יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

אבא היקר,

שמחתי עד–בלי–די לפגוש אותך ואת כל בני המשפחה שיחיו במחיצת כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א בימי הסוכות ובשמחת תורה של שנת הקהל זו. זכינו לקיים את מצות הקהל הלכה למעשה: נקהלנו כולנו אנשים נשים וטף אל בית המקדש של זמננו ואל המלך, התחזקנו ביראת ה’, וחזרנו איש איש למקומו ששים ושמחים וטובי לב.

אך עלינו לדעת שהסיפור לא נגמר — הוא רק התחיל! שנת הקהל כמעט שלימה עומדת לפנינו, בה אנו נדרשים להקהיל את עצמנו ואת כל היהודים שסביבנו אל המלך! עלינו להיות “א הקהל איד”, כפי שתובע מאיתנו הרבי, ועלינו לדאוג לכך שבכל מקום ומקום אליו נלך מיד יהי’ ניכר עלינו שזה–עתה היינו אצל המלך.

הרבי רוצה שכל יהודי ויהודי יקהיל את עצמו ואת כל עניניו, שיהיו קודש למלך וקודש לנשיא הדור. אנו, שרק לפני מספר ימים היינו במחיצתו של הרבי בגשמיות, הננו מסוגלים להיות השלוחים הטובים ביותר לכך. עלינו לדאוג להוציא כמה שיותר יהודים מה”חור” שלהם, עלינו לדאוג לכך שהם יתחילו לחיות ולנשום 24 שעות ביממה ‘רבי’ רק כמו שבבית משיח–770 חיים ונושמים, ועל ידי זה נגיע למעמד ההקהל המושלם בבית המקדש השלישי בהתגלותו של הרבי מלך המשיח לעיני כל בשר, ותיכף ומיד ממש!

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

בנך מענדי,
בית משיח — 770

ימי ההכנה ליום כיפור

בתום שבוע גדוש בחוויות מרוממות של ראש השנה, לקראת שבת קודש, ו’ תשרי, יום פטירת אם המלך הרבנית הצדקנית מרת חנה ע”ה, מסודר מקומו הק’ של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א על–יד העמוד של השליח–ציבור, כנהוג בכל השנים, שביום זה עולה הרבי לתיבה בכל תפלות היום.

במהלך כל היממה, הן בליל והן ביום השבת נערכות התוועדויות חסידים רבות ברחבי 770, בהן מתוועדים משפיעים שונים מכל רחבי תבל.

עם סיום תפילת מנחה, בשעת רעווא דרעווין, כל מרכז האולם הגדול של בית חיינו מלא עד אפס מקום באנ”ש תושבי קראון הייטס לצד אורחים רבים שמאזינים לדבריהם של רבני השכונה וחברי הבד”צ הרב אהרן יעקב שוויי והרב יוסף ישעי’ ברוין, הנושאים דברים בענייני דיומא בבהירות ובטוב טעם, תוך פירוט וביאור מנהגי חב”ד וההלכות הנוגעות לחג.

בימי ההכנה ליום הכיפורים, נוחתים באדמת המלך עוד אלפי חסידים, וזהו בעצם גל האורחים השני המגיעים אל הרבי מלך המשיח על–מנת לשהות בד’ אמותיו בית חיינו, ביום הקדוש והמקודש יום הכיפורים. ניתן לזהות כי בין המגיעים אל המלך בעיקר אברכים וזוגות צעירים, ומספרם גובר ועולה מיום ליום.

כדרישתו של הרבי, ימים אלו מנוצלים ללימוד בשקידה והתמדה יוצאות דופן, וסדרי הלימוד הנערכים בבית משיח 770 בארגון “אש”ל — הכנסת אורחים” מלאים עד אפס מקום. כל מי שבא בשערי חצרות קדשינו אינו יכול שלא להתפעל מהמחזה המרהיב, בו נראים אלפי תמימים ואברכים צעירים ומבוגרים ההוגים בתורת הנגלה, בתורת החסידות, בתורתו של משיח ובעניני גאולה ומשיח, בשיא החיות וההתלהבות.

שיעורי גאולה ומשיח מרכזיים בהשתתפות מאות רבות, נערכים מידי יום לאחר תפלת מנחה במרכז בית חיינו, בהם מסבירים טובי המשפיעים והרבנים ענינים עמוקים במשנת הגאולה, וכך פועלים על הנוכחים לחיות עם הזמן דימות המשיח בחיי היום–יום.

לקראת יום הכיפורים, ביום שני ח’ תשרי, יוצאים חלק מהתמימים ל’מבצעים’ במסלולם הקבוע, כשהפעם “מצטיידים” עמם לנסיעה גם בעופות חיים על–מנת לזכות את ידידיהם ומקורביהם במנהג הכפרות — נוסף על מצות הנחת תפילין.

המוני אנשים, נשים וטף פוקדים את רחוב פרזידנט לעריכת הכפרות בארגון “אש”ל — הכנסת אורחים”, הנערכת כמידי שנה בחזית בנין הישיבה 1414. מרבית תושבי קראון הייטס בוחרים לערוך את מנהג הכפרות דוקא במקום זה, ביודעם שלאחר עבודת ההכשרה מועברים עופות אלו היישר לחדרי האוכל של האורחים.

ערב יום הכיפורים

נוהגים לומר כי ערב יום כיפור זהו היום העמוס ביותר בשנה, אך בבית חיינו ההכנות מלוות גם בתחושה ברורה כי השנה נזכה לאכול ולשתות ביום הכיפורים עם חנוכת בית המקדש השלישי מהרה יבנה אכי”ר.

החל משעות הבוקר המוקדמות 770 מתמלא באלפים השוקדים בלימוד מאמרי חסידות כהכנה לתפילה במניינו של הרבי. עם סיום התפילה זהו הזמן של חלוקת ה”לעקאח”, ובלב כולם האמונה והביטחון שנזכה לגמר חתימה טובה בהתגלותו המלאה והמושלמת של הרבי.

זמן מה לאחר שהסתיימה תפילת שחרית נסגר בית הכנסת עקב סידורו לקראת היום הקדוש, והוא נפתח שוב רק לקראת תפילת מנחה. בשעה זו מונחים על–גבי השולחנות לכל אורך מבוא הכניסה לאולם הגדול בבית חיינו, אלפי קופות צדקה בכל הגדלים והסוגים, אליהם נוהג הרבי להשליך מטבעות לצדקה בכניסתו לתפילה, וכך נוהגים ציבור אנ”ש והתמימים, כפי שאמר הבעש”ט שמצלילי המטבעות בקערות הצדקה, מתפרדים המקטרגים.

כנהוג במשך שנים ארוכות, שבסיום תפילת מנחה המיוחדת לערב יום כיפור, הוכן הסטענדער עליו נעמד הרבי ונושא שיחת–קודש וברכה מיוחדת לכללות אנ”ש. בשעה זו מופעל הווידאו במערב 770, וקולו הק’ של הרבי המברך את הציבור נשמע בחלל. במקביל מחולקת “הנחה” משיחת הברכה האחרונה לעת עתה ששמענו מהרבי בערב יום–כיפור תשנ”ב, והיא נלמדת על–ידי התמימים ואנ”ש. בשיחה זו מדבר הרבי מתוך תקוה חזקה שלא נצטרך לצום ביום הכיפורים, שכן תיכף ומיד ממש יבנה בית המקדש השלישי ואז לא יצומו באופן חד–פעמי כשם שלא צמו בזמן חנוכת המקדש הראשון.

לפי היומנים משנת תשנ”ב, בסיום אמירת השיחה פרץ הקהל בריקודי שמחה סוערים שנמשכו עד לשעה קלה לפי כניסת החג, כשהקהל הנרגש כמעט שכח מהצום המתקרב לפי התוכניות הגלותיות. והימים האלה נזכרים ונעשים, וגם בשנת תשע”ו פורצים כולם בריקודים סוערים מתוך אמונה מוחלטת בהתגלותו המידית של הרבי ברגע זה ממש.

לאחר מכן בית הכנסת נסגר שוב, והוא נפתח רק לקראת כניסת היום הקדוש.

יום הקדוש, יום הכיפורים

לפנות ערב בפרוס היום הגדול והקדוש, נדחקים אלפי תלמידי התמימים — “דעם רבינס קינדער” — בזאל הקטן, בכל החדרים הסמוכים ובחצר בית חיינו, המצפים וממתינים לשמוע את ברכתו הק’ של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א ב”ברכת הבנים” כמידי שנה בעת הזו, כברך אב את ילדיו. בימה קטנה מוצבת על–יד הכותל הצפוני של הזאל, ועלי’ עומד מוכן הסטענדער לברכה. התמימים פוצחים בשירת “יחי אדוננו” הנמשכת זמן ארוך, ועיניהם מופנות לעבר מקומו הק’ של אבינו רוענו. אלו הם רגעים מרגשים מאוד. הנה נצבים כאן אלפים מבניו של הרבי המבקשים ומתחננים לראותו, וזו כל משאת נפשם וכל מטרת חייהם. אז ריבונו של עולם: איך אפשר להתעלם?!…

בשל ריבוי האורחים, הורגש היטב הדוחק העצום בעת תפילת “כל נדרי” ומעריב במניינו של הרבי. אך למרות הדחיפות האיומות כולם עומדים ומנגנים בקול אחד ובלב אחד: “.. אנו בניך ואתה אבינו .. אנו צאניך ואתה רוענו..”, רצוננו לראות את מלכנו! בסיום התפילה פותחים כולם באמירת ספר התהילים במניין כנהוג.

