אלפי יהודים זוכים מדי יום ביומו לראות ניסים של ממש על ידי כתיבה לרבי באמצעות ה ”

אלפי יהודים זוכים מדי יום ביומו לראות ניסים של ממש על ידי כתיבה לרבי באמצעות ה”אגרות קודש”. איך, מתי וכיצד כותבים ומקבלים תשובה מהרבי, ממה צריך להזהר, ולמה חשוב כל כך להביא עוד ועוד יהודים לכתוב לרבי מה”מ? * על כל זה, ועוד, בהתוועדות חסידותית השבוע

הסיפור האישי שלנו

כיוון שזכינו, וחתונת בתנו תחי’ מתקיימת בשבוע הבא, הרי בהשגחה פרטית מתקרבים אנו ללמוד את השיחה ב”דבר מלכות” של השבוע הבא בה ישנה הוראה לפרסם לכל אנשי הדור על אודות השופט והיועץ ונביא הדור שיורה הוראות וייתן עצות בכל העניינים, גם בכל מעשיך ובכל דרכיך.

זו הזדמנות אפוא להודות לה’ ולפרסם לפחות חלק קטן מן התשובות הנפלאות ב”אגרות קודש”, כאשר ראינו ממש במוחש כיצד הרבי מלך המשיח שליט”א אוחז בידינו ומוליך אותנו צעד אחר צעד, גם בענייני הבית והמשפחה. 

בתנו תחי’ נוהגת בכל ערב לפני לכתה לישון, לפתוח אגרות קודש ולקרוא קטע מדברי הרבי, בלי לחכות דווקא להוראה מיוחדת. לפני פסח השנה החלו פתאום להופיע מכתבים בנוגע לשידוך. לומר את האמת, חשבנו שהיא צעירה מדי, עדיין בכיתה י”ב, ועוד לא הגיע הזמן, והרי ב”אגרות-קודש” ישנם הרבה מכתבים אודות שידוכים. כשהדבר נשנה שוב ושוב ולא יכולנו להתחמק, הפנינו אותה להתייעץ עם המשפיעה שלה. המשפיעה אמרה שכיוון שישנן עתה בבית רבקה בחינות בגרות ו”פסיכומטרי” והלחץ גדול – נחכה לסיום השנה ואז נראה. באותו ערב, כשפתחה הבת את אגרות-הקודש, כותב הרבי שליט”א כי אמנם כבר כתב על כך כמה פעמים, אבל עדיין לא הגיע למאה ואחד, ולפלא שפועלים בשידוך באופן של “מהיכי תיתי”, ולא עוסקים במרץ להביא זאת לפועל. אחרי תשובה כזאת לא יכולנו להישאר אדישים, והתחלנו לחשוב על כך ברצינות. 

פתאום נזכרתי באחד מתלמידינו המובחרים בישיבת “תומכי תמימים” בראשון לציון, שישבתי עמו שעות רבות על שאלות בחסידות ובעבודת ה’, וגם הייתי בביתו כמה פעמים. כתבנו לרבי, והתשובה הייתה “כמאמר רז”ל, חטוף ואכול חטוף ואישתי”. פנינו אליהם, וההורים התלהבו.

דא עקא, שבאותם ימים התחיל הבחור טירונות, וזאת אחרי שנה של ‘קבוצה’ וחצי שנה של שליחות בישיבה בצפת. הוא אמר שסיכם עם המשפיע שלו שלא יתחיל לעסוק בשידוכים לפחות עד אחרי הטירונות. 

אותה שבת הייתה ‘שבת הגדול’, ותלמידי התמימים התכנסו בגבעת וושינגטון לשבת אחדות. הוזמנתי לשם כדי להתוועד, וגם הבחור קיבל חופש מהצבא והגיע לשבת. במהלך השבת ניגש אליי (בלי שידע שמדובר בבתי), הודה על שמתעניינים בו, אך התנצל שכך סוכם עם המשפיע שלו ואין על מה לדבר. בהחלטה של רגע סיפרתי לו את כל הסיפור והוא מאד התלהב, אך אמר שהתשובות הם אלינו ואין זה מחייב אותו, אלא אם כן גם הוא יקבל תשובות כאלו… 

וראה זה פלא: גם הוא נוהג לפתוח “אגרות-קודש” בכל ערב, ומיד לאחר מכן, באותו שבוע, קיבל גם הוא כמה פעמים תשובות לעסוק בשידוך במרץ. בהתייעצות עם המשפיע שלו, כעבור ימים ספורים נפגשו, ושניהם ביקשו לגמור את השידוך בהקדם. 

