“היומן שנכתב למען איש פרטי, מנקודת מבט בחור צעיר” א’ ניסן, תשל”ג - ה’ אייר, תשל”

“היומן שנכתב למען איש פרטי, מנקודת מבט בחור צעיר”

 א’ ניסן, תשל”ג - ה’ אייר, תשל”ד

הרב סעדיה מעטוף ע”ה שנפטר אשתקד, נולד למשפחת עולים מתימן, למד בישיבת “תומכי תמימים” ב’פרדס’ בלוד, ולראשונה הגיע ל–770 לקראת שנת ה’קבוצה’. 

ניתן לומר כי היומן הנוכחי אינו ככל היומנים המתארים את הנהגת הרבי, אלא יש פה סגנון ייחודי המשלב את הנהגת הרבי, עם הבנה ורגש של בחור, בן להורים עולים מתימן, אשר לו זו פעם ראשונה אצל הרבי, והוא משתוקק להתחבר לחסידישקייט הרוויה ב–770. תוך כדי התאקלמות ב’בית חיינו’, הוא מתעד הכל ביומנו, בצורה כנה ופתוחה, ומשתף את כל מה שיש לו על הלב. הוא מתאר גם עליות ומורדות, רגעים נעלים ורגעים שגרתיים.

בדף שצירף ליומן כעבור שנים רבות, הוא מציין כי יש בו תיעוד של שנת ה’קבוצה’ - החל מיום א’ בניסן תשל”ג ועד ה’ באייר תשל”ד. אך לצערנו אין בידינו את כל היומן, כיון שרוב היומן נכתב במחברת עבה המכילה שלוש מאות עמודים, אך המחברת התמלאה באמצע יום ז’ בניסן תשל”ד וההמשך נכתב כנראה על מחברת אחרת שאינה תחת ידינו. 

יומן של ‘תמים’ המתעד שנה שלימה במחיצת הרבי, הוא כמובן אוצר חסידי יקר מפז. יומן זה היה תחת ידו של הרב מעטוף כל השנים. למרות שהיינו שכנים במשך שנתיים, וחרף העובדה שסייע לי במשך השנים בהכנת כתבות ל”בית משיח”, אך מעולם לא הזכיר או סיפר לי על האוצר היקר הנמצא תחת ידו, אפילו לא ברמז. רק לאחר פטירתו, בנו ידידי ר’ יוסי מעטוף, הציע לי את היומן ובשמחה קיבלתיו מידו למענכם הקוראים.

בפתיחת היומן כתב ר’ סעדיה מעטוף הבהרה והקדמה בכתב ידו, אותה כתב כעבור שנים רבות, ממנו ניתן אולי לשער מדוע הוא לא השתדל לפרסם את היומן:

“היומן נכתב למען איש פרטי, מנקודת מבט בחור צעיר, בקבוצה מא’ בניסן תשל”ג ועד ה’ אייר תשל”ד, בעקביות של כל יום, ברצף ובעקשנות. בכל לילה נכתב כיצד עבר היום, בכל שבת הייתי משתדל לזכור ולכתוב במוצאי שבת וכן ביום טוב. בחול המועד פסח וסוכות (הימים בהם אסורה הכתיבה) כתבתי על פתקים בקצרה ולאחר החג הייתי יושב ומשלים. ביומן ישנם דברים פרטיים שאומנם אין סודות, הייתי ונשארתי בחור תמים.

“יש לציין שתלמידי ה’קבוצה’ שלנו ישבו ולמדו בכל הרצינות, ובכל שבוע היינו מכניסים לרבי דו”ח. כדי לגרום נחת לרבי שמרנו על הסדרים בעקשנות ובעקביות.

“היום אני קורא קטעים מתוך היומן ונזכר בדברים שקשה לי להאמין שזהו כתב ידי וניסוח שלי. מן הסתם [הקוראים] יבינו שהכל נכתב לעצמי ושלא מתוך מחשבה שעין זרה תציץ בהם. מי שהיה באותו פרק זמן [אצל הרבי], בוודאי ימצא בו ענין לזכרונות נעימים ויתמלא רגש געגועים, ולו רק בשביל זה כדאי לקרוא. קריאה מהנה!”.