תפילת שחרית מתחילה בשעה 10:00, כשתפילת מוסף מסתיימת בסביבות השעה 15:30. התפלות עצמן נאמרות בנעימה המיוחדת ליום הקדוש, כשמידי פעם פוצח השליח–ציבור בניגון לבבי וסוחף יחד עמו את קהל הרוגשים. התפילה בבית חיינו במחיצת הרבי היא חויה יוצאת דופן, והכל מרגישים במוחש כי נמצאים אנו כעת במחיצת הכהן גדול ועבודתו בקודש הקודשים, וכי עלינו להתנהג בהתאם ולדעת אצל מי ולפני מי עומדים.

תפילת מנחה מתחילה בשעה 17:00, ולקריאת ההפטרה המיוחדת — “מפטיר יונה” — נדחקים רבים בסמיכות לבימת הקריאה מתוך רצון לשומעה מפי קודשו של הרבי, והנה כבר פותחים את היכל הקודש לתפילת נעילה… רק הנעימה הייחודית של הבעל–תפילה באמירת “יתגדל ויתקדש” מעבירה צמרמורת עזה שמהדהדת בתוככה על המשמעות האמיתית והפנימית של המילה “נעילה” — ששערי השמים ננעלים ואף אחד אינו נכנס לפנים, לבד מישראל וקוב”ה — “ישראל ומלכא בלחודוהי”, וזהו הזמן המתאים והנכון ביותר לבקש את מה שדרוש ונוגע לנו באמת: התגלותו של הרבי לעין כל!

אשרי מי שזכה להיות בינות אלפי החסידים שנדחקו בשעת הנעילה בד’ אמותיו של נשיא הדור וזעק יחד עמם מעומק הלב: “שמע ישראל”, “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד” ג’ פעמים, “הוי’ הוא האלוקים” ז’ פעמים… הנשימה נעצרה לרגע–קט ואז נשמעה זעקת החסידים שאינה מאפשרת לשערי השמים להינעל: “יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד”.

כעת פותח השליח–ציבור באמירת הקדיש, כשבאמצעו פורץ הקהל הגדול בשירה אדירה של “מארש נאפוליון”, המעלה את האלפים לאטמוספרה אחרת של שמחה והתלהבות. הנה נכנסו כעת לזמן שמחתנו בליובאוויטש, ואין לך שמחה גדולה מזו. אך יחד עם זאת, עיני כל מופנות כעת לעבר בימת התפילות של הרבי, עליה מוצב כעת, כנהוג בכל השנים, גרם המדרגות המיוחד הצמוד לכותל הדרומי — עליו נוהג הרבי לטפס ומשם לעודד בעוז ובתעצומות את השירה האדירה. כולם יודעים שלרגעים אלו חיכו חסידים במשך השנה כולה — לזכות לראות את הרבי מנצח על השירה ומעודד את ה”מארש”. וגם אנו, למרות שברגע זה איננו זוכים לראות זאת בעיני בשר, הננו בטוחים שהרבי מעודד בכל עוז, ולכן גם אנו כעת שרים ושמחים; אך מצד שני איננו מסתפקים בידיעה זו בלבד, ורצוננו הוא לראות את מלכנו בעיני בשר ממש. שירת “יחי” מוגברת פורצת מפי כולם והיא מחליפה את שירת ה”מארש”. כולנו בטוחים שנזכה לכך ברגעים אלו ממש!…

עצם העלאת המחשבה על הרגעים הנשגבים הללו של מוצאי היום הקדוש בד’ אמותיו של הרבי, מרוממים את הנפש החסידית החבויה בתוך כל אחד ואחד ומעוררים בה רגשי התקשרות עזה לרבי והתמסרות לשליחותו היחידה לקבל פני משיח צדקנו.

בסיום תפילת מעריב ו’הבדלה’ מכריזים כנהוג “גוט יום–טוב” ג’ פעמים, והקהל פורץ בשירת “יחי” במנגינת “ושמחת”, והשמחה עצומה למעלה ממדידה והגבלה. דקות ספורות לאחר מכן נערך קידוש לבנה ברחובה של עיר “ברוב עם הדרת מלך” ומקומו של המלך עומד אף הוא מוכן להתגלות. לאחר מכן פורצת התזמורת במנגינת “יחי” הסוחפת את הקהל הגדול לריקודי שמחה סוערים הנמשכים שעה ארוכה.

כולם יצאו שמחים וטובי לב, וכמידי שנה דואג ר’ נחום מרקוביץ’ לארגן משאיות עמוסות במאכל ומשקה לשבירת הצום לטובת הציבור הגדול, והתודה נתונה לו על כך.

כמנהג ישראל לחבר את מצוות יום הכיפורים למצוות חג הסוכות, צוות של תלמידי התמימים מופקד על בניית סוכתו של הרבי שנבנית ומוקמת במהלך שעות הלילה, והיא נצבת בגאון ומפארת את חזית בית משיח — 770.

ימי ההכנה לחג הסוכות

שיא של אלפי אורחים ממשיכים לנחות אל שערי בית חיינו, בית משיח 770, על מנת לזכות לשהות במחיצתו של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א בימי חג הסוכות הבעל”ט, כשהשנה מתווסף לכך ענין חשוב ועיקרי: זוהי הרי שנת הקהל, ומעמד ההקהל האמיתי הרי נערך בבית המקדש עם המלך, במוצאי יום טוב ראשון של חג הסוכות.

בהתאם למצות הקהל הנוגעת וקשורה לכל אחד ואחת מישראל ממש, ובהתאם לרצונו הק’ של הרבי שבשנת הקהל יצטרפו אל הנסיעה גם הנשים והטף, זורמים ל–770 המוני משפחות בהרכב מלא, כולל תינוקות רכים בשנים. איזה מחזה מרגש ומרהיב זה לעמוד ולראות אותם מגיעים אל הרבי, כולם ללא יוצא מן הכלל. הם ממחישים בבואם כי הרבי הוא המלך, לב כל קהל ישראל.

ארגון “אש”ל — הכנסת אורחים” המופקד על אירוחם במישור הגשמי והרוחני, קולט אותם על הצד הטוב ביותר. דירות וארוחות מסודרות לזוגות ולמשפחות, מערך סדרי לימוד ושיעורים פועלים במשך כל שעות היום [והתוועדויות בלילה] לכל הגילאים, וכן המסגרת הייחודית לצעירי הצאן, קעמפ “מחנה משיח”, מכפיל את כמות הילדים עם למעלה ממאה חיילים חדשים שהצטרפו לשורותיו. חידוש שטרם נשמע כמותו, שלרגל שנת הקהל פתחו “אש”ל — הכנסת אורחים” שמרטפיה למען הטף שזכו והוריהם הביאו אותם הנה.

הדאגה הכנה של “אש”ל — הכנסת אורחים” עבור צרכיהם של כלל האורחים בכל הגילאים, יוצרים מצב בליובאוויטש של דורנו בהם יכול כל מי שיבחר; בחור או אברך, ילד או מבוגר, ללמוד ולשקוד על התורה ועל העבודה בראש שקט, להתיישב ולצבור כוחות בהתוועדויות חסידיות ולהעשיר ידע בפאנלים מרתקים.

איזו הזדמנות נפלאה זו להתעלות טפח מעל חיי היום–יום ולהקדיש את היום כולו לענינים שעליהם העולם הפנימי עומד: רבי, משיח, חסידות. גילוי אלוקות! על דרך המשל המפורסם על ה”קרעטשמע” — שם ניתן לומר “לחיים” וקצת לשכוח על חיזו דהאי עלמא, ועל הנחות עולם הזה. לא פלא שחסיד ששב לביתו אחרי ‘תשרי אצל הרבי’ חוזר אחרת לגמרי… כל זה עוד בנוסף לעצם הזכות הנפלאה והעיקרית שיש בעצם הזכות להימצא בד’ אמותיו של רבינו, משיח צדקנו.

בערבי שבת וחג נוהרים מאות ואלפים לכל רחבי העיר והמדינה ועורכים מבצע תפילין בכוחות מתוגברים. גם בתחום הזה ניכרת ההשקעה של “אש”ל — הכנסת אורחים”, כאשר כל תלמידי הישיבות הקטנות יוצאים למבצעים בצורה מסודרת למנהטן — להפוך את המטרופולין ולהכינו לקבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש.

שבת קודש י”ג תשרי

עם שקיעת החמה וכניסת השבת, ליל י”ג תשרי, יום ההילולא של כ”ק אדמו”ר המהר”ש נ”ע, מורגש באוויר. כל מי שמצליח שכף רגלו תדרוך במקום הקדוש הזה, הופך להיות חלק מתופעת ה”לכתחילה אריבער” של תשרי תשע”ו בליובאוויטש שבליובאוויטש.

770 פשוט צר מלהכיל את האלפים הרבים שבאו להתפלל במניינו של הרבי את תפילת קבלת שבת. שבת זו מביאה עימה משב של חג הסוכות בליובאוויטש, שכן מרבית האורחים שבאו לחוג את סוכות עם הרבי כבר נמצאים כאן.

בליל ובמהלך יום השבת קודש נערכות התוועדויות חסידותיות רבות בכל רחבי 770, בהם מתוועדים המשפיעים על הנקודה והענין של “לכתחילה אריבער” — ממנה עושה הרבי “שטורעם” כה גדול. ההתוועדות קודש של הרבי מלך המשיח נערכת, כמידי שבת, בשעה 13:30, ומשתתף בה קהל ענק.

במוצאי השבת מוקרן ווידאו מהתוועדות קודש של הרבי בי”ג תשרי תשמ”ח, וצופה ומשתתף בה קהל גדול. במקביל נערכים מחוץ לבית חיינו ריקודי שמחה על–ידי מטה שירה וזמרה — על–מנת להביא בפועל ממש את ההתגלות על–ידי “שמחה בטהרתה”.

