ביום המשח אותו כ”ק אדמו”ר הזקן: לכאורה צריך להיות כתוב “מיום המשח אותו” שהרי הכה

ביום המשח אותו

כ”ק אדמו”ר הזקן: לכאורה צריך להיות כתוב “מיום המשח אותו” שהרי הכהן הגדול מקריב מנחת חביתי כהן גדול בכל יום ויום, ומדוע כתוב שקרבן זה הוא “ביום המשח אותו”? אלא שסוד הדבר הוא: שעל ידי הקרבת הקרבן שאז נמשכת הארה גבוהה ונעלית מאוד, תומשך היא “ביום” - שכן יום הוא מלשון הארה וגילוי כיום המאיר. דהיינו שבתוככי כל יום תמיד תהיה הארת “יום המשח אותו” מאירה ומתגלית בו, מכח ההקרבה הראשונה. (לקוטי תורה. פרשת צו ח, ב)

ואכלתם אכול ושבוע

כ”ק אדמו”ר האמצעי: (עניין זה שגם אהרן הכהן שהוא תמיד בבחינת “מברר”, צריך הוא ל”בירור”, שלכן מקריב קרבן חביתי כהן גדול וזוכה לגילוי מדרגה שלא זכה לה קודם - בחינת “יום המשח אותו”, התבאר בליקוטי תורה לפרשת צו, שזה שייך לעניין “בירור שני” שתוכנו מרומז בפסוק “ואכלתם אכול שבוע” שנאמר על האכילה לעתיד לבוא) וזהו עניין “ואכלתם אכול ושבוע”: המאכל לעתיד לבוא, כגון בסעודת הלויתן, עניינו “בירור שני” למאכל שכבר שבעו ממנו את האורות והגילויים שנמשכו על ידי בירורו, ועתה תהיה ממנו שביעה מלאה, כי יתעלה לדרגה גבוהה יותר, עד אשר הדרגה הרוחנית שנמשכה על ידי האכילה הקודמת, תחשב לגשמיות לגבי עליה זו. (תורת חיים שמות ח”ב, פרשת ויקהל תל, ד)

צדיק אוכל לשובע נפשו

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: בירור ראשון - הוא מה שהאדם על ידי אכילתו לשם שמים מפריד את הטוב מהרע. ובירור שני - הוא העלאה נוספת, שמעלים את הטוב שהתברר כבר מהרע, לדרגה גבוהה יותר, בבחינת “צדיק אוכל לשובע נפשו”.

(דרך מצותיך איסור לא תבערו אש, צ, א)

ביטול היש וביטול במציאות

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: בירור ראשון - הוא כשהאדם בבחינת ביטול היש. בירור שני הוא כשהאדם מגיע לביטול במציאות.

(תורת שמואל תרכ”ז, עמ’ צד)

ואכלתם אכול

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: נאמר: “ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה’ אלוקיכם”. - על האכילה שלעתיד לבוא, נרמז - במילים “ואכלתם אכול”, שתאכלו דבר שכבר התברר בעבר, שכבר נאכל. וזהו שבשור הבר והלויתן שלעתיד לבוא יהיו ניצוצות של נשמות הצדיקים שבעולם הזה, ויאכלו אותם הצדיקים שלעתיד לבוא, כדי להעלותם לדרגה גבוהה יותר שתתאפשר רק אז.      (המשך תער”ב, חלק שני, ש”פ בלק, ה’עת”ר א’נח)

בירור ראשון ובירור שני

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: “ימינך ה’ נאדרי בכח” - זהו בירור שני שנעשה על ידי גילוי בחינת המידות של עולם האצילות. “ימינך ה’ תרעץ אויב ” - זהו בירור ראשון שנעשה על ידי גילוי בחינת ספירת המלכות שבאצילות.

(ספר המאמרים תרצ”ב עמ’ פה)

שני העניינים שדוגמתם בפורים

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: שני העניינים: עניין “זה קרבן אהרן” שבזמן הזה, ועניין “ואכלתם אכול ושבוע” שיהיה לעתיד לבוא, מצויים דוגמתם גם בפורים. שכן מצד אחד, ימי הפורים והגילויים שבו, ישנם עתה בכל שנה ושנה, ומידי שנה מוסיף והולך. ולאידך: לעתיד לבוא יהיה שינוי באין ערוך לגבי האור שמאיר בפורים בעולם הזה בכל שנה. שאף שהאור המאיר בפורים בזמן הגלות, הוא אור של בחינת האור שיאיר לעתיד לבוא, בכל זאת לעתיד לבוא, יהיו ימי הפורים באין ערוך לדרגתם עתה.

וזהו על דרך המבואר בלקוטי תורה של פרשתנו, שבתחילה מבאר את גודל ההפלאה שלעתיד לבוא דווקא, שעל ידי “ואכלתם אכול ושבוע” זוכים ל”והללתם וגו’ אשר עשה עמכם להפליא”. ולאחר מכן ממשיך ומבאר שישנו עניין זה גם עתה בזמן הזה, בעניין של “זה קרבן אהרן” - חביתי כהן גדול, שהם (רק) מעין מה שיהיה לעתיד לבוא, שלכן לעתיד לבוא יהיה “בירור שני” בבחינה זו.

(מאמר ד”ה “ואכלתם אכול ושבוע, מוצ”ש פרשת צו תשל”ח, סה”מ ויקרא עמ’ מ ואילך)

רצונו האמיתי של כל יהודי

רצונו האמיתי של כל אחד מישראל הוא שיהי’ גילוי אלקות, ועד שזה (גילוי אלקות) נוגע לעצם מציאותו, ולכן, זה שבזמן הגלות אין מאיר גילוי אלקות כמו שהי’ בזמן הבית [ובפרט כשמתבונן בזה שאמרו רבותינו ז”ל כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו הרי זה כאילו נחרב בימיו], הנה מזה עצמו איז ער אינגאַנצן צוטרייסלט, כתית.

וגם כשהוא בדרגא נעלית ביותר שמאיר אצלו גילוי אלקות בדוגמת הגילוי שהי’ בזמן הבית, מכל מקום, מזה שבכללות העולם אין מאיר הגילוי, מוכח, שגם הגילוי שמאיר אצלו הוא גילוי מוגבל.

(קונטרס “פורים קטן” תשנ”ב)