יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
כבפעם העשרים ושתיים אנו מוציאים גיליון לקראת ג’ בתמוז, כאשר אנו מתייחסים בו לא רק ליום הגאולה, אלא מציינים גם את המאורע של “שמש בגבעון דום”, ויחד עמו, התאריך שאומר לכל אחד מאתנו משהו, היום שממנו מתחילה תקופה מיוחדת בהתקשרות לכ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, תקופה מיוחדת, שאנו מייחלים שתהיה שייכת לעבר, א
כבפעם העשרים ושתיים אנו מוציאים גיליון לקראת ג’ בתמוז, כאשר אנו מתייחסים בו לא רק ליום הגאולה, אלא מציינים גם את המאורע של “שמש בגבעון דום”, ויחד עמו, התאריך שאומר לכל אחד מאתנו משהו, היום שממנו מתחילה תקופה מיוחדת בהתקשרות לכ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, תקופה מיוחדת, שאנו מייחלים שתהיה שייכת לעבר, אפילו בעת קריאת שורות אלו.
התקופה המיוחדת, שבה המציאות האמתית של נשיא הדור, של הרבי, אינה נראית בעיני בשר גשמיות, או יותר נכון, באופן שבו אנו רואים עניינים גשמיים וחומריים. שכן, את מציאותו של הרבי, אנו רואים, אנו נוכחים ואנו חיים בכל רגע, גם במגבלות הגוף, הרגש וההבנה שלנו. אנו נוכחים בה על כל צעד ושעל, בכל תחום שהוא, אולם מחכים לקיום היעוד “וראו כל בשר”, ומצפים בכל רגע “להתראות עם הרבי, פה למטה, בגוף, למטה מעשרה טפחים והוא יגאלנו”.
הרבי חי, נמצא, באופן הפשוט והברור ביותר, זה כבר מזמן לא חידוש ולא פלא. הוא פועל את פעולותיו, לכלל ולפרט, אפשר להתקשר אליו בכל דרך, לכתוב אליו, לשאול אותו, לקבל ברכה, מענה והדרכה, לציית להוראותיו הק’ בכל עניין ובכל מצב. רבבות רואים זאת, נוכחים בכך, בכל החלקים ובכל הגוונים שבעם ישראל, ובעולם כולו.
הסיפורים, המופתים שניכר שהם למעלה מהטבע, כמו הנסים המלובשים בטבע, ההדרכות המדויקות, ההוראות שמתקבלות, בין השאר באמצעות “אגרות קודש”, דרך מופלאה שבה בוחר הרבי לענות ולהדריך את הפונים אליו, או באופנים אחרים, שהרי ‘הוא פסק על עצמו’ – שאפשר לכתוב לרבי גם כעת, והרבי ימצא את הדרך לענות. זכינו למצוא דרך שבה מתקבלות תשובות רבות, מגוונות, וכל אחד מאתנו נוכח במענות (או הבחירה לא לענות) שהוא זוכה להם בכל דרך אפשרית.
הרבי חי וקיים, כאמור, זו עובדה ברורה, אין בכלל מי שחולק עליה. גם אלו שבוחרים, מסיבות שונות ולעיתים גם משונות, להתנהג או לבטא כלפי חוץ, דווקא את ההעלם וההסתר, את מה שנראה בעיני בשר, אינם חושבים אחרת. הם מבקשים ממנו ברכה, פונים ואף כותבים לרבי, מתוך ידיעה שהוא נמצא אתנו, ופועל בלי שום שינוי. כדאי להזכיר ולזכור זאת, ולא לתת לעניינים חיצוניים לבלבל אותנו, את המציאות אי אפשר להכחיש.
המציאות של הרבי בתוכנו, העובדה שהוא חי וקיים, היא ברורה, עלינו לבסס את ההכרה הזו אצלנו, ואצל כל אנשי הדור, אולם זו אינה המטרה כשלעצמה. הרבי חי וקיים, הוא אתנו – כל זה מצדו, מצד מציאותו של נשיא הדור, שבה אין שינוי ואפילו לא שינוי של גניזה, הוא פועל, נותן לנו את הכוחות. מה שעלינו לעשות, במיוחד כאשר מציינים תאריך כזה, כאשר חלפו עשרים ושלש שנים מאז שהחל השלב הנוכחי של דורנו, דור הגאולה, עלינו להתבונן, לחשוב, לטכס עצה, ובעיקר לפעול, למלא את השליחות בפועל ממש.
הרבי סיפר, כפי שהוזכר לא פעם גם כאן, כי בתקופה הראשונה של נשיא הדור בארה”ב, כאשר לא כולם הכירו את ליובאוויטש, הסביר יהודי לחברו כי חסידי ליובאוויטש הם ‘בריות מוזרות’ החושבים שמשיח כבר מגיע, היום או מחר.. אנו יודעים, כי הפרסום ‘לאלתר לגאולה’, כלל, כפי שנהג וכפי שסיפר הרבי מה”מ גם את הבשורה ש’הוא, הוא’.
ולכן, כל אחד מאתנו כפרט, כחלק מקבוצה, וככלל, חייב שכאשר ירצו להגדיר אותו, אותנו, ההגדרה תהיה יהודי שיודע שמשיח כאן, שיודע אודות מציאותו וזהותו של מלך המשיח, ועושה הכל כדי לקבל את פניו בפועל ממש.
השם הפרטי, שם המשפחה, הקהילה והקבוצה של כל אחד מאתנו, חייב לומר לכל מי שמכיר אותו, שזהו עניינו וזוהי מהותו. השם המשותף של כולנו “חב”ד” ו”ליובאוויטש”, יכול להיות מוכר מאין ספור פעולות, תכונות, פרסומות ומערך יחסי ציבור. אולם ההגדרה שחייבת להיות ברורה, היא שחב”ד וליובאוויטש, זו שיטה, התנועה, החסידות שמוכנה ומכינה את העולם להתגלות מלך המשיח. אפשר וצריך לפעול בכל תחום של הפצת המעיינות, יהדות, חסידות וקדושה, שהרי כך מכינים את העולם לקבלת פני משיח צדקנו, אך אסור לשכוח שזו המטרה, וזו התכלית, שזה
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!