שני סיפורי מופת מסעירים באגרות קודש שמספר הרב יעקב סגל, שליח הרבי בנווה מונוסון, כפי שראה וחווה בעצמו

שני סיפורי מופת מסעירים באגרות קודש שמספר הרב יעקב סגל, שליח הרבי בנווה מונוסון, כפי שראה וחווה בעצמו

זה שלושים שנה שהרב יעקב סגל נמנה על שלוחי הרבי מלך המשיח בנווה מונוסון, היישוב שאוחד זה מכבר עם העיר הסמוכה יהוד, והפכה ליהוד-מונוסון. הרב סגל הוא דמות רווגונית ורבת עשייה. לצד ניהול בית חב”ד, שימש עשרות שנים כמחנך ומנהל ‘תלמוד תורה’ בכפר חב”ד. לצד כל זה, הוא פוקד בשבתות ובימים טובים את בית הכנסת ‘שארית הפליטה’ שם הוא מכהן כרב כבר שנים ארוכות.

דמותו של הרב סגל מוכרת לרבים מבני היישוב ולא בשל העובדה שהוא מתגורר בה עם משפחתו שנים ארוכות. מי שמכירו יודע שהרב סגל הוא איש של אנשים, מחייך, לבבי ואכפתי, כזה שיודע לייצר שיחה משותפת עם כל אחד ולהוות עבורו כתובת לכל עניין יהודי. רבים מבני היישוב יודעים שבעת צרה או התלבטות, קושי או חשש, יש להם כתובת אליה פונים ובעזרתו כותבים לרבי באמצעות ה’אגרות קודש’ וזוכים לקבל עצה וברכה.

במשך השנים הצטברו אצל הרב סגל סיפורים רבים ומרתקים, את מרביתם הוא מסרב לפרט בשל הרגישות וצנעת הפרט. בכלל, איש שיחנו קנאי לפרטיות הכותבים ומבקש כל העת להעלים פרטים העלולים לגרום לזיהוי. כשלחצנו ניאות לבחור עבורנו שני סיפורים מתוך רבים אחרים.

דאגת אב לבנו

לילה אחד אני מקבל טלפון מידיד טוב ששואל אם הוא יכול להגיע אלי הביתה בלוויית אחד מחבריו הטובים. כשהתעניינתי מה דחוף כל-כך? אמר לי איש שיחי שמדובר בנושא בריאותי. הסכמתי לקבלם בביתי בחפץ לב. כשהשניים נכנסו הביתה, זיהיתי מיד את חברו, ולבי התפלץ. אני מכיר את האיש שנים ארוכות, הוא מאנשי העסקים הידועים ביישוב. תמיד היה רחב וגדול-מידות, וכמה הוכיתי בתדהמה לראותו רזה ושדוף.

מובן שקיבלתי את השניים בסבר פנים מחויך והצעתי להם לשבת. איש העסקים ניגש היישר אל הנושא לשמו בא. לדבריו, גילו אצלו לפני זמן לא רב את המחלה הארורה בקיבה, ומאז עבר סדרה של ניתוחים שבחמור שבהם קיצרו את קיבתו בתשעים אחוז, ומכאן בא הרזון החריף.

כפי שאני עושה עם כולם. ביקשתי ממנו להעלות על הכתב את מצוקתו והדרכתי אותו איך כותבים לרבי ומה כותבים.

כשסיים לכתוב ביקשתי ממנו לקבל החלטה טובה, והוא התלבט בעניין זה ארוכות. לבסוף ביקש ממני לבחור עבורו, וכששאלתי אותו האם מקפיד על הנחת תפילין, סיפר לי שכבר תקופה ארוכה שהוא מניח תפילין עם השליח ביהוד הרב שמעון וינר, ובכלל, מפחד ליטול על עצמו כזו החלטה גדולה. לבסוף הציע לתת תרומה יפה לפעילות בית חב”ד ובכך להיות שותף בפעילות. קיבלתי זאת וציטטתי בפניו את משפט חכמינו ‘צדקה תציל ממוות’.

