גם אריאל שרון טען שהוא עוזר להתיישבות. הוא הסביר שהוא עוקר את ישובי גוש-קטיף כדי

גם אריאל שרון טען שהוא עוזר להתיישבות. הוא הסביר שהוא עוקר את ישובי גוש-קטיף כדי להציל את יהודה ושומרון. אבל למחרת ה’התנתקות’ קיבלנו צונאמי בדמות ה’התכנסות’ וכיום המשולש הבכיר שבראשות הממשלה מדבר בבירור על חזרה לגבולות 67. 

א.

זוכרים את רמת גלעד? שם הכל התחיל. ראש הממשלה והשר בני בגין ביקשו רק להעתיק שלושה קרוואנים בתוך החווה. הם טענו שאין כל בעיה בכך. “המאחז ישמר”, הם הסבירו. ההסכם היה נראה מושלם: במקום להרוס את המאחז, יועתקו המבנים שעומדים על קרקע שבתביעה. אבל אחרי רמת גלעד, פגשנו את נוסחת ההעתקה שוב במגרון. גם שם היה מדובר על העתקה ולא על עקירה. “הישוב ישמר”, הבטיחו לנו. אבל אחרי שהסכם מגרון יצא לדרך פגשנו שוב את נוסחת ההעתקה בשכונת האולפנה. וכעת נראה שזה לא צפוי להיפסק ושכל יש”ע עומדת להיעתק ממקומה.

ראש הממשלה בכלל טוען שהוא זה שדואג להתיישבות. חוק ההסדרה – הוא מסביר – הוא האיום האמיתי על ההתיישבות. התשובה לשמאל – לטענתו – היא להעתיק את כל השכונות לקרקעות עליהם ארגוני השמאל לא יוכלו לטעון שהם שייכות לערבים. עדיין לא ברור על אילו אדמות ‘שלום עכשיו’ כן יכול לערער – כי הרי גם על שכונת האולפנה ומגרון אין לאף אחד מסמכים או הוכחות של בעלות ובכל אופן המדינה התייחסה אליהם בבג”ץ כ’קרקע פרטית’. אבל ראש הממשלה מנסה להסביר שהפעם אין תקדים וכי אין מה לחשוש לבאות. הוא רק שוכח שבדיוק אותם דברים נאמרו לפני חודשים בודדים בנושא של רמת גלעד ומגרון. אז היו מי שהזהירו שנקבל עוד העתקות רבות, אחרי הסכמי הפשרה, ובינתיים נראה שהקולות הפסימיים צדקו.

גם אריאל שרון טען שהוא עוזר להתיישבות. הוא הסביר שהוא עוקר את ישובי גוש-קטיף כדי להציל את יהודה ושומרון. אבל למחרת ה’התנתקות’ קיבלנו צונאמי בדמות ה’התכנסות’ וכיום המשולש הבכיר שבראשות הממשלה מדבר בבירור על חזרה לגבולות 67. ההבטחות של שרון לא החזיקו מים אפילו קדנציה אחת ומיד בתום ה’התנתקות’ הוא הקים את מפלגת קדימה כדי להמשיך ולקדם את הנסיגה הבאה.

ב.

בהפגנה בשבוע שעבר מול הכנסת, הרב אביחי רונסקי דימה את המצב כיום לסיטואציה שאירעה בעת קבורת יעקב אבינו ע”ה: כל חכמי העדה, האחים הקדושים וצאצאי יעקב אבינו, מגיעים אל החלקה שרכש בכסף מלא בחברון, ופתאום מגיע עשו ומנסה לערער את הבעלות. המחשבה ההגיונית הייתה שצריכים ללכת לחפש את המסמכים החוקיים במצרים ומיד שלחו את נפתלי – ‘איילה שלוחה’ – למצרים, לחפש את המסמכים. אבל חושים בן-דן לא חיכה וערף את ראשו של עשו וכך הביא לסיום הסאגה. לכאורה מדוע הוא נזכר לטוב – וכי מה היה קורה אם היו מחכים למסמכים החוקיים? אלא הוא הבין שכשמתחילים להתפלפל בצורה כזאת, הדרך לאיבוד הכל קרובה. לכן הוא לא ניסה להתעמת איתם בטענות המסמכים החוקיים ועל כך נזכר לטוב.

