קרא המכתב כללי שנשא את התאריך ו’ תשרי תשמ”ח, הבינו תלמידי התמימים הלומדים בבית ר

קרא המכתב כללי שנשא את התאריך ו’ תשרי תשמ”ח, הבינו תלמידי התמימים הלומדים בבית רבינו שבבבל, אנ”ש, שלוחים, וכל מי שהיה מעודכן במתרחש בד’ אמותיו של נשיא הדור, כי מבצע חדש מתרקם בבית חיינו — “מבצע הקהל”.

הנושא לא קיבל ביטוי רק בכמה קטעים, זה היה תוכנו של המכתב כולו. הנה ציטוט קצר מלשונו של כ”ק אד”ש מה”מ, במכתב שתוכנו הפך, או יותר נכון, ‘הקהיל’ את העולם:

“בהמשך למכתב הקודם שבו הוזכר בקצרה שלמרות שמצות “הקהל” במובנה הפשוט קשורה בזמן שבית המקדש קיים, הרי היא עם זאת נוגעת בפועל, במובנה הרוחני, בכל מקום ובכל זמן . . בראש ובראשונה יש לנצל את ההתעוררות של ימי חודש תשרי כדי לכנס ולהקהיל יהודים . . במיוחד זו חובתו של כל מי שהוא “מלך”, מנהיג בסביבה, רב בקהילתו, מחנך בכיתתו, אב במשפחתו, “לקרוא באוזניהם”, להשמיע את דברי התורה ומצוותי’ בחוג שלו, בכל מקום שהוא יכול להגיע אליו, בתוקף וברצינות, ועד שהדבר ייצור רושם עמוק והשפעה ממושכת על השומעים, שירגישו וישפיעו במשך חודש תשרי, ובמשך כל השנה, ובמשך כל שבע השנים, מ”הקהל” זה ועד ל”הקהל” הבא”…

‘הקהל’. זה היה הנושא באמצעותו הרבי תבע באותה שנה להפוך את העולם. ‘הקהל איד’, ‘יהודי של הקהל’, אלו מטבעות לשונו הקדוש של נשיא הדור, שנכנסו באותה תקופה, מאז ועד היום הזה, ללקסיקון של הדור השביעי.

ראו שהרבי הולך להפוך את העולם

הרב חיים לוי יצחק שי’ גינזבורג, משפיע בישיבת תות”ל ראשון–לציון, מי שהיה אחראי על מטה הקהל מטעם צעירי אגודת חב”ד בארץ–הקודש, מספר על האווירה המיוחדת ב–770 עם פרוץ מבצע הקהל:

“בכל התשרי של שנת תשמ”ח הרבי לא הפסיק לדבר בצורה נפלאה על הענין של הקהל. הרבי אמר שבזמן הזה יש לכל יהודי כוחות רוחניים מיוחדים, וכל יהודי הוא כמו מלך ישראל, וכשפוגשים יהודי, דבר ראשון, עוד לפני שאומרים לו גוט יום טוב, צריך לדבר איתו על הקהל, כלומר, להיות ‘הקהל איד’…

“הרבי דיבר שכל אחד צריך להתעסק ב’הקהל’ עם המשפחה שלו, עם הידידים במקום העבודה וכן הלאה. ממש דיבר על זה בלי סוף, לעשות כינוסים, ולהגיד פסוקים עם ילדים. הרבי לא הגביל את הפעילות, אלא פשוט דיבר בהתעוררות עצומה שצריך לנצל כל הזדמנות כדי לדבר עם יהודים על “ליראה את ה’”. הרבי לא נתן מנוחה, וכל הזמן דיבר לא להפסיד את הכוחות הנפלאים, ראו שהרבי ממש יוצא מהכלים והולך להפוך את העולם עם ‘הקהל’!

