עשו לי טובה: נצלו את המעמד ובקשו על ביאת משיח…
מנחם מענדל ערד, הצטרף ל’סיור סליחות’ של ‘אסנט’, יחד עם קבוצת מפקדים וקצינים בצה”ל בתוככי סמטאותיה המרתקות של צפת עיר הקודש. כמעט כל משעול ואבן קיפלו בתוכם סיפורים על גבורה וגאווה יהודית • בסיור מפותל שהחל ב’אסנט’ והסתיים באמירת סליחות מרגשת בבית הכנסת ‘האר”י הספרדי’, שמע על משמעות הסליחה, על התחדשות
מנחם מענדל ערד, הצטרף ל’סיור סליחות’ של ‘אסנט’, יחד עם קבוצת מפקדים וקצינים בצה”ל בתוככי סמטאותיה המרתקות של צפת עיר הקודש. כמעט כל משעול ואבן קיפלו בתוכם סיפורים על גבורה וגאווה יהודית • בסיור מפותל שהחל ב’אסנט’ והסתיים באמירת סליחות מרגשת בבית הכנסת ‘האר”י הספרדי’, שמע על משמעות הסליחה, על התחדשות ועל הכוח לחזור ל’אני הפנימי שלי’, משולבים בכוח הנשגב שיש לכל אחד מאיתנו – להפוך את העולם שלנו למושלם, עולם של גאולה • גלינג! הסיור מתחיל, אתם מוזמנים להתלוות ולהתעלות…
עם הגיעי לתחנה הראשונה של ‘סיור הסליחות’ במרפסת הגג של מכון ‘אסנט’ בצפת, נשפכים ונעים לקראתי צלילי ניגוני מירון עתיקים ושובי לב. באולם הגג, אליו חודרת רוח צפתית, רוחנית משהו, כבר ישובים כשלושים מפקדים וקצינים בכירים בצה”ל, מרותקים לשני המנגנים של להקת ‘אגדתא’, יוחאי שמאי ועמרם עמאר, המשלבים ניגונים חסידיים שורשיים ופיוטי סליחות עתיקי יומין, בכלי נגינה אותנטיים, בסגנון המזרח הרחוק.
הניגונים פורטים על מיתרים חבויים וגלויים בלבבות, ומצליחים להשמיע צלילים מעוררים, גם ממעמקי הלבבות של הנוכחים. עם תום ההופעה המוסיקלית, ניגש ר’ דורון הגי מצוות ‘אסנט’, להרצאה על מטרת הסיור, והצגת המקום המארח: ‘אסנט’.
“אסנט”, מספר הגי, “הוקם בהכוונת הרבי מליובאוויטש על ידי שלושה חסידי חב”ד שהגיעו לצפת. במקור נועד ‘אסנט’ לתיירים אמריקאים שהגיעו לטייל בארץ ישראל, אך במרוצת השנים פתח את שעריו לכל יהודי, ובמיוחד לקבוצות מהצבא, לשבתות אירוח, סדנאות והרצאות וכן לסיורי סליחות”. ר’ דורון, מספר לנוכחים על חוויותיו משרותו הצבאי, מחזרתו בתשובה, ומשליחותו באיטליה, וחותם בדברים “אני חש רצון ושליחות חשובה – לקחת אתכם למסע מרומם-נפש ובכך להודות לכם על עבודת הקודש שאתם עושים בעבורנו ובעבור כל עם ישראל”.
הגי, שהיה בעברו קומיקאי, מדבר על משמעות התשובה – אך משלב בה קורטוב נכבד של הומור צרוף שגורם לכולנו להתחבר זה לזה כמו גם אל משמעות התשובה. “תשובה היא למעשה התחדשות. כולנו רוצים להתחדש, אפילו קניית נעלים חדשות היא ביטוי של הרצון ‘להתחדש’. אנחנו רוצים לחדש את הקשר שלנו עם האישה, לרענן ולשפר את היחסים שלנו אל הילדים, להזכיר לעצמנו שאנחנו אנשים טובים, וכן, בהחלט, לבקר את עצמנו, ולראות איך – בדיוק כמו בצבא שעושים תחקיר כדי להתייעל – לראות מהי הדרך הטובה לחדש את עצמנו, להתרענן, ולהיכנס לשנה החדשה – לא ממורמרים מהכישלונות, אלא מאושרים וחכמים יותר, למודי ניסיון גם מהכישלונות, המחדלים – וכמובן מההצלחות.