זוהי המציאות כיום – אמר הרב רונסקי. כל השרים מנסים להתפלפל בשאלת המסמכים ודנים האם יש מסמכים או לא. אבל מי שמתחיל לנהל את העסק בצורה כזאת יגיע מהר מאד לאיבוד הכל.

מחיר הפשרה והפיתולים נצרב בשבוע שעבר בתודעה. מי שהסכים לפשרה ברמת גלעד, לא יכול היה לעצור את הסחף כשהגיעו אל שכונת האולפנה – לב ליבו של הקונצנזוס ההתיישבותי.

ג.

מה שבכל אופן ניחם מאד בכל הסיפור של דחיית חוק ההסדרה, היו המחאות הספונטאניות שפרצו מיד לאחר קבירת החוק. העצרת השקטה שהתקיימה בסמוך לכנסת התפזרה עם סיום ההצבעה, אבל הנוער גלש בטבעיות אל הכניסה למשכן הכנסת, כשמאות צעירים חוסמים את משכן הכנסת למשך זמן ממושך. באותו זמן פרצו גם מהומות בכניסה לירושלים, כשעשרות צמיגים הובערו והכניסה לעיר נחסמה.

הנוער נחוש הפעם לא לתת להנהגה הישנה להוליך אותו שולל. המסר מגוש-קטיף נלמד. שוב לא יוכלו ראשי מועצת יש”ע לסובב את הציבור סביב שערי כפר מימון, רק כדי שלא יפרצו את הגדרות ויצעדו לגוש-קטיף. הפעם הנוער נחוש להיאבק עד הסוף, במאבק חסר פשרות. כעת השאלה הגדולה היא רק מה יילד המאבק בשטח והאם הציבור ייענה לקריאה להקים עיר אוהלים בשכונת האולפנה, כדי לצרוב בתודעה את המאבק של שכונת האולפנה, כך שבפעם הבאה יחשוב ראש הממשלה פעמיים לפני אישור עקירה נוספת.

ד.

מי שעוד הפתיע לטובה בסיפור של גבעת האולפנה הוא הח”כ החרדי ישראל אייכלר. בעבר היה אייכלר דווקא הסמן השמאלי של המפלגה החרדית-אשכנזית, אבל בשנים האחרונות הוא התקרב יותר ויותר אל ציבור המתיישבים ולפני מספר חודשים אף קיים ביקור רשמי בגבעת האולפנה. בשבוע שעבר הוא צעק במהלך דיון בוועדת הביקור של הכנסת כי מה שנעשה למתיישבים בשכונה האולפנה בבית-אל הינו עוול חסר תקדים וכי לא יעלה על הדעת ששופטי בג”ץ ינהלו את המדינה. בסופו של דבר אייכלר גם היה הח”כ החרדי היחיד שהצביע בעד חוק ההסדרה (סגני השרים החרדיים-חסידיים יעקב ליצמן ומנחם מוזס יצאו מהאולם בזמן ההצבעה ואילו הח”כים החרדים-ליטאיים משה גפני ואורי מקלב הצביעו נגד החוק).

מה שאייכלר מבין, מתקשים להבין חבריו הח”כים למפלגה. העובדות מוכיחות שאותו בג”ץ שנלחם במתיישבים, הוא הבג”ץ שנלחם בחרדים. אותו בית גבוה לצדק עושה סיבוב אחד על חשבון המתיישבים ואחד על חשבון החרדים. רק השבוע הוא סיים לפרק את הבניינים בגבעת האולפנה וכבר הוא רץ לחרוט על הקיר את חובת הגיוס השווה לכולם, שאמור לפגוע בחרדים.

הבעיה היא שכל ציבור מתעקש להיאבק רק על האינטרסים שלו וכשהציבור השני נמצא בצרה הם שוכחים שזהו אותו מאבק. בפעם הבאה שבג”ץ ינסה להתעמר בקודשי ישראל, כבר לא יוכלו הח”כים מהסיעה הליטאית של ‘יהדות התורה’ לקרוא לעזרה לחבריהם הסרוגים. אלו הרי לא ישכחו להם כל-כך מהר איך הם הצביעו נגד החוק שהיה אמור להציל את ההתיישבות – ואפילו לא טרחו לצאת מהאולם.