“על זה היו כל השיחות, הקהל, הקהל, ושוב פעם הקהל… זה היה באופן שפשוט בלתי ניתן לתיאור! הרבי דיבר גם על ‘הקהל אצל עצמו’, כלומר, להקהיל את כל פרטי העבודה והמחשבה, דיבור ומעשה, לנקודה אחת, ובנוסף לכך, כמובן גם ‘הקהל עם הזולת’, לעשות כמה שיותר כינוסים ולהזכיר לכולם שכל אחד יכול להיות בדוגמת המלך”…

התוועדות שבה “נפל” דבר

אין כמו יומן חי מתקופה מסויימת, כאשר רוצים לחוות מחדש את האירועים שהתרחשו לפני זמן, לנשום את האווירה האותנטית, ולהתרשם באופן בלתי אמצעי כיצד הדברים התרחשו בזמן אמת.

ביומן א’ התמימים משנת תשמ”ח, הדברים מתוארים כפי שנחוו בהתוועדות עצמה. הנה תיאור ההתוועדות של י”ג תשרי, שנתנה את הטון בנושא מבצע הקהל, ובה אף יצא הרבי במבצע מיוחד של כרטיסי הקהל. וכך נכתב ביומן בתאריך יום שני, י”ב תשרי:

“בצהריים נודע כי התוועדות י״ג בתשרי תתקיים הלילה. בשעה 9:30 נכנס כ״ק אדמו״ר שליט״א להתוועדות שבה ״נפל״ דבר… לאחר השיחה הראשונה . . פתח הרבי שליט״א בהתלהבות קודש בדברים על שנת ׳הקהל׳ ומשמעות המצוה, וכאן הניח הרבי שליט״א את היסוד לפעילות האדירה של שנת ׳הקהל׳ ו״מבצע הקהל״.

“בתחילתם של הדברים היתה תמיהה גדולה על כך שלמרות שמצאנו דברים רבים בתורה שנהגו בזמן הבית, כמו מצוות השמיטה וכדומה, שנעשה להם זכר גם לאחר שחרב בית המקדש, ואילו כאן לא נעשה שום דבר ואף שהיו כמה מגדולי ישראל שביקשו בדורם לחדש את ענין ה׳הקהל׳, אך, לפועל לא נתבצע הדבר ?!…

“אמנם — המשיך הרבי שליט״א — מכיון שתוכן הענין ד׳הקהל׳ היא הפעולה ד״ליראה את ה׳ אלוקיכם כל הימים״ ורואים במוחש שכאשר מתקהלים ״אנשים נשים וטף״ ומדברים בענינים המביאים ״ליראה את ה׳״, פועל הדבר התרגשות בלב כל יהודי — אשר לכן באה ההצעה — ומן הראוי להקים רעש ורעש גדול — להקהיל ״אנשים נשים וטף״ בבית הכנסת ובית המדרש ולומר להם ולהסביר להם במילים פשוטות ב״ז׳ארגון׳: “הערט זיך איין אידן״ [= הקשיבו יהודים]! נותנים לכם זמנים וימים זכאים…

הרבי יורד לפרטי הפרטים של המבצע

“בהמשך ירד כ״ק אדמו״ר שליט״א לפרטים ולפרטי פרטים בדרכי הביצוע של ה״מבצע״ החדש. הרבי שליט״א הורה שיסדרו אדם מרכזי שיעסוק בזה במשרה מלאה והוא יהיה האחראי לרכז את הפעילות ולעודד אנשים לקחת חלק פעיל במבצע.

“כמו כן הורה הרבי שליט״א לפרסם בכל מקום — כולל בעיתונות — כרטיסי חברות במבצע שגודלם יהיה טפח על טפח (שכן כל דבר יש לקשרו לתורה, ושיעור זה מצינו בכמה וכמה דברים…) כל הכרטיסים יהיו בגודל שווה (כנ״ל). וגם נוסחם יהיה שווה כדי שהמסר בהם יהיה ברור לכל. הרבי שליט״א גם ציין כי יש לדרוש שהשם על הכרטיס ייכתב בלשון הקודש (ולא בכינוי המדינה…) וכו׳ וכו״.