“הרצון להתחדשות”, מספר הגי, “הוא זה שעוזר לנו לחפש את שורש הבעיה, ולרצות לתקן את עצמנו באמת, ‘להתקלח’, להתנקות מהרעלים, הכעס, התאווה ולחזור ל’אני העצמי’ שלנו – יהודים ואנשים טובים באמת.
ברוח אופטימית זו, נכנס אל החדר אייל קרוצ’י, לבוש בבגדים לבנים, משל נחת הנה היישר מצפת הקדומה, בידו שופר תימני מסולסל, לאחר תקיעה שוברת מחיצות, הוא מזמין את הנוכחים להתלוות אליו לסיור המפותל בנבכי העיר העתיקה וסיפוריה המרתקים.
קרוצ’י, אברך עדין-פנים מקהילת חב”ד בצפת, בילה בעברו שתים-עשרה שנים במזרח הרחוק, שם למד והתמקצע בשלל תורות היוגה, מדיטציה, רפואה הוליסטית ומודעות עצמית. מאז הגיע לישיבה ברמת אביב, החליט לתעל את כל הידע העצום שלו לתיקון המודעות העצמית – על פי תורת החסידות. קרוצ’י, שהוא גם מרצה בכיר ב’אסנט’, הנו אישיות מרתקת ונעימה וחוש ההומור המדהים שלו – סוחף גם את אחרון הציניקנים והסקפטיים.
“ברוכים הבאים לצפת”, הוא מכריז בקול דרמטי ומספר: “בארץ ישראל ישנן ארבע ערים הנקראות ערי קודש. ירושלים, חברון, טבריה וצפת. אנו יודעים גם כי ישנם ארבעה יסודות בטבע – אש, רוח, מים ועפר. המקובלים גילו לנו כי כל אחת מהערים מתאימה לאחד מהיסודות. טבריה השוכנת לחופי הכינרת שייכת ליסוד המים. חברון, בה נמצאת מערת המכפלה ושם קבורים האבות, קשורה ליסוד העפר. ירושלים בה היה בית המקדש ובה הוקרבו הקרבנות על המזבח, קשורה ליסוד האש. וצפת, העיר בה נכתבה תורת הקבלה, קשורה ליסוד הרוח, רוחניות.
“בכל דבר יש את הצד הגשמי שבו כמו גם הצד הרוחני. באדם הגוף הוא הגשמי והנשמה היא הרוחנית. גם בתורה ישנם שני צדדים, גשמי ורוחני. סיפורי התורה והמצוות הם הצד הגשמי, המשמעות הפנימית בסיפורים, הכוונות והרגש שמאחורי המצוות, הם הצד הרוחני.
“תורת הקבלה היא הצד הרוחני של התורה. הקבלה מדברת על כל מה שמעבר, על הנשמה שבכל דבר. לא רק ‘מה קרה?’, אלא ‘למה זה קרה?’ לא רק ‘מה צריך לעשות?’, אלא ‘למה צריך לעשות?’
“לכן, תורת הסוד נקראת בשם “קבלה”. מצד אחד זה מלמד אותנו כי את הסוד צריך לקבל. הרבה פעמים המידע הוא על-שכלי, וצריך פשוט לקבל אותו, מצד שני, אם נוסיף את האות ה’ בתחילת המילה קבלה, נקבל את המילה “הקבלה”, כיוון שתורת הסוד מדברת על מה שמקביל לעולם שלנו”.
קרוצ’י, ממשיך לספר על התגלות חכמת הקבלה – בעיקר בצפת, ואפילו אני והצלם, תושבי צפת, מגלים שהסיור הזה, שעוד טרם החל – מגלה לנו רבדים חדשים, במה שידוע היה לנו מינקות.