את היומן נפרסם בתקופה הבאה, בהמשכים, והפעם נביא קטעי יומן המתעדים את חודש ניסן תשל”ג במחיצת הרבי.

המבט נשבר

א’ ניסן, תשל”ג

ביומנו מתאר ר’ סעדיה את הטיסה מלוד לניו יורק דרך לונדון, במהלכה התמימים שנסעו ל’קבוצה’ ערכו מבצע תפילין, התפללו וגם רקדו וניגנו ניגונים חסידיים. כרגיל במהלך הטיסה יש את סדר הארוחות, אך ר’ סעדיה ראה בכל אלו אמצעי בלבד בדרך להגשמת השתוקקותו להגיע לרבי:

“אנו כבר רוצים להגיע למקום שהשתוקקנו כבר להיות שם שנים וחלמנו חלומות ורודים, וברוך ה’, חלום זה הגיע לפועל ואנו מחכים כבר… כל רגע כשנה יחשב בעינינו, אך נתאזר בסבלנות. אם חיכינו שנים, נחכה עוד כמה שעות”.

מספר שעות חלפו, המטוס נחת בשלום. אחרי הבירוקרטיה של ביקורת הגבולות, יצאו התמימים מהטרמינל ופגשו שם את חבריהם שבאו לקבל את פניהם:

“יצאנו את בית הנתיבות שם חיכו לנו כבר כל החברים שלנו, העלו אותנו באוטובוס שכור עם כל החבילות ומשם נסענו ל–770. הגענו בדיוק בשעה שהרבי היה בחוץ ושאב ‘מים שלנו’. זו לי הפעם הראשונה בחיים שראיתי את הרבי. אמנם לא ראיתי אז את הפנים של הרבי, אבל בירכתי ‘שהחיינו’. אחרי ‘המים שלנו’ הרבי נכנס לחדרו ואנו נכנסנו ל’אולם הקטן’ שם חיכינו לתפילת ערבית. בינתיים פגשנו חברים ומכרים ופתאום, ש… ש… כולם נדחפים ונלחצים והרבי נכנס בפנים רציניות מאוד, עמדנו מול הפתח והרבי כמעט ולא הסתכל עלינו.

את האמת אומר ולא אכחד שכאשר ראיתי את הרבי בפעם הראשונה לא ראיתי משהו מיוחד, הרבי מתפלל רגיל כמו כולם וכל התפילה הסתכלתי על הרבי. בקדיש האחרון הרבי נתן חצי מבט מסביב, ובאופן אוטומט נשבר המבט ומאז לא יכולתי להסתכל על הרבי, רק כאשר הרבי לא הביט לאותו צד בו עמדתי, העזתי להסתכל על הרבי.

גמרנו תפילת ערבית. כולם נדחפים לראות את הרבי כשנכנס לחדרו. הרב חודקוב מיד סוגר אחרי הרבי את הדלת של גן עדן התחתון.

“ביום חמישי ג’ בניסן כולנו בירכנו ‘הגומל’. הרבי הסתכל על כל אחד מאתנו. ההרגשה היתה מאוד מרגשת. כל אחד מאיתנו ידע שהוא עומד לפני אדם גדול, לפני רבי, והרבי על ידי מבט כאילו קורא את מחשבותיך ואתה לפניו כספר פתוח. מאוד התרגשתי, חיפשתי את הברכה והתחלתי לגמגם. בקושי מצאתי את הברכה ובירכתי מהר בלחש. פחדתי שלא אפול תחתיי, והרגשה זאת ליוותה אותי כל היום. כשאני נזכר ברגע הזה, אני מתמלא פחד. אכן זהו כוח מבטו של הרבי”.

