כוחה של שבועה כ ” ק אדמו ” ר הזקן : יש להבין: מה הטעם שצריך הקב”ה להישבע לאברהם

כוחה של שבועה

כ”ק אדמו”ר הזקן: יש להבין: מה הטעם שצריך הקב”ה להישבע לאברהם “לזרעך נתתי את הארץ הזאת”? אלא שהשבועה ענינה הוא – שאפילו אם יגרום החטא, ואזי על פי הדעת והחכמה לא יושג בשכל שתינתן להם הארץ, – אף על פי כן, מחמת השבועה, קבע הקב”ה שכן יהיה למעלה מהרצון, והחכמה, בהתגלות ההתקשרות עם ישראל, באופן שלמעלה מסדר ההשתלשלות.

(לקוטי תורה דרושים לשמיני עצרת פג, ג)

עלי עשור

כ”ק אדמו”ר האמצעי: לכאורה פלא הוא, שניתנו ארצות קני קניזי וקדמוני לאברהם בכריתת ברית בין הבתרים, ולא ניתנו לבניו כלל? אלא, שלאחר בירור שבע מידות הרעות של הנפש הבהמית, יזכו בדרך ממילא לשלימות של שלושת בחינות המוחין שזה יהיה בגאולה העתידה. ומכך ישתלשל שיקבלו את שלושת הארצות הנוספות, קני קניזי וקדמוני. זהו מה שנאמר “עלי עשור”, שיהיה הכינור של משיח – בעשרה נימין, כנגד עשר ארצות שיהיו בידי ישראל בתכלית השלימות.

(פירוש המילות פב, א)

קני קניזי וקדמוני – בזמן הגלות

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: שלושה אומות אסר להם הקב”ה לרשת את ארצם כשיכנסו לארץ. והם קני קניזי וקדמוני. אולם יחד עם זאת, אמרו חז”ל שעמון ומואב טיהרו בסיחון, והיינו שחלק מזה אכן קיבלנו בזמן הגלות. 

ויובן ענינם של עמון ומואב על פי פנימיות הענינים, באופן שתובן הסיבה לכך שחלק מסויים מארצותיהם כבר ירשנו בפועל. כי הנה עמון אותיות נועם. לאמור: שעל ידי נועם ההתבוננות בבינה שבנפש, מתבררת בינה שבלעומת זה (עמון) ויבוא לבחינת “ומה נעמת אהבה בתענוגים”. ומואב מלשון אב, רומז על החכמה שנקראת אב. שעל ידי עבודת הנפש האלוקית בחכמה דקדושה (מאב – שבשמים) מתבררת החכמה דלעומת זה (מואב). וכיון שעבודה זו קיימת גם בזמן הגלות, לכן ירשנו כבר חלק מעמון ומואב. אולם לעתיד לבוא תהיה עבודת המוחין בתכלית השלמות, ונקבל אז גם את שלושת הארצות בתכלית השלימות.

(אור התורה, דברים כרך א עמ’ כח) 

ויבתר אותם

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: ענין כריתת ברית, ששני אנשים כורתים ברית, הם נעשים כמו שני חצאים – שהאחד בלי השני אין לו שלימות. זאת היא המשמעות של מעשה אברהם בברית בין הבתרים ש”ויבתר אותם בתווך”. שהקב”ה וישראל הם כמו שני חצאים של שלימות אחת, כמו שכתוב “כי חלק ה’ עמו”.

(תורת שמואל תרכ”ז עמ’ רה)                                                     

לזרעך נתתי את הארץ – גם ברוחניות

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: זריעת המצוות צריכה להיות בארץ דווקא, כשם שבגשמיות הזריעה היא בארץ דוקא. וזהו ענין מה שהקב”ה נתן לאברהם בברית בין הבתרים את הארץ. לא רק את ארץ ישראל הגשמית נתן להם אלא גם את ארץ ישראל העליונה, שבה מלובש כוח הצומח הרוחני – שבכוחו להצמיח על ידי זריעת המצוות, הצמחת ישועות! לפיכך נקראו ישראל  “ארץ  חפץ”, ועל ידם נעשית צמיחת מעשה המצוות, כנרמז בפסוק “וזאת המצוה אשר ציוה ה’ לעשות בארץ”. ומהי בחינת ארץ בעבודת ה’? אלא זוהי העבודה מתוך הכנעה ושפלות, בבחינת “ארץ” – “ונפשי כעפר לכל תהיה”, שאז מתקיים בו “פתח ליבי בתורתך ובמצוותיך תרדוף נפשי” –  שנעשית בו הפתיחה והצמיחה בתורה ומצוות! 

(סה”מ תרנ”ד עמ’ קעז)

מדוע בחר אברהם בשיעבוד מלכיות?

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: איתא במדרש: ארבעה דברים הראה לו הקב”ה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים: גיהנם ושיעבוד מלכיות, מתן תורה ובית המקדש. שאלו הקב”ה “במה אתה רוצה שירדו בניך כשיחרב בית המקדש “? ובחר אברהם את שיעבוד מלכיות. וטעם הדבר: כי על ידי השיעבוד שבזמן הגלות בטרדות הפרנסה ובנסיונות העולם הזה הגשמי, הנה על ידי שעומד בנסיונות, וצועק לה’ מפנימיות ליבו, מגיע היהודי לדרגה גבוהה יותר, ממה שהיתה דרגת נשמתו קודם ירידתה לגוף למטה. ויפה כוחה של עבודה זו לזרז את ביאת משיח צדקנו, שכשם שעל ידי השיעבוד זכו לגאולת מצרים ולמתן תורה, כך על ידי מסירות הנפש בזמן הגלות, זוכים לגאולה העתידה!

(סה”מ תרצ”ב עמ’ קמז)

והיא שעמדה

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: ההתקשרות של הקב”ה וישראל, על ידי ההבטחה בברית ביו הבתרים, ישנה תמיד מבלי הבט על המעמד ומצב הרוחני של בני ישראל. זהו שאומרים בהגדה של פסח “והיא שעמדה לאבותינו”. והיא – זוהי ההבטחה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. שמכוח הבטחה והתקשרות זו של הקב”ה ובני ישראל אינו נוגע ענין התורה והמצוות – הרי “בכל דור ודור” – בכל המצבים הרוחניים והגשמיים שנמצאים בבני ישראל – “הקב”ה מצילנו מידם” – מאומות העולם ומהיצר הרע, וגואלנו גאולה פרטית וכללית. 

(תורת מנחם כרך יט ח”ב עמ’ 262)

פתגם השבוע בענייני גאולה ומשיח

על פי המדובר לעיל, שבדורנו זה במיוחד (הדור האחרון בגלות, ודור הראשון של הגאולה) ישנה הדגשה יתירה בעבודה של “לך לך מארצך גו’ אל הארץ אשר אראך”, וקנין כל העשר ארצות – הרי מובן, שזה צריך לכל לראש להשתקף בעבודה מעין זה של יהודי, על ידי זה שהוא מוסיף בלימוד התורה, לא רק לפי ג’ המוחין שלו השייכים למידות, אלא גם ג’ מוחין בעצם. שזהו במיוחד – על ידי ההוספה בלימוד פנימיות התורה (כולל בביאור עניינים אלו דעבודת המוחין), כולל – בענייני הגאולה ומשיח צדקנו.

(משיחות ש”פ לך לך תשנ”ב)