למרות שיח החירשים הזה, שפוגע בקדוש והיקר לעם ישראל, יש לקוות שהצבעתו של ח”כ ישראל אייכלר בעד החוק, יחד עם האופוזיציה לראש הממשלה, תפתח פתח לעידן חדש, של הידברות אמיתית בין כל סיעות הבית הדתיות והחרדיות, לשיתוף פעולה אמיתי. נראה כי אם ח”כ אייכלר ישכיל להעמיק את הקשר שהחל בסערת האולפנה וכך יעשו גם הח”כים של ‘האיחוד הלאומי’ שזכו כעת לתמיכתו, יפתח פתח אמיתי לאחדות עניינית שתסייע לשמירה על קודשי ישראל.

ה.

היו כמה זוויות מעניינות למאבק האחרון שהזכירו במאד את שיחותיו של הרבי מלך המשיח מזמן הנסיגה מסיני.

הראשונה בהם עסקה לאופי המאבק. אם פעם הושקעו כל המאמצים בגיוס אנשים להפגנת המונים, כיום התגייסו כל הפעילים ללחץ על הפוליטיקאים, בהכרזת איום “יום הבוחר”. אז לא שצריכים חלילה לזנוח את המאבק בשטח – כי לו כוח סגולי מאד – אבל כמובן שטוב שנזכרו בימין שיש את נשק יום הדין.

אם בעבר יכלו הפוליטיקאים להצביע בקול רועם בעד עקירות (כמו בזמן גוש-קטיף), כיום הדברים כבר לא היו ברורים. לא לחינם הצביעו שבעה מתוך שמונת הח”כים של הליכוד בעד החוק – בעוד שמספר שרים נמלטו לחו”ל כיון שפחדו להצביע בעד החוק מפחד ראש הממשלה, אבל גם חששו מאנשי הימין שלא ישכחו להם אם יצביעו נגדו.

הזווית השנייה עסקה באזכור של הדיקטטורה הברורה של ראש הממשלה, בכך שהוא כופה על השרים להצביע נגד צוו מצפונם. בעבר כשאירעו הצבעות דומות זעק על כך הרבי מלך המשיח, והרבי אמר שאפילו ברוסיה היו מציגים כביכול מותר לכל אחד להצביע בעד צוו מצפונו. אולם בארץ ישראל – אמר הרבי – לא מנסים אפילו להציג מיצג של דמוקרטיה, אלא כופים בריש גלי את ה’משמעת הקואליציונית’ ודורשים מפוליטיקאים להצביע נגד צוו מצפונם.

נראה שציבור המתיישבים למד להיאבק בכלים של השמאל. סוף סוף קורעים את מסכת השקר מכל מעשי הממשלה וגרורותיה, שהכרזות דמוקרטיה בגרונותיהם ומעשי דיקטטורה בידיהם.

ו.

בסיום המאבק על חוק ההסדרה, אפשר גם להתנחם בהפשרה המועטת של הבניה ביש”ע. למרות שההחלטה על אישור 850 יחידות דיור הוחלטה עוד לפני דחיית החוק ובלי קשר אליו, אולם בכל אופן גם זו בשורה טובה בקדנציה שבה הממשלה לא נותנת אישור אפילו לסגירת מרפסת בעפרה. בשורה התחתונה גם אם המחאה הציבורית לא סייעה להעברת החוק, היא סייעה לריכוכו ודחפה את ראש הממשלה לפינה, כך שהיה חייב לצאת מגדרו ולהוכיח שהוא אוהד את ההתיישבות, אחרת לא היה מצליח לשכנע את השרים שהמחאה בחוץ לא צודקת.

היו מי שאמרו אמנם שבעצם בהכרזה החגיגית על בניית יחידות הדיור, הודה ראש הממשלה כי למעשה יש הקפאה ביהודה ושומרון ואין אישורים לבניות חדשות, אולם בכל זאת יש להסתכל על חצי הכוס המלאה ולקוות שלפחות הלחץ עזר וכעת ראש הממשלה ינסה להוכיח שהוא נותר נאמן לערכי הליכוד ויבנה את ארץ ישראל במקום להרוס.