כנגד ארבעה בנים דיברה תורה - ארבע התייחסויות מהרבי מה ” מ לארבעה חסידים שונים שה

כנגד ארבעה בנים דיברה תורה - ארבע התייחסויות מהרבי מה”מ לארבעה חסידים שונים שהגיעו מול פני קדשו, כל אחד לפי טבעו ותכונות נפשו * מוגש לחג הפסח

כנגד ארבעה בנים 

אחד (איבער) חכם:

 

היה זה במוצאי ראש השנה תשמ”ט. ל-770 הגיעו שלוחים מחולון והביאו איתם יהודי ממקורביהם. אותו יהודי היה עדיין בשלבים די מתקדמים של ההתקרבות והיה עדיין ללא חתימת זקן. עם צאת החג – בסיום ההתוועדות, נעמדו כולם בתור לקבלת ‘כוס של ברכה’ מידו הקדושה של הרבי מלך המשיח.

מיודענו, שטעם וראה כי טוב, חשקה נפשו לקבל שוב פעם ‘כוס של ברכה’. אך, לא היה בו העוז לבקש שוב פעם.

מה עשה היהודי? שב לתחילת התור, הסיר את משקפיו, הניח אותן בתוך כיס חליפתו – והתקדם כדי לקבל בשנית, אך כאדם כביכול אחר בתור. ‘בוודאי הרבי לא יזהה אותי’, חשב, ‘המוני אנשים עוברים לפני הרבי וכל אחד לשניות ספורות’.

כשהגיע תורו בשנית, הגיש לרבי כוס ריקה. הרבי אכן מזג לו בשנית יין לתוך הכוס, אך הוסיף בחיוך רחב: “מה קרה למשקפיים שלך?!”…

אחד רַשׁ(ע)

אחד מימי ראשון, בהם חילק הרבי מלך המשיח דולרים מידו הקדושה לברכה והצלחה. מחוץ ל-770 הזדחל תור ארוך של אנשים שהמתינו לרגעים הנכספים – פגישה קצרה עם הרבי, וקבלת דולר לברכה.

כמו משום מקום, הגיע למקום יהודי שהיה לבוש בלבוש חרדי, על גבול הרבני. לראשו מגבעת רחבת תיתורא, זקן ארוך מעטר את פניו, ולגופו קפוטה ארוכה. למרבה הפלא, החל היהודי – שהגיע בעצמו לחלוקת הדולרים – לצעוק על האנשים שהמתינו בתור: “איך אתם ממתינים בתור בשביל דולר? הרי זה ביטול תורה לשמה!” ועוד טענות כאלה ואחרות, שמטרתן היחידה היא – להניא את היהודים מלגשת אל הקודש פנימה. 

מובן מאליו, שאף אחד לא התייחס לדבריו והתור המשיך להתקדם.

ואז, רגע לפני שנסתיימה ‘חלוקת הדולרים’, נגש היהודי בעצמו אל הרבי, כשהוא למעשה האחרון בתור הארוך.

כמו לכל אחד, נתן הרבי גם לאותו יהודי שטר של דולר, בתוספת “ברכה והצלחה” והתור עמד להסתיים.

היהודי, שציפה לקבל מהרבי מתת רציני, הציג בפני הרבי המלצה שקיבל למטרת איסוף כספים. מסתמא הייתה כוונתו בניסיונות הנואלים לדחוק את רגלי האנשים מלקבל דולר כדי להשאיר בידי הרבי כמה שיותר דולרים – שיגיעו, כך חשב, כולם עבור מטרת הצדקה הנעלית בשמה הגיע. 

אולם הרבי נתן לו עוד דולר אחד, בלבד.

מיודענו היה ממורמר מאד מהעובדה שזמן ההמתנה הארוך ‘לא השתלם’, וכי התוכנית ‘הגאונית’ שלו טורפדה. הוא לא הבין כיצד זה לא מתפעל הליובאוויטשר רבי ואינו יוצא מגדרו לסייע לאותה מטרת צדקה נעלית – לסייע ליהודי במצוקה. 

בצר לו, שפך את ליבו בפני הרבי: “חשבתי שבשביל עניין כה נעלה יתן לי הרבי הרבה יותר מדולר אחד”.

הרבי שאלו: כמה דולרים חשבת שתקבל? 

הגיב היהודי בביטחה, “אלף דולר”!