חג הסוכות

בתום ההכנות הגשמיות והרוחניות ליום–טוב, הכוללות; בניית סוכה, בחירת ורכישת ד’ מינים, לימוד מאמרים ושיחות העוסקות בעניני החג ולימוד ההלכות הנוגעות לרגל, זוכים להיכנס סוף–כל–סוף ל”זמן שמחתנו”, אחד מג’ הרגלים הכלולים במצות העליה לרגל, כשהשנה זהו גם מועד וזמן מצות הקהל.

קשה לתאר את האווירה וההרגשה הנפלאה השוררת בבית חיינו עם התקדש עלינו חג הסוכות, 770 “מפוצץ” באלפי חסידים מכל רחבי תבל, שטרחו ובאו אל אבינו רוענו וכולם חדורי אמונה וביטחון כי המלך יתגלה לעיניהם הגשמיות.

התפילה נפתחת בנעימת החג, ומושרים בה ניגוני שמחה. הגבאי עומד ומכריז “גוט יום טוב” שלוש פעמים והקהל עונה אחריו, ומפיות כולם פורצת לה בעוז שירת “ושמחת בחגיך”. כעת מצפים כולם לשמוע את השיחה אותה נוהג הרבי מלך המשיח לומר מידי לילה בחג הסוכות. הסטענדער לאמירת השיחות מוצב על מקומו הקבוע, והדבר היחיד שחסר זה רק ההתגלות. הרי לשם כך הגיעו הנה האלפים הרבים, ובודאי שתיכף ומיד ממש נזכה לכך, ותתקיים ברבי מלך המשיח דרשת רז”ל “כשם שבא לראות כך בא להראות”.

לאחר מכן פונים כולם לעבר הסוכה המרווחת של “אש”ל — הכנסת אורחים”, הממוקמת במתחם בפינת הרחובות אסטערן פארקוויי וברוקלין, בה מוגשות סעודות החג לאלפי האורחים. במשך שנים ארוכות נהג הרבי לברך את האורחים בסוכתם, וגם השנה הועמד סטענדער בסוכה לשם כך. אין ספק שגם כעת הרבי מברך את האורחים בכל טוב בגשמיות וברוחניות, ובודאי יש לו נחת רוח רב מהם.

בסיום סעודת החג קמו מאות תמימים ויצאו לתהלוכה בה שרים הם שירי וניגוני שמחה, כשבלילה הראשון התהלוכה עוברת בין כל בתי ורחובות שכונת המלך “כאן צוה ה’ את הברכה”, ובלילה השני היא יוצאת לעבר שכונת ווילאמסבורג הסמוכה על–מנת לשמח גם אותם בשמחת החג.

בלילה השני, הזמן לקיום מצות הקהל (שזמנה במוצאי היום הראשון של סוכות), ניכרת בקהל התרגשות שיא. לאחר תפלת מעריב נעמד הרב אורי ליפש ומכריז, כי היות שכעת זהו הזמן של מצות הקהל והגיעו הנה אלפי חסידים, אנשים נשים וטף מכל רחבי העולם ונקהלו בפועל ממש אל המלך, הננו דורשים ותובעים שכבר תהיה ההתגלות המלאה ונזכה לשמוע את כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א קורא את התורה לאוזנינו. למשמע דבריו היוצאים מן הלב, עונה הקהל העצום “אמן” בקול רם. בלב בטוח אנו עומדים ומוכנים לכך שהרבי יתגלה עכשיו. אין ברירה אחרת, זו האפשרות היחידה.

בהתאם לרצונו הק’ של הרבי לערוך שמחת בית השואבה ברחובה של עיר ברוב עם, נערכת מידי לילה שמחת בית השואבה בפינת הרחובות קינגסטון ומונטגומרי. הריקודים נפתחים מידי לילה בסביבות השעה 23:00, ונמשכים ברצף עד לשעה 6:00 בבוקר.

בב’ הלילות הראשונים של היום–טוב הריקודים הם כמובן ללא מוזיקה, אך אין הדבר גורע בשמחה. הדבר הוא פלאי ביותר: מאות ואלפי חסידים רוקדים על הכביש, לעיתים תחת גשם שוטף, בשמחה ובהתלהבות ובשיא ה”שטורעם” במשך שעות, וככל שהשעות נוקפות הם לא מתעייפים, אלא להיפך: הריקודים נעשים עירניים יותר ושמחים יותר! על ריקודי שמחה סוערים אלו ניתן בהחלט לומר: מי שבימינו לא ראה את שמחת בית השואבה בקראון הייטס, לא ראה שמחת בית השואבה מעולם!

לפני הריקודים נערכות התוועדויות שמחת בית השואבה רבות בכל רחבי השכונה, בהם מתוועדים חסידים ושמחים בשמחת החג, ורק לאחר אמירת “לחיים” יוצאים הם לעבר מתחם הריקודים בשירה וזמרה ומצטרפים לריקודים. בארגון “אש”ל הכנסת אורחים”, נערכת מידי לילה בסוכת 770 התוועדות מרכזית לאנ”ש והתמימים עם משפיעים ושלוחים, שמחזקים את הנוכחים בהתקשרות לרבי ובחיות בעניני גאולה ומשיח.

אחת הזכויות הגדולות להם זוכה כל חסיד במשך שהותו במחיצת הרבי במהלך חג הסוכות היא, ללא ספק, הזכות הנדירה לברך על הלולב שהוכן לרבי בכל יום מימי החג. כמידי שנה, גם השנה זוכים אלפי חסידים מידי יום לעמוד בתור המשתרך לעיתים למשך שעה ארוכה, כדי לברך מידי בוקר על הלולב במקום הקבוע בפינת סוכת 770.

גם אחרי לילה ארוך ומשמח, תפילת שחרית מתחילה בשעה 10:00, כשבמהלכה מנגנים כולם יחד ניגוני שמחה ודביקות. בעת אמירת ה’הלל’ פוצח הקהל העצום בניגון הקאפיטל של הרבי שהולחן השנה “בצאת ישראל ממצרים”, והשמחה רבה. אמירת ה”הושענות” במניינו של הרבי גם היא מחזה מיוחד: אלפי חסידים מקיפים את בימת הקריאה בלולביהם, כשעליה עומד א’ החסידים עם ה’ספר תורה של משיח’ בידו, וכולם מבקשים ומתחננים מה’ יתברך שישלח לנו את משיח צדקנו תיכף ומיד ממש, או במילה אחת: “הושענא למענך”…

בסיום התפלה מכריז הגבאי, כי ישנם רבבות יהודים ברחבי ניו יורק שלא זכו לקיים את מצות לולב, ועל–פי מצוותו של הרבי מלך המשיח ייצאו כולם לזכותם במצוות היום. אחרי שסעדו את ליבם יוצאים רבים ל’מבצעים’ גם למקומות הרחוקים ביותר, כשהמנצח על המלאכה הוא ר’ מנחם נחום גערליצקי המכוון את אנ”ש והתמימים לכתובות השונות.

חול המועד סוכות

חג הסוכות וימי חול המועד בליובאוויטש אלו שמונה ימים גדושים ומלאים בחוויות רוחניות ובתענוג אלוקי ממש. כל מי שנמצא כאן חולק את השמחה העצומה שנפלה בחלקו לשהות במחיצתו של הרבי מלך המשיח במועד חג הסוכות וכך לקיים את מצות העליה לרגל ומצות הקהל הלכה למעשה.

מידי לילה נערכות התוועדויות רבות, פרטיות וכלליות. עד לאור הבוקר משתתפים ורוקדים לקבלת פני משיח צדקנו ברחובה של עיר לעיני כל באי עולם, בשמחת בית השואבה הנערכת בליווי כלי זמר ובשמחה עצומה שלמעלה מכל המדידות והגדרים, ובשעות היום יוצאים למבצע לולב ברחבי העיר, תוך השתדלות עיקשת להתפלל במניניו של הרבי מלך המשיח.

כך זה שמידי יום לאחר תפלות שחרית ומנחה מוציא ארגון “אש”ל — הכנסת אורחים” הסעות מאורגנות עם תמימים למבצע לולב ענק בכל האיזורים היהודיים במדינה. בנוסף לכך, בכל חוצות ניו יורק ניתן להבחין בעשרות סוכות ניידות שנבנו על–ידי תלמידי התמימים המופיעות בכל מקום ומקום לזיכוי הרבים במצות סוכה וד’ מינים.

בשעות אחר הצהריים מתקיימים כינוסים ושיעורים בבית חיינו, ובשעות הערב נערך סדר חסידות. חידוש מיוחד נרשם השנה בארגון “אש”ל הכנסת אורחים”: מלגה על–סך מאה דולר מחולקת לאברכים שהגיעו אל הרבי כהשתתפות בכרטיס, וכתנאי לכך הם נדרשים להיבחן על מאמר ושתי שיחות — דבר הנעשה בימי חול המועד בהצלחה מרובה בהשתתפות מאות אברכים.

מידי ערב, בסיום תפלת מעריב מוקרן ווידאו משיחת הרבי בלילה זה מאחת השנים הקודמות, ובקידמת 770 מוכן הסטענדער כשסביבו ניצבים חסידים רבים המחכים לשמוע “תורה חדשה”. אלו שעות שרחובות השכונה בכלל ובית חיינו בפרט, מתמלאים בחסידים מחצרות שונות הבאים עם ילדיהם ל–770, ביודעם ששמחה כמו בליובאוויטש כנראה שאי אפשר למצוא במקום אחר… הם נצפים ב–770 כשהם מעיינים בשיחה או צופים בווידאו מהרבי במשך זמן, והתמימים מנצלים את ההזדמנות ומשוחחים עמם על לימוד תורת החסידות, על בשורת הגאולה וזהותו של משיח.