סיור שהצמיח שיעור תניא
במרפסת הפתוחה של מרכז ‘אסנט’, שמתגלה לפני במלא הדרו על שלל אגפיו ומחלקותיו, אנחנו משקיפים מערבה אל האופק, לכיוון הרי מירון. בהר בעל שתי הפסגות, אנחנו רואים את האנטנות של חיל האוויר בפסגה הימנית, ומתחת לפסגה השמאלית ניתן לזהות באור יום את גג ציון של התנא האלוקי, רבי שמעון בר יוחאי.
הנוכחים מקבלים סקירה קצרה ומרתקת על מסכת חייו ומורשתו של רבי שמעון בר יוחאי. במהלך שעות הערב והלילה, ייצאו עוד ועוד קבוצות מטיילים את בית ‘אסנט’ בואכה העיר העתיקה; לעיתים יעברו במסלול זה בלילה אחד מאות מטיילים. בינתיים אני מנצל את הזמן להתרשם ממדריכים נוספים, מקשיב לצורת העברת המסרים וכיצד הם מתקבלים אצל המטיילים. לא כל המדריכים הם בעלי תשובה, חלקם חסידים מבטן ומלידה, כמו הרב לייבוש קפלן והרב שניאור שחר, רמי”ם בישיבת ‘חנוך לנער’. הם מספרים שבכדי להתאים את סיורי הסליחות לכל ישראלי, לא מוזכרים בסיור המושגים ‘תשובה’ ו’מצוות’, זאת כדי לתת לכל יהודי להתחבר למסרי הסליחה וההתחדשות מנקודת המבט שלו. המטרה היא, לגרום לו לרצות ולהצליח להיות אדם טוב יותר.
“מנגד”, מספר הרב קפלן, “אחד המגדי”ם השייך לעדה הדרוזית, התחבר כל כך למסרים, שלמרות שהגיע שלוש פעמים לסיור עם חיילים, הקשיב ברוב קשב כל פעם מחדש, ואף ביקש לקבל את תקציר ההרצאה”…
הרב שחר מצדו מספר על זוג דתי לאומי שהגיעו לסיור סליחות מצומצם, עם מעט אנשים, ומטבע הדברים הדינאמיקה בינו לבין המטיילים בכלל, ועם הזוג בפרט – הייתה מיוחדת. במהלך הסיור, גלשו מלבד לתורת הקבלה והארי ז”ל, גם להמשכה – תורת החסידות וספר התניא קדישא. בתום הסיור, ביקש הבעל, ר”מ בישיבה תיכונית, לקנות את הספר ‘מודעות יהודית’ – ספרו של הרב נדב כהן מצוות ‘אסנט’ על ספר התניא. מאוחר יותר התקשר לרב שחר וסיפר בהתרגשות, שלא נחה דעתו, עד שהשיג אישור מיוחד מהנהלת הישיבה התיכונית בה הוא משמש כר”מ, להעביר שיעור תניא לתלמידיו כחלק מתוכנית הלימודים בישיבה.
כאשר מתקיים הסיור ביום (סיורים בעיר העתיקה מתקיימים כל השנה. מ.מ.ע.) נכנסים המטיילים גם אל חנות המפעל ‘נרות צפת’. שם מתרשמים המטיילים מהמייצגים הייחודיים. כאמונים על תורת הבעל שם טוב שמכל דבר יש ללמוד וללמד הוראה בעבודת ה’, מסבים המדריכים את תשומת לב המטיילים להבדל המעניין שבין נרות השבת לנרות ההבדלה. “כשמתחילה שבת אנו מדליקים נרות הנפרדים זה מזה, וכשיוצאת שבת נרות מחוברים. כך גם השבת פועלת על המשפחה – מחברת את כולם ביחד”.
כריעת ה’מודים’ שהצילה
פנינו מועדות אל אחד מבתי הכנסת העתיקים ביותר בעיר העתיקה: בית הכנסת האר”י האשכנזי. על פי המסורת – וכפי השלט המופיע בכניסה לבית הכנסת – זהו ה”חקל תפוחין קדישין”; מכאן יצאו האר”י הקדוש ותלמידיו לקבל את פני שבת המלכה.
