מלמעלה למטה

מלמעלה למטה

כ”ק אדמו”ר הזקן: אברהם אבינו היה “מכניס אורחים” ואילו יצחק היה “חופר בארות”. בעבודתו כ”מכניס אורחים” פעל אברהם בכיוון של “המשכה מלמעלה למטה”, כלומר הבאת אור עליון לעולם הזה וברואיו. כך השתקף הדבר בעבודתו כמכניס אורחים, שהיה נותן לערביים לאכול ואחר–כך מלמדם את גדולת ה’, ואומר להם: “דעו למי מברכים”. נמצא שהביא גילוי אלוקות מלמעלה, עד לערביים כאן למטה, שגם הם יכירו את גדולת ה’.                                             (תורה אור תולדות יז, ג)       

מוזכרת רק לאחר המילה

כ”ק אדמו”ר האמצעי: לכאורה רואים דבר פלא: אברהם אבינו עוסק שנים רבות בהכנסת אורחים, והדבר מוזכר אך ורק לאחר שנימול אברהם?! אלא שכל פעילותו של אברהם בהכנסת אורחים מכוונת היתה להמשכת אלוקות למטה דווקא, בגשמיות העולם. והנה אברהם אבינו קיים את כל המצוות ברוחניות, כשהעניין בזה הוא: תוספת אורות בעולם האצילות. רק כאשר זכה אברהם לציווי על מצוות ברית המילה, נמסר לו הכוח להמשיך אלוקות למטה כהכנה למתן תורה. או אז “השתחררו” האורות שהיו מעוכבים בעולם האצילות, ועתה לאחר קיום מצוות ברית מילה בגשמיות נמשכו האורות שנמשכו על–ידי הכנסת האורחים, וירדו לקשר את העולם הגשמי עם אלוקות.

(תורת חיים בראשית ח”א פט, ב. ואילך) 

מכפרת

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: אמרו חז”ל: “בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר עליו, ועכשיו שאין בית המקדש קיים, שולחנו של אדם מכפר עליו”. והיינו על ידי הכנסת אורחים, ועל דרך מה שנאמר: “כי חסד חפצתי ולא זבח”. וכמו כן שולחנו של אדם מכפר עליו על–ידי שאומרים דברי תורה על השולחן.

(אור התורה במדבר כרך ד עמ’ ערה)

גדולה יותר מהקבלת פני שכינה

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: הגם שלמעלה מאיר גילוי אלוקות, אך למטה יכל להיות בחינת חושך והעלם. אולם על–ידי “ואורח צדיקים”, ממשיכים ופועלים שיהיה גילוי אלוקות למטה כמו למעלה. זאת היתה עיקר עבודתו של אברהם, להמשיך גילוי אלוקות למטה על–ידי הכנסת אורחים. ובזה יובן מה שאמרו רז”ל: “גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה”. כי הנה שכינה היא בחינת מלכות, ואילו על–ידי הכנסת אורחים ממשיכים למטה מדרגה גבוהה הרבה יותר: פועלים שיהיה יחוד סובב כל עלמין, בממלא כל עלמין.

(תורת שמואל תרל”א ח”א עמ’ סו)           

לא מצד החסד הטבעי

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: לפעמים צריכים להשפיע חסד גם למי שאינו ראוי, אך בשביל הכוונה והתועלת שתהיה מכך. וכמו אברהם אבינו עליו השלום שהיה מאכיל ומשקה גם לערביים, והיתה הכוונה כדי להודיע אלוקותו יתברך בעולם ולקרב את הבריות לאלוקות. וזה היה תכלית כוונת החסד, לא מצד החסד הטבעי אלא בכדי לקרב על ידי זה את הבריות לאלוקות. וכן כל המידות צריכים להיות על פי השכל דוקא.

(קונטרס ומעין מאמר א פרק ב)

אברהם — נדיב בממונו ובגופו

כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ: אברהם אבינו היה איש הטוב והחסד בעצם. שהיה נדיב בממונו והיה מאכיל ומשקה לכל, אפילו לערביים. וכפירושו של רש”י על הפסוק “ויטע אשל בבאר שבע”, המביא את דברי רב ושמואל: חד אמר–פרדס, להביא ממנו פירות. וחד אמר: פונדק ואכסניא ובו כל מיני פירות, שדבר זה מורה על נדיבות ביותר שהרי פירות הוא מאכל של עידון ותענוג, והוא עשה זאת עבור האורחים כדבר המוכרח!

ועוד זאת שהיה נדיב בממונו בפיזור גדול מאד, שכן היה לווה ועושה הוצאות גדולות כפירוש רש”י על הפסוק “וילך למסעיו”, ש”בחזרתו פרע הקפותיו”. ונמצא שאברהם היה לווה כסף בשביל לעשות צדקה וחסד!

ועוד: היה נדיב בגופו ממש, שהיה מטריח את עצמו בטרחות גדולות, וכמו שכתוב וירץ לקראתם, ואל הבקר רץ אברהם, ופירש הרמב”ן: להגיד רוב חשקו בנדיבות.

(ספר המאמרים תרפ”ט עמ’ 91)

הכנסת אורחים — סגולה לבן זכר

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: “…בשאלתו להתברך בזרעא חייא וקיימא… הצעתי על פי מאמר המגיד ממעזריטש ותלמידו אדמו”ר הזקן בעל התניא והשו”ע, כשביקש אצלו בן זכר. וענה לו בלשון הכתוב: במה יזכה נער (במה יזכה לבן זכר) את ארחו (על ידי מצות הכנסת אורחים). ויהי רצון אשר על ידי לימוד התורה וקיום המצוות בכלל והשתדלות במצות הכנסת אורחים בפרט, גם על ידי אחיזה בדרכי הטבע, על ידי מילוי הוראת מומחה במקצוע זה, יזכה לבן זכר”.

(אגרות קדש כרך ד אגרת תשצ)