף נטרף, התמלא הקצב בזעם והודיע לו כי הוא מפוטר, באומרו: השוחט הקודם עבד כאן 4 שנים, ומעולם לא זרק לי אפילו עוף אחד!…

בלית ברירה יצא לשוטט ברובע איסט-סייד של מנהטן, שם התגוררו אלפי מהגרים יהודים בשנים ההן, ובהשגחה פרטית מופלאה פגש ביהודי יודע ספר שכאשר שמע שהוא שוחט, סיפר לו כי הקהילה היהודית בעיר בארי שבמדינת וורמונט זקוקה לשוחט. לאחר שיצר קשר עם ראשי הקהילה, נסע לבארי, שהייתה רחוקה מכל ריכוז יהודי, שם התגורר 26 שנים מחייו, אותם כינה בצער “גלות בתוך גלות”.

גם בבארי לא הייתה דרכו סוגה בשושנים. כאשר נטרף לו עוף, לא פיטרו אותו אמנם, אבל ביקשו שלא לשלם על העופות שנטרפו. הוא התנגד בטענה שבהסדר כזה הוא יהפוך להיות “נוגע בדבר” כאשר יידרש להחליט אם עוף מסויים כשר או טרף, וכך הוא יכול להכשל ר”ל. הנושא הגיע לפתחו של הרב סקלאווין, רבה של העיר בירלינגטון, והוא פסק לטובת השוחט.

הקהילה היהודית בבארי הייתה קטנה מאוד, ובשנים הראשונות אף מניין לא היה לו. על מנת לחנך את בני ביתו באווירה יהודית ככל האפשר, היה אוסף את ארבעת בניו, שהיו עדיין לפני בר מצווה, יחד עם שלושת בנותיו, והיה מתפלל כחזן, כאשר הם עונים אחריו… בזמנו הפנוי היה מספר לילדיו מדרשים ומאמרי חז”ל, כמו גם סיפורי חסידים, כדי להחדיר בהם השקפה יהודית-חסידית. כחסיד חב”ד, הוא לא דאג רק למשפחתו, אלא לימד גם את שאר ילדי הקהילה.

היחידות הראשונה:
זיכרו שאתם חסידים מרוסיה!

בחודש אלול תרפ”ט, זכה ר’ שמואל אייזיק להכנס ליחידות אצל הרבי הריי”צ. היה זה לאחר שהרבי הריי”צ הגיע לביקור בארצות הברית, ואביו ר’ אברהם נסע לניו-יורק עם בניו ר’ שמואל אייזיק ור’ אהרן. הם נכנסו ליחידות לפני ראש השנה, ובמהלך היחידות פנה הרבי הריי”צ לילדים הצעירים ואמר להם: זיכרו שאתם חסידים מרוסיה, מבאברויסק (ר’ אברהם הגיע מבאברויסק, ובליובאוויטש היה מכונה “אברהם באברויסקער”). אתם שלי!

לאחר היחידות ישב אביו ר’ אברהם עם שאר החסידים שהתאספו להיות עם הרבי הריי”צ, ובכה במרירות רבה על הריחוק מחבריו החסידים. הוא נזכר בערגה בימי קדם ולימד את החסידים ניגון ששמע מהמשפיע ר’ שילם קוראטין, ואחר-כך סיפר את זכרונותיו מהישיבה בליובאוויטש.

ר’ אברהם שמר על קשר הדוק עם ידידיו התמימים בארצות הברית, והללו סייעו לו למצוא מקום לימודים מתאים לבניו. כאשר התקרב ר’ שמואל אייזיק לגיל מצוות, שלחו אביו ללמוד בניו-יורק, שם התאכסן אצל ידיד אביו, ר’ בנציון סאקאליק, שהיה אף הוא מתלמידי התמימים בליובאוויטש.

הריחוק מהבית היה קשה עליו, וכעבור שנה נסע חזרה לביתו. אחר-כך עבר ללמוד בבית ספר יהודי בבוסטון, וגם שם עמד בקשר עם ידידי אביו, מתלמידי התמימים בליובאוויטש – גמרא למד אצל הרב זייטשיק שכיהן בעברו כר”מ בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, ובשבתות היה לומד תניא עם הרה”ח ר’ יהודה לייב הורביץ.