 

עומדים צפופים בהתוועדות י”א ניסן תשל”ג

אור ליום שישי, י”א ניסן

“ההתוועדות עם הרבי התחילה בשעה 9.30 בערב. לאמיתו של דבר לא התכוננתי לעמוד במקום קבוע. אמרתי לעצמי שבהתוועדות הראשונה אראה איך זה הולך, ובאמת עמדתי במקום של מישהו שעמד לא רחוק ממני, ואמר לי שזה המקום שלו אבל כיון שיש מקום בינתיים יותר טוב, ויתר לי לכאורה, אך אלה שעמדו באותה שורה, דחפו אותי לאט לאט, עד שהוציאו אותי. כל הזמן החזקתי בשולחן שעמד לפניי, ואיך שעזבתי את השולחן בגלל הדחיפות, ידעתי שהפסדתי את מקומי. בכל זאת ראיתי בסוף את הרבי בין הראשים. אמנם זה לא היה מקום נוח, אבל עמדתי והתאמצתי להקשיב לרבי.

כשהרבי נכנס, מיד נפתח שביל בין ים האנשים. דחקו אותי ופחדתי להימעך, אך ב”ה יצאתי בריא ושלם. הרבי מיד ניגש לכסאו וישב. בינתיים הקהל התחיל לשיר “יפרח בימיו צדיק”. פתאום ש… שקט… הרבי התחיל לדבר. לא אכחד שלא הבנתי כל כך את הרבי, אבל לא אומר שלא הבנתי, כי הבנתי קצת. הרבי אמר סיום על מסכת כתובות, וקישר זאת עם הפרק שלו ע”ב. הרבי דיבר על ‘מיהו יהודי’ ועל היחס לרבנות ועל גיוס בחורי ישיבה וכו’. כן אמר מאמר “והיה כי ישאלך בנך” וכו’.

בין כל שיחה הרבי אמר לכל מי שהרים כוס משקה ‘לחיים’.

בסוף השיחה, לפני המאמר, מישהו לא מאנ”ש ניגש לרבי ולחץ לרבי יד, ודיבר עם הרבי הרבה זמן. בינתיים שרו כמה שירים עד שהרבי סיים לדבר איתו. פתאום שקט הרבי התחיל לומר שיחה, כשסיים, רצה להתחיל ניגון [שמנגנים לפני מאמר] אך ר’ יואל [שהיה מתחיל את הניגונים], לא התחיל, וכולם שתקו. הרבי הוציא את המטפחת ובעיניים עצומות אמר את המאמר בעוד כולם עומדים [כנהוג במאמר] חוץ מהרבי.

הרבי סיים את המאמר ואמר עוד שתי שיחות. בסיום בירך ברכה אחרונה והתחיל לשיר ‘ופרצת’ בעוד כולם רוקדים במקומותיהם. הרבי עשה תנועה עם היד וכולם קפצו עוד יותר, זה היה מאוד שמח. הרבי מיד יצא בשביל ממנו נכנס, ונכנס חזרה לחדרו.

מאוחר יותר חיכינו כולנו מול הפתח של ‘גן עדן התחתון’ והתחלנו לשיר ‘ופרצת’. הרבי יצא מחדרו ועשה תנועה עם היד, ויצא [מבניין 770] ונכנס אל המכונית. בחוץ שרו כולם בעוד הרבי מנצח עם ידו הקדושה. הרבי נסע מיד, כאשר ניידת משטרה נוסעת לפניו.

ההתוועדות הסתיימה בשעה עשרה לשתיים, וכל הרחוב מול 770, היה גדוש באנשים.

משגר מצות ללוס אנג’לס

יום שישי, י”א ניסן.

“הרבי נסע ל’אוהל’ וכולם חשבו שהרבי יבוא כרגיל מאוחר, אך לא כך היה; הרבי חזר דווקא מוקדם והיו בקושי רק שני מניינים. הרבי התפלל מנחה, ולאחר התפילה קרא לשלוחים שבאו לביקור מלוס אנג’לס. הרבי קרא לכל אחד בנפרד ונתן לו חבילה בינונית של מצות.

הבחורים שהיו שם, שרו מול ‘גן עדן התחתון’ “ופרצת”, “יפרח בימיו צדיק”, וכשהרבי יצא, הוא עבר מבלי להגיב ונסע לביתו.

אירועי ‘שבת הגדול’

שבת קודש פרשת מצורע.

“היום התפללתי בין הדחיפות, ולא כמו בשבת שעברה שעמדתי על הבמה, אלא הפעם התפללתי למטה, שם היו דחיפות ונדחפתי כמו כולם. הרבי נכנס בשביל שנוצר, וניגש למקומו.