בחול המועד, יום חמישי ח”י תשרי בשעה 19:30 נערך מעמד הקהל אדיר, הגדול ביותר שידעה אי–פעם שכונת המלך קראון הייטס. הכינוס נערך בחזית בית משיח 770, ולשם כך המשטרה חוסמת את השדרה המרכזית איסטערן פארקווי כולה. הכניסה לאנשים היא מרח’ קינגסטון ולנשים מרח’ ברוקלין, ובמעמד העצום משתתפים עשרות אלפי אנשים נשים וטף. בימה ענקית מפוארת ומשוכללת מוקמת בחזית 770, כשבהקמתה מושקע הון ועמל רב. הכינוס מושקע ביותר, והדבר נותן את אותותיו בכך שמשתתפים בו רובם ככולם של תושבי השכונה והאורחים.

בתוכנית קטעי ווידאו מהרבי מלך המשיח על מהותה וענינה של שנת הקהל, מספר קצר של נאומים מעוררים ומרגשים, אמירת שנים–עשר הפסוקים ומאמרי חז”ל על–ידי חיילי צבאות ה’ והכרזת “יחי אדוננו”, לצד ניגוני דביקות ושמחה. בסיום הכינוס נערכת במקום שמחת בית השואבה, ומעגלי ענק נפתחים על הכביש לקול צלילי התזמורת. בסביבות השעה 23:00 עוברים הריקודים ונמשכים בצומת הרחובות קינגסטון ומונטגומרי.

במהלך לילות ‘שמחת בית השואבה’ בשנה זו, הושם דגש מיוחד על השירים והניגונים הקשורים עם שנת הקהל, והציבור כולו שמח עד בלי די על הזכות העצומה שנפלה בחלקו להקהל ולבוא אל המלך.

שבת חול המועד והושענא רבה

השבת היא שבת יוצאת דופן מכל שבתות השנה בכך שלא מתקיימת בה התוועדות קודש של הרבי, [שכן ההתוועדות שייכת רק בסוכה, והרבי הפסיק את ההתוועדויות בסוכה כידוע], וכן היא שונה משאר ימי חג הסוכות בכך שאין נוטלים בה לולב, וממילא אין אומרים “הושענות”. בהתאם לכך השבת מנוצלת על–ידי אלפי האורחים ותושבי השכונה ללימוד ולתפילה באריכות יתירה, וכמו–גם להתועדויות חסידיות פעילות.

כמובן שכל זה לא גורע מ’שמחת בית השואבה’ הנערכת בשיא ה”שטורעם” גם בליל שבת קודש, למרות שהריקודים הם ללא כלי זמר ולמרות הקור הגדול שהגיע לכאן ביומיים האחרונים. חסידים לא מתפעלים מכל הקשיים, ומקיימים את רצונו הק’ של הרבי בכל מחיר מתוך שמחה.

חשוב לציין, כי זרם האורחים המגיעים לשהות במחיצתו של הרבי בימי חג הסוכות גובר והולך מידי יום. מיד עם תחילת ימי חול המועד נחתו הנה עוד מאות אורחים נוספים, ועד ליום השבת קודש הספיקו להגיע לבית חיינו אורחים רבים מכל רחבי העולם. וזאת מעבר לגל האורחים הנוסף הצפוי להגיע ל–770 לפני שמיני עצרת ושמחת תורה.

עם צאת השבת והתחלת ליל הושענא רבה, מתיישבים כולם לקריאת כל משנה תורה — ספר דברים. לאחר מכן מצטרפים לריקודי שמחת בית השואבה, שנערכת הלילה ביתר שאת וביתר עוז, בהתאם לדברי הרבי בקשר ליום זה שכל הענינים שבו צריכים להיות באופן של “(הושענא) רבה”!

לאות סיום הריקודים, נערכת תהלוכת–ענק מרחבת שמחת בית השואבה לכיוון בית חיינו, לאמירת כל ספר התהילים במניין של הרבי מלך המשיח, שמתחיל בשעה 1:00 בלילה בדיוק, בהשתתפות אלפים רבים. האולם הגדול ב–770 כבר פנוי ממרבית הספסלים, וגם הפירמידה הידועה בצמוד לכותל הדרומי בנויה הכן לקראת שמיני עצרת ושמחת תורה — מה שמאפשר מרחב גדול יותר לעמידת המתפללים. אמירת התהלים מסתיימת בסביבות השעה 2:30, כשביציאה מבית הכנסת מחלקים הגבאים לכולם תפוח ודבש “לשנה טובה ומתוקה”.

למחרת לתפלת שחרית מגיע קהל רב מהרגיל, ובעת אמירת ה”הושענות” מקיפים כולם את הבימה ז’ פעמים. לאחר מכן מקיימים את מנהג הנביאים וחובטים את הערבה ה’ פעמים למתק ה’ גבורות.

הרב יצחק אייזיק לנדא ר”מ בישיבת חסידי חב”ד צפת אמר בהקשר ליום זה: בהושענא רבה אנו מתפללים לקב”ה שיתן לכל אחד ואחת מישראל פתק שבו יהי’ כתוב “גמר חתימה טובה”, אז אנו מבקשים מהקב”ה שיחסוך בפתקים, ובמקום שיכתוב בנפרד פתק מיוחד לכל אחד, בקשתנו היא שיכתוב פתק אחד ויחיד לכולם — פתק שבו יהיו רשומות המילים “גאולה אמיתית ושלימה”. המשיך הרב לנדא ואמר: האמת היא שהפתק הזה כבר כתוב וקיים, ומה שצריך הוא רק שהקב”ה יתן לנו אותו למטה מעשרה טפחים ובפועל ממש.

בשעה שתים–עשרה בצהריים, נסגר הזאל הגדול להכנתו וסידורו לקראת החג הקרב ובא. בשעות אלו יוצאים רבים למבצע ד’ מינים, וכך מנצלים את השעות האחרונות שניתן השנה לזכות יהודים במצוה חשובה זו.

שמיני עצרת ושמחת תורה

כמחצית השעה לפני כניסת החג נפתח מחדש הזאל הגדול, ורבים מזדרזים לתפוס מקום טוב ממנו ניתן יהיה להשקיף לעבר מקומו הק’ של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א ולחזות בהתגלותו בעת מעמד ההקפות.

מקומו של הרבי מסודר, כמידי שנה, בגובה רב — כשבימת נוספת מוצבת על–גבי בימת התפלות, ומקומו של הרבי קרוב יותר לתקרה מאשר לרצפה, בבחינת “קרוב לשמים ורחוק מן הארץ”. כמו כן, 770 כולו מסודר בסדר הקבוע לשמיני עצרת ושמחת תורה השונה מהסדר הרגיל בכל השנה: רובם ככולם של הספסלים והשולחנות הוצאו מבית הכנסת ונשאר בו מרווח פנוי, באמצע בית הכנסת נבנה ריבוע מיוחד משולחנות כשבמרכזו בימת קריאת התורה מוצבת על–גבי הרצפה, וכן מוצבת בתוכו הבימה המיוחדת עלי’ נוהג הרבי לרקוד עם הספר–תורה בעת ההקפה הראשונה והשביעית, וכן פירמידות מיוחדות מוצבות בסמוך לכותל הדרומי והמזרחי.

תפלת מעריב מתחילה בשעה 19:10, כשקודם לכן פוצחים בשירה עוצמתית של “יחי אדוננו” במנגינת “ושמחת”. התפילה מסתיימת כחצי שעה לאחר מכן, והגבאי מודיע על מועד ההקפות הלילה  — בשעה 21:00.

בינתיים יוצאים כולם לעבר הסוכה ועורכים קידוש, שם גם אומרים “לחיים”. ריקודי שמחה נפתחים בבית חיינו, וכולם תופסים שוב את מקומותיהם לקראת ההקפות.

ההקפות מתחילות ב”אתה הראת”, והן נערכות בשמחה רבה ועצומה למעלה באין ערוך משמחת בית השואבה. להקפה הראשונה והשביעית עולה על–גבי בימתו של הרבי א’ מאנ”ש [שקנה זכות זו בהון רב] ומגיש לרבי את הספר–תורה של הרבי [הקטן], כשהוא מניחו על–גבי הסטענדער. את עוצמות השירה והריקודים בהקפות אלו אי אפשר כלל לתאר. התחושה הרווחת היא כי הרבי מתגלה ברגעים אלו ממש!

למחרת נערכת תפלת שחרית עם אמירת ‘יזכור’ לאחר קריאת התורה, תפילת הגשם, וברכת כהנים, אך התפלה עצמה קצרה יחסית, כי אין עורכים בה הקפות, והיא מסתיימת בשעה 13:30 לערך. כשכולם הולכים לבתיהם שמחים וטובי לב.

החל משעות הצהריים המוקדמות מתחילים רבים לצאת לתהלוכה, כשבשעות המוקדמות יותר יוצאים אלו ההולכים למקומות היותר מרוחקים. התהלוכה הרחוקה ביותר יוצאת לברונקס — מרחק הליכה של למעלה מחמש(!) שעות כל כיוון.

תפלת מנחה מתקיימת בשעה 17:00, כשלאחריה ממשיכים כל אלו שנותרו, לצאת לתהלוכות לכל האיזורים הקרובים והרחוקים. זהו מחזה מרהיב לראות את היציאה לתהלוכות בשירה וזמרה, כשהמשטרה מלווה בדרך כלל את היוצאים. בשעה זו רואים במוחש כיצד מבית חיינו אורה יוצאת ובכוחו של הרבי נשלחים החסידים לכל המקומות והיעדים על–מנת להביא את אורו של משיח לכל מקום.