“בהמשך התייחס כ״ק אד”ש באופן מיוחד למוסדות ואמר כי גם בתוככי המוסדות (וביחוד מוסדות שענינם הפצת יהדות ותורה כ״צעירי אגודת חב״ד״ ו״ובנות חב״ד״ וכיו”ב) יש לקיים כנסי ׳הקהל׳ מיוחדים מפעם לפעם, ובמיוחד — המשיך הרבי — בישיבות ומוסדות חינוך יש לראש הישיבה, המשגיח וכדו׳ לעורר את התלמידים מידי פעם לפעולות אלו (כמובן מבלי שהדבר יפגע בתפקידם העיקרי — לימוד התורה). גם את שיעורי החומש והרמב״ם קישר (כמנהגו בשנה זו) לענין ה׳הקהל׳.

“ההתוועדות ״המרעישה״ הסתיימה בנגינת ניגון ׳הכנה׳, ׳ד׳ ׳בבות׳, ו״שיבנה בית המקדש”… בניגון הזה עודד הרבי שליט״א בידיו הק׳ בשמחה רבה ואף סימן לשרוק. לאחר מכן עלו ה׳טנקיסטים׳ וקיבלו שטרות צדקה עבור הקהל. בצאתו פתח הרבי שליט״א בשירת ״כי בשמחה תצאו”…

“ההתוועדות הרעישה את הלבבות והכל היו עדיין מבולבלים ומרוגשים גם יחד מן ה״מבצע״ החדש — אשר שלא כרגיל — ״נחת״ בבת אחת על כל פרטיו ופרטי פרטיו. עדיין לא היה ברור מספיק כיצד ואיך יש לבצע את הדברים, אך, כבר באותו לילה התכנס באחד מחדרי המשרדים שב–770, צוות עסקנים מצומצם שישב ללמוד את הנושא היטב ודן בדרכי הביצוע והבאתו אל הפועל.

“כמו כן הכין הצוות כבר באותו לילה את נוסח הכרטיס שיופץ. לכרטיס צורפו גם דברי הסבר קצרים על משמעות מצוות ׳הקהל׳ בזמן הזה. אלו, בצרוף נוסח הכרטיס נכנסו למחרת לכ״ק אדמו״ר שליט״א שהגיהם ותיקנם ובנוסח זה התפרסמו בעיתונים. כבר בבוקר הופיעו הדברים בכמה מעיתוני ארצוה”ב”.

שמחה באין ערוך

אירוע שמקבל תנופה רבתי, הוא אירוע שמחת בית השואבה, כאשר הריקודים ברחובה של עיר (ואפילו המיקום, צומת הרחובות קינגסטון–מונטגומרי) החלו בחודש תשרי של שנת תשמ”א, שהיתה גם היא שנת הקהל. באותה שנה השטורעם המיוחד של כ”ק אד”ש התמקד בהוספה בשמחה, ובעקבות הוראתו החלה להתקיים בקביעות שמחת בית השואבה ברחובה של עיר, מתוך שמחה פורצת גבולות. הדבר המשיך ביתר שאת בשנת הקהל של תשמ”ח, כמתואר ביומן:

“שמחת בית השואבה. אחד האירועים המיוחדים במשך כל ימי החג, הינו ״שמחת בית השואבה״. מידי לילה נערכים במרכז השכונה (בצומת הרחובות קינגסטון, מונטגומרי) ריקודים לקול צלילי התזמורת המפורסמת של האחים ״פיאמנטה״. המנהג הזה כבר נמשך כמה שנים כשגם זאת יודעים כל תושבי השכונות החרדיות הסמוכות ל׳קראון הייטס׳, כי שמחה כזו כפי שיש בליובאוויטש אין באף מקום וגם כאן באים יהודים רבים עם כל סוגי התלבושות השונים, כשכאן מצטרפים גם שאר בני המשפחה, הטף והנשים, העומדות בשטח הצפייה המיועד להן. וכי איך השמחה לא תהיה גדולה אם מידי לילה ולילה בשיחת הקודש חוזר כ״ק אד”ש ומורה ומבקש להגביר את השמחה והריקודים יותר מבלילות שעברו ו״באין ערוך״!… כן בהתאם שמחה עצומה ואוירת אחדות נפלאה עוטפת את כל הקהל האדיר.

