יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

העניינים הלא רצויים נדחים, ביום אחד לפחות, ומתבטלים לגמרי. בשבעה עשר בתמוז מציינים רק את הטו”ב שבו, את היותו עת רצון, זמן של גאולה שהופך לששון ולשמחה.

כמעט בכל קובץ של פתגמים וביטויים העוסקים במידות והנהגות טובות שראוי לאדם לאמץ, ובמידות השליליות שמהן עליו להתרחק, מופיעה הנטייה לדחות דברים, כהנהגה שלילית ביותר, אל מול ההנהגה הרצויה — להקדים ככל הניתן. החל מדברי חז”ל בשבח הזריזות, שהרי “זריזין מקדימים למצוות” ועוד כהנה וכהנה, ועד ל”אמרי אינשי” — אמרות ופתגמים בסגנון “אל תדחה למחר את מה שתוכל לעשות היום”, המצויים לרוב אצל עמים שונים, בשפות, עדות וסגנונות מגוונים.

יוצא מן הכלל הזה, הוא עניין האבלות והתעניות, בו אנו יודעים כי “אקדומי פורענותא לא מקדמינן”, כל עניין בלתי רצוי, אנו מנסים לדחותו ככל שניתן, לכן בקביעות כמו של השנה, נכון לכתיבת שורות אלו, אנו מציינים את תענית שבעה עשר בתמוז, ביום ראשון שאחרי השבת הקרובה, י”ז בתמוז.

הכלל ההלכתי כי מה שנדחה, יידחה לגמרי — גם אם במקרה זה ההלכה לא נפסקה כך, הרי שהעניין עצמו — כפי שמבאר כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א — קיים. הן בתור איחול ותקווה, כפתגם רבותינו נשיאנו שיידחה לגמרי, הן בתור דעה המהווה חלק בתורה, וגם במשמעות ההלכתית לפיה במקרים ובפרטים מסוימים, דיני התענית קלים יותר.

עניינים בלתי רצויים צריך וחייבים לדחות, לדחות למחר, כי יש מחר לאחר זמן. לדחות על מנת שבינתיים יתבטלו לגמרי ולא יהיה בהם שום צורך. אולם הרבי, שמאפשר לנו טעימה מתורתו של משיח, מראה לנו כי התענית והצום נדחו ויידחו, אך את שבעה עשר בתמוז עצמו, נקיים בשלימותו דווקא השבת.

מהותו הפנימית של יום תענית “עת רצון לה’”, המהות הפנימית של הבקעת העיר בשבעה עשר בתמוז, שהייתה תחילת החורבן, תחילת הסתירה על מנת לבנות. חומת העיר ירושלים נבקעה, מאורע מצער וחמור — אך המהות הפנימית שלו — קיום הייעוד “פרזות תשב ירושלים”.

צום הרביעי אינו אמור להישאר כזה, לפי התכנית שגילה לנו הנביא, התכנית שביצועה המעשי נפסק להלכה — יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה. ואם טרם זכינו לראות זאת בשנים שחלפו, הרי שהשבת אנו רואים זאת. אנו חוגגים את הטו”ב שבתמוז, את הטוב האמתי שלא תמיד גלוי — את הגאולה ואת בניין בית המקדש.

יתכן שמישהו מאלו שיקראו את מה שנכתב עד לכאן, וישאל את עצמו האמנם הגעתי למדור הנכון? שמא מדובר ב”דבר מלכות” מעובד, ב”משיח בפרשה” או כל מדור אחר שעוסק ב”הלכתא למשיחא”. אכן, מדובר בשיחות של הרבי, אך לא בדרשות, אלא באקטואליה, בנושאים הרלוונטיים והמציאותיים ביותר.

ננסה לחשוב אלו מהנושאים שבהם עסקו מדורי החדשות בשבוע האחרון, יישאר חשוב ומרכזי גם בשבוע הבא, עוד שבועיים או עוד שנה. נראה כמה מאותם נושאים חוזרים על עצמם מדי תקופה, ובכל זאת הם נקראים “חדשות”. נכון לכתיבת שורות אלו ה’משבר’ התורן הוא בשאלה מי ירוויח כמה מעסקי הגז, נושא שבשלב מסוים יתנדף כמו גז.

החידושים והחדשות נמצאות כאן — בהבנה וההסתכלות המיוחדת על הדור שלנו, על זמן השיא של הגאולה. כך גם אם נאלץ להתענות, זה יהיה בח”י בתמוז, ובשבת הקרובה נחגוג את טו”ב בתמוז, מתוך רגש מיוחד של גאולה, מתוך אמונה כי זו תהיה הדרך היחידה בה נציין את היום המיוחד הזה, מתוך ששון ושמחה, מתוך שירה וזמרה:  

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!