בשעות אלו נערך ב–770 כנס צבאות ה’ לאלפים מילדי השכונה וילדי האורחים, כשבמהלכו נערכים עבורם הקפות מיוחדות. תפלת מעריב מתקיימת בשעה 19:05, אך נוכח בה קהל מועט שכן מרבית אנ”ש והתמימים עדיין נמצאים בתהלוכות ומביאים את שמחת החג למאות אלפי יהודים באלפי קהילות ובתי–כנסת.

הקפות ליל שמחת תורה, מתחילות בשעה 22:30, כשבמהלכם נכנסים עוד ועוד מהיוצאים לתהלוכה ומצטרפים לריקודי ההקפות. השמחה וההקפות הלילה נערכות ביתר שאת וביתר עוז, הרבה יותר מאמש (שמיני עצרת). הלילה כבר אפשר לאכול ולשתות מחוץ לסוכה, והחסידים מנצלים זאת לאמירת וחלוקת “לחיים” תוך כדי ההקפות — מה שמוסיף לשמחה העצומה ששולטת בכל. להקפה הראשונה והשביעית מגישים גם הלילה את הספר תורה [הקטן] לרבי מלך המשיח.

אך גם בתוך ים השמחה, התחושה וההרגשה שצפה היא ש”כל זה איננו שווה לי”! כל עוד לא זכינו לראות את מלכנו, אין שמחה זו מושלמת כלל ועיקר! דוקא בין כוסיות המשקה והשמחה האופפת את כולם, כל חסיד מגיע כעת למעמד ומצב שכל רצונו וחפצו הוא רק לחזות בהתגלותו של הרבי. בין כל השירה והריקודים ניתן לשמוע חסידים אומרים בינם לבין עצמם, או יותר נכון, בינם לבין הרבי: “רבי, אלפי חסידים הגיעו הנה על נשיהם ועל טפם, ורצונם לראותך. אנא, חוס ורחם נא, והגלה נא בשמחת תורה…”.

מעמד ההקפות מסתיים הלילה בסביבות השעה 2:00, אך השמחה והריקודים עם הספרי–תורה נמשכים בבית חיינו גם עד השעה שמונה בבוקר.

מיד לאחר תפלת שחרית עורכים קידוש בתוך 770. ה’משקה’ נשפך כמים וגם הפארבייסען מוגש בשפע, והאווירה שמחה ביותר. לאחר אמירת פסוקי “אתה הראת” ג”פ, כשהשנה מוסיפים גם את הפסוק “הנני מביא אותם מארץ צפון וקיבצתים מירכתי ארץ וגו’” ג’ פעמים כנהוג בשנת הקהל, ניגשים למעמד ההקפות, ושוב גם היום מגישים את הספר תורה הקטן על הסטענדער של הרבי.

בסיום ההקפות הנערכות מתוך שמחה עצומה, פותחים את ארון הקודש לקול שירה אדירה של “אנא עבדא דקודשא בריך הוא”. בקריאת התורה מסיימים את פרשת וזאת הברכה ואומרים ‘חזק חזק ונתחזק’ על התורה כולה, וניגשים ל’חתן בראשית’ בו מעלים לתורה את כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א יחד עם הרבי הריי”צ נ”ע. לאחר ההפטרה מנגנים את הפזמון “שישו ושמחו בשמחת תורה”, ולאחר מכן נעמדים לתפילת מוסף.

גם לאחר התפילה נמשכים השירה והריקודים בבית חיינו עוד מספר שעות בשיא ה”שטורעם” — עד למועד תפלת מנחה בשעה 18:00. עוד הרבה לפני כן תופסים רבים את מקומותיהם להתוועדות קודש שתתקיים לאחר תפלת מנחה.

ההתוועדות קודש מתחילה בסביבות השעה 18:30, כשהזאל הגדול מסודר להתוועדויות קודש מעין אלו: פירמידות מוקמות בסמיכות לכל הכתלים, וספסלים מסודרים לכל רוחב בית הכנסת כולו. מקומו הק’ של הרבי מסודר במרכז בימת ההתוועדויות, ואת הציפיה לכניסתו המיועדת של הרבי להתוועדות מקדמים בשירה עוצמתית של “יחי אדוננו” כיאה לצהרי שמחת תורה…

הקהל הנוכח בהתוועדות הוא עצום, ו–770 מלא עד אפס מקום ברבבות חסידים צפופים ונרגשים עד שהדחיפות כבר אינן מורגשות. זו התוועדות השיא של כל השנה כולה, ואלו הם הרגעים הנעלים ביותר במשך כל חודש השביעי המושבע בכל טוב. בהתוועדות קודש זו נוכחים כולם, אנשים נשים וטף, ובלב כולם השמחה העצומה להסתופף ברגעים קדושים אלו במחיצתו של “בעל הבית של דורנו” (כדברי הרבי בשיחה מסוכות תשנ”ב) — כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א.

סדר ההתוועדות הוא, שתחילה מנגנים כולם את ניגוני רבותינו נשיאינו, לאחר מכן חוזר המרא דאתרא הרב יוסף ישעי’ ברוין מאמר דא”ח ד”ה להבין ענין שמח”ת, לאחר מכן מנגנים את הניגונים שלימד הרבי, ולקראת סיום ההתוועדות מנגנים את ניגון ד’ בבות. לאחר סיום ניגון “הבינוני” וניגון ההקפות לאביו של הרבי פורץ הקהל האדיר בשירת “יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד” העוצמתית ביותר שניתן לתאר ולשער. זהו רגע השיא, בו מבין כל אחד שאין סיום אחר אפשרי לשמחת תורה ולכל חודש תשרי תשע”ו שנת הקהל אצל הרבי, מלבד הסיום הטבעי והפשוט כל–כך, שיהווה גם את הסיום המוצלח לגלות — התגלותו המושלמת של הרבי ברגע זה!

מיד לאחר סיום ההתוועדות וברכת המזון נערכת תפלת מעריב, הבדלה, ורצון עז לזכות לחלוקת ‘כוס של ברכה’ מידו המלאה הפתוחה הקדושה הגדושה והרחבה.

אסרו חג

בשעות הבוקר מתפרסמות מודעות בהן נכתב: “בשעה 15:30 מגיעים כל האורחים שיחיו לרחבה ליד 770 לכנס הקהל וצאתכם לשלום ענק — פרטים בהמשך”. ואכן, בשעות הבאות מתפרסמות מודעות מרשימות ומפורטות בקשר למעמד המתוכנן.

התוצאה בפועל מרשימה ביותר: בהגיע השעה היעודה מתמלא כל הכביש בחזית בית חיינו באלפי אורחים, אנשים נשים וטף, התופסים את מקומותיהם (בנפרד כמובן). מקום מיוחד מוכן לרבי מלך המשיח להשתתפות במעמד על–גבי בימה עליה מוצב סטענדער, כפי שנהוג לערוך בשנים בהן יוצא הרבי לפאראד בל”ג בעומר שחל בימי ראשון.

התוכנית עצמה מרגשת ביותר, והיא מהווה מעמד “צאתכם לשלום” בארגון “אש”ל — הכנסת אורחים”. הרבנים והמשפיעים הנואמים מתוועדים על כך שכל מטרת נסיעתנו היא אך ורק כדי להביא את התגלותו המושלמת של הרבי ואנו דורשים זאת ברגע זה ממש, ומצד שני כיצד על כל חסיד לפרוק את החבילות בעירו ובמקום שליחותו במשך השנה כולה, כשזה קשור במיוחד עם הענין והמבצע של הקהל.

כעת מתחיל בזאל הגדול הכינוס תורה כנהוג בכל איסרו חג, אותו מנחה הרב שניאור זלמן הלוי לבקובסקי ראש ישיבת תומכי תמימים המרכזית ב–770 והוא נמשך עד לשעה 21:00 לערך. בכינוס זה נושאים דברים רבנים אורחים מכל רחבי תבל בענינים שונים בנגלה חסידות והלכה.

ביממה הזאת כבר הספיקו אלפי אורחים לנסוע לביתם ולמקום שליחותם, ועמם הם נושאים את המטען הרוחני שלא יסולע בפז שקיבלו כאן במשך שהותם במחיצת הרבי בחודש החגים. אך קהל גדול ורב של אורחים, המורכב ברובו מתלמידי התמימים, נשאר לשהות במחיצת המלך גם בשבת בראשית.

בימים אלו חוזרים סדרי הלימוד למסלולם, כשבמקביל נערכים שיעורים פאנלים והתוועדויות שונות בכל שעות היום בבית משיח 770. ביום שישי יוצאים כולם למבצע תפילין להכין את העיר והמדינה כולה לקבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש.

מטה מיוחד הנקרא בשם “מטה הקהל” מוקם בימים אלו על–ידי קבוצת תמימים בעלי יוזמה, והוא פועל גדולות ונצורות בענין גדול ונפלא זה. המטה המיוחד מעלה שוב ושוב לסדר היום את הענין של הקהל, והוא גם יוצא במבצע נושא פרסים עם משימות כלליות דו–שבועיות וכו’ במטרה לפעול את הענין של הקהל עם כמה שיותר יהודים.

שבת בראשית

שבת זו ידועה כשבת שכפי שמעמיד אדם את עצמו בה כך תמשך השנה כולה, וכולם מבינים שהמקום הכי טוב בגשמיות וברוחניות שניתן לחסיד ולתמים להעמיד את עצמו בשבת זו הוא כמובן ב–770 במחיצת הרבי מלך המשיח, ולכן אין פלא שמרבית האורחים נשארים במקום המקדש גם לשבת זו.

שבת זו היא גם שבת מברכים חודש מרחשון בה אומרים את כל ספר התהילים בהשכמה. מנין התהילים בבית חיינו מתחיל בשעה 8:30, והוא מסתיים בסביבות השעה 10:00. תפלת שחרית מתחילה בשעה 10:30, כשבאמצעה נערכת “מכירת המצוות” על–ידי גבאי בית הכנסת למשך השנה כולה.