ביום האחרון של הטירונות התקיים ה”ווארט” בכפר חב”ד. אנו מקווים ומתפללים שכשם שהרבי הוליך אותנו ממש יד ביד בענין זה, כך יהיה גם בהמשך, כלשון קדשו של הרבי בכתב יד קדשו, “מזל טוב יהיה הבנין בניין עדי עד על יסודי התורה והמצוה בחיים מאושרים בכל”, בית חב”ד אמיתי, כרצון קדשו של הרבי שליט”א, מתוך הרחבה ועשירות בכל, בגשמיות וברוחניות. וזה ימהר את הבניין הנצחי לו כולנו מצפים, בניין בית המקדש השלישי ע”י הרבי שליט”א מלך המשיח, תיכף ומיד ממש.

הרבי רוצה שיכתבו אליו

צריך לחזור שוב ושוב בכל ההדגשה על אותו מכתב מפורסם של הרבי מלך המשיח שליט”א מט”ו בשבט תש”ט (בחיים חיותו בעלמא דין של הרבי הריי”צ נ”ע), בו מספר הרבי: “אברך אחד, שהוכרח לברוח ממקומו, אינו שייך לעבודת התפילה, אינו לא משכיל ולא עובד, בלא חתימת זקן וכו’ וכו’, ומעולם לא למד לא בתומכי תמימים ולא בישיבה בכלל – נדד למדינה רחוקה ביותר, הן במקום הן בעניני יהדות, וכעבור איזה זמן התחילו להגיע מאנשים ונשים משם מכתבים לכ”ק מו”ח אד”ש. ולדוגמא – מאשה בעלת עסק שמציעים לה לשכור חנות ודירה בחלק אחד של העיר או בחלק אחר, ושואלת החלט כ”ק אד”ש מה תעשה. – מעולם לא ראתה אותו, ויודעת שמעולם לא הי’ כ”ק מו”ח אד”ש לא רק בעירה אלא גם בכל מדינתה, אינה מאנ”ש וכנראה גם לא מגזע אנ”ש. אבל כששמעה מהאברך דברים היוצאים מן הלב: יש רבי בישראל, ואין הוא נכנס בהגבלות הטבע, והרוצה ללכת לבטח דרכו: במסחר, בהנהגת הבית וכו’ – לא ירים את ידו מבלי לשאול את פי הרבי. והכירה בהאברך שפיו ולבו שוין כי ניכרין דברי אמת, ציותה לכתוב השאלה הנ”ל, שייכת ממילא לנפנה (= כינוי בהסוואה למנהג החסידים בכל הדורות ועד היום הזה, לתת לרבי סכום כסף חודשי קבוע לענייניו של הרבי. נתינה זו נקראת דמי “מעמד” והאותיות “נפנה” הן אותיות הא-ב שאחרי האותיות “מעמד”) ומתקרבת ליהדות, ובטח בקרב הימים יהיו הליכות ביתה בכשרות וטהרת המשפחה וכו’.

והרבי מסיים: “אלה מתולדות אברך פשוט, ושעושה כל זה לא מצד מסירות נפש וקבלת עול, כי אין זה אצלו היפך השכל, גם לא היפך שכלו האנושי.

“והגע בעצמך: פשוט אצלו, על יסוד מה שראה במוחש, שהרבי אמירתו אמירה וברכתו ברכה, וגם נפש הבהמית מסכמת על זה, כי אין זה אצלו מצד השכלה שקלא וטריא ועיון בספרים, אלא שהנסיון, שלו ושל כמה ממכיריו, הראה לו אז מ’האט געפאלגט איז געווען גוט, און אז מ’האט ניט געפאלגט האט מען געהאט א פסק [= כשצייתו (לרבי) היה טוב, וכאשר לא צייתו קיבלו “פסק”]. ובמילא כמו שאינו בוש לומר לכל מיודעיו הזקוקים לזה, האדרעס [= כתובת] של רופא מומחה, כך כשרואה איש נמצא במבוכה או עומד לפני פתרון שאלת חיים עיקרית, אומר לו: לא אלמן ח”ו ישראל, יש לך את מי לשאול. – ולא עוד אלא שאינו מחכה עד שמיודעו יבוא אליו לחקור ולדרוש אם יש רבי, כיון שעל פי רוב אינו יודע גם מה זה רבי, אלא שהוא הולך אליו ומסביר לו שאין לו להשען כלל לא על בינת עצמו ולא על השדכן ולא על הרופא ולא על הסרסור, שאין כל אלו אלא ענינים מסופקים, ויש לו דרך ודאית לפתור את ספיקותיו. ואמרו רז”ל דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב.

“… פשיטא אשר איש המאמין באמונה שלימה, היינו המנהגת את כל הכחות שלו, שדעת וברכת פלוני-בן-פלוני בכל משלה, ויודע בחברו שצריך להחליט בענין עיקרי דבני חיי ומזוני וכו’ או גם בענין של סכנה ר”ל, הרי מצד אנושיות, אהבת ישראל, פקוח-נפש וכו’, אם רק יש תקוה וספק ספיקא אולי ישמע לדבריו, עליו לרדוף אחרי חברו ולומר לו: רחם על עצמך ועל בני-ביתך ועל כל אשר לך ואל בינתך אל תשען, למוד דא”ח, התקשר בפלוני-בן-פלוני, עשה על-פי דבריו ואז תצליח.

“וידועה הבטחת אדמו”ר הזקן, אז וואס חסידים וועלען טאן וועלן זיי מצליח זיין” [=מה שחסידים יעשו – הם יצליחו].

… “באים הם בפאריז וסביבותיה במגע עם מאות, ואולי עם אלפים ואלפים, מאחינו-בני-ישראל, כן ירבו. על-פי מה שכתב הרמב”ם בענין הדיבור, משוחחים הם ביניהם ארוכות וקצרות. כמה אנשים מכל אלו האלפים פנו בשאלה על-דבר ניתוח או שידוך, בקשת ברכה לראש-השנה וכיוצא-בזה? והאומנם אם היו מספרים להם מהו הרבי מליובאוויטש – סיפור, גם בלא ביאור – ובפעם השניה מקצת משיחותיו ואחר כך מהוראותיו – הרי כמה וכמה נפשות, הם וזרעם וזרע זרעם עד אין-סוף, היו מתקשרים על-ידם באילנא דחיי, מוסיפים אור בבתיהם, נעשים אנשי משה (…מקושרים בהרבי, האתפשטותא דמשה שבכל דור…), נעשים אנשי מעמד ומחזיקים גם בכל המוסדות בחפץ לב ובסבר פנים יפות ולא רק מפני הכבוד.

“ותמורת כל הנ”ל – זה פונה למוסד שלו וזה פונה לעסק שלו, כל אחד מרגיע את עצמו בזה שנותן נפנה בעין יפה ובמדה רחבה, מצדיקים את עצמם בזה שיש מן המוכן, כפי דברי כבוד-תורתו, מסירות-נפש בפועל ממש, והעבודה, כנראה, עדיין לא הותחלה”. עד כאן לשון קדשו.

ולזמננו אנו, ובפרט בהתאם להדגשת הרבי שליט”א (בשיחת שבת פרשת וישב תשנ”ב) אודות חשיבות פירסום הנסים המתרחשים בזמננו דווקא, והידיעה שזה נוגע להבאת הגאולה האמיתית והשלימה. ובהתאם להוראה המפורסמת משבת הבאה, פרשת שופטים תנש”א, שצריך לפרסם לכל אנשי הדור אודות השופט והיועץ ונביא הדור שיורה הוראות וייתן עצות בכל העניינים, גם בכל מעשיך ובכל דרכיך: מוטלת עלינו חובה, זכות ואחריות הכי נפלאה, לרדוף אחרי כל מי שיש ספק וספק ספיקא אולי ישמע ויסכים, ולשכנע אותו שלא יעשה שום צעד רציני בחיים מבלי עצתו וברכתו של הרבי מלך המשיח שליט”א. ולהסביר לו שהרבי בוודאי ימצא את הדרך איך לענות ולהשיב לו גם באותם רגעים ספורים שעדיין אנו לא רואים אותו ממש בעיני בשר, באמצעות האגרות-קודש וכיוצא בזה. ובכל דרך אפשרית לקשר יהודים לרבי.