התרגשות והתעלות אופפת גם את מי שזו לו הפעם הראשונה בה הוא שמע על האר”י, כשהוא נחשף בין שלל הסיפורים על חייו המופלאים, לסיפור המרטיט על אודות הצעתו של האר”י הקדוש לתלמידיו, לצעוד איתו ביום שישי לקבל את השבת בירושלים. כשהשיבו התלמידים שעליהם קודם כל להודיע לנשותיהם, ספק האר”י את כפיו באכזבה, “היה זה עת רצון. לו הייתם נענים ומצטרפים אלי, היינו מביאים יחדיו את הגאולה השלימה”…
כשהקבוצה הפיקודית תמהה בקול, “מה רע לשמוע בקול האשה?!” מסביר אייל, המדריך הנפלא שמוצא תמיד את ההגדרות הנכונות, את שיחתו של הרבי על הסיפור, במשפט מתמצת: “כשהרמטכ”ל נותן פקודה, גם אם היא נשמעת כהצעה – אין זמן להתייעצות, גם לא עם האישה. פשוט מסתערים למטרה…”
האריז”ל, כך מסתבר, הספיק לחיות רק כשנתיים בצפת עד שהסתלק מהעולם והוא בן 38 בלבד. אולם במשך שנתיים אלו חולל מהפכה בעולם הקבלה. אחד החידושים הגדולים שלו היו, שמתקופתנו תורת הסוד כבר לא צריכה להישאר בסוד. עכשיו זה כבר מותר ומצווה לגלות את זאת החכמה. מאוחר יותר, התרחבה הקבלה, דרך תורת החסידות, והגיעה למצב שהיא מובנת ומוכרת לכל יהודי.
בית הכנסת שופץ מחדש לאחר “הרעש הגדול” רעידת האדמה הגדולה שהייתה בצפת בכ”ד טבת תקצ”ז. בזמן הארי זהו המקום בו היו מתרחשות קבלות השבת המפורסמות של האר”י ותלמידיו. תפילת קבלת שבת, המוכרת כיום בכל קהילה, נוסדה בצפת שלפני 500 שנה. גדולי המקובלים אמרו כי צריך להתכונן לשבת כראוי “מי שטורח בערב שבת אוכל בשבת”, לא רק בגשמיות כי אם גם ברוחניות. לכן הם היו יוצאים לשדות בערב שבת שרים ורוקדים לשבת המלכה. וכך גם כיום אנו מקבלים את השבת על ידי שמחה, שירה וזמרה.
קרוצ’י, מפנה את תשומת לבנו לתופעה מעניינת: “בבית הכנסת הזה אפשר לראות דבר מיוחד – אין מזוזה בכניסה! אכן ההלכה מורה שבבית כנסת בו לא אוכלים ולא ישנים אין צורך במזוזה. רוב בתי הכנסת שאנו מכירים כיום מוגדרים גם כבתי מדרש בהם כן אוכלים ולכן מחויבים במזוזה.
תופעה נוספת ובולטת לעין: חור פעור בבימת קריאת התורה – שמול דלת הכניסה, חושפת סיפור ניסי מופלא: “במלחמת השחרור אירעו ניסים מופלאים בכלל, ובצפת בפרט, אחד מהם התרחש כאן בבית הכנסת. רסיס של פגז נכנס לבית הכנסת באמצע תפילה, בדיוק בזמן שהקהל התכופף לומר “מודים אנחנו לך” – הרסיס עבר מעל כולם ופגע בבימה במקום בו נמצא כיום החור.
תפילה עושה מחצה
תחנה נוספת במסלול רווי התהפוכות שלנו, היא בית הכנסת של רבי אברהם דב אויערבך מאבריטש זצ”ל, שעלה ארצה כחלק מהעליה החסידית הגדולה בשנת תקצ”א. בהגיעו לצפת, מינתה אותו הקהילה החסידית לרב עליהם. למרות היותו אדמו”ר חסידי, היה רבי אברהם דב מקובל גם על הספרדים וגם על ה’פרושים’.
מול עיני המטיילים, הופך המדריך את הסיור – לציור. “בבית כנסת זה, אירע אחד הניסים המופלאים שידעה העיר צפת. בשנת תקצ”ז התחוללה רעידת אדמה נוראית בה נחרבה העיר צפת כמעט כליל, ויהודים רבים נהרגו בה.