ההתוועדות קודש של הרבי מתחילה מאוחר מהרגיל (בעקבות זאת שהתפלה הסתיימה מאוחר) — בשעה 14:45, במהלכה לומדים רבים את ה”הנחה” מהתוועדות ש”פ בראשית תשנ”ב.

החל מיום ראשון כ”ח תשרי ובמשך כל ימות השבוע הקרוב, נוסעים מרבית האורחים למקום מגורם ושליחותם לפעול את הענין של “ויעקב הלך לדרכו” בשמחה ובטוב לבב.

ויהי רצון שתיכף ומיד ממש נפגש כולנו יחד שוב עם אבינו רוענו, כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, בהתגלותו המלאה והמושלמת בבית המקדש השלישי כפי שהוא מחובר ל–770 — “קהל גדול ישובו הנה”, נאו!

דור דורשיו

מאת א. אברהם

בתפילה הראשונה של שנת תשע”ו, נאמר בעמידה הפרק “לדוד מזמור, לה’ הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה”. הכוונה באמירת מזמור זה מסוגלת לפרנסה; ובקהילות בהם נהוג לפתוח לקראתו את הארון — נמכרת “פתיחת ההיכל של הפרנסה” במחירים מפולפלים.

אך גיבור המזמור אינו מחפש עבודה, אלא מבקש קרבת ה’. כך הרי נאמר בו בפירוש: מי יעלה בהר ה’, ומי יקום במקום קדשו. מן הפסוקים עולה דמות של מי “שפרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים”, ומחפש שפע רוחני.

אלא שבאחת, עובר המזמור מלשון יחיד ללשון רבים. מטיפוס לפיסגה של “נקי כפים ובר לבב… ישא ברכה מאת ה’ וצדקה מאלוקי ישעו” — מצביע המשורר על “זה דור דורשיו, מבקשי פניך יעקב סלה”!

בדורות הקודמים הייתה הדרך סלולה ליחידי סגולה, נקיי כפיים וברי לבב. בימים ההם עלו בהר ה’ מי שהיו ראויים לתואר “משכיל” “עובד” וכדומה; דרכם במשעול העולה ההרה הייתה רצופה גילויים, באישיותם המזוככת נמזגו כוחות גוף ונפש כבירים, מוח מבין ולב מרגיש, ואלה הוקדשו לשעות רצופות של התבוננות ביקרא דמלכא.

אך בימינו אין לנו לא אישים ולא אשם, לא נקיון כפיים ולא טהור לבב. נכון לעכשיו, אף טרם זכינו לראות מה שבימים כתיקונם זכה לראות תינוק על הים. תמורת זאת, נשטף ההר בקהל עצום של “דור דורשיו” העולה על הבריקדות ומבקש, דורש לראות פני מלך.

דוד ראה במזמורו את תשרי תשע”ו, את מאסות הבחורים שאינם מוותרים, עליהם התפלל, עבורם התחנן — “שאו שערים ראשיכם, והנשאו פתחי עולם, ויבוא מלך הכבוד”.

•     •     •

בתפילה האחרונה של יום שמיני עצרת ושמחת תורה — כמו בכל תפילות החגים לפני כן ואף בברכה שלאחר הסעודות — נאמרה תפילת יעלה ויבוא. מכוחו של יום טוב מקרא קודש הזה ביקשנו כי ה’ יזכרנו לטובה, יפקדנו בו לברכה, ויושיענו בו לחיים טובים.

אך תיכף להזכרת הישועה, באה בקשה נוספת, תמוהה בהשקפה ראשונה — “ובדבר ישועה ורחמים חוס וחננו ורחם עלינו והושיענו”. מהי בקשת הישועה הנוספת, רגע לאחר הישועה לחיים טובים?!

ואף זו מן הדברים שמתחוורים דווקא בתשרי תשע”ו: לצד התחינה לישועה שתבוא בהתגלותו המלאה של משיח, כאשר יעודי הגאולה יקויימו על ידו במלואם, בקשה נוספת בפניו: שנזכה גם בימי הגלות האחרונים, להחזיק ולחיות עם ה”דבר ישועה”, עם בשורת הגאולה וההכנה לקראתה ששמענו מנשיא ונביא הדור, גואל אחרון.

וזו קשה מן הראשונה! רק היום מבינים עד כמה גדולה בקשה זו. שהרי, מי אינו רוצה ישועה? ומי יוותר מן הצד כשתבוא הגאולה עליה הובטחנו “לא ידח ממנו נידח”? אבל לזכות לאחוז ב”דבר ישועה” — ב”דבר מלכות” של נ”א–נ”ב עוד בזמן שהחושך יכסה ארץ, ולהיות רגיל הוא על שפתינו, לעצמנו ולזולתנו — כמה טרחות יש לטרוח וכמה יגיעות יש להתייגע. והרי בעת צרה וצוקה, אפילו כמה נקיי כפיים וברי לבב העדיפו להחביאו בכיס מקטורנם…

אבל “דור דורשיו” מתחנן לזכות גם לזאת — “בדבר ישועה ורחמים חוס וחננו”, אנא רבונו של עולם, תעזור לנו לאחוז בידית הדלת בשעות קשות אלה, לא לחדול חלילה מה”יחי” ברגעי נסיון אלה, לא להשמט מהעגלה, “רחם עלינו”, שנאחוז בכך עד ההתגלות.

•     •     •

סמוך למקום פרנסתי הנני עובר ליד חנותו של חסיד–פולין שורשי, “א פאַרצייטישער איד” חריף וחד. המסלול היומי מזכה אותי בברקי–מחשבה שכל אחד מהם פנינה. הנה האחרון:

בפרשת המלך מצוה התורה למלך לכתוב לעצמו ספר תורה — “והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו”. והמעבר בפסוק מלשון נקבה ללשון זכר אומר דרשני?!

— אלא שזה הפירוש: “וקרא בו” — במלך, התורה צריכה להיקרא ממנו ובו; נוסף על מה שהוא מצווה לקרוא בתורה (“והייתה עמו”), מוסיפה התורה יתירה מכך: כשמסתכלים על המלך והנהגתו, הרי זה בבחינת “וקרא בו” — לראות בו את “דברי התורה הזאת”!

בתשרי תשע”ו בליובאוויטש השתתפתי רק דרך דפי השבועון “בית משיח” ומסכי “חב”ד אינפו”. הארה דהארה דהארה שנועדה להחיות את אנ”ש והתמימים שנשארו במקום (כך יש לקוות) שליחותם. יותר מכל, מה שראינו על פניהם של “דור דורשיו” הדבקים ב”דבר ישועה” הוא — כיצד הם מקיימים ללא הרף את ה”וקרא בו” — במלך. בכל שורה בלקוטי–שיחות, בכל קטע וידאו, בכל תפילה ב–770, בכל רגע של התרפקות ואהבה וגעגועים.

[ומי ימלל גבורות תשרי תשע”ו, שבכל רגע ביממה שהיו נכנסים לעזרת–נשים ב–770 — היה ניתן לראות “חברותות” של אחיות התמימים שוקדות על לימוד שיחה. כזה “ונפלינו” שבכלל לא היה ניתן להעלות על הדעת בשנים קודמות].

כי בשנת תשע”ו “הר ה’” החרישי של יחידי הסגולה, הפך ל”ההר בוער באש עד לב השמים”; זורמים ממנו נהרות אדירים של לבה רותחת, החורכת את לב השמים ועומק הלב גם יחד בכיסופים כבירים לראות, לא לשמוע ולא לקוות — לראות בפשטות את מלכנו גואלנו.

ומן האש הגדולה עוד יבקע ההר, ושערים ישאו ראשם ופתחי עולם ינשאו, ויעבור מלכם לפניהם וה’ בראשם — ואתו עמו דור דורשיו, רומסים בנעליהם המרופטות את שיירי הגלות, ואצים רצים אל אשר קיוותה נפשם וייחל לבם, מבקשי פניך יעקב סלה.

“יש את הכוחות, צריך שירצה”

מהתוועדות ליל א’ דסוכות, בסוכת בית משיח 770, עם הרב מנחם מענדל מטוסוב, שליח באלברטה קנדה:

ברצוני לספר לכם סיפור אישי ממשפחתנו: לחתני ובתי נולדה בת למזל טוב בזמן האחרון ממש, והם שלוחים במונטריאול. הם תיכננו להגיע כל המשפחה לרבי לשנת הקהל, אך דא עקא שעל–פי החוק בקנדה אין שום דרך להעביר תינוקת כזו קטנה את הגבול מכל מיני סיבות. הענין נגע להם בנפש ולא נתן להם מנוח: הייתכן, שאלו הם את עצמם, שלא נהיה במחיצת הרבי מלך המשיח בשנת הקהל תשע”ו? לבסוף הם ביקשו ממני לפנות אל א’ מחברי הקונגרס של קנדה מתוך בקשה שיעזור להם, ולמרות שזה היה הזוי וכלל לא אפשרי על–פי טבע שדבר זה יעזור, בראותי את ההתעקשות שלהם וכיצד הענין הזה של הנסיעה לרבי להקהל נוגעת להם עד מיצוי הנפש החלטתי להשתדל בזה. בפועל ממש הענין הצליח באופן ניסי לגמרי, ובשמחת תורה הקרוב הם יהיו כולם ב–770 אצל הרבי בעזרת ה’!

מה שרואים מסיפור זה הוא, שכשרוצים באמת לעשות את רצונו של הרבי מצליחים ומתגברים על כל המניעות שמצד הטבע כולם. צריך רק לרצות באמת.

