עשרים שנה חלפו מאז כ”ז באדר תשנ”ב. עשרים שנה המהוות דור חדש ומיוחד, דור של אמונה

עשרים שנה חלפו מאז כ”ז באדר תשנ”ב. עשרים שנה המהוות דור חדש ומיוחד, דור של אמונה והתקשרות בלתי מוגבלים אל הרבי מה”מ, דור בו הגבלות הטבע ועיני הבשר אינן תופסות מקום אל מול המציאות האמיתית, דור זכאי!

כ”ז אדר איננו חג או מועד חסידי, ואף לא יום זיכרון. אולם דומה כי כל מי שזוכר משהו מעשרים השנים האחרונות, כאשר הוא מביט בלוח השנה ורואה את התאריך, אינו יכול להמשיך ולעבור עליו לסדר היום. כך בכל שנה, וכשנוכחים לדעת כי מאז תשנ”ב חלפו כבר עשרים שנה! הלב החסידי מחסיר פעימה, וזעקת “עד מתי” הכוללת ונכללת בהכרזת “יחי המלך”, פורצת כמו מאליה.

בכ”ז אדר תשנ”ב, לא השתנה דבר אצל כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, מציאות אמיתית אינה משתנה, אולם התרגום שלה לעיני בשר משתנה ומתעדכן כל פעם. מאז כ”ז באדר, מצויים אנחנו בשלב חדש ומכריע של דורנו, הדור השביעי. אם במאמרו הראשון אומר הרבי כי נבחרנו להיות בדור השביעי, לא בבחירתנו ואולי אף לא ברצוננו, הרי שמאז עלינו להתגבר גם על מה שרואים ולעיתים אף על מה שמרגישים.

למען מי שלא היה, לא ראה ו/או לא חווה, למען מי שקצת שכח מאונס או מרצון ולמען מי שזוכר ורוצה להתעורר, ננסה לשחזר מעט ממה ששמענו, ראינו, הרגשנו וידענו בימים ההם בזמן הזה. אין אדם יודע מה בלבו של חברו, ובוודאי שלא ניתן לקבוע מה חשבו או הרגישו אלפי חסידים ורבבות עם ישראל, אך ניתן היה לחוש את האווירה ואת הלך הרוחות המקובל.

בכ”ז אדר (ראשון) ואחריו ניכרה תנועה של “נושא הפכים” (היו שהגדירוה במילות הפסוק “גילו ברעדה” ואחרים, עדינים קצת פחות, התייחסו לריקוד ולבכי). אמונה מוחלטת בכך שאצל הרבי מה”מ לא שייך שום שינוי, שום חיסרון. שאין דבר שקורה ללא בחירתו והסכמתו, ויחד עם זאת תפילה וזעקה. התעניינות על פרטי פרטים של מצב הבריאות, יחד עם ידיעה מוחלטת שזה ממש לא הנושא.

השעות הראשונות, הימים שבאו אחר כך, ובהמשך החודשים שחלפו עד לשנת תשנ”ג, היו רוויים בתחושות אלו. ואח”כ שוב גילויים ששיאם עידוד ההכרזה והשירה של “יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד”, ושוב העלם והסתר, עד להסתר האיום בו אנו נמצאים עד עתה.

כל אלו פעלו אצל כל אחד ואחד, אך דבר אחד הם לא הצליחו לעשות – הם לא פגעו ולא החלישו  בכהוא זה את האמונה בנצחיותו של נשיא הדור, בנצחיות נבואת נביא הדור, ובהתקשרות המוחלטת של החסידים אל הרבי מה”מ.

ניתן לקרוא את היומנים והפרסומים החב”דיים מאותם ימים, ולהווכח, כי מעולם לא היה ולו לרגע קטן, פקפוק כלשהו ח”ו או כוונה לסגת במשהו מבשורת הגאולה, מהידיעה כי השליחות עומדת בתקפה וכי היא תתמלא.

מאז ועד היום אנו חלק מדור נפלא, דור שאמנם יש לא מעט מה לשפר בהנהגתו בשלל תחומים. איננו עוצמים עיניים, אך בסופו ובתחילתו של דבר, אנו חלק מדור לא היה כמותו מאז ומעולם. דור אשר בלי לראות, בלי לשמוע וכמעט בלי להרגיש בחושי בשר, מוסר את עצמו אל הנשיא, אל הרבי ופועל בשליחותו.

נכון, לא הכל וורוד, אנו יודעים שניתן וצריך לשפר הרבה מאד, בכל התחומים, אך נתבונן ונראה, על מה מתווכחים, במה אנו חיים, במה מונחים ועל מה מחנכים את הדור הבא. פעולתו של הרבי בעולם ועל כל אחד מאיתנו, ניכרת באמונה ובדביקות המוחלטים שלנו בו, בידיעה שדבר אחד מדבריו אחור לא ישוב ריקם.  

ביום ז”כאי, בדור זכאי, עלינו להתעורר לזכור ולהכריז יחד את ההכרזה והשירה שפרצה אז ופורצת היום מפי כל:  

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד