כ”ק אדמו”ר הזקן:

עבר או עתיד?

כ”ק אדמו”ר הזקן: המילים אז ישיר מורות לכאורה על סתירה ביניהן, שכן אז זה בלשון עבר וישיר זה בלשון עתיד. אך שני ההפכים שוכנים כאן כאחד. שכן על ידי שמשה רבינו קישרם וחיברם להיות מיוחדים איתו בהשם יתברך, פעל ששתי המעלות יאירו כאן כאחת.

(מאמרי אדמו”ר הזקן מאמר ד”ה אז ישיר משה, תקס”ה)

לא רצו להתנתק

כ”ק אדמו”ר האמצעי: לפי שנתקשרו נשמות ישראל בדבקות התענוג, במהותו ועצמותו יתברך, והגיעו לזה על ידי שהאמינו במשה עבדו, עבד ה’ נאמן ביתו, שהעלה וקישר וחיבר אותם עם עצמותו ומהותו יתברך, כמו שכתוב “אז ישיר משה ובני ישראל”, על כן לא רצו בני ישראל לנסוע ולהתנתק מבחינת התקשרות והתדבקות נעלית כזאת שהיא במהותו ועצמותו יתברך. לכן נאמר: “ויסע משה את ישראל”.

(מאמרי אדמו”ר האמצעי, שמות ח”א עמ’ קלד) 

שירה אחת

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: זהו “אז ישיר משה ובני ישראל”: כלומר, משה ובני ישראל התחברו ביחד ממש עד שאמרו שירה אחת. שאף שמשה דרגתו היא “אז”, כדרך שכתוב “קדם מפעליו מאז”, שהוא בדרגה שלמעלה מהעולם, אך הוא ממשיך אלוקות למטה, לבחינה של בני ישראל שהם נשמות מעולמות בריאה יצירה ועשיה, ומשה מאיר בהם ומחברם עימו לאחד ממש.

(אור התורה, פרשת בשלח עמ’ ב’תרסו)

כוחו של ניגון

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: בענין אז ישיר משה וגו’, הנה עניינה של השירה הוא כעניינו של ניגון. שכשאדם מתבונן באלוקות, פעמים שעדיין אינו מתעורר בהתפעלות. אולם אם שר ניגון חסידי המלווה התבוננות זו, הרי שזה יפעל את גילוי תוצאת ההתבוננות ויתפעל בפועל ממש.

(לקוטי תורה תורת שמואל, מאמר ד”ה וישרנה הפרות עמ’ קיח)

תחיית המתים מן התורה

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: נאמר “אז ישיר משה ובני ישראל” וגו’. אמרו בגמרא: שר לא נאמר, אלא “ישיר” (בלשון עתיד) מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה. ויש להבין מה הקשר בין קריעת ים סוף לתחיית המתים שדווקא בה נרמז עניין התחיה? אלא ש”אז” מורה על בחינת “עתיק” שהיא פנימיות הכתר. והוא שנאמר “אז” - ישיר. דווקא כשמתגלית פנימיות הכתר, מתבטלים כל המניעות והקטרוגים, על הנס שה’ חולל לבני ישראל בקריעת ים סוף וכמו כן, כשמאיר אור כה נעלה ואין סופי, רק בכוח גילוי שכזה יכולה להתחולל תחיית המתים.

(סה”מ תער”ב, ח”ב, עמ’ תט ואילך, ד”ה אז ישיר משה)

חב”דניק שר בתפילה

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: השירה בתפילה מתחילה ממשה רבינו. כתוב “אז ישיר משה ובני ישראל את השירה זאת”. את השירה הזאת שר משה רבינו ביחד עם בני ישראל, אך בתפילה שר משה לבדו. משה רבינו היה חב”דניק. משה הוא הדרגא של חכמה, ושלימות החכמה היא על ידי בינה ודעת הכלולים בחכמה, והם משלימים את החכמה. משה רבינו, שמדריגתו היא חכמה דאצילות במלואה, הוא חב”דניק. וחב”דניק שר בתפילה.

(ספר השיחות תש”ב עמ’ 133)

במסירות נפש ובשמחה

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: ביציאת מצרים משתקפת הדרך של יציאה מהמיצרים והגבולים שבכל יום ויום. כשיהודי פועל במסירות נפש צריך הוא לעשות זאת מתוך שמחה. בני ישראל יצאו אז ביד רמה, שזהו עניין של שמחה. והשירה “אז ישיר משה ובני ישראל” היתה שירה של שמחה, שעליה גם דרשו חז”ל את הדרשה שמכאן רמז לתחיית המתים מן התורה, ששירה זו תימשך גם אז. יהודי צריך לפעול מתוך מסירות נפש לא מתוך תלונות אלא מתוך תודה לה’ מתוך שמחה וטוב לבב על גודל הזכות.

(היכל הנגינה, עמ’ כג)

לעילוי נשמת דודי איש האשכולות בר אורין ובר אבהן רבי חיים פיזם ע”ה, נלב”ע בג’ שבט תשע”ח