בתפילה עמד הרבי כל משך התפילה. עמדתי מול הרבי בשעה שקרא הפטרה, ושמעתי מילה במילה. הרבי חזר למקומו, ושמתי לב שכשמגיע הש”ץ לברכת כוהנים, הרבי מסתכל על הש”ץ והרש”ג חוזר לאחוריו כדי לא להפריע לרבי לראות את הש”ץ. בקדושה של מוסף, נתן הרבי מכת עידוד בידו הק’ על הסטנדר שלו, וכולם התחילו לשיר ‘הוא אלוקינו’. מה שלא היה כך בשבת שעברה שהרבי לא דפק על הסטנדר ובאמת לא שרו.

בסיום התפילה הכריזו על ‘מבצע תפילין’ ו’מלוה מלכה’, והרבי מיד יצא. זה היה האות שהיום יתוועד הרבי [היות ולא הכריזו על זמן תפילת מנחה].

ההתוועדות התחילה בשעה 1.30, הרבי דיבר על הענין של שבת הגדול. כן שאל כמה שאלות על רש”י בפסוק “וכיפר על הבית” וגו’, ותירץ אותן. בהמשך קרא הרבי לאנשים שנוסעים לארצות אחרות, כגון - ארץ ישראל, איטליה, ונתן לכל אחד בקבוק ‘משקה’, ואחרי זה המשיך השיחה ודיבר על מיהו יהודי, וכבוד הרבנות וכו’ על הרב גורן וכו’. בסוף אמר שיתוועדו ליום ההילולא של ‘הצמח צדק’ (ובאמת, בערב התוועד הרב דוד רסקין עד השעה שלוש לפנות בוקר). 

אחרי ההתוועדות התפללנו מנחה, הרבי קיבל עליה שלישי. בסיום תפילת מנחה, נכנס לחדרו וכולם רצו החוצה לרחוב, והסתדרו בשתי שורות אחת מול השניה, והתחילו לשיר “יפרח בימיו צדיק” והרבי עבר בין שתי השורות, והלכנו כולנו יחד ללוות את הרבי לביתו. כמובן ששמרנו מרחק כדי שהרבי לא ירגיש בנו, אמנם כאשר הרבי הסתובב לחצות את הכביש, ראה אותנו ולא אמר כלום. ליווינו אותו עד שהגענו לרחוב [פרזידנט] שבו הרבי גר וכולם עצרו והסתכלו אחרי הרבי עד שנכנס לביתו.

בשעה חמש וחצי אחר הצהרים הלכנו לסעודת שבת, ובמוצאי שבת היה ‘חזרה’ עם ר’ יואל כהן.

הלילה הגדול - ליל שימורים

יום שני, י”ד ניסן ערב פסח

[בוקר]. חיכינו לרבי שיצא לשרוף את החמץ. הרבי יצא בערך ברבע לאחת עשרה, כמובן שהיו דחיפות כי הרבי נכנס למעלית וירד למטה לתנור [הסקה של הבניין, שם שרף החמץ, ולאחר שסיים, עלה ו]איתו המזכירים הרב בנימין קליין והרב לייבל גרונר. כשחזר אחר כך דרך המעלית, גם היו דחיפות, אבל הייתי כבר יותר קרוב ושמעתי שהרבי אומר לר’ בנימין קליין “יישר כח”. הרבי נכנס לחדרו ולאחר מכן נכנס לקריאת התורה וקיבל ‘שלישי’. לאחר מכן שב לחדרו.

אחרי התפילה הלכתי לקנות בולים כדי לשלוח להורים את המצה שאקבל אי”ה מהרבי. אקווה לקבל גם בעד אנ”ש של ברקת [מושב ברקת, מקום מגוריו של כותב היומן]”.

לאחר קבלת המצות המשיך לכתוב ביומנו:

“כעת חזרתי מ–770 לאחר שקיבלתי את המצות בעדי ובעד המשפחה, אבל בעד התלמוד תורה ואנ”ש דברקת לא יכולתי להעז לבקש כי הרגשתי הרגשה כזו מול הרבי, שאי אפשר לכתוב אותה במילים. התור היה מאוד גדול, ומתפתל עד הרחוב ולאורך הרחוב.

