ויתור בשביל הילד
מדוע התורה מציינת פעמיים על משה “ויגדל”? למה בתיה בת פרעה ויתרה על חווית האימוץ של משה במשך עשר שנים? וכיצד ידע משה הנער בן השתים עשרה, כי היהודים הם אחיו, אם גדל בארמון המלכות מאז היותו נער בן שלושה חודשים? • מבט מיוחד ומרתק לנושא השמות ומשמעותם, על פי מדרשי חז”ל, הקבלה והחסידות לאור תורת חב”ד
מדוע התורה מציינת פעמיים על משה “ויגדל”? למה בתיה בת פרעה ויתרה על חווית האימוץ של משה במשך עשר שנים? וכיצד ידע משה הנער בן השתים עשרה, כי היהודים הם אחיו, אם גדל בארמון המלכות מאז היותו נער בן שלושה חודשים? • מבט מיוחד ומרתק לנושא השמות ומשמעותם, על פי מדרשי חז”ל, הקבלה והחסידות לאור תורת חב”ד
המנהיג הנצחי של האומה היהודית, “איש האלוקים” - משה רבינו גדל בארמונו של פרעה המלך. ככתוב בפרשתנו “ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן”.
לכאורה הדבר תמוה: היתכן שהאדם הכי חשוב ונעלה מכל הנבראים, האיש השלם והמושלם מכל - “איש האלוקים”, האדם הכי קדוש בהיסטוריה שלא קם עוד כמוהו, מי שזכה לדבר ׳פה אל פה׳ עם הקב”ה, מי שזכה לתת את התורה לעם ישראל, דווקא הוא גדל בארמונו של אחד האנשים השפלים והאיומים בהיסטוריה האנושית, פרעה המלך הרשע והרוצח שהיה שקוע בשיא התועבה והטומאה.
ידוע שלסביבה ולאווירה שתינוק גדל ולחינוך שהוא מקבל בילדותו - ישנה השפעה מכרעת על עיצוב אישיותו לכל ימי חייו; אז מדוע ההשגחה העליונה סובבה שמשה יגדל בבית טמא ושפל ביותר; בית שהתנהל בדרך הפוכה ומנוגדת לחלוטין מהמוסר האנושי ומהמוסר היהודי–תורני.
בספרי דרש וחסידות עוסקים בסוגיה זו בכמה היבטים (ומהם שאדרבא, זו גדולתו וייחודיותו של משה, שלמרות היותו בבית הכי שפל התעלה מעלה לשיא הקדושה), ובלקוטי–שיחות מובא הסבר מעניין השופך אור חדש על חיי הבראשית של משה רבינו משנולד עד גיל שתים–עשרה.
כשהתורה מספרת שמשה רבינו חזר לארמון פרעה - לאחר שניגמל מהיניקה בבית אמו - נאמר בפסוק על משה פעמיים את המילה “ויגדל”: “ותקח האשה הילד ותניקהו. ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן .. ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו גו”.
בפשטות ההסבר לכפל ה”ויגדל”, כי מדובר על שני שלבים וזמנים בגדילה: תחילה מדובר על הגדילה שהפסיק לינוק מחלב אמו, בהיותו תינוק כבן שנתיים, ואז הוא הוחזר מאמו המינקת אל בת פרעה. בהמשך מדובר על שלב שני בגדילה, כשהגיע לגיל שתים–עשרה או שלוש–עשרה אז יצא לראשונה לבדו מן הארמון לרחובות העיר, “ויצא אל אחיו”.
אולם כשמתבוננים היטב בפסוקים רואים שכשהתורה כותבת ויגדל היא מוסיפה ומציינת שזה היה “בימים ההם” כלומר באותם הימים ובאותו הזמן שהיתה הגדילה הראשונה - “ויגדל .. ויהי בימים ההם ויגדל” - נראה שממש באותם הימים (“בימים ההם”) שהיתה הגדילה הראשונה היתה גם הגדילה השניה ששתי הגדילות היו באותו פרק זמן.
מכאן מבינים שמה שכתוב בפעם הראשונה “ויגדל” אין הכוונה לזמן שנגמל מהיניקה (גיל שנתיים בערך), אלא בסביבות גיל שתים–עשרה (שכבר היה גדול ומסוגל לצאת לבדו לרחובות העיר).
אז מדוע כתוב פעמים “ויגדל”? זו בעצם שאלת רש”י: “ויגדל משה. והלא כבר כתיב ‘ויגדל הילד’? אמר רבי יהודה ברבי אילעי - הראשון לקומה והשני לגדולה, שמינהו פרעה על ביתו”. כלומר, רש”י מסביר שאכן שתי ה”ויגדל” היו באותו פרק זמן, אלא שהויגדל הראשון מתאר את הגדילה הפיזית העצמית שלו (לקומה), והויגדל השני מתאר את כוחו המנהיגותי (שמינהו על ביתו).
ומכיוון שהתורה אומרת שמשה חזר לארמון רק לאחר שהוא היה במצב של “ויגדל”, וכאמור גדילה מדברת על גיל 12, אם–כן יוצא אפוא שמשה חזר לבית פרעה רק כשהיה כבן שתים–עשרה שנה, ועד אז, מיום שנולד, גדל בית הוריו.
דברים אלו מפורשים ב”מדרש רבה” (ה, ב), הקובע ש”בן שתים עשרה שנה נתלש משה רבינו מבית אביו”!
