הביא לדפוס: חיים ברוק בשנת ה-110 להולדת כ”ק אדמו”ר מלך המשיח בי”א ניסן תרס”ב, בע

הביא לדפוס: חיים ברוק

בשנת ה-110 להולדת כ”ק אדמו”ר מלך המשיח בי”א ניסן תרס”ב, בעיר ניקולייב, יצאה קבוצה של כ-50 מתלמידי-התמימים מישיבת תות”ל נתניה למסע מרגש של תפילה ודרישת הגאולה במקום בו ירדה לעולם נשמתו של “מושיען של ישראל” * א’ מתלמידי התמימים העלה את רשמיו מהמקומות בהם נערך המסע ביומן קטן * תיאור מרתק ומרגש מניקולייב של מעלה, לצד סיפורים מרתקים ו’הרגשים’ חסידיים, לרגל 110 שנים להולדתו של הרבי מלך המשיח

 

נחתנו בשדה-התעופה בקייב. לא פחות מ-10 שעות ארכה הנסיעה משדה-התעופה לניקולייב, זמן שנוצל כמובן להתוועדויות חסידיות קטנות, שנערכו בחדרי הקרון הרוסי באווירה חסידית אותנטית (מסתבר שהרכבת הזו נעה על אותן המסילות כבר למעלה מ-150 שנה.. חסידי הרבי מהר”ש אולי התוועדו גם הם בקרון הזה…).

הנסיעה בחדרי הרכבת הרוסית במשך לילה שלם, החזירה אותנו לסיפורים האגדיים והמסתוריים של רוסיה של פעם, זו ש’מאחורי מסך הברזל’, טרם הפכה את עורה וקמה והיתה למדינה המסמלת את המהפכה בעולם לקראת הגאולה. בשלב מסוים העייפות גוברת על הרצון לחלוק שוב ושוב עם חבריי התמימים את החוויות המיוחדות.

תחנת הרכבת. ניקולייב.

בשעה 5 הכריזה ‘מפקדת’ הקרון שלנו, על השכמה. ב-5:28 לפנות בוקר דרכו רגלינו ב”ה בשלום בניקולייב. “כאן ירדה לעולם נשמתו הק’ של הרבי. כאן ממש” מכריז ראש הישיבה הרב אורנשטיין בהתרגשות. המשפט הזה מגרש באחת את סימני השינה מעל פנינו.

ההתרגשות רבה. אנו פוסעים בשבילים בהם צעד הרבי בילדותו. אפשר ממש למשש את ההתרגשות בידיים. כאן הצטיירה בדמיונו של הרבי הגאולה העתידה!

תפילת שחרית. מתיישבים להתפלל בביהכנ”ס בו שימש כרב דודו של הרבי, שהיה אהוב עליו במיוחד, הרב שמואל שניאורסאהן הי”ד. כיום מנהל את בית הכנסת הרב גוטליב, השליח המקומי. ניתן לשער באופן קרוב לוודאי כי הרבי התפלל כאן פעמים רבות.

בכלל ידוע כי הרבי רחש לדוד זה אהבה רבה, ועתה כשאנו עומדים להתפלל גם אנו בבית הכנסת, המחשבות מתחילות לטוס על כנפי הדמיון. היכן ישב הרבי? ניתן היה להבחין כי הבחורים שישבו בשולחן ב’מזרח’, החלו לנוע באי נוחות. הרבי כנראה ישב כאן לצד סבו או אביו, ר’ לוי’ק ע”ה. האפשרות שהרבי התפלל כאן את תפילותיו הראשונות העבירה רטט בלבנו והשתדלנו לבקש

לאחר התפלה הובהלנו לטקס קבלת פנים בחצר בית הרבי, ברח’ מוסקובציה 69. בנין מגורים קטן וצנוע. ההתרגשות עצומה. כאן הרבי נולד. במקום ניצבת אנדרטה מיוחדת, בצורה של ספר ענק בהוצאת קה”ת, כאשר מארבע צדדיו מופיעות כיתוביות ב-4 שפות (עברית, אנגלית, רוסית ואוקראינית).