“מה גם שהשנה שנת ׳הקהל׳ ואם בכלל מדבר כ״ק אד”ש רבות על מצוה זו כדבר כללי השייך לכל השנה כולה, הרי שבהגיע החג בו נתבצעה מצווה זו בזמנו בבית המקדש, על אחת כמה וכמה, כך שבמרכזן של כל השיחות הקדושות עומדת הנקודה האחת: ״הקהל״! באווירת אחדות זו של ״הקהל את העם״… מתקיימת השמחה הגדולה בחוצות ׳קראון הייטס׳, אלו הם גם הדברים המושמעים על ידי הדוברים השונים שנושאים את דבריהם (בהפסקות שבין ריקוד לריקוד) מעל גבי הבמה המיוחדת של התזמורת”.

השנה הרבי שליט”א שינה ממנהגו…

מאורע יוצא דופן, שהצטרף ל’שטורעם’ של כ”ק אד”ש על שנת הקהל, הוא שינוי מנהגו הק’ באחיזת הד’ מינים בשעת אמירת ההלל. ביומן נכתב על כך:

“יום חמישי, א׳ תשרי, יום טוב, א׳ דחג הסוכות. בשעה 10:00 נכנס הרבי שליט״א לתפילת החג השנה שינה הרבי שליט״א ממנהגו בשנים עברו ואחז את הלולב והאתרוג משך כל זמן אמירת ה׳הלל׳ ולא רק בנענועים, דבר שהוסבר בהמשך הימים הבאים באחת מהשיחות…

“לאחר תפילת ערבית בלילה חזר על עצמו המחזה בדומה לזה של אתמול. כ״ק אדמו״ר שליט״א בירך את הקהל בברכת ״גוט יום טוב״ והחל לנגן ׳ושמחת בחגיך׳, אחר כך פתח בשיחה, על הצורך להעלות בקודש בשמחת בית השואבה, ובהמשך באו דברים נרחבים על היותו של לילה זה בעצם ׳יום הקהל׳ שכן בזמן שבית המקדש היה קיים היתה מצוה זו נהוגה ״במוצאי יום טוב הראשון של חג הסוכות״!”.

גם הביטויים המיוחדים של הרבי אודות שנת ומבצע הקהל לא פוסקים, וניתן לראות זאת בתיאורים שביומן גם  מהימים הבאים:

“יום שישי, ט״ז תשרי, יום–טוב ב׳ דחג הסוכות וערב שבת קודש. בשיחה לאחר סיום תפילת קבלת שבת, הרבי שליט״א ביאר את הקשר של יום חשבת עם שני האושפיזין של היום, ואחר כך התייחס כ״ק אד”ש לנושא המדובר ביותר: ״הקהל״… בין הביטויים השונים נאמר שכבר משך זמן ״מרעישים״ אודות הענין ד״הקהל״, וממשיכים ״להרעיש״ שכל מה שעסקו בענין זה עד עתה אינו מספיק וצריכים להוסיף יותר ויותר…

“בהמשך כאשר דיבר כ״ק אד”ש אודות השיעור בחומש היומי בו מוזכר ״לעיני כל ישראל״ אמר כ״ק אד״ש שוב ביחס ל׳הקהל’: לאחרי כל מה שעשה ופעל מענין ד׳הקהל׳ אומרים לו שענין זה צריך להיות באופן של ״לעיני כל ישראל״ היינו שכאשר מסתכלים עליו רואים בגלוי שמהלך כאן ׳הקהל׳, ״עס גייט ארום הקהל׳׳!״