“בשעה שהחלה רעידת האדמה, עמד רבי אברהם דב בבית מדרשו שקוע בתפילת המנחה. כאשר החלה האדמה לרעוד, כינס סביבו רבי אברהם דב את כל באי בית הכנסת וציווה עליהם לשכב על הארץ ולאחוז בו. רעידת האדמה נמשכה והתחזקה ומתפללי בית הכנסת היו בטוחים שהנה הבניין קורס עליהם והם מתים במיתה משונה, אך הפלא ופלא, כל הבניין שסביבם קרס, קירות בית הכנסת נפלו ואינם, ורק השטח הקטן שבו שכבו, נותר על תילו ואף התקרה המקרה את אותו חלק נותרה על מקומה, תלויה באוויר, ללא קיר או משען, בדרך נס.
“לזכר מאורע ניסי זה, נקבע בבית הכנסת שלט הקיים עד היום ובו כתוב ‘מה נורא המקום בית המדרש של רבי אברהם דב האדמו”ר מאווריטש זצ”ל שחזה את הרעש הגדול על צפת תובב”א בתקצ”ז ובזכותו הגדולה ניצל חצי ביהמ”ד מחורבן והאדמו”ר ותלמידיו שרדו בחיים’.
גם כאשר חולפים על פני בית הכנסת של קהילת ‘קאסוב’, שמח המדריך להחכים את המטיילים על אודות ההמשכיות הטבעית של הקבלה דרך החסידות ואת ייחודיות החסידות, בכך שהחסידים הורידו את סודות הקבלה לפרקטיקה היומיומית. “לא רק להשכיל בעולמות העליונים, אלא להבין איך זה קשור אלינו ולתעל את הידע לחיים עשירים יותר, חיים מלאים שמחה ורגש, חיים של קיום תורה ומצוות מתוך חשק והתלהבות ולא רק כמצוות אנשים מלומדה מתוך עול והכרח”.
הסיור בסמטאות של העיר העתיקה בשעת לילה, הן קסומות. הבתים המעוצבים, הקשתות והסמטאות הצרות מוארות באורות עמומים, לעתים גם באור הירח. צינה של סתיו צפתי מוקדם מחלחלת לפעמים מתחת לבגדים.
לעיתים, נכנסות הקבוצות אל תוך בית הכנסת, ושם מצטרפים החפצים בכך לאמירת קטעים מתוך הסליחות. בסיורים אחרים, בהם רוב הקבוצה מבקשת לומר את כל הסליחות – מתעכבת הקבוצה בבית הכנסת ‘אבוהב’. בסיורים מיוחדים, כמו זה שהשתתפתי בו, יחד עם תתי אלופים מצה”ל, נפתח עבורם במיוחד – בית הכנסת “האר”י הספרדי (ראה מסגרת).
ספר תורה כש”ר
בדרכנו אל בית הכנסת ‘אבוהב’, אנו חולפים על פני הנוף ההררי של מירון הנגלה לנגד עיננו מלוא האופק. כאן מתפתח דיון ער אודות רבי שמעון בר יוחאי ועל מורשתו. מדהים בכל פעם להיווכח עד כמה זכה רבי שמעון ששמו נישא בפי כל, ואת ציונו פוקדים כל אחינו בני ישראל מכל קצות הקשת ומכל העדות והחוגים. אגב כך אני שומע ‘שיחות סמטה’ בין המטיילים המדברים בינם לבין עצמם על ההסתכלות החיובית והשונה שנתן להם הסיור: לקבל את האחר, ללמוד מכל אדם, להיוודע לאוצר העצום של ההיסטוריה היהודית, ועוד אי אלה ביטויים של אחדות המחממים את הלב והנשמה, ומעוררים את הבקשה הנכספת לבורא עולם, שיפעל תיכף ומיד את התגלות הרבי מלך המשיח – נוכח אחדות מופלאה שכזו.
בבית הכנסת על שמו של רבי יצחק אבוהב, מגדולי ישראל שחיו בספרד לפני כשש מאות שנה, אנחנו מבחינים בשלושה ארונות קודש. השמאלי משמש כמחסן גניזה לספרי קודש, האמצעי משמש כארון לספרי התורה בהם משתמשים באופן סדיר, בשבתות, בימים טובים, בראשי חדשים ובימי שני וחמישי.