ניתן לומר שכאן במוסקובציה 69 נולד ונרקם ציור הגאולה העתידה. “מיום הלכי לחדר ועוד קודם לזה התחיל להתרקם בדמיוני ציור הגאולה העתידה גאולת עם ישראל מגלותו האחרון”… זה היה כאן. לא באנו לכאן כהיסטוריונים. באנו באמונה תמימה שכאן במקום הזה שבו הכול התחיל, ניתן לשאוב בו כוחות חדשים ודליים של אמונה ועשייה ליציאה מהגלות הפנימית והכללית. 

את ארוחת הצהריים אנו סועדים בבית הספר של הרב גוטליב. ביה”ס שוכן במרכז העיר ממש והוא משתרע על פני שטח של 9,000 מטר. למעלה מ-200 ילדים יהודיים לומדים בביה”ס. מחזה מרגש כשלעצמו. ילדים עם כיפות לראשיהם וציציות מתבדרות ברוח, רצים אחרי כדור. את לובי בית הספר מקדם ציור קיר ענק שיופי כמותו לא ראיתי מעודי (טוב, ברור שאני משוחד…). הרבי נראה שם בילדותו מהלך בשבילי ניקולייב כשבין השבילים מצטייר לו ציור הגאולה, “וגר זאב עם כבש” וכו’. מדהים ממש.

בשעות אחה”צ המאוחרות ערך לנו השליח, הרב גוטליב, סיור מודרך בעקבות הרבי ומשפחתו בעיר. אנו פותחים בחדר של הרבי. התרגשות אדירה. כולם ממלמלים לעצמם את המשפט “מיום הלכי לחדר”, בניין החדר נטוש. אנו מסתובבים בחצר, ומדמיינים באיזו כיתה בבניין למד הרבי. בטח בכולם. הרי אף כיתה לא באמת התאימה.

צועדים בחצר הבניין, הרגליים צועדות בשבילים בהם הילך הרבי בתור ילד קטן. הלב נישא הרחק אל “אותו הזמן”, תרתי משמע… צמרמורת עברה בגופי…

הרבנים חוזרים על שיחות הרבי בהם מוזכרים זיכרונותיו מהחדר בניקולייב. כבר קרוב אולי למאה שנה שקולם של תינוקות של בית רבן לא נשמע במקום הזה, והנה עתה חוזרים על דברי המלמדים כאן, על-פי עדותו של הרבי בכבודו ובעצמו.

הנה דוגמא אחת. זכורני, סיפר הרבי כשהתעכב על רש”י מסוים, שלמלמד שלי הייתה עז שמתרוצצת ליד החדר, והתלמידים היו מביטים עליה מפעם לפעם דרך החלון ועוקבים אחריה. ביום שישי, כאשר אשת המלמד הייתה חולבת את העז כדי שיהיה לה חלב טרי לשבת-קודש, הזדרז המלמד בלימוד, כדי שיוכל לעזור לה, ולא התעכב יותר מידי להסביר את הרש”י הזה…

בית כנסת של סב סבו של הרבי

בהמשך המסע אנו נכנסים לביהכנ”ס צמוד, מרשים מאוד, אך הבנין בסכנת קריסה. זהו ביהכנ”ס של הרב אברהם דוד לאוואוט ע”ה, סב סבו של הרבי, שכיהן כאן כרב במשך 40 (!) שנה.

בית-הכנסת והחדר של הרבי מחוברים כמין חי”ת. בעצם, ביכנ”ס זה, והחדר (ובנוסף מקווה טהרה מודרני לגברים ולנשים), וביהכנ”ס של ר”ש שניאורסאהן – כולם שוכנים זה לצד זה על פני ‘בלאק’ גדול, והכל בבעלות שליח הרבי. בית הכנסת שהינו מהמפוארים ביותר שראינו, עבר התעללות קשה על-ידי הקומוניסטים שהפכו אותו למועדון ספורט ר”ל, אך למרות זאת עדיין אי אפשר להמעיט מיופיו המפעים.