בכל אותו הזמן ביקש אביו להעבירו לישיבת “תורה ודעת”, אך רק בקיץ תרצ”ו הצליח לסדר אותו ואת אחיו ר’ אהרן בישיבה. הוא שיגר מכתב לידידו ר’ ישראל ג’ייקובסון בו כתב “בניי, שמואל אייזיק ואהרן, נסעו ביום שני לישיבה, ואמרתי להם שבכל מוצאי שבת יבואו אליך [כדי שילמדם חסידות וישפיע עליהם מדרכי החסידות], מכיוון שהלימוד עצמו ללא יראת שמים – אינו כלום… תשתדל לעשות מהם חסידים!

בשלהי שנת תרצ”ט נרשם ללמוד בישיבת “תפארת ירושלים” של הגאון רבי משה פיינשטיין, שם למד כחצי שנה עד לבואו של הרבי הריי”צ לניו-יורק ופתיחת הישיבה שם.

היחידות השניה:
הרבי מזמין את ר’ שמואל אייזיק להצטרף לישיבת תומכי תמימים

כאשר הרבי הריי”צ ירד מכבש האוניה בט’ אדר ת”ש, ר’ שמואל אייזיק ואביו ר’ אברהם, עמדו על הרציף וקיבלו את פניו. משם פנה הרבי למלון “גרייסטון”, שם התגורר בתקופה הראשונה לבואו לארצות הברית. במלון “גרייסטון” נכנס ר’ שמואל אייזיק יחד עם אביו ליחידות השניה בחייו. על מה שאירע באותה יחידות סיפר לימים ר’ שמואל אייזיק:

“ביחידות אצל הרבי, אירעו שני דברים: דבר ראשון, הרבי הזמין אותי להצטרף לישיבה. הייתי הבחור העשירי, או אחד-עשר בקבוצת הבחורים הראשונה שפתחו את ישיבת תומכי תמימים באמריקה. הרבי הושיט לי יד, ושלא לפי הכללים – הושטתי את היד… אבי, שידע כי בין חסידים לא נהוג להושיט לרבי את היד, ורק זרים נוהגים כך, הגיב מיידית: אני רוצה שהילדים שלי יישארו חסידים…

“דבר שני שאירע באותה יחידות: אבי אמר לרבי, שהוא נמצא בגלות, בוורמונט, כבר 26 שנה, והוא מעוניין לעבור לניו יורק להיות קרוב לרבי. הרבי אמר לו: אתה לא יכול להשאיר עיר שלמה בלי שומר שבת. אבי היה היהודי היחידי באזור ששמר שבת. לקח לאבי שנה שלימה לדאוג שתלמידו יהיה שומר שבת, ורק אז הרשה לו הרבי לעבור לקראון הייטס”.

בשליחות הרבי הריי”צ לחוות החקלאיות

כידוע, הרבי הריי”צ הכריז מיד עם בואו, שאמריקה אינה שונה, וייסד ישיבות ותלמודי-תורה. אך הרבי לא הסתפק בזה, ובמסגרת פעילות “מחנה ישראל” הקים מחלקה מיוחדת לאיכרים יהודיים, שדאגה לספק להם את צרכי הדת, ספרי לימוד וכדומה, ואף סייעה להם לסדר חינוך יהודי לילדיהם בהתאם לתנאים המיוחדים שלהם.

לאחר שמשפחת פופאק עברה לקראון הייטס, הורה הרבי הריי”צ לר’ אברהם להיות שליחו הנודד לענייני האיכרים. בתחילת השבוע היה יוצא לסיבוב בחוות החקלאיות שבמדינות הסמוכות, כמו ניו-הייבן ופנסילבניה. הוא הניח עם האיכרים תפילין, קבע להם מזוזות, והפיץ יהדות וחסידות ככל יכולתו.