הארון הימני הוא המעניין ביותר. בתוכו שני ספרי תורה מהעתיקים ביותר בעולם. הצעיר מביניהם בן 450 שנה נכתב על ידי תלמידו של האר”י הקדוש – רבי סולימן אוחנה. הספר העתיק יותר נכתב לפני כ-600 שנה בספרד על ידי רבי יצחק אבוהב. הספר נכתב בצורה מיוחדת, כאשר רבי יצחק כותבו בקדושה ובטהרה יתרה. בכל פעם שהגיע לכתוב את שם השם, היה ניגש למקווה וטובל 26 פעמים הגימטריה של שם השם (שם זה מופיע בתורה כ-1820 פעמים!).
לאחר שסיים את כתיבת הספר, ביקש שיקראו בו רק שלוש פעמים בשנה, על פי ראשי תיבות כש”ר: כ’ – כיפור, ש’ – שבועות, ר’ – ראש השנה. ואכן, ספר התורה נשתמר עד היום הזה ומשתמשים בו בשלושת החגים הללו בלבד, אז מגיעים המוני אנשים מרחבי הארץ והעולם לראות את הספר המיוחד.
מבנה בית הכנסת בן כמה מאות שנים, וכמו שאר בתי הכנסת חרב בזמן הרעש הגדול, כאשר הקיר הדרומי בו נמצאים ארון הקודש עם הספר העתיק שרד את הרעידה. בית הכנסת שופץ מחדש בתרומתו הנדיבה של הפילנתרופ האיטלקי מר גואטה. שיפוץ בית הכנסת נעשה בסוד השיר “אחד מי יודע”, אחד – במה מרכזית, שניים – שני גרמי מדרגות העולים לבמה. שלושה – שלושה ארונות קודש. ארבעה – ארבעה עמודים תומכים, וכן הלאה.
בית הכנסת הינו פעיל בכל ימות השנה, ובזמן הסליחות מלא עד אפס מקום, כאשר קבוצות מגיעות מכל הארץ להשתתף בתפילות.
הסיור מתפתל לו בין סמטאותיה הציוריות ואפופות ההוד של צפת העתיקה. כל שם בית כנסת הוא נושא מרתק בפני עצמו, כמו בית הכנסת של רבי יוסף קארו מחבר השולחן ערוך, ובית הכנסת של תלמידו האלשי”ך הקדוש, שהיה אחד מדייני העיר צפת.
“מספרים שרבי משה ביקש שוב ושוב מהאר”י הקדוש ללמוד אצלו קבלה וזה דחה אותו בכל פעם”, מספר קרוצ’י. הקהל, חרף השעה המאוחרת, קשוב ומרותק, “ויהי היום, בהתחננו אליו רבות, אמר לו האר”י עתה תראה שמן השמים לא רוצים שאלמדך קבלה. צא היום אל שדותיה של צפת במקום בו אני מקבל את השבת.
“אם תראה אותי מקבלה, סימן שרוצים שתלמד; אך אם לא תראה אותי, סימן שמן השמים לא רוצים בכך. יצא רבי אלשיך אל השדות הירוקים. התיישב מתחת לעץ למד וחיכה לאר”י. והנה, לפני שהאר”י הגיע, תקפה את האלשיך שינה חזקה ולפתע נרדם בתרדמת עמוקה. כשסיים האר”י את קבלת השבת, ביקש מאחד מתלמידיו להעיר את רבי משה כדי שלא ישן לבד בשדה. הבין האלשיך שאמת הוא הדבר, ושאל את האר”י ‘אם כן, מהו תפקידי?’ השיב לו האר”י ‘תפקידך הוא ללמוד פשט של התורה’. ואכן, בכל העולם התפרסם חיבור האלשיך!