עוד לפני שהגעתי לרבי, איך שנכנסתי ל’גן עדן התחתון’, הרגשתי הרגשה מוזרה. והנה אני עומד מול הרבי, הרבי הסתכל עלי ואמר לי באידיש כמובן: “פסח כשר ושמח”, ועוד לפני שנתן לי, אמרתי לרבי שאני מבקש גם בעד המשפחה, הרבי קודם נתן את המצות שלי, ושוב הזכרתי בעד המשפחה, והרבי נתן לי שתי חתיכות מצה. כאמור, לא העזתי לבקש בעד אנ”ש דברקת. מיד קיפלתי את המצות שלי קודם ושמתים בכיסי, ואת המצות שקיבלתי בעד משפחתי, קיפלתי בנייר שהיה מוכן אצלי ושלחתי אותם בדואר אקספרס הביתה. את המצות שלי לקחתי והכנסתי אותם בתוך חבילת המצות שלי, ששמתים כבר קודם לכן ב”פרבנד בקינגסטון” [חדר האוכל של התמימים לחג הפסח] שם אנו עורכים את הסדר”.

כשהרבי סיים לחלק מצות, בשעה שש וחצי בערך, ונסע לביתו. כאשר חזר, התפללו מעריב של חג וסיימו בשעה שבע וחצי. לאחר התפילה המשיך לחלק מצות למי שטרם קיבל, ואנחנו [התמימים] הלכנו לסדר את הקערה ב”פארבנד” בקינגסטון, כי הרבי צריך לבוא ולראות איך שהבחורים מתכוננים ל’סדר’.

הרבי בא בשעה 21.15 בערך,  עם המזכירים, ועוד כמה מאנ”ש. הרבי נכנס וכל בחור עמד ליד קערתו. מיד כשנכנס, הסתכל על הקערות ואז נכנס לגב’ מוסיא [הטבחית]. אני לא שמעתי מה שאמר לה, כי כפי שאמרתי כל אחד עומד במקומו ולא מעזים לזוז. אחר כך עמד ובירך את הבחורים שיהי רצון שיקויים היעוד “וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן” [מתוך פרק עב, הפרק של הרבי באותה שנה] ולשנה הבאה בירושלים.

לאחר שהרבי יצא, המשכנו לערוך את ה’סדר’ כרגיל. כל אחד יש לו קערה בפני עצמו.

תהלוכת החג יוצאת לדרך

ערב שביעי של פסח

“קניתי מיץ ענבים בשביל 4 כוסות של סעודת משיח, וקניתי גם בקבוקון קטן בשביל לשים בו כוס של ברכה שאקבל בשביל המשפחה לשולחו אליהם. לאחר מכן נמלכתי וחשבתי למה שאני לא אקבל גם בעד התלמוד תורה בברקת?! לפחות יין של ברכה אם לא מצות, כי פשוט מצה צריכים לבקש בפה מהרבי [וזה חשש לעשות מצד יראת הכבוד] אבל כוס של ברכה, מגישים לרבי מספר הכוסות שאתה רוצה והרבי מוזג”.

שביעי של פסח

“התפללנו תפילת ערבית של חג, ולאחר התפילה הלכנו לסעודת חג. חזרנו ל–770 כפי המנהג ללמוד תורה בליל שביעי של פסח. בשעה 1.30 בלילה, החלה התוועדות עם ר’ דוד רסקין, וההתוועדות נמשכה עד 4.30 לפנות בוקר ונחפזנו לישון, שכן בעשר צריך להיות בתפילה עם הרבי.

לאחר שחרית הכריזו על התהלוכה שתיערך בשעה 5.30. הלכנו לאכול ונחנו כדי שיהיה קצת כוח ללכת, כי זה מהלך של שעה ברגל עד ויליאמסבורג. היה יום קצת טוב, היה בהיר בבוקר, אך בשעה 5 בערך התקדרו השמים והתחיל לרדת גשם. בינתיים הלכנו להתפלל מנחה ובסיום התפילה רצנו תחת גשם שוטף להביא מעילים.