בסוף השבוע היה ר’ אברהם חוזר לביתו, ובכל יום שישי אחר-הצהריים זכה להכנס ליחידות אצל הרבי הריי”צ, שביקש לשמוע ממנו דו”ח מקיף על פעולותיו במשך השבוע. הרבי הריי”צ חיבב כל כך את פגישותיו השבועיות עם ר’ אברהם, עד שפעם התבטא בפני מזכירו, הרה”ח ר’ אליהו סימפסון, כי פגישות אלו הם הרגעים שבהם יש לו הכי הרבה נחת-רוח במשך כל השבוע.

מאוחר יותר קיבל ר’ אברהם משרת מגיד-שיעור בישיבת תומכי תמימים, והתמנה גם לגבאי-שני לצד חברו הטוב הרה”ח ר’ יוחנן גורדון ע”ה. בשארית חייו התגורר בקראון הייטס, עד לפטירתו בי”ט אייר תשל”א, כשהוא מוקף בצאצאיו שכולם חסידים ויראי שמים.

הרבי מגייס את ר’ שמואל אייזיק, ופוטר אותו מגיוס צבאי

בשנת תש”ב קרא הרבי הריי”צ לר’ שמואל אייזיק, שלמד אז בישיבת תומכי תמימים, ושאל אותו אם יסכים למלא את בקשתו. כמובן שר’ שמואל אייזיק השיב מייד בחיוב, ואז הטיל עליו הרבי את המשימה לנהל את בניין 770. הוא היה צריך לגבות את דמי השכירות מדיירי הבית – הרש”ג שהתגורר בקומה השלישית, הרב משה לייב ראדשטיין ששילם עבור ה’מזכירות’, והרבי מלך המשיח ששילם את הוצאות ה’מרכז לענייני חינוך’. עם הכסף שקיבל, היה צריך לדאוג לתשלום ההוצאות השוטפות של הבניין, כמו גז וחשמל. הרבי התבטא אז, שהוא “מגייס” אותו לשנה.

ר’ שמואל אייזיק נכנס לתפקיד החדש במלוא המרץ, ולאחר שערך חישוב של הכנסות הבניין מהשכירות, מול ההוצאות הרבות, התברר לו שבכל חודש הוא נכנס לגרעון, שאמור לגדול עם הזמן. הוא נכנס איפוא לרבי הריי”צ, ואמר שאין מספיק כסף לאחזקת הבניין. אמר לו הרבי הריי”צ: אם כך, תעלה את דמי השכירות ב-10 אחוז, והוסיף: גם את השכירות שלי…

כעבור תקופה קצרה הבין ר’ שמואל אייזיק מדוע התבטא הרבי שהוא “מגייס” אותו, ומעשה שהיה כך היה:

במשך שנים רבות קיבלו תלמידי הישיבות בארצות הברית פטור משירות צבאי, אולם בתקופת מלחמת העולם השניה שונה החוק וצווי גיוס החלו להשלח גם לבחורי הישיבות. בעקבות לחץ של הנהגת היהדות האורתודוכסית, שחששו לסגירה מוחלטת של הישיבות, נכנע המימשל בארצות הברית וקבע כי מכל ישיבה יגוייסו מכסה מסויימת של בחורים.

כך קיבלו עשרה מתלמידי ישיבת תומכי תמימים צווי גיוס, וביניהם גם ר’ שמואל אייזיק. כמובן שהם הכניסו את שמותיהם אל הרבי הריי”צ, כדי לקבל את ברכתו שיצליחו לקבל פטור מהשירות הצבאי.

לילה לפני תאריך ההתייצבות, ישבו עשרת התלמידים ללמוד כל הלילה בזאל הישיבה, ובבוקר לאחר שקיימו מניין לתפילת שחרית, יצאו ללשכת הגיוס במנהטן. כאשר יצאו מ-770 הבחינו ברבי הריי”צ שעומד ליד החלון שמעל דלת הכניסה ל-770, ומביט בהם כששפתיו מרחשות תפילה.