בצפת הכול אחרת
“צפת ראתה ניסים רבים לאורך השנים ודומה שהגדולים ביותר היו בזמן מלחמת השחרור בשנת תש”ח. אז היו בצפת כאלף וחמש מאות יהודים בלבד כנגד כשנים-עשר אלף ערבים”. כשקרוצ’י מספר זאת, הוא נעמד בטבורו של ‘כיכר המגינים’. זו מהווה כיום מרכז מסחרי, תרבותי ותיירותי. הכיכר הקטנה בשטחה, מלאה במסעדות קטנטנות וגלריות מגובבות, אולם כמדריך חדור ברגש הודאה לה’, הוא סוחף את המפקדים שבקבוצה לטיול במחוזות ההיסטוריה הלא כל כך עתיקה, של צפת, בימים ההם – ובמקום הזה.
ביום שישי אחד עזבו הבריטים את העיר והשאירו את היהודים והערבים להילחם ביניהם. כוחות פלמ”ח מזעריים הגיעו לעיר ובניסי ניסים הצליחו לכבוש את צפת. כאן, בכיכר המגינים, היה ממוקם מטה ההגנה ובית הדואר.
אחד הניסים הידועים התרחש כאשר תושבי העיר הפעילו את ה’דווידקה’: תותח ישן ומסורבל שיותר משהיה אפקטיבי, עשה הרבה רעש… אולם בהשגחה פרטית מופלאה, תוך כדי הפעלת ה’דוידקה’, התחיל לרדת גשם משמים. למראה הגשם שהגיע לאחר ההפגזות, התושבים הערביים כה נבהלו מה”מתקפה החזיתית”, עד שחשבו שמדובר בגשם גרעיני, ופשוט ברחו מהבתים כל עוד נפשם בם…
כאשר אחד העיתונאים הגיע לשטח לאחר המלחמה ושאל את המפקדים כיצד הצליחו לכבוש את העיר, ענה אחד המפקדים (לא דתי) “האם אתה מעוניין בתשובה הגיונית או בתשובה שמיימית?” העיתונאי ענה שהוא מעוניין דווקא בתשובה הגיונית. “בורא עולם ירד לצפת וניצח בשבילנו את המלחמה”, ענה המפקד. “כל תשובה אחרת היא פשוט לא הגיונית”…
למי שחשב שניסים הם נחלת ההיסטוריה, מזכיר המדריך בחיוך, “גם בדורנו זכינו לראות ניסים גדולים בזמן מלחמת לבנון השניה כאשר במשך 33 יום נחתו בצפת ארבע מאות שבעים ואחת קטיושות וכמעט שלא היו נפגעים בנפש…”
מחכה עם תה ועוגיות למשיח…
וכשהנפש מרוממת בהתעלות וברגש הודאה לה’ יתברך, אנחנו מוצאים את עצמנו בפתחה של הסמטה המפורסמת ביותר בצפת, “סמטת המשיח”.
“לפני שנספר את סיפורה של הסמטה”, מבקש קרוצ’י, “ניזכר רגע במה שדברנו במהלך הסיור. דיברנו על חכמת הקבלה שירדה לעולם בשלבים. ספר הזוהר שנכתב על ידי רבי שמעון בר יוחאי, ולאחר מכן כתבי האר”י בצפת. אך עדיין לימוד הסוד לא הפך לנחלת הכלל.
“לפני כשלוש מאות שנה חי ברוסיה הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, והוא התחיל להפיץ את הסוד להמונים. הבעל שם טוב סיפר כי בראש השנה תק”ז הייתה לו חוויה רוחנית במהלכה התעלה לעולמות העליונים וזכה לראות את המשיח. כאשר פגש אותו שאל אותו: “אימתי קאתי מר?” – מתי אתה מגיע?, ענה לו המשיח: “לכשיפוצו מעיינותיך חוצה” – כאשר תפיץ את תורת הסוד להמונים, אז אגיע. כלומר שכיום תורת הסוד היא לא רק מצווה, אלא שהיא זו שתביא את הגאולה.
“מכיוון שהסוד הוא הנשמה של התורה, ועל ידי לימוד הסוד אנו מגלים את הנשמה שלנו. זוהי הגאולה, כאשר עיקר חיינו יהיה הנשמה, כאשר מה שמוביל אותנו יהיה הנשמה ולא הגוף, הניצוץ האלוקי ולא האגו, אז נתחיל להרגיש את הגאולה. אז נחיה בעולם שלא תהיה בו לא שנאה ולא קנאה ולא תחרות. מידות המגיעות כתוצאה מכך שאין אנו מרגישים את נשמתנו וממילא מובלים על ידי הגוף והאגו.