השאלות והספקות שיש אולי למישהו בדבר כה פשוט, נובעות מטעות “קטנה” – אחת מתכסיסי ה”קלוגינקער” העושה את עבודתו ושליחותו (להסית ולהדיח) נאמנה: יש החושבים, כאילו מדובר כאן ב”גורל” בלבד או ב”חיפוש סימנים” בעלמא, ולכן מביאים ראיה והוכחה מזה שהרבי לא הורה, כדבר רגיל ופשוט תמיד, “לחפש סימנים” ו”לערוך גורלות” – אף כי היו בהחלט כמה וכמה פעמים הוראות כאלו הן ביחידות לאנשים פרטיים והן בשיחות ברבים (לדוגמה בעלמא: ש”פ נח וש”פ במדבר תשמ”ט), כשהרבי מציין את מנהג ישראל, שכשמתעוררת שאלה וספק בענייני הרשות, לפתוח ספר קודש ולנהוג על פי זה. תוך כדי כך הרבי מביא את דברי הגאונים ש”העובר על הגורל כעובר על עשרת הדיברות”, אבל לא זו הייתה ההוראה הרגילה תמיד. וישנה אפילו בהערה באחת השיחות הסתייגות מלעשות כן בספרי קודש, בגלל קדושת הספרים. ובכל זאת, כאמור, הרבי הורה בפועל לכמה וכמה לעשות כן. ובפרט כשמדובר על התשובות באגרות-קודש, שכל תוכנם הוא תשובות והדרכות איך לנהוג גם בענייני העולם, ואם כן השימוש בהם בוודאי אינו זלזול ח”ו בכבוד הספרים, כמו שהשאלות לרבי בעניינים אלו אינם ח”ו היפך כבוד הרבי, ואדרבה, כמובן ופשוט.

הכתיבה לרבי
היא כדי לדעת את רצון ה’!

וייאמרו הדברים במפורש, ובאופן היותר פשוט וברור (“כל דפשיט טפי – מעלי טפי”): לא מדובר כאן על “סימנים” ועל “גורלות”, אלא על יהודים הפונים בשאלות עצה וברכה אל הרבי. וכשם שהיה זה דבר הפשוט ורגיל תמיד לפנות בשאלות ובכל נושא אל הרבי ולא להרים יד ורגל מבלי הוראתו. והרבי צועק ככרוכיא, כנ”ל באותו מכתב, לעשות הכל כדי שעוד ועוד יהודים יתקשרו אל הרבי, יכתבו אליו וישאלו אותו, גם ובמיוחד בנוגע לעניניהם הגשמיים – כך בדיוק והרבה יותר הם הדברים גם עתה.

ומאותה סיבה אין מה לחשוש ולהסתייג משימוש באגרות-הקודש לענייני חולין – כשם שלא חששנו כל השנים, ואף נצטווינו, כנ”ל, להשתמש ברבי עצמו, קודש הקדשים, גם לענייני חולין שלנו, שלא נרים יד ורגל מבלי עצתו וברכתו של הרבי.

וכאותו סיפור חסידותי מפורסם, אודות יהודי פשוט ששאלו אותו לשם מה הוא נוסע לליובאוויטש ומטריד את הרבי בשאלות פשוטות וגשמיות, כמו האם ימכור את הפרה או לא. ויען החסיד: נוסע אני כדי לדעת מהו רצון העליון, האם רצון העליון הוא שאמכור את הפרה או שלא אמכרנה.

כלומר: חסיד אינו נוסע לרבי ואינו שואל את הרבי רק כדי להשתמש ברבי שיפתור את הבעיות הקטנות שלו. להיפך. מכיוון שרוצה הוא שכל כולו יהיה מסור ונתון לאלקות לגמרי, ומסור ונתון אל הרבי לגמרי, מבין הוא שאין לעשות שום צעד (גם לא “למכור את הפרה”) מבלי לשאול את הרבי.

