כאשר מסתכלים במבט כזה, לא נבהלים ממצבים ועניינים הנדמים כירידה, כניסיון וכקושי א

כאשר מסתכלים במבט כזה, לא נבהלים ממצבים ועניינים הנדמים כירידה, כניסיון וכקושי אפילו רוחני. מבינים כי אין כח או דבר בעולם, אין חידוש או טכנולוגיה שמטרת בריאתם היא שלילית ח”ו

השבוע נפתח ביום העשירי לחודש אב, בו נאלצנו להתענות, וטרם זכינו להתממשות הייעוד בו “צום העשירי” הופך ליום טוב, אך יחד עם זאת למדנו שוב את ההתייחסות המיוחדת של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, בייחוד בשנת תנש”א, על מעלתו של תשעה באב ובמיוחד של העשירי בו, ובפרט בקביעות כמו בשנה זו. אלו ימים שבהם כאשר יש חובה הלכתית, נוהגים בדינים השייכים לאבלות על החורבן, אך בכל שאר ההיבטים, ובכל מצב בו אפשר - חיים עם הגאולה ועם מלך המשיח.

ואם נדמה כי אחרי תשעה ועשרה באב, מגיעים לשיא, וקשה לראות לאן מתקדמים, כיצד ניתן עוד להוסיף ולחיות עם מלך המשיח - ממשיך הרבי ומבאר את מעלת הימים הבאים, ימי השבוע שבו אנו נמצאים. כך אנו רואים כי מיד אחרי עשירי באב, מגיע הביאור על מעלתו של אחד עשר לחודש אב, ביאור על מעלת האחד עשר בכלל, יחד עם הערה - לתועלת מי שמתקשה להבין בעצמו - כי הדברים שייכים לאחד עשר שבכל חודש, ולאחד עשר בכלל.

לא צריך להיות מ’דורשי רשומות’, כדי להבין את הקשר בין י”א במנחם אב, שבא אחרי יום הולדתו של משיח בכלל, לבין י”א בניסן, יום ההולדת של משיח שבדורנו, דור הגאולה, בין “מנחם–אב” למשיח ש”מנחם” שמו. וכמובן - את השייכות ל”אחד עשר” בחודש האחד עשר ובשנה האחד עשר, י”א בשבט תשי”א, בה ניכרה והחלה להתבטא בגלוי (“נולדה”) נשיאותו של כ”ק אדמו”ר מה”מ.

המבט הזה, לפיו כל ענייני התורה, השייכות שלהם לעולם כולל התאריכים וימות השבוע, הם חלק מתורה אחת, מחכמתו ורצונו של הקב”ה, הוא המבט של מלך המשיח, המגלה לנו את האחדות שבתורה ובבריאה כאחת. ההוראה כיצד הכל מוביל לתכלית - לגאולה האמתית והשלימה, היא עניינו של משיח, שתפקידו וייעודו לתקן את העולם כולו, ולהביא אותו לשלימות של הכוונה והמטרה - דירה לו יתברך בתחתונים.

סיומו של שבוע כזה, הוא כעת כבר כמעט “מתבקש” ביום חמשה עשר באב עליו אומרים חז”ל שהוא אחד משני הימים הטובים המיוחדים של עם ישראל “כחמשה עשר באב וביום הכיפורים”. אחרי שזוכים למבט כזה, להוראות כה ברורות, אין כבר שאלה כיצד ייתכן שיום טוב כזה יחול דווקא בחודש אב. אין מקום לתמוה כיצד הדבר שייך גם בזמן הגלות, ואפילו בימינו, ימות המשיח, כאשר אין בגלוי שום עניין של שמחה ששייך ליום זה. ברור שזו חלק מהכוונה וחלק מהתכנית, ברור שכעומק הירידה כך גובה העליה.

ביום כזה, אנו למעשה מצפים לביאור ולמבט של משיח, המראה לנו בשיחותיו הקדושות, ובאופן שהוא מוסיף והולך משנה לשנה, בייחוד בתקופה החדשה, כהגדרתו, שאחרי תשמ”ח, משיחות שנת תשמ”ט ועד לתנש”א, כל שיחה והגילוי הפנימי, החדש והעמוק והנשגב שלה.

נשיא דור הגאולה, מלך המשיח, מראה לנו כיצד גם מצב שנראה קשה, בגשמיות ובמיוחד ברוחניות, אינו אלא הכנה קרובה לגאולה. רק הרבי רואה ומראה לנו, כיצד עולם שנראה מגושם ושטוף תאוות יותר מאי פעם, הוא למעשה עולם המוכן לגאולה.

כאשר מסתכלים במבט כזה, לא נבהלים ממצבים ועניינים הנדמים כירידה, כניסיון וכקושי אפילו רוחני. מבינים כי אין כח או דבר בעולם, אין חידוש או טכנולוגיה שמטרת בריאתם היא שלילית ח”ו; אלא כיצד יש לנצל את הבריאה כולה, למען מטרה אחת, מילוי הכוונה, מילוי השליחות, והגשמת הייעוד שלהם, הפצת הבשורה וההכרה כי:

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד