א שני ה’תמימים’ דפקו על דלת העץ הכבדה. קודם לכן אמרו להם שבבית הזה מתגורר יהודי,
שני ה’תמימים’ דפקו על דלת העץ הכבדה. קודם לכן אמרו להם שבבית הזה מתגורר יהודי, ומשום כך ניסו להציע לו את “מרכולתם” — ברכה על ארבעת המינים.
א
שני ה’תמימים’ דפקו על דלת העץ הכבדה. קודם לכן אמרו להם שבבית הזה מתגורר יהודי, ומשום כך ניסו להציע לו את “מרכולתם” — ברכה על ארבעת המינים.
טפיפות רגליים נשמעו מתוך הבית, וכעבור רגע נפתחה הדלת. מולם עמד צעיר “היפי” גבה קומה; שיערו הארוך גלש על גבו, קעקועים מילאו את גופו. הוא נתן מבט שואל בבחורים החב”דיים.
“אר יו ג’ואיש?” — שאלו התמימים.
משהו בעיניו של הבחור התרכך פתאום. הוא נענע בראשו בחיוב.
“האם תרצה לקיים מצוות נטילת לולב?” החוו לעבר סט ארבעת המינים שאחזו בידם.
להפתעתם הרבה השיב להם הבחור כי כבר קיים היום את המצווה, ואף הדגים להם כיצד עשה זאת…
כשראה כי לשונם של השניים נאלמה בפליאה, חייך בלבביות. “אתם מכירים את הרבי מליובאוויטש?” שאלם באנגלית, וכשאלה השיבו כי הם באו בשליחותו ומטעמו, פתח את הדלת לרווחה והזמינם להיכנס לביתו.
“היכנסו ואספר לכם משהו מעניין על הרבי” — אמר, והם שהיו בעיצומו של מבצע זיכוי יהודים בברכה על ארבעת המינים — לא יכלו להסתיר את סקרנותם ומיהרו לשבת בכורסאות שהוצעו בפניהם.
•
“שנים רבות שאני חי חיי ‘היפי’ ללא עול וללא מסגרת. עשיתי ככל העולה על רוחי. לעובדת היותי יהודי, לא הייתה כל משמעות בעיניי.
“עד שהכול השתנה לפתע פתאום…
“לפני זמן לא רב חליתי במחלה קשה מאוד. הרופא שבדק אותי, הורה מיד על אשפוז דחוף. מצבי הבריאותי הלך והתדרדר, ובמשך שבועות ארוכים הייתי מאושפז חסר הכרה. הרופאים כבר אמרו נואש מחיי.
“יום אחד, לפתע פתאום, פקחתי את עיניי. להפתעת בני המשפחה והרופאים, חזרתי להכרתי ואט אט התחלתי להחלים, עד ששבתי לאיתני. הרופאים ראו בי פלא רפואי, אולם הם לא ידעו כי בעצם מסתתר פה רובד נוסף שלא היה ידוע לאיש מלבדי.
“היה זה יום אחד, מאותם ימים בהם הייתי חסר הכרה. בתוכי עדיין פעמו הלב והמוח, ואף על פי שהייתי ללא הכרה, הרי שחלק מהחושים פעלו. בתת–המודע חשתי כי מצבי הולך ומתדרדר, וגופי כבר לא במצב שיוכל להתגבר על עצמו.
“ואז, באחד הרגעים הקריטיים, הרגשתי שמחזיקים בי ונוטלים אותי ללא הסכמתי אל מקום לא נודע. כעבור רגע לא ארוך הניחו לי — ואני מצאתי את עצמי ניצב בפני שורה של “ראבייס” יהודים. מאחוריהם ישב קהל גדול, ואני שהבטתי סביב, הבנתי עד מהרה כי אני ניצב בפני משפט. לא ידעתי בפני מי אני עומד ועל מה.
“מהר מאוד שמעתי את השופטים עוסקים בדיני — האם להחזיר אותי לחיים, או לקחת אותי מהעולם הזה? לאחר דין ודברים החליטו כי ייקחו ממני את נשמתי. אחד מהם הפטיר כי איבדתי את ההזדמנות שלי.
“עוד בטרם הספקתי לעכל או להגיב, קם לפתע יהודי שישב בקהל; הלה היה בעל הדרת פנים, וזקן לבן עיטר את פניו המאירות. הוא פנה אל הדיינים ואמר להם:
“‘אם מחזירים אותו לחיים, אני אקח על עצמי את האחריות על נשמתו!’