 זה שנים רבות שלא נשמעה כאן תפלה. לתפלה כאן יש משמעות מיוחדת עבורנו. בעל המחבר של ‘סידור תורה אור’ שמתוכו מקפיד הרבי תמיד להתפלל, הוא הרי לא אחר מסב סבו של הרבי, הרב לאוואוט. התפללנו בכוונה, אמרנו מזמורי תהילים והמשכנו הלאה לעבר ביתו של הסבא (אביה של הרבנית חנה ע”ה), הרב מאיר שלמה ינובסקי ע”ה.

צורתו החיצונית של הבית שופצה, אך נשמרה. כתף אל כתף עמדו כל התמימים במעגל ענק וניגנו בדביקות והתרגשות עילאית את ניגון הרועים, ה’וואלח’ המפורסם של ר’ מאיר שלמה. השליח מספר שהרבי הורה לנגנו מספר פעמים. ההתרגשות הגיעה לשיאה. כבר זמן רב שלא נשמע בחצר של ר’ מאיר שלמה ניגון געגועים זה…

מתברר כי כאן ממש התקיימה הברית של הרבי (בח”י ניסן תרס”ב). התמימים מתחילים לשיר בהתלהבות גוברת “כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי”… והרב אורנשטיין מזכיר שפסוק זה נאמר ביום הברית בתהילים היומי (ח”י לחודש). אחח… צמרמורת חולפת בגוו. עד מתי! רצוננו לראות את מלכנו!

לאחר הפצרות נעתרו בעלי הבית להכניס את הרב וולפא והרב אורנשטיין אל תוך הבית. ישנם חלקים בבית, בהם המראה של הקירות והרצפות מעידים כאלף עדים שהן נותרו כפי שהיו, במאה האחרונה, אך ישנם גם חלקים משופצים ושונים. הרבנים העתירו תפלה עבור כולנו בתוככי כל התמימים ואנ”ש בכל אתר ואתר…

ברגשות גואים חזרנו לבית הכנסת, שם התקיימה התוועדות מיוחדת עם השליח הרב גוטליב, שבאכפתיות אין סופית דאג להצלחת כל שלב ופרט. במהלך ההתוועדות חשף בפנינו הרב גוטליב מסמכים אותנטיים מפנקסי הקהילה, תעודות הלידה של הרבי ואחיו ר’ ישראל אריה לייב ע”ה ור’ דובער ע”ה.

תעודות לידה אלו שונות מכל מאות התעודות האחרות הארוזות ושמורות היטב בארכיוני הקהילה, בכך שאלו התעודות היחידות בהן מוזכר תואר לצד שם האב: ‘איש נכבד לדורותיו’. ראינו גם כתובות מקוריות עליהן חתום דוד הרבי, הר”ש שניאורסאהן.

לאחר יום של חוויות עילאיות צעדנו למלון ללינת הלילה.

שיא המסע: הבית של הרבי

ניתן לקבוע בוודאות, כי הבוקר היה שיאו של כל המסע כולו. היעד הוא ביתו של הרבי עצמו. הבית בו נולד. הבית ברח’ מוסקובציה 69. את דלת החצר הפנימית (המאהל בו הקמנו את סניף “תומכי תמימים” בניקולייב, הוקם בחצר החיצונית. עד עתה הייתה החצר הפנימית נעולה בפנינו) פתחה בפנינו גויה שאמרה ששמעה עלינו בטלוויזיה המקומית. נכנסנו אל החצר. דרכה עבר הרבי מידי יום במשך למעלה מ-7 שנים.

הרב אורנשטיין מעורר על קדושת המקום, ועל הצורך בהכנה נפשית פנימית. אנו נכנסים. מנגנים את כל ארבעה עשר הניגונים של הרבי, וכמובן לא שוכחים את ניגונו של ר’ לוי’ק. המחשבה כי בדל”ת אמות הללו, כבר נישא ניגון זה ברמה פעמים רבות על-ידי הרבי ואביו, מעבירה ‘חשמל’ אצל כולם. לא אשכח את הרגע בו כולנו עמדנו במעגל אחד שכיסה את כל החצר, כתף אל כתף, בעיניים עצומות עורגים ‘צמאה לך נפשי’. אני חושב שעבור רבים מאיתנו היה זה רגע משמעותי ביותר. שמעתי את אחד החברים לוחש: לכאן הגיעו הששה מברקים של הרבי (הרש”ב) נ”ע עם ההוראות המיוחדות לאחר הולדת הרבי בי”א ניסן תרס”ב.