הרב גינזבורג מוסיף ומספר מזיכרונותיו:

“זכור במיוחד כיצד הרבי דיבר בשטורעם נפלא על המשנה, שכל כהן היה צריך להחזיק איתו חצוצרה של זהב ותוקע ומריע ותוקע, כדי להודיע שזו שנת הקהל, ואפי’ כהן חיגר וכו’, כל כהן וכהן. והרבי המשיך — והרי כל ישראל הם “ממלכת כהנים וגוי קדוש”, ואם מישהו מנסה לטעון שהוא הרי יושב ולומד ומה רוצים ממנו… אומרים לו, על דרך לשון המשנה: “דומה שאינך כהן”, איך יכול להיות שאינך תוקע ומריע ותוקע?!”…

ה”מסירות נפש” של הרבי בשביל הקהל

הרב גינזבורג מוסיף ומספר על השיחה שנאמרה בקשר למאורע שהוזכר ביומן: “שיחה מיוחדת נוספת, שהסגנון שלה היה מזעזע, היתה בנוגע להחזקת האתרוג יחד עם שאר המינים בכל משך אמירת ההלל. הי’ אפשר לחשוב שמדובר כאן על איזו עבירה חמורה ח”ו, ראו איך שהרבי אמר בכזו התרגשות: ‘מה אני יכול לעשות משהו בשביל הקהל שיהי’ באופן של מסירות נפש, כנגד רצוני, רוחי ונפשי’…

“ואז אמר הרבי שהמסירות נפש כדי לחזק את הענין של הקהל, היא שעשה דבר שעלול לפגוע בהתקשרות לרבי הריי”צ: לשנות במקצת את ההנהגה בנוגע להחזקת הד’ מינים בהלל… כלומר, אצל הרבי היה ברור שאפילו הנהגה כזו שהרבי הריי”צ נהג בה לכאורה רק מכיון שידיו רעדו, אך לשנות אפי’ תנועה קלה מכמו שהרבי נהג, הרי זו ממש מסירות נפש!”…

הוקם מטה הקהל פעיל בארץ הקודש

כיצד התבצעו הדברים בשטח, לאחר חודש תשרי, במשך שנת הקהל כולה? על כך ממשיך הרב גינזבורג ומספר:

“באחד הלילות הראשונים של חול המועד סוכות הרבי דיבר על כך שצריך להכין כרטיסים מיוחדים, ונתן הוראות מפורטות כיצד הכרטיס צריך להיות, ושבכרטיסים אלו ירשמו כמה שיותר יהודים ל’מבצע הקהל’, וכל אחד מהנרשמים נותן בכך את אישורו שיצרו עימו קשר, ולפחות פעם בחודש ידברו עם הנרשמים ויעוררו אותם להוסיף בכל עניני תורה ומצוות.

“לענין של להקהיל יהודים ולעשות כינוסים היתה מודעות גדולה. בכל מקום כינסו ילדים ומבוגרים, והתעסקו ב’הקהל’ עם כל המרץ. גם ילדי אנ”ש התעסקו בזה, והרבי דיבר על כך, שהילדים ישחקו משחק של הקהל. אז זה היה נשמע מוזר… אבל בפועל כך זה נהיה, ובאותה תקופה זה היה פשוט המשחק של הילדים, לצאת לרחובות עם ממתקים, לאסוף ילדים, לומר איתם פסוקים ולדבר איתם שיעשו כך גם הם. 