הרבי הביט בעיניו ואמר, “אם כן, תעבור אלף פעמים בחלוקת הדולרים…” 

אחד תם

בחשוון תשמ”ב היו יחידות לקבוצות. אחת מהן הייתה ‘יחידות לתמימים’. באחת היחידויות לתמימים, נכנס בחור מאחד המושבים מארה”ק, שובב גדול שלא היה תלמיד בישיבה. אולם הוא ניצל את ההזדמנות ונכנס גם הוא ליחידות יחד עם חבריו התמימים.

בסוף היחידות, נגש כל אחד אל הרבי עם פ”נ ומסרו ביד קדשו. גם השאבבניק ניגש אל הרבי, אולם במקום להגיש פתקא – החליט להיתמם, וביקש “בקבוק משקה בשביל החבר’ה”. הרבי מה”מ ביקש ממנו שימתין בצד. 

עם תום היחידות, כשכולם יצאו כבר מחדר קדשו, קרא לו הרבי. כשיצא היה אותו בחור בהלם מוחלט. הוא סיפר שהרבי פנה אליו בפנים רציניות ואמר: “תעשה תשובה שלימה, שלימה!” ובזה תמה היחידות שלו.

מני אותו יום, אותו בחור ‘תפס את עצמו’, ונהיה בחור רציני…

ואחד שאינו יודע לשאול: 

סיפור שקרה דווקא עם אברך חסידי, מאנ”ש. את הסיפור המופלא ראה הרב יצחק מאיר מחפוץ, וכשהמתין לראות כיצד יפול דבר, נחשף יחד עם חבריו, לתגובה מדהימה מהרבי:

כידוע, בהושענא רבה, היה ב-770 מעמד מרגש ומיוחד. הרבי מלך המשיח היה עומד בפתח סוכתו ומחלק ‘לעקח’ – חתיכת עוגת דבש –  לכולם. בתשרי תשמ”ח הגיע אל הרבי אברך חבד”י, לבוש כחסיד לכל דבר ועניין. משום מה, כאשר קיבל חתיכת עוגה אחת, ביקש עוד אחת, וכשקיבל שניה, ביקש שלישית, ולא נחה דעתו, עד שביקש גם רביעית…

לאחר שכבר קיבל מהרבי שלוש פרוסות ‘לעקח’, ועדיין ביקש עוד, ביקש ממנו הרבי להמתין בצד עד סוף חלוקת ה’לעקח’.

האברך עמד בצד יחד עם קבוצת התמימים והמתין עד שתסתיים החלוקה.

בסיום החלוקה, נגש האברך בשנית אל הרבי. בשל המרחק שעמדו ממקומו של הרבי, כמו גם בשל הקול הנמוך שדיבר אליו הרבי – לא יכלו לשמוע את תוכן השיחה, אולם ממבע וצבע הפנים של האברך נוכח דברי הרבי – היה נראה בבירור, שתמורת עוד ‘לעקח’ שביקש, הרבי נתן לו לקח…

•    •    •

את הסיפורים הללו שמעתי מפי הרה”ח ר’ מלכיאל מחפוץ, מחנך ותיק בעיה”ק צפת תובב”א מזה עשרים שנה, במהלך התוועדות חסידית. מהסיפורים למד הרב מחפוץ מסר חשוב עבור הורים ומחנכים:

כידוע, על ההורים והמחנכים מוטלת הזכות והחובה לחנך את תלמידיהם ובניהם, ובימים אלו, ימי ההכנה לימי חג הפסח בו מצווים אנו ‘והגדת לבנך’, מקבלת משימה זו משנה תוקף.

ברור הדבר שעבור מעשה לא הגון מוכרחת להגיע תוכחה, וברור מאידך, שכל תוכחה חייבת להגיע עם הקדמת אהבה. אך בטרם ניגש אל חינוך התלמיד – שומה עלינו להכיר, שאין דעותיהם שוות, ועלינו לחנכו על פי דרכו.

וזה מה שמחנך אותנו הרבי מלך המשיח:

לעיתים, כמו בסיפור של ההוא שהחליף משקפיים, ‘התחכם’, כדי להשיג את מבוקשו, יש להעיר, אך בחיוך…

כשהמחונך ‘מתחכם’ מדאי ו’כביכול’ לא מבין: לעיתים יש צורך לענות לו ב’התחכמות’: תעבור אלף פעמים…

ואגב כך, מן הראוי לציין את דברי הרבי הריי”צ ששמע מאביו הרבי הרש”ב, שחסיד לא מרמה את עצמו, לא מרמה אחרים ולא נותן לאחרים לרמות אותו…

כן, כמובן, כשצריך – צריך גם לדעת ללמד לקח…