התהלוכה יצאה בליווי ניידות ואופנועי משטרה. גם במהלך התהלוכה ירד גשם שוטף, אך לא שמנו לב לגשם ושרנו שירים חסידיים. לפרקים היו הפוגות בשירים. כאשר הגענו לויליאמסבורג, רקדנו באמצע הרחוב, והמשטרה חסמה את הכביש. חסידי סאטמר עמדו מהצד והביטו בנו כאילו דבר זה לא שייך להם. משם נפרדנו והתחלקנו לקבוצות לבתי כנסיות שונים. הלכתי לאחד מבתי הכנסת, ושם רקדנו אחרי תפילת ערבית, ומשם המשכנו לבית כנסת של חסידי בעלז וערכנו קידוש, ושוב רקדנו. אחד מאנ”ש שבא עמנו, הקריא את אגרת הרבי לכבוד י”א ניסן.

בחזור - בתחילה ירד גשם ולאחר מכן נפסק. היינו רטובים עד העצמות. כמה מגבעות יצאו מכלל שימוש.

בכללות בתהלוכה לא היו בעיות, פרט לזה שכמה חסידי סאטמר זרקו קצת פתקים עם השמצות על חב”ד.

 

“ממש אושר לראות את הרבי מחייך”

התוועדות אחרון של פסח.

“הרבי התחיל להתוועד בשעה 6.30. בין השאר דיבר על ‘השכונה’, ואמר שכל אלו שהלכו לתהלוכה, שיגידו ‘לחיים’. ההתוועדות היתה מאוד שמחה. עמדתי על קצה ארגז ובקושי שמעתי מה ששמעתי. ההתוועדות הסתיימה בשעה 1.20 אחר חצות. היה שם איזה שוטר יהודי שנכנס להתוועדות והרבי רמז לו שיגיד ‘לחיים’. הרבי אף הצדיע לו וחייך חיוך שובה לב. ממש אושר לראות את הרבי מחייך, כי כרגיל הרבי רציני מאוד ולעיתים נדירות הרבי מחייך.

אחרי ההתוועדות התפללנו ערבית. לא הרגשתי איך התפללתי, כי היו דחיפות נוראות.

הרבי הבדיל, והחל בחלוקת ‘כוס של ברכה’. אנ”ש נעמדו בכמה טורים, ובינתיים התחלנו לשיר והרבי עשה תנועות עם הידיים, והשמחה היתה עד לב השמים. היו כאלה שהרבי נתן להם בקבוק כדי לחלק לבתי כנסיות או למקומות אליהם נוסעים, ביניהם היה מוטי ליפסקר שקיבל בקבוק יין עבור העיר לוד. ברבע לשלוש לפנות בוקר קיבלתי כוס של ברכה בעד המשפחה וגם בעד אנ”ש דברקת, וזה כאמור במקום המצות.

את חלוקת כוס של ברכה הרבי סיים בארבע לפנות בוקר.

יום רביעי כ”ג ניסן

הרבי קיבל כל הלילה ל’יחידות’ ואנו [התמימים] חיכינו עד לסיום ה’יחידות’ בשעה 4:11 בלילה התפללנו ערבית עם הרבי.

יום חמישי כ”ד ניסן

הרבי קיבל ל’יחידות’ עד השעה 8 בבוקר.

 

הרבי קורא במפתיע לכל קבוצות השלוחים באוסטרליה

שבת קודש, כ”ו ניסן, פרשת ‘אחרי’.

“בשעה 1.30 החלה ההתוועדות. עמדתי במקום נוח לעמידה, אך לא ראיתי את הרבי רק בין הראשים ובגלל זה לא הבנתי הרבה. הרבי נתן לכמה מאנ”ש יין שיחלקו כל אחד במקומו, ביניהם ר’ דוד רסקין שקיבל בשביל צא”ח. הרבי אמר מאמר בניגון של שיחה. ההתוועדות הסתיימה בשעה 5.10.