“הרבי התבטא פעם, שלקחת יהודי מפא”יניק, ולהעביר אותו למפ”ם זה גם ענין, כלומר כל ענין טוב הכי קטן שאפשר לפעול על מישהו, זה כבר טוב, וממילא הענין שייך לכל אחד…

“אך הנושא של הכרטיסים משום מה לא כל כך נקלט, ולא הבינו איך בדיוק צריך לעשות את זה, ומהי המטרה של הרישום. הרבי דיבר שיפרסמו מודעות בעיתונים, עם כרטיס רישום להקהל לגזירה, ושלא יבקשו תשלום מהנרשמים, אלא יצרו איתם קשר כדי לדבר איתם ולתת להם סיוע בנושאי יהדות. היה קשה להכניס לאנשים לראש שהרבי רוצה שפשוט ייצאו לרחוב וירשמו כמה שיותר יהודים, ועוד יותר קשה היה נראה להתקשר אליהם אחר כך.

“אגב, זכור לי שהרבי התבטא פעם, שיתקשרו פעם בחודש עד סוף שנת הקהל, והוסיף בחיוך, שאם ירצו ימשיכו גם אחר כך, אך קודם שיבצעו את זה…

“באחת השיחות הרבי אמר (כמובא לעיל) שיעסיקו מישהו עם משכורת שיתעסק רק בזה. וכך בארגון צא”ח ביקשו ממני להיות אחראי על כך מטעמם. התפקיד שלי היה ליצור קשר עם הפעילים ובתי חב”ד, ולבקש מהם דיווח על הפעילות, על מנת לדווח לרבי.

“הפקנו כרטיסים לפי הוראות הרבי, וכן דפי הסבר לפעילים ולקהל הרחב, על מנת שיבינו כיצד מתנהל המבצע, וכך החלו להגיע למשרדנו רשימות של יהודים שנרשמו. אני זוכר שהיה יהודי בכפר חב”ד, “פסח משה זיידע” קראו לו, והוא היה  בכל יום מביא לנו ערימה של עשרות כרטיסים עם שמות של יהודים שרשם בתחנה המרכזית…

“מאוחר יותר, בכ”ה אדר באותה שנה, כשהרבי דיבר על מבצע יום הולדת, הוצע שיכתבו בכרטיסי ההקהל גם את תאריך יום ההולדת, וכנראה שהיה לכך אישור מהרבי, והיתה לנו תוכנה שהופכת את התאריך הלועזי לעברי, וביום ההולדת קיבל מאיתנו כל נרשם ערכה עם מכתב מיוחד וכו’, וילדים קיבלו ספרון ומשימות, ולאחר שביצעו את המשימות קיבלו ספרון נוסף.

“מכיון שבלתי אפשרי שאדם אחד יעמוד בקשר עם מאה אלף איש, שזה מספר הנרשמים אליו הגענו בסופו של דבר, לכן שלחנו את הרשימות לפי ערי המגורים, לבתי חב”ד שבכל עיר ועיר כדי שהם יעמדו בקשר לפחות פעם בחודש עם הנרשמים לפי הוראת הרבי. ואנחנו יצרנו קשר עם הבתי חב”ד, על מנת לקבל מהם דיווח על הפעילות ולהעבירו לרבי”.

“אפיזודה מעניינת התרחשה כאשר למשרדי צא”ח בכפר חב”ד הגיע יהודי שהחשיב את עצמו לשמאלני, ובכעס טען: “אתם רוצים לחדור לי לנקודות הכי אישיות, אני מנסה לברוח מזה ואתם לא מוותרים. אני לא רוצה שתשלחו לי”… אבל זהו ה”יכוף” של הרבי, כפי שהרבי אמר שכשהשני מגיב, סימן שזה פועל ונוגע בו וממילא נוגע לו, אך כמובן שהכל בדרכי נועם ובאופן של הדגשת הענינים החיוביים, כשהמטרה היא לפעול בכל העולם את הענין של “ליראה את ה’”.

 

(מתוך הסקירה המלאה שתתפרסם בעז”ה בגיליון ‘התמים’. מקורות: ראיונות, ‘קונטרס ע”ד מבצע הקהל’, ‘שנת הקהל בבית חיינו’, בית משיח, כפר חב”ד, תשורות ועוד)