בית זה שימש אף למקום תפלה, כפי שניתן ללמוד מסיפורה של הרבנית חנה ע”ה, שפעם, בעת שהתפללו מעריב בביתם, קפץ הרבי מהעריסה והצטרף לתפלה. הרבנית שהבחינה בכך, מיהרה להוציאו מהחדר מחשש עינא בישא.

על המקום בו עמד ביתו של הרבי נבנה בניין חדש. אך השליח, הרב גוטליב, קיבל לידיו חדר מהקבלן, שלפי ההשערה, דירת הרבי שכנה בדל”ת אמות שלה. עתה מגיע הרגע אליו הכול חיכו. לכל בחור ניתנה ההזדמנות להיכנס לחדר ולשאת תפלה.

בזה אחר זה נכנסו הבחורים אל החדר, כאשר תמונת ענק של הרבי מקבלת את פניהם. אלו היו הרגעים הכי רציניים של המסע. ההתכנסות הפנימית, המחשבות ואף ההכנות לכניסה. הרב אורנשטיין חוזר על שיחת הרבי הריי”צ, בה מתאר את חזיונות הרבי “הצמח-צדק”, כאשר נגלה אליו אדמו”ר הזקן. חזיונות אלו התרחשו כאשר הצ”צ הלך לחדר בליובאוויטש, בו למד אדמו”ר הזקן בילדותו, כשנתיים.

הדברים מקבלים עתה משמעות מיוחדת. אמנם אנו איננו כלל בדרגת הרבי הצ”צ, אבל הרבי הוא רבי וקדושה לא זזה ממקומה. בלי ספק זה ‘מקום טוב’ לקבל החלטות טובות, לשאוב דליים של אמונה וחסידישקייט, ובוודאי ‘מקום טוב’ להתברך ע”י הרבי.

עדיין לא השלמנו את הסיור מאתמול ואנו ממשיכים אותו עכשיו. אנו פונים לעבר מיקום הבית הכנסת של ר’ מאיר שלמה. “זכורני”, התבטא פעם הרבי בהתוועדות, “שבניקולייב היו שני בתי כנסת. חב”ד ושפיץ חב”ד”. ביהכנ”ס של הרמ”ש היה ככל הנראה, ביהכנ”ס של ה’שפיץ חב”ד’. בביהכנ”ס זה התפלל כמובן גם חתנו ר’ לוי’ק עם בנו הרבי עד שנת תרס”ט.

“מה באמת הכוונה שפיץ חב”ד?”, מנסה אחד התמימים להבין. תמיד דיברו החסידים ביניהם, מסביר הרב גוטליב, שכאשר קרמנצ’וגער חסיד חוזר מהרבי, מבקשים החברים לשמוע דבר ראשון את החסידות ששמע אצל הרבי, ואילו כאשר ניקולייבער חסיד חוזר מהרבי, מבקשים החברים לדעת דבר ראשון מה שלומו של הרבי… נראה לי שכעת כולם הבינו.

על רקע בית הכנסת שיחזר בפנינו הרב גוטליב, תיאור של שני דיני תורה שהיו אצל ר’ מאיר שלמה, כפי ששמעם מעדי ראייה (שכבר אינם בחיים), ועוד עדויות מעניינות על אישיותם הדגולה שלו ושל חתנו הר”ר שמואל שניאורסאהן (אח ר’ לוי’ק). זה היה מרתק. בין סיפור לסיפור נתנו דרור לדמיון שלנו, וראינו כיצד הרבי בגיל 3 (במהלך הביקור המיוחד שלנו אנחנו נזכרים שוב ושוב בתמונת הרבי בגיל זה), צועד יד ביד עם אביו הרה”ק ר’ לוי’ק, או עם סבו הר”ר מאיר שלמה. פה הוא אומר עם סבו ברכות השחר… כאן ממש, במקום הקדוש הזה.

