זמן התעוררות הרחמים כ”ק אדמו”ר הזקן: מבואר בספרי הקבלה שבתשעה באב שהוא זמן חורבן

זמן התעוררות הרחמים

כ”ק אדמו”ר הזקן: מבואר בספרי הקבלה שבתשעה באב שהוא זמן חורבן בית המקדש, שנסתלקה בחינת היחוד בין הקב”ה לכנסת ישראל, ואזי דווקא מתעוררת בכנסת ישראל, הבכיה. שכן ידוע שהצער הוא היפך העונג ממש, כי לפי הפלאת העונג, כן ירבה הצער מהעדרו. משל למה הדבר דומה? לאשת נעורים שהתרחקה מבעלה. הנה לפי ערך עומק הפלאת העונג שהייתה מקבלת ביחוד, כן ירבה צערה בזכרה את בעלה. נמצא שדווקא בשעת הצער והבכיה, מתעורר כח אותו העונג, לפי מה שהוא ממש, וממילא, מעורר בשעה זו אצל בעלה צער גדול. והנמשל: בט’ באב, זהו עיקר זמן היחוד בין הקב”ה לישראל. או אז מתעוררת בחינת פנימיות כח העונג העליון, ועל כן אז הוא זמן המשכת רחמים רבים על כנסת ישראל כרחמי האב על הבן. מכאן מובן, שכפי שאהבת אב לבנו ואיש לאשתו, מתגברת כשנתרחקו, כך באהבת הקב”ה לישראל, שאז מתעוררים רחמי ואהבת הקב”ה לעמו באופן הכי נפלא, עדי יקויים “והפכתי אבלם לששון”.

(מאמרי אדמו”ר הזקן - תקס”ט, עמ’ ערב)

והפכתי אבלם לששון

כ”ק אדמו”ר האמצעי: עניין והפכתי אבלם לששון מתייחס הוא ליום ט’ באב, שנחרב בו בית המקדש, והיה בו דין קשה. אולם חורבן זה בא רק מצד עוצם האהבה המסותרת בו, כתוכחת קשה של אב, הבאה מצד עוצם אהבת נפשו לבנו. ובהיגלות האהבה הפנימית שהייתה בלבוש הדין הקשה, אין חסד גדול מזה, ונעשה מן האבל - יום טוב!

(תורת חיים, שמות, ח”ב, פרשת תצוה שנב, ג)

משל הבגד

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: שבת שלפני צום תשעה באב, נקראת שבת חזון, על שם ההפטרה ,”חזון ישעיהו”. הביא רבי הלל מפאריטש, פירוש של רבי לוי יצחק מבארדיטשוב, על עניין זה. ש”חזון” הוא גם מלשון מחזה. כיוון שבשבת זו מראים לנשמתו של כל יהודי במחזה, את בית המקדש השלישי, והוא מתעורר מכך. והמשיל לכך משל: לאב שתפר בגד לבנו, אך הבן לא ידע לשמור עליו, וקרעו. תפר לו האב בגד שני, וגם אותו קרע. לאחר שתפר בגד שלישי לבנו, לא מסרו לו, אלא גנזו אצלו, ורק “לפרקים רחוקים ידועים”, מראה הוא את הבגד מרחוק, כדי שיתרגל, ייטיב את דרכו, ויוכל לזכות בבגד. והנמשל הוא: בית ראשון, בית שני, וההכנה לבית השלישי, במיוחד בשבת חזון.

(אור התורה לנ”ך עמוד א’צז)

ימי בחרותיך - ימי בית הבחירה

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: נאמר במגילת איכה, “זכור ה’ מה היה לנו” וגו’. הזוהר מציין לכך את דברי הנביא: “זכור נא מה יעץ עליך בלק מלך מואב, ומה ענה אותו בלעם בן בעור”. וכן נאמר: “וזכור את בוראך בימי בחרותיך”. הפירוש הפשוט הוא, שיעשה תשובה ויתקן את עצמו, בימי בחרותיך, שאז היא תקופת תוקף החיות. ברם הפירוש העיקרי הוא כך: ימי בחרותיך - ימי בית הבחירה, בית המקדש. וזהו: “זכור ימי בחרותיך”: שיזכור את בית הבחירה בשעה שעמד על תילו, שבכך פועלים שלילת עניין הגלות.

(ספר המאמרים תר”ל עמ’ רכח)

גילוי אורו של משיח בן דוד

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: ביאת המשיח תלויה במידה מרובה ב”יפוצו מעינותיך חוצה”. שכן הפצת המעיינות תביא לביאת המשיח, שזהו “בית דוד”,

משיחת כ”ק אדמו”ר מהורש”ב בסעודת שמח”ת תרס”א)

מ”ה היה לנו

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: כך הוא פירושו הפנימי של הבעל שם טוב על הפסוק “זכור ה’ מה היה לנו הביטה וראה את חרפתינו”: זכור ה’ מה שנעשה על ידי בחינת מ”ה שבנשמה, הביטה וראה איך שישראל מחרפים את נפשם במסירות נפש, בשביל אהבת ישראל. כיוון שהגלות ארעה בגלל שנאת חינם, מזכירים אנו את המ”ה שבנשמותינו שהוא עניין “ונחנו מה” - בחינת הביטול, שהביאנו לאחדות, ועל ידי כך יישלל עניין הגלות.

(ספר המאמרים אידיש עמ’ 212)

בית המקדש - כבגד

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: צריך ביאור, מדוע הביא רבי לוי יצחק מבארדיטשוב, משל מבגד, ולא הביא משל מבית? אלא שמדוייק הדבר: בית אינו מעיד על גודלו של הגר בו. לעומת זאת, בגד, מעיד על מידות לובשו. בפרט זה דומה בית המקדש, לבגד דווקא. שכן היו בו מדורים שונים, כנגד הסוגים השונים בעם ישראל. עזרת נשים, עזרת גברים, עזרת כהנים, היכל, קודש וקודש הקודשים. במובן זה היה בית המקדש כבגד, שתפור בדיוק על פי מידותיו של לובשו.

(לקוטי שיחות, כרך כט, עמ’ 18)

פסק דין: הקב”ה צריך להביא את הגאולה

…ובפרט שנוסף על ריבוי התפלות והבקשות דבני–ישראל, ישנו גם הפסק–דין של כמה–וכמה רבנים ומורי–הוראה שליט”א (ומספרם הולך וגדל) שהקב”ה מוכרח (כביכול) להביא את הגאולה תיכף ומיד ממש, נוסף על הפסק–דין מפורש בתורה ש”כלו כל הקיצין”, וההכרזה והפסק–דין של כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו לפני יותר מארבעים שנה: “לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה”, כיון שכבר סיימו כל עניני העבודה, ואין הדבר תלוי אלא בהקב”ה!… ומהפסק–דין של רבנים ומורי–הוראה זוכים תיכף ומיד לקיום היעוד שבסיום ההפטורה דשבת חזון: “ואשיבה שופטיך כבראשונה וגו’”…

(ש”פ דברים תש”נ)