“סמטה זו זכתה לשם סמטת המשיח, בזכות אישה יקרה שגרה כאן בדור הקודם, שמה היה יוכבד רוזנטל, והיא חיה בציפייה תמידית למשיח. היא ידעה שצריך לחכות לו בכל יום שיבוא, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא. היא הייתה יורדת כל יום בסמטה עם תה ועוגיות ומחכה להיות הראשונה שתהיה לקבל את פני המשיח. גם אנחנו יכולים לקחת משהו מהאמונה התמימה שלה ולחכות לו בכל יום שיבוא, ולעולם לא לאבד את התקווה”, מסכם המדריך.
המדרגות העולות ויורדות
של צפת
אנחנו עושים דרכנו בסיור בחזרה לכיוון ‘אסנט’. עוד רגע נחזור לנקודת ההתחלה. דומים, אבל בעלי הסתכלות שונה. קרוצ’י מבקש רגע לפני הכניסה ‘לאסנט’, שוב, בפעם האחרונה, את רשות הדיבור: “אני רוצה להזכיר את אחד החידושים הגדולים של תורת הסוד – ההשגחה הפרטית. תורת הסוד מלמדת אותנו כי שום דבר לא קורה במקרה, הכול מכוון מלמעלה, ולכן כל דבר שאנו רואים או שומעים אינו סתמי. כיוונו אותנו לראות את זה כדי שנוכל ללמוד מכך לקח לחיים.
“אם כך מה לומדים מהליכה רגלית בסמטאות העיר העתיקה של צפת?
“בוודאי שמתם לב כי במשך כל הסיור הלכנו כל הזמן בשיפוע או כלפי מעלה או כלפי מטה. מכך אפשר ללמוד כי החיים מלאים בעליות ומורדות, אנחנו רק צריכים לזכור כי כל ירידה היא לצורך עליה, כי העליות הקשות הם בעצם לטובתנו, ורק לא לטפס מהר מדי שלא ניפול אלא נעלה לאט לאט מעלה מעלה במעלות הקדושה”.
השעה שתיים לפנות בוקר. שקט קסום תלוי ומרחף בהדרה של צפת. רק קולות צרצרים מפירים את הדממה העמוקה. זה הזמן להתחבר לבורא עולם.
עשו לי טובה: נצלו את המעמד ובקשו על ביאת משיח…
כאמור בגוף הכתבה, רשמי סיור הסליחות נכתבו עם הצטרפותי יחד לקבוצת מפקדים עטורי דרגות. לצורך אמירת הסליחות, נפתח במיוחד בית הכנסת האר”י הספרדי” בליווי חזן צבאי.
בית הכנסת נמצא בצד שמאל, ממש לפני הירידה אל בית העלמין ואל מקווה האר”י. בית כנסת זה הינו למעשה העתיק ביותר מבין בתי הכנסת שבצפת. הוא הוקם לפני שהאר”י הקדוש הגיע לצפת. במקור הוא הקדוש עבור אליהו הנביא. היהודים שהתפללו בו במהלך השנים, היו יהודיים יוצאי צפון אפריקה, ולכן נוסח התפילות בו היה מאז ומעולם בנוסח ספרדי – ומכאן שמו “האר”י הספרדי”.
מסופר שהאר”י ז”ל הקדוש התפלל בבית הכנסת זה. ועל פי המסורת, נועד האר”י ביחידות עם אליהו הנביא, בגומחה מיוחדת בצד בית הכנסת.
רגע לפני הכניסה לתפילה במקום הקדוש, מבקש אייל: “זהו עת רצון, בקשת סליחות במקום כל כך קדוש ומיוחד. יש לכם אפשרות לבקש מה שאתם צריכים ורוצים. אני רוצה רק לבקש מכם בקשה קטנה – ואהיה אסיר תודה לכם: בנוסף לבקשות האישיות שלכם, תוסיפו בקשה כללית, שתסדר לנו אחת ולתמיד את כל העולם, לעולם טוב ומושלם. בקשו משיח…