וגם מי שאינו נמצא בדרגה שכזו, והוא כן חושב (בעיקר) על “פתרון הבעיות שלו” – הרי נצטווינו, כנ”ל, ובהדגשה מיוחדת, “לרדוף אחריו” ולעשות הכל כדי שגם הוא, ודווקא הוא, ישאל את הרבי ולא יעשה שום צעד ללא עצת וברכת הרבי.

וכפי שמובן גם בפשטות, שדווקא אחד כזה, זקוק במיוחד להתקשרות עם הרבי. ופשוט שעל-ידי התשובות והמופתים של הרבי, יתקשר לרבי ביתר שאת וביתר עוז. וכנ”ל מהמכתב, שגם כאלו שעדיין אינן שומרות אפילו טהרת המשפחה וכשרות וכו’, צריך לפעול עליהן שיכתבו לרבי שאלות בעניינים גשמיים, וזה עצמו יפעל שבקרב הימים יתקרבו לתורה ומצוות בכלל ולחסידות בפרט.

אמנם בשנים האחרונות במיוחד הורה הרבי מספר הוראות כיצד “לפתור את הבעיות” ולצאת מן הספיקות גם ללא תשובה מפורשת וישירה מהרבי – אם באמצעות “ידידים מבינים”, “רופא ידיד”, “עסקנים”, “רב מורה הוראה” וכיוצא בזה – 

הנה לכל לראש יש לזכור, שגם אז אין פירושו של דבר ש”אפשר להסתדר בלי רבי”, חס ושלום – ההיפך הוא הנכון: הרבי מדגיש כמה וכמה פעמים שגם אז זוהי תשובתו שלו (של הרבי), אלא שהיא צריכה לעבור דרך הידידים או העסקנים וכיוצא בזה.

בשנת תש”מ כתב יהודי בעל-תשובה פתק לרבי עם שאלות שונות, וקיבל תשובה: בקשר לעניין פלוני – להתייעץ עם משפיע. בקשר לעניין פלוני – עם ידידים מבינים, ובקשר לעניין פלוני – עם רב מורה הוראה וכו’. אותו יהודי כתב שוב לרבי, שאינו מבין ואינו יודע כלום, והרבי הוא הרב המשפיע והידיד הכי מבין שלו, והוא מבקש מאוד לקבל תשובה ברורה על שאלותיו.

הרבי ענה: “באם כן – דארף ער פאלגן [= עליו לציית], והנני חוזר עוד הפעם על המענה ברור”: בקשר לעניין פלוני – להתייעץ עם משפיע. בקשר לעניין פלוני – עם ידידים מבינים, ובקשר לעניין פלוני – עם רב מורה הוראה וכו’.

ליהודי אחר, שהתלונן אף הוא על תשובה מסוג כזה, ענה הרבי: ומה איכפת לו שהתשובה שלי תעבור דרך פלוני ופלוני?!… כלומר: הרבי רוצה (מהסיבות שלו), שהמענה שלו יעבור דרך פלוני ופלוני. אבל דבר ברור הוא, שתמיד תמיד אנו מצדנו לא עושים מאומה ללא הוראה של הרבי – אם הוראה פרטית מפורשת, או הוראה כללית – כיצד לנהוג במקרים כאלה.

ההנהגה הכרוכה
בכתיבה ובקבלת תשובה 

חסידים לא הפסיקו מעולם – גם לפני וגם ובמיוחד אחרי ג’ תמוז – לשאול את הרבי בכל ענייניהם. והרבי עונה כפי שרק הוא מבין ויודע מתי לענות, למי לענות ואיך לענות, ומי צריך לקבל את התשובה במפורש ומי צריך להבין את הדברים מן ההוראה הכללית.