לפי זה יוצא שאת עיקר חינוכו ספג משה רבינו בבית אביו - מנהיג הדור הצדיק הקדוש - עמרם.
ויתור בשביל הילד
מדוע באמת הסכימה בת פרעה שמשה יישאר אצל המינקת עוד כעשור שנים לאחר שהוא כבר סיים לינוק? מדוע היא וויתרה על השהות ביחד עם הילד האהוב מגיל שנתיים עד גיל שתים–עשרה?
בת פרעה הבינה בשלב מסוים שנוצר קשר וחיבור נפשי עמוק בין התינוק לבין המינקת שלו, והרחקתו מהמינקת עלול לגרום לו משבר נפשי עמוק. לכן השאירה אותו בבית המינקת עד שיגדל ויתפתח נפשית ופיזית, ורק אז, כשהיה בעל חוסן נפשי ועצמאי יחסית - החזירה אותו לבית פרעה.
אין פלא אפוא שבתיה הסכימה שמשה לא יחזור אליה מיד כשפסק לינוק, כי אדרבה, דווקא בשל האהבה הגדולה שהיתה לה למשה, רצתה שיהיה לו את הכי הטוב שבעולם, ולכן השאירה אותו אצל המינקת, שם, ידעה, הוא יתפתח פיזית ונפשית בצורה הטובה ביותר1.
[ואין זה סותר למדרש המפורסם שכשמשה היה תינוק וישב על ברכי פרעה, הוא הסיר את הכתר מראשו של פרעה והניחו על ראשו שלו, ופרעה כעס ורצה להורגו, אך החליט לעשות לו מבחן לדעת האם משה הקטן מבין את חומרת מעשהו, או שמעשיו הם בגדר משחקים חסרי משמעות. או אז הגישו למשה שתי צלחות, באחת גחלים בוערות ובשנייה זהב (שאם יעדיף את הזהב, סימן שהוא כבר בר–דעת ולא תינוק המשחק בצעצועים), והמלאך דחף את ידי משה לצלחת הגחלים וכך הצילו מכעסו של פרעה שהבין כי משה עדיין ילד חסר דעת ואינו מבין את משמעות מעשיו. מכאן נראה שמשה היה בארמון פרעה כשהיה תינוק.
אולם אין זו שאלה, כי בוודאי שבזמן שגדל בבית המינקת, נלקח מזמן לזמן לביקור בארמון המלך כדי לפגוש את אמו המאמצת בתיה בת פרעה, וכך פגש את פרעה, ואז התרחש הסיפור האמור. אבל לא היה זה אלא ביקור ארעי, כי מגורי הקבע שלו באותם הימים היו בבית אמו המינקת].
לפי זה נבין את הכתוב שכמשה גדל ויצא מהארמון, מיד הלך לאחיו. לכאורה, איך הוא ידע שהוא יהודי אם הוא גדל כבן אצל בת פרעה כבר מאז היותו ינוקא? אך האמת היא כאמור, שהוא חי בבית הוריו עד גיל 12, שם התחנך ולמד תורה מאביו עמרם וכו’, ורק אז עבר להתגורר בארמון המלך.
שני סוגי צמיחה - אישית ומנהיגותית
יש בני אדם מושלמים באישיותם, חכמים ונבונים, בעלי חושים וכשרונות בעלי עוז ותעצומות כוח נפשיים, אך אינם בעלי כשרון מנהיגותי; וישנם בני אדם שהתברכו בחוש מנהיגות, כריזמה לסחוף את הציבור שינהה אחריהם, אך אין להם חושים וכשרונות אישיים מיוחדים.
משה רבינו היה מושלם בשני המימדים: גם הייתה לו אישיות עצמית מלאה, חכם עצום ובעל כשרונות נפלאים בכל התחומים, והוא היה גם בעל חוש מנהיגות להשפיע על העם לדורי דורות. התורה עצמה העידה עליו ש”לא קם עוד כמשה”, לא היה עוד איש מושלם בכל הרבדים כמו משה רבינו!
ראו זאת עליו מיד כשנולד, כפי שמעידה עליו התורה באומרה “ותלד בן ותראה אותו כי טוב הוא”, מסבירים חז”ל שהיה “טוב” בשני המימדים הנ”ל: גם בשלימות האישית “טוב הוא - שנולד מהול” - שלא היתה בו ערלה המסמלת יצר הרע עם תאוות, אלא כולו מלא טוב וקדושה בלבד! נשמה אלוקית קדושה שמילאה את כל ישותו ומהותו בחכמה שאין כמוה, וגם “טוב הוא שמשנולד נתמלא הבית כולו אורה”, האור מסמל את המנהיגות הילה לו יכולת השפעה שאין כמוה על העם היהודי ואף על האנושות כולה.
כמו השלמות של משה הראשון, גם משה האחרון - מלך המשיח, יהיה שלם ומלא בתורה, כדברי הרמב”ם “הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו” וגם יהיה מנהיג “מלך מבית דוד .. ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה. וילחם מלחמות ה’ .. אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו. וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי”.
ויהי רצון שנזכה לגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימנו בקרוב ממש.
מקור: לקוטי שיחות חלק טז, עמוד 20.
1) בדומה לזה מצאנו אצל רבקה אמנו, שכאשר הלכה עם אליעזר עבד אברהם להתחתן עם יצחק, הצמידו לה את המינקת שלה - דבורה. שהליווי והחיבור של המינקת היה מאוד חשוב וחיוני לרבקה, וכך גם בנוגע למשה רבינו.