סדר ניגונים מרגש בחצר ביתו של הרבי

שבת הייתה מרוממת במיוחד. היו שאמרו ‘שבת של שמחת תורה’. את השבת פתחנו בסדר ניגונים בחצר החדר של הרבי. היה ניתן בקלות לדמיין את הרבי ואת המלמדים משקיפים עלינו מהחלונות. ה’סדר-ניגונים’ הזה הוקדש לניגוני ניקולייב. ניקולייב התברכה במיוחד בבעלי מנגנים מ’השורה הראשונה’. באוויר נישאו שלל ניגונים ששמם מעיד עליהם: ניגוני ניקולייב. גם ניגון הבינוני הינו מניקולייב. אף מנגינות תפלה רבים, כמו טל יעסיס, אתה הבדלת (בקטע התפלה הזה היינו נשמעים כמו מקהלת חזנים ‘יקית’..) ועוד רבים, מקורם בניקולייב.

סדר הניגונים התארך והתארך, עד שהוברר כי על מנת לנגן את כל ניגוני ניקולייב (כמעט ס’ ניגונים שלם) שומה עלינו להגיע למסע נוסף… זה באמת היה ‘סדר’ מיוחד. תפס אותי ניגון ה’משינקא’ (=המכונה), סיפור על א’ האחים חריטונוב שהפסיד לשותפו בדין תורה אצל ר’ מאיר שלמה, על מכונה. כששב לביתו ‘התנגן’ לו ניגון זה. ב-2 התנועות הראשונות ניתן לשמוע את המרירות, ובאחרונה את הנחמה והרוגע.

את סעודת השבת אכלנו במאהל מיוחד שהוקם לכבודנו בחצר החדר הנזכר. הרב וולפא התוועד איתנו עד השעות הקטנות של הלילה. הוא לא מפסיק להתפעל מהזכות העצומה שנפלה בחלקנו. ודורש מאיתנו כל העת להשתנות באופן כזה, שכאשר נשוב ארצה, ישאלו כולם ‘הזאת נעמי?’.. ישבנו כולנו מרותקים עד קרוב ל-3 לפנות בוקר. בכל מקום אחר, כמות כזו של שעות שינה לא הייתה יכולה בשום אופן ‘לעבור’..

שבת מברכים. תהילים. בהתוועדות השתתפו גם בני הקהילה, בהמשך התוועד הרב אורנשטיין והמשקה נשפך כמים. הרב אורנשטיין חזר והדגיש שלא הגענו הנה כהיסטוריונים, להתחקות אחרי תחנות ילדותו של הרבי. באנו לספוג ולקחת כוחות אלוקיים הנמצאים כאן בשבילי ניקולייב, במקום בו “החל להצטייר בדמיוני ציור גאולה העתידה”. במקום שהכול התחיל. נעוץ סופן בתחילתן.

אם לא השמש שזעקה להתארגן מיד למנחה, היינו ממשיכים בטח להתוועד עד עכשיו… אך המנגינה הניקולייבית “במשמנינו אל יהי רזון” עדיין ממשיכה להתנגן. לא סתם הפך ניגון זה לשיר המסע. שבת ממש מרוממת.

•

יום ראשון נוצל ל’דאטשע’, בפרברי ניקולייב. בדרך הספקנו לעבור ברח’ באלשאיא מארסקאיא, שם באחד המרתפים, הסתתר הרבי עם משפחתו בעת שפורעים ערכו פוגרום ביהודים. במרתף, כך סיפרה אמו הרבנית, היו עוללים רכים שבכו והרימו קול כדרך הילדים. הסכנה שיתגלו ריחפה באוויר, והרבי הסתובב ביניהם, סיפר להם סיפור, נתן ממתק, ליטף והרגיע. משם המשכנו הלאה לנמל, שם ציפתה לנו אנייה שהפליגה איתנו לעבר כפר נופש קסום. את השעות הבאות ניצלנו למנוחה בטרם נפתח בנסיעה שבה נחצה את כל דרום אוקראינה ברכבת, בדרך חזרה לארץ הקודש…

תם ולא נשלם.