בהיותי בחור ב–770 הכנסתי לרבי מכתב בסגנון של “למרות שיודע הנני ממאמר חז”ל ש”איני מבקש אלא לפי כוחן” — הנה לי אין את הכוחות לכך”. הרבי לא הוציא מענה למכתב, עד שבא’ הימים הרבי ראה אותי חוצה את שדרת איסטערן פארקוויי. כעבור זמן קצר יצא עבורי מענה, בו שולל הרבי בחריפות את דבריי, והרבי כותב עבורי (תוכן): “יש לו את כל הכוחות, ורק צריך שירצה!”…

ה’מארש’ שלי אחרי ארבעים שנה

הרב אברהם פרסמן מירושלים עיה”ק הוא מהחסידים הנאמנים שאינו מפספס אף ‘תשרי אצל הרבי’ כבר קרוב לשלושים שנה.

על אף שבימים הנוראים הוא עושה שימוש בכישרונו הייחודי כבעל תפילה כבר עשרות שנים בבתי–כנסת ידועים בארץ ישראל ובעולם, תמיד ימצא את ההזדמנות לשהות לפחות בימים הסמוכים אצל הרבי.

כעבור ארבעים שנה, משנת תשל”ו, הפעם האחרונה שזכה להיות במעמד ה’מארש’ במוצאי יום כיפור, התיישב לכתוב ב’אותיות הלב’ טור מרגש בו הוא מיטיב לתאר את תחושותיו הגועשות ממעמד ה’מארש’ של יום כיפור תשע”ו…

•  

רבותי, חזרתי אל ימי נעורי!!!

אחרי ארבעים שנה שבימי כיפור הייתי חזן בכל מיני בתי כנסת בעולם, את היממה האחרונה ביליתי בסעווען סעווענטי.

במבט לאחור, אני חייב לציין שבתחילת “כל נדרי”, נעלם ממני כליל — מרחק הזמן מאז יום–כיפור האחרון שלי ב–770. קרוב לוודאי שלא הייתי נכנס ל”שדה הקרב” אם לרגע, מחשבה זאת, הייתה עוברת במוחי…

אך כאמור, שכחתי מזה לגמרי!

לתפילת “כל נדרי” נעמדתי בחלק האחורי של בית–הכנסת, ואפילו שם הדחיפות היו איומות, היות וזה שנת הקהל ו–770 כבר מלא עד אפס מקום. לאור ניסיון האתמול חשבתי למחרת שאולי באמצע יהיה טוב יותר. ובאמת, שחרית ומוסף עברו יחסית יותר בקלות, חוץ מהעובדה של עמידה על הרגליים בצום מהשעה 9:15 בבוקר ועד 15:05 בצהריים, תוך כדי דחיפות שעדיין היו נוראיות.

בהפסקה הארוכה יחסית, עד תפילת מנחה שהתחילה ב17:00, תפסתי מקום ישיבה של זקן (יותר צעיר ממני) שהלך לנוח. כשראיתי שאחרי הכל אני עדיין מחזיק מעמד, החלטתי שלתפילת נעילה אני בשורות הראשונות!

מה שהלך כאן בלתי ניתן לתיאור!

בחורים באותו לבוש, דוברי שפות שונות, דבוקים זה בזה, נדחפים, דוחפים ומנסים להיות כמה שיותר קרובים לבימה, לכיסא, לסטענדער. היו גם אברכים בודדים (בני גילי לא נראו בשטח…) ואני מתבונן בהם וחושב לעצמי “כולם פה קרויים משיחיסטים? ודאי שלא”. אך להבדיל מכאלה שבחרו לבלות את היום הקדוש בבית הקברות, אלו נמשכים לפינה הזאת, כעוד הוכחה חזקה ש”קדושה לא זזה ממקומה”.

כאן חובה עליי לציין את העובדה שמשכיחה לגמרי את כל הדחיפות. לאורך כל הדרך, תוך כדי כל הלחץ, מפליא לראות איך הבחורים עוזרים אחד לשני, שלא לדבר על לעזור ל”זקן” כמוני להרים את הטלית שנופלת כל הזמן, למישהו להרים את הכיפה או את הכובע או למצוא את ה’קרוקס’ שעף לאן שהוא, או לפנות מקום אחד לשני ב”כורעים”. לא הורגשה שום תחושה של תחרות אלא ממש להפך, אחדות נפלאה.

אך לקראת הקדיש האחרון של סיום נעילה מגיע השיא.

הנה מתחילים את מארש נפוליון…

את הריקוד הסוער הזה, במוצאי הצום, עד ג’ תמוז היה אפשר איך שהוא להסביר. אך למה שראיתי כאן אמש, אין שום הסבר הגיוני… כל הרגליים מתרוממות ביחד לפי קצב המארש, אי אפשר ללא הקצב, כי כולם דבוקים בכולם, ובכוחות אחרונים קופצים כמקשה אחת עם האמונה שהרבי, כרגיל, קופץ יחד איתנו… מי עם עניים סגורות, מי עם מבט מחפש, מי עם דמעות בעיניים, אך כולם עם אותם רגליים.

אין עוד מקום כזה בעולם!!!

אין עוד מקום ששם הצעקה “שמע ישראל”, “ברוך שם כבוד מלכותו”, “ה’ הוא האלוקים” חודרת אל תוך לשד עצמותיך כמו כאן ב–770. כאן מתקיימת בפועל האמירה “לא אמר אדם צר לי המקום”. כאן מקבלים המחשה ברורה לתיאור החגים בבית המקדש. זה המקדש מעט. זה בית רבינו.

למחרת בבוקר “בשם השם” אני יושב בזאל הגדול, מלא בהתפעלות והתרגשות… ול”זקן” כמוני אני אומר: ר’ איד, הגיל לא נקבע על–פי התעודת זהות… שנישאר צעירים לעד!

בדור השביעי הכל בכוחו של הרבי

מהתוועדות ליל ב’ דסוכות, בסוכת בית משיח 770, עם הרב יוסף ישעי’ ברוין, המרא דאתרא וחבר הבד”צ קראון הייטס:

השלוחים אין זה חידוש של הרבי. גם לרבי הרש”ב והריי”צ היו שלוחים אותם שלח להפיץ אידישקייט וחסידישקיט בערים ועיירות שונות. אך קיים הבדל: בדורות הקודמים השליחות היתה בעיקר בכוח החסיד והשד”ר עצמו. הוא היה נדרש להיות חסיד, עובד או משכיל, ורק אז יכל הוא להיות שלוחו של הרבי ולקרב יהודים אל המאור. אך החידוש של דור השביעי הוא, שמבלי הבט על מעמדך ומצבך הנך שליח של נשיא הדור, ועליך מוטלת האחריות להפיץ את המעיינות לכל, למרות שעדיין אינך מושלם כלל.

הסיבה היא, מכיון שאנו באים בכוחו של הרבי ולא בכוח עצמנו, ולכן מה שעדיין איננו מושלמים, מבלי הבט על כך שבודאי הרי זה דורש תיקון, אך מכל–מקום אין זה דבר המונע ומעכב.

ומכאן צומחת מעלה נוספת: מכיון שהננו שלוחים בכוחו של הרבי, בכוחו של המלך, משום זה הכוח שניתן לנו להצליח בשליחות ולהתגבר על כל המכשולים הוא כוח אין–סופי שבלתי מוגבל כלל, כי זהו כוחו של הרבי נשיא הדור, ומלך פורץ גדר לעשות לו דרך!…

כמה צאן היה ליעקב אבינו?

מהתוועדות ליל א’ דסוכות, בסוכת בית משיח 770, עם הרב לוי פריז, משפיע בישיבת תומכי תמימים לונדון אנגליה:

בדרך כלל הרבי מלך המשיח נהג לתלות כל דבר ברבי הריי”צ, וכמו להסתיר מהחסידים את הנהגתו ונשיאותו הוא. אך לפעמים היו “גילויים” מיוחדים. באחת ההתוועדויות בהן נוכחתי, דיבר הרבי על יעקב אבינו ועל כך שהיה רועה צאן. בין הדברים אמר לפתע הרבי שיעקב אבינו הי’ “פול מיט צאן” [= מלא עם צאן], ותוך כדי אומרו מילים אלו הניף הרבי את ידו הק’ לסימן התפשטות מימין לשמאל — להראות כמה הרבה צאן היה ליעקב. כידוע הרבי אינו נוהג בדרך כל לסמן תנועות בידיו הק’ בעת ההתוועדויות, וזהו דבר נדיר מאוד. לפתע הבנתי את הכוונה של הרבי בתנועה זו — הרבי פשוט סימן והראה כמה צאן יש לו — אנו החסידים…

פאנל מרתק רב–משתתפים: “להקהל אל המלך”

בחול המועד סוכות נערך פאנל מרתק בנושא המיוחד של שנת הקהל, והשתתפו בו מאות מהתמימים ואנ”ש.

ראשון הנואמים הוא הרב שמעון ווייצהנדלר, ראש ישיבת תומכי תמימים ראשון לציון, שאת דבריו הוא מקדיש להסברת מהותה תוכנה וענינה של מצות הקהל על כל פרטיה, כשהוא מסביר כיצד ניתן לקיימה בימינו אנו.

השליח בצרפת הרב ראובן מטוסוב מיטיב לתאר את שנות הקהל במחיצתו של הרבי מלך המשיח, כשהוא מספר כיצד התפתח הענין: בשנת תשל”ד הרבי עלה לראשונה בלילות חג הסוכות על “בימה של עץ”, בשנת תשמ”א החל הרבי לראשונה לומר שיחה בכל לילה מלילות החג (“תקרא את התורה הזאת באוזניהם”), ובשנת תשמ”ח הרבי יצא במבצע הקהל חובק עולם.