כאשר הגיעו התלמידים ללשכת הגיוס, הם שמו לב שאחד הפקידים הוא יהודי (תלמיד לשעבר בישיבת ר’ יצחק אלחנן). הם נכנסו בזה אחר זה לפקיד היהודי, וקיבלו פטור. במידה מסויימת זה היה די צפוי, כיוון שהם היו נראים די מוזרים – בחורים צעירים מגודלי זקן ולבושים בבגדים מוזרים, שכל הופעתם צועקת שמשהו לא בסדר איתם…

הרבי הריי”צ נותר שם לומר תהלים, וגם כאשר בני ביתו ביקשו שיבוא לאכול סעודת שחרית, לא שעה לפנייתם והמשיך לומר תהלים. הרבי ביקש רק לעדכן אותו מה קורה עם הבחורים. ואכן, כל בחור שקיבל פטור, מיהר להתקשר ל-770 כדי שיודיעו על כך לרבי.

האחרון בתור היה ר’ שמואל אייזיק. בינתיים הגיעה שעת ארוחת הצהריים, והפקיד היהודי עזב את הלשכה לאכול ארוחת צהריים. ר’ שמואל אייזיק, שהיה עדיין ללא חתימת זקן, ובאופן יחסי היה נראה בחור “נורמאלי” ידע שאם ייפול לידיו של הגוי – בדרך הטבע אין לו סיכוי לקבל פטור. הוא החל רועד מפחד.

לפניו בתור עמד גוי חסון, שככל הנראה רצה מאוד להתגייס לצבא. הוא מיהר להכנס לחדר הבדיקות בשמחה. בדרך כלל הייתה הבדיקה נמשכת דקות בודדות, אולם הפעם היא ארכה זמן רב. התברר, שהפקיד הבודק הוא בן עירו של הצעיר המתגייס, והשנים פתחו בשיחה ארוכה על חוויותיהם מעיר הולדתם…

כך חלפו שלושת-רבעי שעה (!), ובינתיים חזר הפקיד היהודי מארוחת הצהריים שלו. כאשר הבחין בר’ שמואל אייזיק העומד בתור, פנה לעמיתו הגוי ואמר: אין לך מושג איזה ארוחת צהריים מעולה אכלתי כעת. אם אתה רוצה ליהנות באמת, גש מייד למסעדה. הוא נקב בשם המסעדה וכתובתה, וסיים: הרי נשאר לך רק עוד אחד בתור. תן לי לטפל בו, ולך לאכול ארוחת צהריים…

הפקיד הגוי קיבל בשמחה את הצעת עמיתו. הוא מיהר לסיים את מילוי הטפסים של הצעיר הגוי, ועזב את הלשכה.

ר’ שמואל אייזיק ניגש לפקיד היהודי, וכעבור שתי דקות הוא היה בחוץ, עם חותמת של פטור-תמידי. הוא מיהר להתקשר ל-770 להודיע שגם הוא קיבל את הפטור, ובני ביתו של הרבי הריי”צ מיהרו לעדכן אותו בבשורה המשמחת. רק אז, הפסיק הרבי הריי”צ מאמירת התהלים ושב לחדרו.

כאשר חזר ר’ שמואל אייזיק ל-770, סיפרו לו חבריו בהתרגשות שהרבי הריי”צ נשאר ליד החלון לאמירת תהלים עוד 45 דקות רק בשבילו, וכל עשר דקות שלח לבדוק האם שמואל אייזיק קיבל כבר את הפטור!

ר’ שמואל אייזיק התרגש מאוד, ואז נזכר בביטוי שאמר לו הרבי הריי”צ כמה חודשים קודם לכן: “אני מגייס אותך”. כעת הבין שהרבי הקדים רפואה למכה, ובכך שגייס אותו לענייני הרבי – פטר אותו מעבודות הצבא…

לידה זריזה…

ביום ראשון ז’ שבט תש”ה התחתן ר’ שמואל אייזיק עם – תבחלט”א – מרת מרים אלטיין, אחותו של הרה”ח ר’ מרדכי אלטיין. לאחר חתונתו עבד עבור ישיבת תומכי תמימים, והיה מקורב לבית רבי. זכה להשתתף כמה פעמים בסעודות החג אצל הרבי הריי”צ.