יום ראשון, כ”ז ניסן

הערב התקיימה מסיבת ‘צאתכם לשלום’ לתמימים השלוחים לאוסטרליה, הנוסעים למשך שנתיים. ר’ דוד רסקין הנחה את המסיבה, הרב מנטליק והרב חודקוב נאמו על חשיבות הענין, וכל אחד מהאבות של השלוחים, והשלוחים בעצמם, חזרו על קטעים משיחות הרבי בשבת האחרונה. המסיבה הסתיימה בריקוד.

יום שני, כ”ח ניסן

לאחר תפילת מנחה בשעה 3.30 בערך, נכנסו ל’יחידות’ השלוחים הנוסעים והשלוחים החוזרים לאוסטרליה. אחרי שנכנסו, יצא  פתאום המזכיר הרב גרונר ואמר שצריכים לקרוא מיד לכל הקבוצות שהיו בעבר בשליחות באוסטרליה. אלה שהיו אותה עת ב–770,  חגרו מיד גרטל ונכנסו, ולאחרים צלצלו והם באו מיד. כמה מהם כבר נשואים, כי עד עתה היו ארבע קבוצות וכל קבוצה כשנתיים (היו כאלה שנכנסו באמצע היחידות), והרבי התחיל. היו כאלה שהתבלבלו ונכנסו בלי אבנטים.

היחידות נמשכה כעשרים דקות עד חצי שעה. וכאשר יצאו סיפרו כי הרבי אמר להם מאמר קצר “אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה”, ואמר דברי ברכה ונתן לכל אחד מהם תניא כיס ועשר דולר. נתן לשלוחים עוד כסף לצדקה. הרבי הורה להם לשהות בארץ הקודש במשך שבוע לערך, ונתן להם עוד כסף כדי לתת לצדקה במוסדות בארץ הקודש ובאוסטרליה.

חזרנו ללמוד, ולקראת השעה 6 חזרנו ל–770, וחיכנו שהרבי יצא ללוות את השלוחים. הרבי יצא ועמד בפתח של 770 והביט על האוטובוס, ורק מלמל בפיו. כאשר האוטובוס עם השלוחים החל בנסיעה, הרבי עקב אחריו עד שהאוטובוס נעלם מהאופק ואז נסע לביתו.

 

לאחוז בידית הדלת עבור הרבי

[היו בחורים שנסעו עם השלוחים לשדה התעופה, אך אני] נשארתי ב–770. בינתיים דיברתי עם הת’ ישראל גליצנשטיין, והוא אמר לי שהרבי צריך להגיע כל רגע ושאמתין ליד הדלת [הראשית של 770], וכאשר הרבי יבוא מהבית, אפתח את הדלת ואתחבא מאחורי הדלת עד שהרבי יעבור [השניים אכן הלכו יחדיו לדלת הראשית] ופתאום הרבי בא ואני פתחתי את הדלת והתחבאתי אחרי הדלת. כשראיתי מהחריץ של הדלת שהרבי עבר, סגרתי בחזרה. כך זכיתי ב”ה לפתוח לרבי את הדלת. כאשר הרבי עבר לידי, ממש רעדתי… החזקתי בידית חזק כי פחדתי שהדלת תיסגר מרוב התרגשות לפני שהרבי יעבור, וברוך ה’ הכל עבר בשלום.

כ”ט ניסן, ערב ראש חודש אייר

“הרבי נסע לאוהל והתפללנו תפילת מנחה בשעה מאוחרת. בתפילת ערבית נכנס הרבי עם סידור כיס קטן מלבד הסידור שלו. כל הזמן, גם בתפילת שמונה עשרה, הרבי החזיק את הסידור ביד. בסיום התפילה הלך הרבי לכיוון חדרו, אך לפני שנכנס ל’גן עדן התחתון’, ניגשה אל הרבי אישה, שכפי הנראה אינה מנשי חב”ד, ודיברה עם הרבי בערך חמש דקות. הרבי עמד ב’גן עדן התחתון’ ולא נכנס לחדרו. המזכיר הרב לייבל גרונר סגר את ‘גן עדן התחתון’ והשאיר קצת פתוח, וראינו איך שהרבי מסר לה את הסידור ויצאה משם בפנים קורנות”.

(המשך היומן יפורסם אי”ה בהמשכים
בתקופה הבאה)