בתוך דבריו הוא מספר סיפור אישי: באחת השנים הביא את שתי בנותיו שהיו אז תינוקות קטנות לשמחת תורה, אבל הן לא היו יכולות להשתתף בהקפות, והוא השכיב אותן לישון באותה שעה על א’ הספסלים בזאל הקטן. בסיום ההקפות הוא רץ והעיר את ילדותיו, והעמיד אותן ב”הול” של 770 — ליד הכניסה לגן–עדן התחתון — כשבידיהן ספרי תורה של ילדים, וחיכה יחד איתן לרבי. הרבי הגיע והביט בהן במבט מיוחד, ובזמן הזה הן החלו לשיר עם ספרי התורה הקטנים. הרבי החל לעודד את שירתן, וכך הן שרו והרבי עודד את השירה במשך כעשר דקות!… אז הרגשתי, מספר ר’ ראובן, עד כמה חשוב לרבי שגם בנותיי ישתתפו וישמחו יחד איתו בהקפות.

כעת מוזמן הרב יצחק אהרן אקסלרוד, משפיע בישיבת תומכי תמימים אור יהודה, לספר על שנת הקהל תשמ”ח, אך את דבריו פותח הוא בהכרזה “ליובאוויטש זו לא נוסטלגיה, וצריכים לחיות עם ההווה”. בפועל הוא מספר כמה סיפורים על הימים ההם, אך נקודת הדברים היא, כי יש לחיות עם הענין של הקהל ועם הרבי מלך המשיח כפי שהם בשנת תשע”ו, ולהקהיל את כל עניניו במחשבה דיבור ומעשה אל המלך.

הוא מספר: ביו”ד שבט תש”ס הגעתי אל הרבי, והייתי שבור מאוד. נזכרתי אז ביו”ד שבט תש”נ ובכל הגילויים שהיו אז, וליבי נשבר שאינני רואה ושומע כלום, ובדיוק אז גם הזאל הגדול הי’ חשוך בחלקו… לפתע שמעתי את הרב ראובן מטוסוב מתוועד, הוא צעק: יו”ד שבט זה לא תש”נ! יו”ד שבט זה תש”ס, ועם זה צריכים לחיות עכשיו!

האלוף שכובד בהקפה

האלוף (במיל’) מאיר כליפי, יו”ר ארגון ידידי צה”ל FIDF, אשר שימש עד לא מכבר כמזכיר הצבאי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, זכה להימנות בין הרבבות שהשתתפו במעמד ה’הקפות’ בליל שמחת תורה בבית–חיינו אצל הרבי.

האלוף כליפי הגיע בעקבות היכרות אישית שלו עם הרב מנחם מענדל אופן, יו”ר אור לחייל, שהציע לו לבוא ולהשתתף ב”חוויה עוצמתית שלא חווית מימיך”.

במהלך ההקפה השלישית המוקדשת עבור “אנשי צבא”, כובד האלוף כליפי ב’הקפה’ עם ספר תורה, איתו רקד בשמחה במרכז בית חיינו, תוך שהוא לא מסתיר את התרגשותו מהמעמד המרומם של ההקפות אצל הרבי.

מעמד הקהל אדיר: “צאתכם לשלום”

ביום רביעי כ”ד תשרי, אסרו–חג הסוכות, התקיים בחזית 770 מעמד הקהל עוצמתי, עבור אלפי האורחים שזכו לשהות במחיצתו של הרבי מלך המשיח במשך חודש החגים.

המעמד נפתח בסביבות השעה 15:30, לאחר תפלת מנחה, והוא נמשך עד לשעה 17:30. תזמורתו של ר’ יוסי כהן ומקהלת ה”קאפעליע” הנעימה את האווירה בניגוני שמחה ודביקות, ורבנים ומשפיעים מכל רחבי תבל פיארו את המעמד בנוכחותם ונשאו בו דברים.

בשעה היעודה ניגש אל המיקרופון המנחה הרב גרשון אבצן, ראש ישיבת ליובאוויטש בסינסנטי אוהיו, ופתח את המעמד האדיר בדברים נלהבים, כשהוא מזמין את המשפיע הרב מרדכי (מוטל) חן להקריא את הקאפיטל של הרבי, כשבסיום דבריו הוא מכריז עם כל הקהל את הכרזת הקודש “יחי אדוננו”.

אחריו מוזמן הרב דוד נחשון יו”ר צבאות השם וניידות חב”ד בארה”ק להזמין את הרבי למעמד זה. דבריו המרגשים מוקדשים לנקודה אחת ויחידה: על כך שמטרת בואם האמיתית של אלפי האורחים להקהל אל המלך אנשים נשים וטף היא, כדי לראות שוב את הרבי מלך המשיח בעיני בשר. כעת זהו קטע מרגש מאוד, אולי המרגש ביותר בכל חודש תשרי. הרב נחשון פשוט מבקש ומתחנן שנראה את הרבי יוצא כעת מחדרו הק’ ומשתתף במעמד ההקהל בפועל ממש! את דבריו הוא מסיים בהכרזת הקודש “יחי אדוננו”.

עיני כולם מופנות ברגע זה לעבר דלת הכניסה של 770 הפתוחה כעת לרווחה, והתזמורת פוצחת במנגינת “אני מאמין” — המנגינה המלווה את צאתו של הרבי מלך המשיח במשך כל השנים למעמד ה”פאראד” בל”ג בעומר. כולם נעמדים על רגליהם ביראת כבוד ובכוננות שיא, ובטוחים בכל מאת האחוזים שהנה נראה את הרבי יוצא עכשיו ממש אלינו, וכך נמצא את עצמנו תוך רגע קט אחרי ההתגלות!… בימה מיוחדת, בימה של עץ, הוכנה מבעוד מועד לכבודו של הרבי, עלי’ מוצב סטענדער מיוחד כנהוג בתהלוכות ה”פאראד” בהן משתתף הרבי, וכולם מרגישים שבאמת זוהי כל מטרת בואם ונסיעתם — לראות בעינינו את המלך המשיח במעמד ההקהל הגדול ביותר שהיה מעולם!

הרב אבצן בוחר לספר סיפור מיוחד שארע עם המרא דאתרא הרב שוויי בהיותו מנהל בקעמפ “גן ישראל” במונטריאול בשנות הכ”פים: צייר הרב בבחרותו ציור המתאר את ביאת המשיח, ובדמותו של מלך המשיח הוא צייר את הרבי. אחר–כך מישהו הראה את הציור לרבי ושאל אם אפשר לפרסמו, והרבי חייך ואמר ש”עדיין לא הגיע הזמן”…

כעת מתכבד להזמין את המרא דאתרא וחבר הבד”צ הרב אהרן יעקב שוויי לבימת הנואמים לשאת דברים. את דבריו הוא מקדיש לברך את האורחים בברכת נסיעה טובה בשם הבד”צ ובשם תושבי השכונה, והוא מפליא לתאר את הנח”ר הרב שבודאי נגרמה לרבי כתוצאה מהגעתם.

הרב יצחק אייזיק לנדא, ר”מ בישיבת חסידי חב”ד צפת עיה”ק, נושא דברים במעלת הזכות הנפלאה שנפלה בחלקנו לקיים את מצות הקהל הלכה למעשה ולהגיע באופן של אנשים נשים וטף אל בית המקדש של זמננו, ולהקהל כאן אל המלך — הרבי מלך המשיח. הרב לנדא מדגיש, שבודאי כל אחד ואחד התחזק כאן בענין של “ליראה את ה’” שזו מטרת מצות הקהל, והוא משבח את אלו שזכו להביא גם את הטף — שבזכות זה הם יגדלו להיות חסידים יר”ש ומקושרים, שזה השכר הכי גדול שיכולים ההורים לקבל.

כמו כן מדגיש הרב, כי גם מי שלא זכה להביא את המשפחה כולה יכול עדיין לקיים את מצות הקהל אתם — על–ידי–זה שכעת בחזרתו לביתו ולמשפחתו הוא יחדיר בהם את עניניו של הרבי, וכך הוא יביא את הרבי אליהם לבית!

המרא דאתרא וחבר הבד”צ הרב יוסף ישעי’ ברוין מעלה את השאלה: מדוע המעבר מחודש תשרי לחודש מרחשון הוא מעבר “חד” כל–כך — מחודש מרובה במועדות לחודש “ריק” שאין בו אפילו מועד אחד? התשובה היא כמובן: כל הענין והנקודה של תשרי זה להביא את כל הגילויים הנעלים לתוך השגרה ה”אפורה” של חודש מרחשון ושל חיי היום–יום הפשוטים. זו כל המטרה, ודוקא כך נמשך העצמות. וזו גם הנקודה של הקהל — שכל המטרה היא לקחת את המלך לחיים הפרטיים — להמשיך את כל הענינים “תחת גפנו ותחת תאנתו”, ובמילים של היום: לעובדין דחול ולכרטיס האשראי…

הנגיד החסידי הרב שלום בער דריזין מוזמן כעת לעלות לבימה, והוא מתקבל במחיאות כפיים סוערות. יו”ר ארגון “אש”ל — הכנסת אורחים” הרב מנחם מענדל הכהן הנדל מודה לנגיד בשם אלפי האורחים, כשלאחר מכן הוא נושא דברים קצרים ומברך את האורחים בברכת נסיעה טובה.

בסיום הכינוס פוצחת התזמורת בשירת “הנני מביא אותם מארץ צפון”, וריקודי שמחה עוצמתיים ביותר פורצים על הכביש. כינוס צאתכם לשלום עוצמתי זה היווה את הסיכום המוצלח ביותר לחודש תשרי דשנת הקהל זו, והוא לא ישכח ממי שזכה להשתתף בו  — לעד.