בט’ סיון תש”י, כרעה אשתו ללדת, והוא נסע איתה לבית הרפואה. הוא עבר דרך 770 ונכנס לחדרו של הרבי, שבאותה תקופה טרם קיבל על עצמו את עול הנשיאות. ר’ שמואל אייזיק אמר לרבי, שבלידות הקודמות קיבל את ברכתו של הרבי הריי”צ, וכעת הוא מבקש את ברכתו. הרבי בירך אותו, ואז המשיך לבית הרפואה.

כעבור זמן ניגש לרבי, ואמר בחיוך, שכאשר קיבל ברכה מהרבי הריי”צ, אשתו ילדה בתוך 20 דקות, ואילו לאחר ברכתו של הרבי – המתינה אשתו 5 שעות עד ללידה… הרבי נהיה רציני, ולא הגיב. בפעם הבאה שאשתו הייתה צריכה ללדת, הלידה התרחשה במהירות כזו, שבקושי הצליחו להגיע לבית הרפואה…

הרים אצבע וקיבל עשירות

בהתוועדות פורים תשט”ו דיבר הרבי על ניסיון העניות מול ניסיון העשירות, ואמר שעדיף שיהיו עשירים ויצטרכו לעמוד בניסיון זה. בהמשך לזה אמר הרבי, שבאמריקה נהוג שמעמידים כל דבר להצבעה. ובכן: אלה שמסכימים לקבל על עצמם שהקב”ה יתן להם עשירות בהפלגה, ולא איכפת להם שיצטרכו להתייגע במלחמה עם היצר-הרע שלא יכשיל אותם – יגביהו את ידם הימנית בלבב שלם.

כאשר ראה הרבי שרק אחדים מהמסובים קיבלו את הדברים בתמימות וברצינות (לא כ”מילתא דבדיחותא” דפורים) והגביהו את ידיהם לקבלת הברכה – הפטיר ואמר מתוך אכזבה: ולאחרי כן באים (“מ’קומט צולויפן”) ומתאוננים היתכן שענין פלוני אינו באופן כך וכך וכו’; ואילו כשמגיע “עת רצון” – פּראַוועט מען חב”ד’סקע שטותים…

על פי השמועה, ר’ שמואל אייזיק היה אחד מהבודדים שהרימו אצבע, ואכן באותן שנים החל מזלו לזרוח, וברבות השנים הפך לאחד הנגידים הגדולים בחב”ד.

תעבירו לרבי את כל הכסף שיש בארנק!

בכ”ד טבת תשכ”ג, שנת הק”ן להסתלקות כ”ק אדמו”ר הזקן, התוועד הרבי שלושה התוועדויות רצופות, במהלכן דרש לתת צדקה במספר 150. בהתוועדות פתאומית שנערכה במוצאי שבת, דיבר הרבי על מעלה מיוחדת במצוות הצדקה, שמוציאים את כל מה שיש בכיס, ונותנים לצדקה.

הרבי התבטא אז, שכן הייתה הנהגת הבעל-שם-טוב, שלא רצה שיישאר אצלו כסף בלילה בבית. בסיום השיחה הורה הרבי לכל הנוכחים בהתוועדות לרוקן את כיסיהם לצדקה, ובלשונו של הרבי: פעם היו נוהגים לומר בהתוועדויות חסידיות: ז’יד, דאוואי גרושי! [= מרוסית, כפי שרוסי גוי אומר ליהודי: יהודי, תביא את הכסף!].

ר’ שמואל אייזיק לא היה נוכח בהתוועדות, אולם למחרת בבוקר פגש את הרה”ח ר’ מאיר פלוטקין שי’, שסיפר לו על דברי הרבי בהתוועדות אמש. ר’ שמואל אייזיק לא חשב פעמיים. הוא מיהר למזכירות, הוציא את ארנקו עם כל הכסף המזומן, וביקש מהמזכירים: תעבירו לרבי את כל הכסף שיש בארנק!