בדחילו ורחימו ניגש האיש אל ספריית הבית והוציא משם את אחד מכרכי ה’אגרות קודש’, שם הכניס את המכתב וביקש שאקרא ואסביר לו את התשובה. אני קורא ונפעם. הרבי כותב שם בנוגע לבריאות הבן, שהוא שמח לשמוע על ההטבה במצבו, ועל-כך שהמצב הולך ומשתפר. בסיום המכתב הרבי מציע לו לתת צדקה כדי לזרז את רפואתו. הקראתי לו את התשובה, ושלושתנו נפעמנו שהרבי כיוון בתשובתו לאותה החלטה טובה שקיבל לתרום לבית חב”ד.

האיש ביקש לקרוא בעצמו את התשובה, ואז שאל אותי: “הרי הרבי כותב כאן במפורש על הבן, ומדוע אתה לא שואל אותי על בני?” תמהתי על שאלתו וביקשתי שינדב מידע, והוא אכן סיפר דבר מופלא. לדבריו, בנו משרת בשירות סדיר בצה”ל זו שנה, ובחודשים האחרונים הוא מתלונן רבות על כאבי בטן. הרופאים עשו לו צילומים, אך לא העלו שום ממצא מדאיג, אך מצב רוחו של בנו שפוף ומדוכא. והנה הרבי כתב עבורו, שאף לו תהיה בריאות טובה”, התלהב האיש.

מדהים היה לראות איך האיש לקח את תשובת הרבי בפשטות רבה. לדבריו, אם הרבי כותב על בנו, אזי אין חכמות; הרבי מתכוון אל הבן. הוא נכנס לפתח ביתי עם רצון לכתוב על עצמו, ויצא כשהוא שמח על המענה שזכה לקבל עבור הבן.

עודדתי את האיש מאוד ונטעתי בו תקווה גם לגבי הבריאות שלו, ובכך הסתיימה הפגישה.

חלפו יומיים, אני צועד ברחובות יהוד כשלפתע הטלפון הסלולארי מצלצל. אני מביט על הצג ורואה שזה אותו ידיד שהביא את איש העסקים.

האיש שמעבר לקו הטלפון היה בסערת רגשות עזה.

“אתה עומד או יושב?” שאל כשמקולו נשמעת התרגשות גדולה.

“אני צועד ברחוב”, השבתי.

“אז תתפוס עמוד תאורה או גזע עץ”, ציווה עלי כשהוא נסער ונרגש. “אתה מקשיב לרדיו?” הוסיף לשאול, ואני עניתי שרק לעיתים רחוקות. “שמעת רדיו היום?” שאל ואני השבתי בשלילה. “מה? לא שמעת? כל המדינה רועשת”, זעק לתוך האפרכסת. מדובר היה ביומיים לפני יום העצמאות, ואנשי במה היו עסוקים בבניית במה לקראת טקס יום הזיכרון שהיה אמור להתקיים בהר הרצל בירושלים.

“אחת החברות בנתה שם קונסטרוקציה של ברזלים ותאורה על הבמה, ובנו של איש העסקים האמור, שובץ שם במשימת שמירה, בעוד עמיתיו עורכים חזרות ותרגילים לקראת הופעתם בעוד יום מול ראשי המדינה. כשהסתיימה בניית הקונסטרוקציה והחיילים קיבלו הפסקה לפוש מעט מהחזרות המתישות, נעמד הלה מתחת אחד הברזלים ושוחח עם חיילת בשם הילה בצלאלי, בשלב מסוים ביקשה ממנו למלא לה את הבקבוק מים, והוא עזב את עמדת השמירה והלך אל הברזייה.

לרוע מזלה, בדיוק באותם רגעים נשמע ‘בום’ חזק. הוא הסתובב אחורה וראה שהקונסטרוקציה כולה התפרקה על ראשה של החיילת עמה שוחח רק לפני רגע. כוחות הצלה רבים הוזעקו למקום וניסו להציל את חייה, אך החיילת הצעירה קיפדה את חייה באסון. אותו חייל היה המום מעוצמת הנס שארע לו באותם רגעים שבהם יכול היה לסיים את חייו בצורה טראגית. “לא ידעתי שהרבי מברך באמצעות ‘אגרות קודש’ גם על העתיד ולא רק על העבר”, אמר איש שיחי.         