מובן פשוט, שלא צריך לשאול שטויות, וכפי שהתבטא הרבי שאוי ואבוי ל”התקשרות” שמתבטאת בשאלה האם להתעטש לצד ימין או לצד שמאל. שהרי מדובר כאן על כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, קודש הקדשים, ומובן ופשוט שיש לשאול את השאלות בכל הרצינות והאחריות, בדיוק כמו לפני ג’ תמוז – אבל צריך להיות ברור שאנו מקושרים לרבי מלך המשיח שליט”א בכל הפרטי-פרטים ואיננו מרימים יד או רגל ללא עצתו וברכתו. אלא שלפעמים, רוצה הרבי, שאנו נתבונן ונבין לבד מה הרבי רוצה, או נתייעץ בידידים, בעסקנים או ברופא וכיוצא בזה.

כאשר התשובה באגרות-קודש אינה ברורה דיה – גם אחרי מחשבה שניה והתעמקות ושאלת “עשה לך רב” – ייתכן שהרבי לא רוצה הפעם לענות בצורה מפורשת, בדיוק כשם שהיו מקרים רבים לפני ג’ תמוז שהרבי לא ענה בפשטות, וגם “נדנודים” לא עזרו. כי הרבי, ואך ורק הרבי עצמו, קובע מתי, איך, למי, ובאיזו צורה ואופן, תתקבל התשובה.

אומרים, ובדרך כלל דומה שהדברים נכונים, שדווקא לאנשים פשוטים השואלים בפשטות שאלות פשוטות, הרבי ענה בעבר ועונה גם עתה הרבה יותר מלאה הקרובים יותר. ולכאורה אולי ההסבר בזה הוא כנ”ל, שדווקא אצלם על-ידי זה הם מתקרבים יותר וכו’. מה-שאין-כן מי שקרוב יותר, אותו מפנקים פחות, וממנו נדרשת יותר העבודה בכוח עצמו.

בכל אופן, אנו מצדנו צריכים לפרסם בפירסום הכי גדול, להפיץ ולעשות הכל, כדי שכל יהודי ישמע ויידע שלא אלמן ישראל, חס ושלום. יש רבי בישראל ויש את מי לשאול, ובמילא שלא יזיז יד או רגל ללא עצתו וברכתו של הרבי.

ולטוענים שאת זאת צריך לעשות דווקא בשקט ובצנעא ולא בפירסום על אוטובוסים וכדומה, ועד שזועקים “חילול השם” “בזיון שמו של הרבי” וכיוצא בזה – בוודאי שכחו שכך בדיוק היו בזמנו הטענות של כל המי ומי על ה”טנקים” וה”מבצעים” בחוצות הערים, על תהלוכות ל”ג בעומר, על החנוכיות הציבוריות ועוד. ולעומת כל המנגדים, הרבי שליט”א מלמד אותנו כל הזמן שצריך להכריז ולפרסם את האמת האלוקית בגאון, ללא בושה וללא מורא ופחד, בראש חוצות ובריש גלי. ולנצל את כל האמצעים המודרניים “בגדול” כדי לכבוש את העולם כולו, שיידע ויכיר במלכותו של הקב”ה, המתגלית על ידי מלכותו של הרבי מלך המשיח.

עובדה היא שהפירסום פועל את פעולתו. כשעמדנו לפני ה”בחירות” השקיעו המפלגות אלפי ומיליוני שקלים כדי שבכל פינה ובכל מקום תתנוסס תמונתו של המועמד גם ללא שום הסבר וביאור. הם לא עשו זאת “לשם שמים”, אלא משום שזה עובד. זה פועל ומשפיע שאכן אותו דבר שמפרסמים ללא הרף ייכנס לתודעה וישפיע על האנשים לבחור בו. ואם כן, בוודאי צריך להשתמש באותם אמצעים – שהרי “כל מה שברא הקב”ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו” – כדי לפרסם ולהחדיר לתודעת העם כי ישנו המלך המשיח. הוא קובע כי דורנו הוא דור הגאולה. הוא קובע מיהו המלך המשיח, מראה באצבעו ואומר זה; הוא אומר כי נחוצה קבלת מלכותו על ידי העם. והוא דורש מכל אחד “קער א וועלט היינט”.

וגם אם יש למישהו ביקורת – צריך להיות ברור שכאשר לא עושים כלום אין ביקורת. אבל הרבי שליט”א זועק ללא הרף לכל אחד מאתנו שאסור לנו להיות שאננים: “עשו כל אשר ביכולתכם”, “קער א וועלט היינט”!

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.