מחשבתו של הרבי פעלה עליו

בשנות היו”דים פתח ר’ שמואל אייזיק חברה להשכרת רכב, ומאז החל לספק רכב עבור הרבי בנסיעותיו לאוהל הק’. בהתוועדות מוצאי יו”ד שבט תשכ”ד, הורה הרבי לנהגו, הרה”ח ר’ יהודה קרינסקי, לומר ‘לחיים’ ולנגן את הניגון “אך לאלוקים דומיה נפשי”, ואחר-כך אמר:

“נוסף על הנ”ל, שמנהיג אותו אל הציון ומן הציון של בעל ההילולא – הרי כדי להנהיג יש צורך בעגלה ומרכבה, ועל זה ישנו גם מי שנותן את העגלות והמרכבות. ובכן: יאמר גם הוא ‘לחיים’ ויהיה ‘מנגן’, וינגן את הניגון הנ”ל”.

הרבי ציווה שיאמר ‘לחיים’ בהרחבה, באמרו שזה נוגע לפרנסה, ואחר-כך אמר: על אחרים, גם הדיבור שלו, וכמה פעמים – אינו פועל; ועליו – פעלה גם המחשבה, אף שמסתמא לא ידע שהנני חושב אודותיו. והוסיף הרבי: כוונתי בנוגע לגידול הזקן [שבתקופה ההיא החל ר’ שמואל אייזיק לגדל את זקנו].

קביעות עיתים לתורה

מאז חתונתו ועד יומו האחרון התגורר ר’ שמואל אייזיק בשכונת המלך, קראון הייטס. לצד עסקיו המסועפים בנדל”ן, שמר על קביעות עיתים לתורה. היה מתחיל את יומו לפנות בוקר, בשיעור קבוע עם הרה”ח ר’ שניאור זלמן גורארי’, בבית הכנסת ברחוב לפרץ’, ורק לאחר שלוש שעות של לימוד ותפילה, היה פונה לעסקי הנדל”ן. בהמשך היום הייתה לו קביעות ללימוד עם חתנו יבלחט”א, הרה”ח ר’ אפרים פיקרסקי.

ר’ שמואל אייזיק היה מקושר לרבי בכל נימי נפשו, ותמך במוסדות חב”ד בשכונה ומחוצה לה. שנים רבות שילם את הוצאות החימום של ישיבת אהלי תורה, ואף תרם בניין מגורים שלם עבור פנימיית הישיבה. גם לישיבת חב”ד במגדל העמק תרם סכומים גדולים, וכאשר ביקשו לרשום את שמו על הבניין – סירב, וביקש להשאיר את התרומה הגדולה בעילום שם.

רבים מאנ”ש שביקשו לרכוש דירה בקראון הייטס, קיבלו ממנו סיוע כספי וגם עצות טובות מול הבנקים וכדומה. בכלל, היו כמה וכמה חסידי חב”ד שכאשר נכנסו לעסקים, המליץ להם הרבי להתייעץ עם ר’ שמואל אייזיק, והוא העניק את עצותיו החכמות בשמחה.

שמחת החיים של ר’ שמואל אייזיק הייתה לשם דבר, ותמיד בלט בפניו המחייכות ובצהלה החסידית המקורית שאפיינה אותו. כששאלו אותו מה שלומו, ענה תמיד: טוב, ויותר טוב מאתמול… האופטימיות הנצחית שלו לא עזבה אותו גם בימי חוליו, ולמרות ייסוריו הרבים בימים האחרונים לחייו, לא התלונן על כאביו האיומים ואמר שהוא מקבל הכל באהבה.

לפני פטירתו דיבר עם בני משפחתו ברגיעה מדהימה על כך שעוד מעט הוא עתיד לעזוב את העולם הזה ולעבור לעולם הבא, שם יתחבר עם אורו של הקב”ה. ברגעים האחרונים לחייו אמר לבני משפחתו: דעו לכם, שכל הכבוד והכסף שהאדם מקבל בעולם הזה, לא נשארים עמו. הדבר החשוב ביותר הוא הקשר עם הקב”ה, ובזה עליכם להשקיע!

הלווייתו התקיימה ביום שלישי, אסרו חג השבועות, ועברה ליד בית חיינו – 770, בהשתתפות מאות ממכריו תושבי השכונה ועסקניה. ת.נ.צ.ב.ה.