הקשבתי לסיפורו והצטמררתי. הרי רק לפני יומיים אביו ישב אצלי בבית, ולפני הכתיבה קיבל על עצמו לתת צדקה באמונה שצדקה תציל ממוות, והתשובה כולה עסקה בשיפור במצבו הבריאותי של הבן. אכן נס עצום אירע לו.

כעבור כמה זמן בישר לי האב, כי גם כאבי הבטן החזקים של בנו פסקו.

לפני ימים לא רבים, שלוש שנים לאחר אותה כתיבה לילית אצלי בבית, כשהתבשרנו שאותו איש עסקים נפטר לבית עולמו, נזכרתי שאכן התשובה כולה עסקה בבן ולא באבא, והמציאות היא שגם האבא ראה זאת כך בפשטות, מסיים הרב יעקב סגל את סיפורו הראשון.   

הטרגדיה שהייתה ברקע

בתוך שלל עיסוקיו, עורך הרב סגל ביקורי בית, כאשר רבים מהם סביב הנושא של ‘שלום בית’.

“היה אצלנו סיפור מפעים לב ממש שהתרחש לפני שנים אחדות עם מקורבים שלי בעיר. בני הזוג היו הראשונים להגיע לבית חב”ד ולספר על קשיים שנוצרו אצלם וביקשו עצה. נכנסתי לעובי הקורה וסייעתי להם רבות בעצות טובות ובהתוויית דרך מתוך תורת החסידות. בפועל, הדברים לא תמיד הלכו חלק, והנישואין שלהם נדמו לסירה רעועה המיטלטלת בים סוער.

ערב אחד הטלפון שלי מצלצל ומעבר לקו נמצאת האישה כשהיא בוכה ונסערת. היא סיפרה שבעלה חזר לא מכבר מעבודתו, והיא לא קיבלה את פניו בצורה נאותה והוא עזב את הבית. היא ציינה כי היא מתקשרת אלי מפני שהיא יודעת שלא נהגה בצורה נכונה, בטח לא לפי ההנחיות שנתתי להם, וביקשה שאתקשר אליו ואפייס אותו בשמה. הבטחתי לה להתקשר, וכשענה, שמעתי מנימת קולו שגם הוא נסער.

הוא היה פגוע מאוד. כששאלתי אתו אם הוא יודע מי התקשר אלי כדי לברר היכן הוא נמצא, הוא ידע מיד לומר, אך הוסיף שהפעם היא הגזימה בהתנהגותה. הוא סיפר שהוא כבר אובד עצות ולא יודע מה לעשות. הצעתי לו לנסות להרגיע את המצב, והבטחתי שאתקשר אל אשתו ואקבע ביניהם פגישה. בפועל התקשרתי אל האישה והייתי מופתע ממה ששמעתי.

הפעם היא הייתה פחות מפויסת. היא בכתה ואמרה שהיא מנויה וגמורה שברצונה להתגרש. ‘חבל שאני אסבול וחבל שהוא יסבול’, אמרה בקול נחרץ, מה שהפתיע והדהים אותי.

“לפני שאת עושה מהלך כזה”, הבהרתי לה, “תבואי לכתוב לרבי ולשאול את דעתו האם כדאי לפרק את חיי הנישואין, כי להתגרש תמיד יהיה אפשר”.

הפגישה שקבעתי להם הייתה עוד באותו הערב אצלי בבית. מטבע הדברים שניהם היו נסערים מאוד, האישה לא חדלה לבכות והוא היה מכונס בתוך עצמו.

דקות ארוכות ניסיתי להוריד את המתח ביניהם, ולאחר שהאישה קיבלה על עצמה החלטה טובה, ניגשה לכתוב לרבי. את המכתב הניחה בין דפי אחד הכרכים ולקחתי לידי את הספר כדי לקרוא את התשובה. במכתב שנפתח, הרבי כותב לאישה, שהמענה שלו הוא על שלושה מכתבים שנשלחו אליו, האחד בתשרי, השני בחשוון, והשלישי בכסלו. במכתב מוסיף הרבי שחשוב שתתייעץ עם מישהו שיחזק את ביטחונה.

נתתי לה לקרוא את התשובה של הרבי. לא פעם אני שם לב שאנשים שכתבו לרבי הבחינו במסרים שונים של הרבי אליהם גם מבלי שהעלו אותם.

לאחר שהאישה קראה את התשובה נתתי לבעל לקרוא, ואז הוא מרים את ראשו מהספר ומטיל פצצה לאוויר. “מתי נפטר החבר שלך, זה שהיית צריכה להינשא לו?” היא ענתה לו והתדהמה נמרחת על פני שניהם. זהו התאריך הראשון בו הרבי נוקב.

בפעם הראשונה שמעתי מהם את הסיפור הבא שהיה עד כה בגדר סוד בין שני בני הזוג: מסתבר שבעבר היא הייתה משודכת לבחור ואף נקבעה חתונה, אלא שלדאבון לב, שבועיים בלבד לפני חתונתם, כשהכול היה מוכן, הבחור לקה בחיידק טורף ובחלוף ימים לא ארוכים נפטר לבית עולמו. עולמה של האישה חרב עליה והיא התקשתה להתאושש. בני משפחתה יעצו לה לשקם את עצמה במהרה ולא לשקוע בייאוש ובדיכאון. “תבני חיים חדשים”, הציעו. וכך נסגר ה’שידוך’ עם הבחור שהוא כיום בעלה.

אך מסתבר שהאישה עדיין לא הצליחה להתנתק מארוסה שנפטר. גם לאחר החתונה שלה, המשיכה לעלות פעמיים בשבוע על קברו ומשוחחת איתו. זו הייתה הפעם הראשונה שגילתה על כך לבעלה הנוכחי. “אין לי שום דבר נגדך”, אמרה לו, והוא ישב שם המום. “אני פשוט מתוסכלת מהמצב”. כעת, כשסיפרה על כך, דבריו של הרבי להתייעץ עם גורם שייטע בה ביטחון, הפכו להיות יותר נהירים וברורים לי. הבחנתי איך מיד לאחר ששיתפה אותנו בסודה, כמו אבן נגולה מעל ליבה. היא התחננה שאסייע לה והבינה שהיא במצוקה נפשית גדולה. 

לא איבדתי רגע מיותר. התקשרתי לחבר שעוסק בתחום הזה, והוא הפנה אותי לפסיכולוגית שעובדת עם אלמנות צה”ל, שם היא מטפלת במקרים מורכבים וקשים לא פחות. אשת מקצוע מהשורה הראשונה. כבר למחרת קבעתי להם פגישה, ולאחר תקופה לא ארוכה אפשר היה לראות שחיי הנישואין שלהם מתחילים להיות רגועים יותר. למעשה היא הצילה את בני הזוג. ברכת הרבי והפנייה אל איש מקצוע, הצילה בית בישראל שעמד על כרעי התרנגולת.

לא יאומן כי יסופר, הם חיים כיום באושר רב, חובקים שלושה ילדים. זכיתי אף לשמש כסנדק אצל אחד מהם…  

•    •   •

הרב סגל מבקש לחתום את סיפוריו בתובנה חשובה לטעמו שעלתה אצלו ברבות השנים: “למרות אינספור סיפורים מופלאים עם תשובות ברורות, לא בכל פעם שכותבים לרבי מוכרחים למצוא תשובה ברורה ומדויקת למצב. כחסידים אנחנו יודעים שלעיתים עצם הכתיבה לרבי מספיקה בשביל להתברך”, הוא אומר ומוסיף שראה זאת בעיניו אינספור פעמים.