“הסתכלו השופטים על הקטגור והסנגור, וכעבור זמן בלתי ידוע הסכימו פה אחד:
“‘אם הרבי מליובאוויטש לוקח נשמה זאת תחת חסותו, אפשר לסמוך!’
“באותו רגע פקחתי את עיניי, הקיצותי מעלפוני, ומאז למעשה התחיל תהליך הבראתי.
“במשך הזמן הבראתי לחלוטין, אולם בשל האירועים השוטפים, שכחתי את תוכנו של החלום ההוא. מדי פעם המראות ההם עלו לנגד עיניי, אבל התייחסתי לזה כאל מצג דמיוני שנבע מתוך הזיות של מחלה.
“מספר חודשים חלפו. באחד הימים קניתי עיתון, וכשדפדפתי בו, נתקלו עיניי במודעה שעסקה על מסר לקיום מצוות של יהדות. בראש המודעה התנוססה תמונה של ראביי אורתודוקסי.
“הבטתי בפניו וכמעט המשכתי הלאה, אלא שפניו היו מוכרות לי ממקום כלשהו; לא הצלחתי לפענח מהיכן אני מכיר אותו. הייתה בי תחושה פנימית חזקה שאני מכיר אותו מקרוב, אבל ידעתי כי מעולם לא נפגשתי עם ראביי יהודי, ובוודאי לא עם אחד שנראה “אולטרה אורתודוקס”. הוגעתי את מוחי כשלפתע הבזיקה בי המחשבה:
“נזכרתי!
“זה היה ה’ראביי’ ההוא, אותו אחד שישב בקהל המכובדים ואמר לשופטים כי הוא לוקח אחריות על נשמתי! אט אט הזיכרון החל להתבהר, והתמונה כולה שבה וצפה לנגד עיניי בבהירות רבה. ככל שהוספתי להתבונן, כך ראיתי את הדמיון העצום בין השניים.
“בצדי המודעה הייתה רשומה כתובת ומספר טלפון. מיד התקשרתי לאותו מספר בניסיון להתחקות על עקבותיו של ה’ראביי’. הזדהיתי בפני האיש שמעבר לקו, סיפרתי את סיפורי בקצרה. הלה ביקש ממני את מספר הטלפון שלי, ואמר לי שיחזור אלי בהקדם עם תשובה.
“כעבור שעה קלה התקשר שוב, הציג עצמו כמזכירו של אותו ‘ראביי’, והודיע כי הרבי מבקש לראותני מיד.
“קיבלתי את כתובתו, ויצאתי מיד לדרך, אל משרדו של ה’ראביי’.
“כשנכנסתי לחדרו, נרתעתי לאחור. הוכיתי בתדהמה. הפעם ראיתי במוחש יותר כי אכן זהו האיש, הוא ולא אחר. כעת כבר הבנתי שלא הייתה זו הזיה לא מציאותית, אולם עדיין לא ידעתי כיצד לחבר בין המצג לבין המציאות.
“עוד בטרם הספקתי להציג את עצמי, שמעתי את קולו הרך של הרבי פונה אלי באנגלית עם מבטא כבד:
“‘אכן לקחתי על עצמי את הטיפול בנשמתך’ — אמר הרבי — ‘אולם עליך לשתף פעולה. מוכן?’
“לא יכולתי לפצות את פי. בלעתי רוק באימה, ונענעתי בראשי לאות הסכמה. הוא יודע היטב במה מדובר — — —
“יותר לא היו לי אשליות. ידעתי כי אני נתון בתוך סרט מציאותי, שאין לי חלק ושליטה בו…
“הבטתי בפניו שוב, וניכר כי תשובתי הניחה את דעתו. ה’ראביי’ המשיך לדבר, והזמין אותי להגיע מדי שבוע, כאשר בכל שבוע ייתן לי מצווה מסוימת לבצע באותו שבוע. ואמנם, מאז אני נוסע פעם בשבוע ל–770 ומקבל מצווה נוספת לקיים.
“כאשר הגעתי בשבוע שעבר, הורה לי הרבי שבשבוע זה, שבוע של חג הסוכות, אקיים מדי יום מצוות נטילת לולב. המזכיר הנחה אותי היכן לקנותם, וכיצד יש להשתמש בהם…”
•
שעה ארוכה עוד ישבו התמימים, משתאים לנוכח הסיפור הנפלא ששמעו זה עתה. הסקרנות הפכה להתפעלות ולשמחה על שזכו להיות חסידיו של הרבי.
כשחסידים שמחים, ובפרט ב”זמן שמחתנו”, הם יוצאים בריקוד נלהב. התמימים קמו ממקומותיהם, וביחד עם ה’היפי’ יצאו במחול חסידי סוער — אשרינו!